אתה נמצא כאן: דף הבית » שאלות אחרונות » עסקים וממונות » אם יכול לדרוש לתקן רק אצל מומחה מטעמו

אם יכול לדרוש לתקן רק אצל מומחה מטעמו

שאלה:

שכני שיפץ את ביתו, כתוצאה מזה קלקל גם בביתי קלקולים שונים, כשהערתי לקבלן על כך, נעניתי באיומים ובצעקות וכו', עד שהחלטתי לא לשוחח עמו יותר, והערתי רק לשכני. עתה, בסיום העבודה מבקש שכני להכניס את הקבלן ופועליו אל ביתי לתקן את קלקולו. אך אני, מחמת הפחד מאלמותו של הקבלן, איני מוכן שקבלן זה ופועליו יתקנו, אלא אני מבקש שאני אביא קבלן שאבחר לנכון. כמובן, שכני והקבלן אינם מסכימים לכך. האם יש צדק בדברי?

תשובה:

בגמרא (ב"ק פה, א) איתא, שאם חבל אחד בחבירו, ובבואו לחייבו דמי רפואתו, א"ל החובל: אסייך אנא [פרש"י: אמר ליה – מזיק אסייך אנא אני מרפא אותך ואיני נותן דמי אסייך], א"ל: דמית עלי כאריא ארבא. ומבואר שיכול הניזק לטעון: איני רוצה ברפואתך, דדמית עלי כההיא ארבא. וכ"פ מרן בשו"ע (סי' תכ, סעי' כא): אמר לו המזיק: אני ארפא אותך, או: יש לי רופא שמרפא בחנם, אין שומעין לו, אלא מביא רופא אומן ומרפאו בשכר. וביאר הסמ"ע (ס"ק כד): אין שומעין לו. בגמרא (ב"ק פה.) מפרש טעמא, דאם אמר אני ארפאך יאמר לו דמית עלי כאריא ארבא, ועל רופא אחר חנם יאמר רופא שאינו מקבל תשלומין אין מדקדק ברפואתו. ובטור כתב האי טעמא בתרא גם אאם א"ל ואני ארפאך, ע"ש: ע"כ.

וכל זה גם כאשר החובל הוא רופא במקצועו, וכמו שכתב הרא"ש (ב"ק פרק ח סימן א): וצריך לשכור לו רופא ואם אמר המזיק אני ארפאך יכול הניזק לומר אין רפואתך מקובלת עלי. ואפילו שידוע שהוא רופא.

ולפי"ז גם בנ"ד יכול הניזוק לטעון שאינו מעוניין ברפואתו ותיקונו של זה, אחר דדמית עלי כההיא ארבא.

אלא דעי' ברא"ש (ב"ק פ"ח סי' א) שכתב לבאר הטעם שיכול הנחבל להתנגד לרפואת החובל, בזה"ל: משום דאמר ליה דמית עלי כאריא ארבא וצריך שיהא לחולה נחת רוח מן הרופא. ע"כ. ומכאן שאין לדמות נזק גופני לנזק ממוני, שכן דוקא בנזק גופני, צריך שיהא לחולה נחת רוח מן הרופא כדי להתרפאות מחבלתו, משא"כ בנזק ממוני, דמ"ש מי מתקן לו. וכ"ה בפי' רבינו יהונתן מלוניל בהמשך הסוגיא שם, שכל החשש הוא דוקא בנזק הגוף. וכן ראיתי בתשובת הג"ר יצחק ישעיה וייס שנד' בקובץ נועם כא עמ' רלד, שכתב כיו"ב, שכן לכל היותר אם לא יתקן כראוי יתבענו שנית לבי"ד, ויחייבו את המזיק לתקן שנית.

איברא דעדיין נראין הדברים שבנ"ד יש בדרישתו טענה, שכן מרן בב"י (סי' שיב) הביא בשם מצאתי כתוב (שו"ת מהרי"ל סי' עז) על ראובן שהיה דר בבית לאה ורצה להחזיק בקצת הבית ולא עלה בידו והיא טוענת שאינה יכולה לדור עמו. שפיר טענה דדמי עלי (ב"ק פה.) כאריא ארבא על פי כל אלה התואנות והקינטורים שנעשו ביניהם אין אדם דר עם נחש בכפיפה (כתובות עב.). וכ"פ הרמ"א שם ס"א. ומבואר קצת שכאשר יש צורך להיות נוכח בדירה אחת עם אדם אשר יש חשש מאלמותו והתנהגותו, יש טענה דדמית עלי כאריא ארבא. אלא שאין טענה כלפי עצם התיקון, אלא רק כלפי השהות יחד עם אדם כזה, ולכן בכה"ג נראה דיש ביד השואל לתבוע מהשכן להיות נוכח ולשמור על תיקונו של זה.

הגב על הנושא


לתחילת הדף