אתה נמצא כאן: דף הבית » שיעורי מורינו הרב אשר וייס » אם יוצאים זכירת מעשה עמלק בפרשת ויבא עמלק

אם יוצאים זכירת מעשה עמלק בפרשת ויבא עמלק

הנה נחלקו המגן אברהם והמשנה ברורה אם יוצאין יד"ח מצוה זו בקריאת פרשת זכור שבפרשת תצא בלבד, או שמא יוצאין יד"ח אף בקריאה שבסוף פרשת בשלח, ונבאר.

כתב המג"א בסימן תרפ"ה בשם השל"ה דמי שאין במקומו לא קריאת פרשת זכור ולא מקרא מגילה עדיף שילך למקום שבו יוכל לקיים מצות זכור דאורייתא וקובעת היא למצות מגילה דהוי מדרבנן, והמג"א דחה דבריו ונקט דיוצאין ידי חובת מצוה זו אף בקריאה ד"ויבא עמלק" שקוראים בפורים, ומשו"כ פסק דעדיף לבא למקום שאין קורין זכור בשבת כדי לשמוע מקרא מגילה בפורים ולצאת בקריה"ת מצות הזכירה מללכת למקום שיש בו קריאת הזכור ולא מקרא מגילה, עי"ש. אך המשנ"ב שם ס"ק ט"ז פקפק בדבריו ונטה לומר דאין אדם יוצא יד"ח אלא בזכירת מצות העשה למחות זכר עמלק דלא נצטוינו לזכור מעשיו אלא כדי למחות זכרו בעת שיעלה רצון לפניו ית"ש, ומשו"כ צריך לקרוא דוקא את קריאת הזכור שבפרשת תצא שבה מצוות מחייתו עי"ש.

ויש לתמוה על מש"כ באבני נזר או"ח סימן תקי"א דיש במקרא מגילה זכירת מעשה עמלק (וביאר בדרך זו את שיטת הלכות גדולות דאשה אינה מוציאה את האיש במקרא מגילה, דבמגילה דאיש יש גם מצות זכירת מעשה עמלק משא"כ באשה שפטורה ממצוה זו עי"ש ועיין מש"כ בזה במנחת אשר שמות סימן ע"א).

ולכאורה פשוט דאין יוצאין יד"ח הזכירה במקרא מגילה דהלא אין שמו של עמלק מופיע כלל במגילת אסתר, ועד כאן לא נחלקו המג"א והמשנ"ב אלא אם יוצא בפרשת ויבא עמלק שאין בו מצות מחייתו, אך מ"מ יש בו רשעת עמלק ומלחמת ה' בו, אך פשוט שאין יוצאין במגילה שאין בה כלל מעשה עמלק ואף שמו של עמלק לא מוזכר בה.

אך מדקדוק דברי האבנ"ז נראה דבאמת לא עלה על לבו לחדש דיוצא יד"ח בזכירת מעשה עמלק במקרא מגילה, דבודאי א"א לצאת יד"ח אלא בזכירת מעשה עמלק, אלא דמ"מ מקיים מצוה זו במקרא מגילה, אך לכאורה תמוהים הדברים דאם מצוה הוא למה לא יצא יד"ח, ואם אינו יוצא יד"ח מה מצוה יש כאן.

ונראה ביסוד הדברים, עפ"י חידוש עצום שכתבו הראב"ד והר"ש משנץ בפירושיהם לתורת כהנים ר"פ בחוקתי במה שאמרו שם דזכור היינו בפה ואל תשכח בלב, ובתו"כ אמרו זכור "שתהא שונה בפיך" ופירשו הראשונים הנ"ל "זכור את אשר עשה לך עמלק שתהא שונה בפיך הלכות מגילה" (ועיין שם בר"ש שפירש עוד שתקבע זמנים להיות קורא בתורה בכל אלו הענינים דהיינו כל ששת הזכירות עי"ש). ולכאורה נראה שדקדקו מלשון התו"כ שתהא שונה בפיך, דלשון תלמוד הוא ולא לשון קריאה בלבד, ופירשו דהכונה להלכות מגילה.

ובביאור הדברים צ"ל דכשם שאמרו בסיפור יציאת מצרים "כל המרבה לספר הרי זה משובח" וכבר ביארתי במנחת אשר פסחים סימן פ"ג דאף דאין יוצאין יד"ח מצות הסיפור אלא באותן הדברים שנקבעו ע"י חז"ל כהא שאמרו (פסחים קט"ז) "כל שלא אמר שלשה דברים הללו לא יצא יד"ח" מ"מ כל דבר הקשור בדרך כלשהו ליציאת מצרים בכלל כל המרבה לספר הוא, כמו הלכות הפסח, כך חידשו הראשונים הנ"ל גם בזכירת מעשה עמלק דאף שבודאי אין יוצאין יד"ח מצוה זו אלא בקריאת פרשת עמלק בפרשת תצא או לדעת המג"א אף בפרשת בשלח מ"מ גם הלכות מגילה בכלל כל המרבה כשם שהלכות הפסח הם בכלל כל המרבה לספר ביצי"מ, ואם בהלכות מגילה אמרו כן ק"ו במקרא מגילה, ודו"ק בכ"ז. (אמנם אם אכן זה כונת האבנ"ז יש לפקפק בעיקר דבריו דכיון דאין יוצאין יד"ח מצות הזכירה במגילה למה לא תוציא האשה את האיש במגילה, וצ"ע).

אך באמת נראה יותר דכך פירשו את מה שאמרו חז"ל שתהא שונה בפיך, שיש מצוה ללמוד הלכות אלה כדי לקיימן, וצ"ע.

ובעיקר מחלוקת המג"א והמשנ"ב, לכאורה הדברים תלויים במה שיש לעיין ביחס שבין שתי המצוות בסוגיא זו, מצות הזכירה, ומצות המחייה, האם הא בהא תליא ושני צדדים הם של אותה המטבע, דנצטוינו לזכור שמצווים אנו להלחם בעמלק ולמחות זכרו מן העולם, או שמא הא לחודא קאי והא לחודא קאי ולא נצטוינו אלא לזכור רשעתו ולשמר איבתו, אבל אין מצות הזכירה ענף למצות מחיית עמלק. ובדברי הראשונים מבואר להדיא דמצווין לזכור את מצות המחייה, עיין ברמב"ם מ"ע קפ"ט "שצונו לזכור מה שעשה לנו עמלק… ונעורר הנפשות במאמרים להלחם בו" וכך כתב בחינוך מצוה תר"ג דרק זכרים מצווים במצוה זו כי להם לעשות מלחמה הרי לן להדיא דמצות הזכירה היא לזכור כדי להלחם, וזה ראיה למשנ"ב.

ולעומתם כתב הרמב"ן (מצות עשה ז' ששכח הרמב"ם) שמצוה לזכור מעשה עמלק כדי לדעת שלא לחנם ימחה ה' זכרו אלא מחמלתו עלינו, עי"ש. ודבריו הם בית אב לשיטת המג"א דגם בפרשת בשלח שם כתוב "כי מחה אמחה את זכר עמלק" יוצא יד"ח ודו"ק בזה.

אמנם מדברי הרמב"ם בהלכות מלכים משמע שא"צ אלא לזכור שנאתו ואריבתו ולכאורה סתר דבריו. אך אפשר דמובן מאליו שיש לזכור שנאתו ואריבתו כדי למחוק את זכרו ולהשמידו ומשו"כ כתב הרמב"ם את מצוות הזכירה והמחייב בחדא מחתא בהלכה אחת היא הלכה ה' שם.

והנה בספר החינוך שם כתב דנשים פטורות ממצות הזכירה כיון שפטורות הן מלעשות מלחמה דאין דרכה של אשה לכבוש, והמנ"ח שם תמה עליו מהי"ת לתלות זכירה במחייה ולכאורה שתי מצוות הן שאינם תלויות זב"ז. אך באמת מבואר להדיא גם בדברי הרמב"ם בסהמ"צ שם דכל מצות הזכירה כדי "לעורר הנפשות במאמרים להלחם בו" ואף שלדעת הרמב"ם לא צריך כלל לקרות פרשה מסויימת אלא לספר ברשעת עמלק כנ"ל באות א', מ"מ חזינן בשיטתו דתכלית הזכירה מחייה הוא ודו"ק.

והנה אם מצווים אנו לזכור כדי להלחם בו כדמשמע מדברי הרמב"ם והחינוך מסתבר כדברי המשנ"ב שאין יוצאין יד"ח מצוה זו אלא בפרשת תצא שם נצטוינו "תמחה את זכר עמלק מתחת השמים", אבל אם אין המצוה אלא לזכור איבתו אפשר לצאת יד"ח גם בפרשת ויבא עמלק, ולפי"ז יתחדש דלדעת המשנ"ב נשים פטורות, וזה חידוש.

אך לא זו בלבד שדברים אלה חידוש הם, אלא שלפי"ז סותר המשנ"ב את דברי עצמו שהרי בספרו ספר המצוות הקצר מצוה ע"ו כתב דבמצוה זו חייבים הכל אנשים ונשים. ודבריו נראין כסותרים זא"ז.

אך באמת אפשר דלאו הא בהא תליא ולכאורה היה מקום לטעון כשיטת המשנ"ב נגד המג"א משום דמצות הזכירה מקורה בפרשת תצא ולמד מזה שזו היא הפרשה שמצווים אנו לזכור. לפי"ז השאלה אם נשים חייבות לא בהכרח תלויה במחלוקת המג"א והמשנ"ב אם יוצאים יד"ח בפרשת ויבא עמלק. אך באמת כתב המשנ"ב להדיא לפקפק בדברי המג"א משום דנצטוינו לזכור כדי למחות זכרו והדרא קושיא לדוכתא.

ומשו"כ נראה דאף אם אכן נצטוינו לזכור את מצות המחייה אין הכרח לפטור את הנשים דגם הן צריכות לסייע למלחמה זו ולחזק את רוח בעליהם ולתמוך במחיית עמלק בעצה ותושיה, וגם הן מצוות "לעורר הנפשות להלום בו" ועיין לקמן אות ו' וכז"פ.

(מנחת אשר מועדים ח"ב סימן כ' אות ג')

אם יצא יד"ח זכירת מעשה עמלק כששמע רק עיקר הפרשה

והנה חידוש גדול ראיתי בספר הליכות שלמה מתורתו של מרן הגרש"ז אוירבך זצ"ל בסימן תרפ"ה דאף אם לא שמע כל הקריאה יצא יד"ח אם שמע את עיקר הענין דלא מסתבר דצריך לשמוע כל הקריאה ממש והוכיח כן מהמג"א שכתב דיוצא יד"ח גם בפרשת ויבא עמלק הרי דאין צריך אלא לקרוא עיקר מעשה עמלק עי"ש.

ולענ"ד נראה יותר דכיון דנקטינן כדעת הרא"ש והתוס' דמצוה זו קריאת פרשה שבתורה היא ע"כ צריך לקרוא או לשמוע כל הפרשה כולה דמה בין קריאת שמע לקריאת פרשת זכור, ואין ראיה כלל מדברי המג"א, דאף לשיטתו צריך לקרוא פרשת עמלק אלא דס"ל דיוצא יד"ח בכל אחד משתי הפרשיות שבתורה שיש בהן רשעת עמלק ומחייתו, אך אף לשיטתו אין המצוה אלא בקריאת פרשה שבתורה כמו שכתב בשו"ע ומהי"ת להקל אם לא שמע אלא מקצת הפרשה. ובאמת אף אם קריאה זו מדרבנן תמוה לומר דבעיקר הענין סגי דמה בינה ובין מקרא מגילה וקריאת שמע למ"ד דרק פסוק ראשון מה"ת ואעפ"כ פשוט דאם דילג תיבה אחת לא יצא יד"ח, וע"כ דכל שצריך לקרוא פרשה מסויימת צריך לקרות כולה, ומאי שנא פרשת זכור, וצ"ע.

ונראה ברור בהבנת הגרשז"א, דאף לדעת המג"א עיקר מצות הזכירה בפרשת כי תצא היא, אלא שבדיעבד יוצא גם בפרשת ויבא עמלק, ולפי"ז הוכיח שבדיעבד יוצא בעיקרא דמילתא. אך יותר נראה דאם באמת נקטינן דעיקר המצוה בפרשת כי תצא, לכשיקראו פרשת ויבא עמלק עיקר חסר מן הספר כיון שאין בפרשה זו לא מצות הזכירה ולא מצות המחייה כנ"ל.

אלא נראה יותר דלדעת המג"א יוצא מה"ת בקריאת "פרשת עמלק", וכל אחד משתי פרשיות אלה די בה לצאת יד"ח מה"ת אף לכתחלה כמבואר לעיל.

ומש"כ הגרש"ז לדון במי שהתכוין בפסוק "ואתה עיף ויגע ולא ירא אלקים" על בני ישראל ולא על עמלק (ונחלקו הראשונים בזה בפירושים עה"ת) אם יצא, וכתב לפי דרכו שיצא דבעיקר הענין סגי, לענ"ד פשוט דאף לולי דבריו יצא, דכל ששמע את כל הפרשה יצא ואף שלא הבין את הדברים על בוריים ואין נפ"מ אם התכוין לפירוש זה או לפירוש אחר, ואף דמבואר בסימן קצ"ג ס"א דמי שאינו מבין אינו יוצא בשמיעה אין זה אלא במי שאינו מבין את השפה כלל, אבל מי שאינו מבין פשט הכתובים וכוונתם פשיטא שיצא (כמבואר לקמן אות ט'). אך מ"מ נראה דלא יצא יד"ח אא"כ שמע את כל הפרשה ככל קריאה דאורייתא כקר"ש או כמקרא בכורים ווידוי מעשרות וכדו', וכך נראה גם בקריאה דרבנן כמקרא מגילה, כנלע"ד.

(מנחת אשר מועדים ח"ב סימן כ' אות ד')

הגב על הנושא


לתחילת הדף