אתה נמצא כאן: דף הבית » תשובות מורינו הרב אשר וייס » אדם שקבעו לו ניתוח למחרת יום כיפור

אדם שקבעו לו ניתוח למחרת יום כיפור

במי שלא עלינו מצאו לו גידול ממאיר וקבעו לו ניתוח למחרת יום הכיפורים, וכיון שלילה לפני הניתוח כבר ציוו עליו לצום נמצא שיהיה בצום עד אחרי הניתוח ליום המחרת וכיון שהאיש הוא חולני ותשוש משום מחלתו, נפשו בשאלתו כיצד לנהוג, האם יאכל וישתה ביום הכיפורים או שמא ידחה את הניתוח לזמן אחר.

הנה בבירור עם רופאו נתברר שמצד עצם מצבו יכול הוא לצום ואין בכך כל סכנה, אך בתוספת של צום ליום המחרת יש חשש סכנה, ונראה דאם אפשר לדחות את הניתוח במספר שעות כדי שיוכל לאכול כראוי ולאגור כח במוצאי יוה"כ, כך היה ראוי אך בודאי אין לדחות את הניתוח לזמן ניכר ואף לא לימים מספר כדי לאפשר את צום,דלהדיא איתא ביומא פ"ד ע"ב דאם אמדוהו לחולה לשמונה ימים אין ממתינים לו עד לאחר השבת אלא מתחילים מיד ברפואתו, והלכה זו הובאה בשו"ע סימן שכ"ח סעיף י"א "חולה שיש בו סכנה שאמדוהו ביום שבת שצריך לעשות לו רפואה ידועה שיש בה מלאכת חילול שבת שמונה ימים אין אומרים נמתין עד הלילה ונמצא שלא לחלל עליו אלא שבת אחת אלא יעשו מיד אע"פ שמחללין עליו שתי שבתות" ועי"ש במשנ"ב ס"ק ל"ב שהקשה מהמבואר שם בסעיף ד' דאין מחללים שבת בשביל חולה כאשר "ידוע שהוא ממתין" וכתב לחלק בין מצב שבו יודעים בודאות שאין שום סיכון בהמתנה עד לאחר שבת וכלשון השו"ע דידוע שהוא ממתין, למצב שבו עלול להגרם סכנה ע"י המתנה שבו אין ממתינים.

ובני"ד פשוט דעלול להיות סכנה בהמתנה דהרי מדובר בגידול ממאיר השולח גרורות לרקמות הגוף ולעולם א"א לדעת באיזה נקודת זמן נזרעים זרעי הפורענות ומפתחים גרורות נוספות, ואף דלפעמים דוחים ניתוחים אלה מטעמי נוחות, הן של הרופאים והן של החולים, ומעשים בכל יום שניתוחים כאלה נקבעים לזמן מאוחר כדי לאפשר לחולה להשתתף בשמחה משפחתית וכדו', אין זה אלא משום שזו ההשקפה הרפואית המודרנית לתת לחולה סמכות להחליט על גורלו, אך באמיתה של תורה והלכה מן הראוי להקדים טיפולים אלה ככל האפשר משום פקוח נפש, ומשו"כ נראה פשוט דאין לדחות ניתוח זה כדי לאפשר לחולה לצום ביוה"כ.

ועצם ההנחה דהמשך הצום יש בו חשש פקו"נ מסתבר מפשטות המציאות, ובירושלמי מסכת חלה (ב' ע"א) איתא דאבוה דר' שמואל ב"ר יצחק צם יומיים ביוה"כ (משום ספיקא דיומא) ומת, ומפשטות הענין משמע דלא היה חולה אלא שמת משום יומיים צום, ואף דבני"ד לא יצטרך לצום יומיים תמימות דביום השני כבר יקבל עירוי, מ"מ נראה לכאורה דיש לדון בזה דין ספק פקו"נ ובפרט שהאיש גם חולה ותשוש, ומשו"כ נראה דיש להתיר לו לאכול ולשתות ביוה"כ.

אך מכיון שאין נשקפת לו סכנה בעצם יוה"כ ואין אנו מתירין לו אלא משום הצום שיכפה עליו למחרת ידקדק לאכול לשיעורים, ואם היה אפשר הייתי אומר שיאכל מה שאינו ראוי כדי שיהיה שלכא"כ, אך כבר הארכתי במק"א לבאר מה שלא מצינו בפוסקים דחשיב"ס צריך לערב דבר מר באוכל ושתיה ולפגום את טעמו, וכתבתי בזה ג' דרכים: א. אפשר דנקטינן עיקר דיוה"כ הותרה אצל פקו"נ וכיון דהותרה אין צריך לעשות בשינוי כמו שמצינו אף בחילול שבת דאם הותרה אי"צ לעשות בשינוי ואכמ"ל. ב. מאכל שטעמו נפגם אינו מיישב דעת האוכל כ"כ וחסר בו בייתובי דעתא, וכיון שכל עיקר אינו אוכל אלא כדי ליישב דעתו לא יאכלנו באופן שאין בו יתובי דעתא (ואף לפי מה שביארתי במק"א דעיקר יתובי דעתא אינו ע"י טעם האוכל המורגש בחיך אלא ע"י הרגשת השובע, מ"מ ביארתי גם דאף ביוה"כ אזלינן בתר הנאת גרונו כדמוכח בירושלמי פ"ח מתרומות (פ"ח מ"א) דלר' אליעזר דס"ל בכ"מ לעוס כבלוע אף ביוה"כ כן, וכך מוכח גם בגמ' שבועות י"ג דהאוכל ביוה"כ וחנקתיה אומצא חייב כרת אף שלא היה בו הנאת מעיו, ויתירא מזו מבואר ביומא דף ס"ג דאף ללא בליעה יש קצת ייתובי דעתא דהלא תוחבין לה כוש, וע"כ דייתובי דעתו תלוי גם בשביעת הגרון, וכיון שכן אפשר דאוכל פגום אין בו יתובי דעתא כ"כ, ומשו"ה לא מסתבר דהאוכל ביוה"כ כדי ליישב דעתו יאכל באופן שאינו מישב דעתו. (וזה שלא כדברי החת"ס והכת"ס באו"ח סימן קכ"ז שנקטו דביוה"כ לכו"ע תלוי בהנאת מעיו, וכך הבין גם האחיעזר ונדחק לפי הבנתו לחדש דבעומק בית הבליעה יש כבר הנאת מעיו, ולענ"ד אין הדברים מתיישבים כלל על הלב ואכמ"ל).

ג. אך הנראה עיקר במה שלא מצינו דהאוכל ביוה"כ צריך לפסול את האוכל כדרך שמצינו דהמחלל שבת בשביל חשיב"ס צריך לעשות בשינוי, דחיישינן שמא לא יאכל כדי צרכו דהלא מטבעו של אדם שאינו אוכל את שאינו ערב לו, ומשו"כ אין להורות על פסילת השתיה אלא למי ששותה מעט מים כדי לבלוע כדור וכדו' אבל מה שצריך לאכול ולשתות כדי ליישב דעתו יש לחוש שימעט באכילה ושתיה שטעמו פגום ויבא לידי סכנה כנלענ"ד.

סוף דבר נראה שחולה זה יאכל וישתה לשיעורים לפי הצורך שלא יגיע לניתוח כשהוא מורעב כשיש צד סכנה שיחלש.

אמנם אם יאמרו רופאיו שיכול הוא לבא לביה"ח מיד במוצאי יוה"כ ויחברו לו עירוי ולא נשקפת לו שום סכנה, אפשר שבכה"ג חייב הוא להשלים את הצום, אך מ"מ חוששני דעד שיסע מביתו במוצאי יוה"כ ועד שיגיע לביה"ח ועד שהעירוי יתחיל להשפיע עליו, אפשר שיסתכן, והרי בלא"ה חולה ותשוש הוא, משו"כ נראה יותר שיאכל וישתה לשיעורים כנ"ל.

הגב על הנושא


לתחילת הדף