אתה נמצא כאן: דף הבית » שאלות אחרונות » מחשבה יהודית » איך יתכן שהאבות פעלו ברמאות

איך יתכן שהאבות פעלו ברמאות

שאלה:

איך ספר בראשית נקרא "ספר הישר" אם פרשות השבוע האחרונות מראות לנו שהאבות לכאורה לא נהגו ביושר עם הבריות –רבקה שלחה את יעקב לרמות את יצחק ולקבל את הברכות במקום עשיו, יעקב רימה את יצחק ואח"כ את לבן. שמעון ולוי רימו את אנשי שכם, בני יעקב רימו את יעקב ואמרו לו שיוסף נטרף בשעה שהם מכרו אותו, ועוד.

תשובה:

בשאלה מוזכרות כמה פרשות שיש בהן שימוש בעורמה על ידי האבות ועל ידי השבטים. בתשובה זו נעסוק בעקרון המנחה של רוב הפרשיות האלה. יש מהפרשות שדורשות מעבר לעקרון הראשי, גם לימוד נקודתי. כאן נעסוק בעקרון המשותף.

רש"י על בראשית פרק כט פסוק יב כתב בפירושו לדברי יעקב לרחל על הבאר:  "כי אחי אביה הוא – קרוב לאביה כמו (לעיל יג) אנשים אחים אנחנו. ומדרשו אם לרמאות הוא בא גם אני אחיו ברמאות ואם אדם כשר הוא גם אני בן רבקה אחותו הכשרה". כלומר, יעקב אומר שהוא יכול ללכת עם לבן בשלמות הלב ובתום לב מוחלטים כמו רבקה הכשרה, והוא יכול ללכת עימו ברמאות ובערמה, אם לבן ילך בדרך זו כלפיו.

מקורו של רש"י מדברי הגמרא מסכת מגילה דף יג עמוד ב: "…כתיב ויגד יעקב לרחל כי אחי אביה הוא וכי אחי אביה הוא והלא בן אחות אביה הוא אלא אמר לה מינסבא לי? אמרה ליה אין, מיהו אבא רמאה הוא ולא יכלת ליה! אמר לה אחיו אנא ברמאות אמרה ליה ומי שרי לצדיקי לסגויי ברמיותא אמר לה אין עם נבר תתבר ועם עקש תתפל"

ובתרגום לעברית: "…כתוב ויגד יעקב לרחל כי אחי אביה הוא. וכי אחי אביה הוא?! והלא בן אחות אביה הוא?! אלא, אמר לה התנשאי לי? אמרה לו כן, אבל אבי רמאי ולא תוכל לו! אמר לה, אחיו אני ברמאות. אמרה לו, והאם מותר לצדיקים ללכת ברמאות? אמר לה, כן, עם נבל תתבר ועם עקש תתפל".

כוונת הגמרא למה שנאמר בספר תהילים פרק יח, כו-כז: "עִם חָסִיד תִּתְחַסָּד עִם גְּבַר תָּמִים תִּתַּמָּם. עִם נָבָר תִּתְבָּרָר וְעִם עִקֵּשׁ תִּתְפַּתָּל".

עולה מדברי הגמרא חידוש: רחל מבינה שכדי להתמודד עם לבן יהיה על יעקב לאחוז בדרך הרמאות. היא שואלת האם מותר לצדיקים לנקוט בדרך זו. אולי, אין לצדיקים לנקוט ברמאות בשום מצב, גם לא כאשר הם מתמודדים עם רמאות ורוע. נראה מדברי רחל, שכאשר עומד מול הצדיק אדם רמאי, על הצדיק להלחם עמו בלי לנקוט בעורמה. הצדיק ילך בתום ליבו, ועליו למצוא דרך להתמודד עם הרמאי שלפניו מבלי להזקק לעורמה ורמאות. על כן, היא שואלת, אבי רמאי כה מתוחכם, שלא תוכל לעמוד בפניו. אך, יעקב מחדש שבמקום בו עומדת מול הצדיק עורמה, הרי דווקא ראוי ונכון לפי דרך המוסר ללכת עם הרשע הרמאי בעורמה. עקרון זה מביאה הגמרא מדברי דוד המלך בספר תהלים: עם נבל תתברר ועם עקש תתפתל".

עקרון זה מסביר רבות מהפרשות התמוהות לכאורה בספר בראשית:

עשיו מתנהג בעורמה. הוא "איש יודע ציד" שצד את אביו בפיו, ומרמה לחשוב שהוא צדיק. הוא שואל את אביו כיצד מעשרין את המלח ואת התבן כדי ליצור תחושה שהוא מדקדק במצוות ועוסק בשאלות ערכיות פילוסופיות ביחס לעבודת האלוקים. רבקה היא זו שמכירה באמת לפיה עשיו הינו אדם מתוחכם שמתנהג בערמה.

כיצד יש להתמודד מול עשיו? האם יש לכבול את ידינו לאחור ולהתמודד עימו ללא שימוש בכלים שלו, או שמא מותר ואולי אף ראוי לעמוד מולו בעורמה? – רבקה נוהגת בדרך הכתובה לאחר מכן בספר התהילים: "עם נבר תתברר, עם עקש תתפתל". מול עשיו הרשע יש להעמיד עורמה ורמאות. רבקה אינה שולחת את יעקב לרמות את יצחק, אלא השליחות היא כנגד גניבת הדעת ארוכת השנים של עשיו. עשיו צד את יצחק בפיו, ורבקה מתמודדת מולו באותו כלי שהוא פיתח. עם נבל תתברר.

גם מול לבן על יעקב להתמודד. לבן הוא רמאי שמתנהג בעורמה ובחלקות לשון הופך את המציאות ומהתל בכל מי שבא עימו במגע. רחל מכירה את אביה, ושואלת את יעקב האם יוכל להתמודד מולו, במחשבה שיעקב לא יוכל לפעול מול לבן, משום שהוא צדיק ואינו רשאי להשתמש ברמאות. אך, כאמור, יעקב מחדש שנגד רמאות צודק ונכון לפעול ברמאות. אין ראוי לתת לרמאים להנות מפרי ערמתם, ובצורה מניפולטיבית להכניס את הצדיקים למגננה בלתי אפשרית מתוך שלילת היכולת להשתמש ברמאות ככלי נגדם. הפרשה מתארת כיצד לבן משנה את תנאי החוזה של יעקב מאה פעמים. בכל פעם אחרי שנולדים וולדות בעדר לבן משנה את את ההסכם ועושק את יעקב, והדבר חוזר על עצמו ללא הפסקה. זאת, לאחר שלבן מרמה את יעקב ונותן לו את לאה במקום רחל. בהמשך, הוא רודף אחרי יעקב לעשות עימו רע ובכוונתו אף לגזול את משפחתו של יעקב – אך מתאר זאת כדאגה כנה לילדיו. מול רמאי ראוי להעמיד רמאות. לתת לרמאי להנות מערמתו מהווה חוסר צדק ועוול בדיוק כמו לרמות אדם. בשני המקרים נותנים לרמאות לפעול לרעת הבריות.

עקרון זה עומד בבסיסם של כמה מהמעשים המוזכרים בשאלה. שמעון ולוי מתמודדים עם רוע וניצול של שכם, שאונס את דינה. הוא מנצל את מעמדו כשליט הארץ, ופונה אל בני יעקב ברמאות. אחרי שכבר לקח את דינה אליו באונס, הוא בא ברמאות, במשא ובמתן פיקטיבי:

וַיֵּצֵא חֲמוֹר אֲבִי שְׁכֶם אֶל יַעֲקֹב לְדַבֵּר אִתּוֹ: וּבְנֵי יַעֲקֹב בָּאוּ מִן הַשָּׂדֶה כְּשָׁמְעָם וַיִּתְעַצְּבוּ הָאֲנָשִׁים וַיִּחַר לָהֶם מְאֹד כִּי נְבָלָה עָשָׂה בְיִשְׂרָאֵל לִשְׁכַּב אֶת בַּת יַעֲקֹב וְכֵן לֹא יֵעָשֶׂה: וַיְדַבֵּר חֲמוֹר אִתָּם לֵאמֹר שְׁכֶם בְּנִי חָשְׁקָה נַפְשׁוֹ בְּבִתְּכֶם תְּנוּ נָא אֹתָהּ לוֹ לְאִשָּׁה: וְהִתְחַתְּנוּ אֹתָנוּ בְּנֹתֵיכֶם תִּתְּנוּ לָנוּ וְאֶת בְּנֹתֵינוּ תִּקְחוּ לָכֶם: וְאִתָּנוּ תֵּשֵׁבוּ וְהָאָרֶץ תִּהְיֶה לִפְנֵיכֶם שְׁבוּ וּסְחָרוּהָ וְהֵאָחֲזוּ בָּהּ: – בראשית פרק לד, ו-י.

בני יעקב פועלים לפי הכלל של "עם נבר תתברר עם עקש תתפתל". להבדיל, אנו מצפים מאנשים המופקדים על שלומם של ישראל לפעול בכל האמצעים העומדים לרשותם לסכל את מזימות אויבינו. חיסולים ממוקדים, 'תולעים' שמוחדרות בדרכי עורמה לתכנות המחשבים, ריגול וזיופים. כאשר עומד מולנו אויב שפועל בעוולה וברמאות, ראוי על פי דרך המוסר לעמוד מולו באותם כלים עצמם. רמאות ועורמה מול עוול, רשע ורמאות.

ידועים דברי הרב אליהו דסלר בספרו "מכתב מאליהו" (חלק א עמ' 94)  "מהו אמת ומהו שקר? בתחילת חינוכנו הביננו, שאמת הוא כשמספרים עובדות כמו שאירעו, ושקר, כשמשנים מזה. אך זהו רק באופנים פשוטים, אבל למעשה יש הרבה אופנים שבהם אין הדבר כן. לפעמים אסור לומר דברים כמו שהם, כמו לספר מה שיש בו פגם לחבירו, בלי תועלת והכרח, ולפעמים צריך דוקא לשנות, כשהאמת לא יועיל אלא יזיק, כי אז מה שנראה כאמת הוא שקר, שמוליד תוצאות של רע, ומה שנראה כשקר מביא לתכלית האמת". במאמר זה מבוארת הגדרה לזמנים שבהם הרמאות והערמה הם ראויים, והשימוש בהם אינו עוול, אלא צדק.

הגב על הנושא


לתחילת הדף