אתה נמצא כאן: דף הבית » תשובות מורינו הרב אשר וייס » אם יש חשש מראית עין בישיבת עסקים במסעדה שאינה כשרה

אם יש חשש מראית עין בישיבת עסקים במסעדה שאינה כשרה

בהיותי ביוהנסבורג נשאלתי באסיפת רבני העיר לדעתי לגבי אנשים שעובדים בחברות גדולות ובבנייני המשרדים יש מסעדה המשרתת את ציבור העובדים, ומסעדה זו אינה כשרה. האם מותר לעובדים המדקדקים בכשרות ובכל דקדוקי ההלכה להיכנס למסעדה זו ולאכול את האוכל שלהם שהביאו מביתם, או לאכול שם פירות וירקות ולשתות מים וכדו', דברים שאין בהם כלל חשש איסור, או שמא יש בזה איסור מצד מראית עין.

וכיוצא בדבר מקובל היום בעולם העסקים שעורכים פגישות עבודה במסעדות ודנים בעניני ממונות תוך כדי ארוחה, האם מותר לשומר תורה להשתתף בפגישות אלה כאשר מדקדק הוא בכשרות המאכל או שמא יש בזה איסור מצד מראית עין. וזה אשר השיבותי.

א

בשו"ת אגרות משה או"ח ח"ב סימן מ' דן בשאלה זו, אם מותר לשומרי תורה ליכנס למסעדה לא כשרה לשתות מים וכדו', וכתב שאסור משום מראית עין. אך במקום צער כגון מצוקת רעב וצמאון התיר, מהא דכתובות ס' ע"א דבמקום צער התירו בחדרי חדרים דבר שיש בו מראית עין, ומשו"כ פסק דאם מצטער הוא מותר ליכנס רק אם אין יהודים בסביבה, ואם יש שם מבני ישראל יש לו להודיע להם שאינו נכנס לאכול שם אלא לשתות וכדו' כדי למנוע חשש מראית עין, עי"ש.

ולא הבנתי דבריו כלל דבאמת לא אמרו שם דהקילו במראית עין משום צער, אלא דבמקום צער ופסידא התירו מלאכה כלאח"י, ומשום כך התירו לגונח לינוק, והתירו למעך ברגליו צינור שעלו בו קשקשים עי"ש. ואין זה ענין כלל למראית עין. ואם כונתו לדמות איסור דרבנן דכלאח"י לאיסור דרבנן דמראית עין, הלא כבר כתבו התוס' (בחולין ק"ד ע"ב ובנדה ל"ג ע"ב) דאין לדמות גזירות חכמים זל"ז.

אלא שהתוס' שם הקשו במה שאמרו דצינור שעלו בו קשקשים ממעכו ברגליו בצנעה, ממה שאמרו בשבת קמ"ו ע"ב דמי שנשרו כליו במים "שוטחן בחמה אבל לא כנגד העם" דלמסקנת הסוגיה הלכה כמ"ד כל דבר שאסרו חכמים משום מראית עין אפילו בחדרי חדרים אסור. ותירצו לחלק בין הא דשטחן בחמה שיבואו לחשדו שעבר במלאכה דאורייתא דמלבן ובזה אסור אפילו בחדרי חדרים להא דצינור שעלו בו קשקשים דאף אם יראוהו אין כאן אלא איסור דרבנן ובכה"ג מותר בצנעה, עי"ש.

ועיין עוד במו"ק ח' ע"ב במה שהתירו במועד לנסר עצים בצנעה לצורך המת, והקשו התוס' מאי שנא מהא דאסור לשטוח בגדיו אף בחדרי חדרים וכתבו דיש ליתן טעם במה שהלכה זו דומה טפי להא דמותר בצנעה למעך ברגליו צינור שעלו בו קשקשים מאשר למה שאסור לשטוח כליו שנשרו בשבת עי"ש. וסתמו דבריהם ולא פירשו טעם הדברים, ואפשר דכונתם כעין מש"כ בכתובות, דכיון דכל איסור מלאכת חול המועד מדרבנן הוא ולא מה"ת בכה"ג לא אסרו בצנעה, עי"ש ודו"ק.

ומ"מ לפי המבואר לכאורה אין להקל בני"ד דכיון דהרואה יבוא לחשדו באכילת נבילה וטריפה הרי יש מראית עין בדאורייתא ובכה"ג אסרו גם בחדרי חדרים. ועוד מבואר בדברי התוס' דלא התירו מראית עין כלל משום צער דאל"כ לק"מ דשמא התירו בני"ד משום צער ופסידא וע"כ דלא התירו מראית עין משום צער.

ומשום כ"ז צריך לי עיון בדברי האג"מ.

ב

אך מטעם אחר נראה להקל בזה משני צדדים:

א. יש לעיין אם חשש מראית עין דין כללי הוא ויש לדון בכל דבר לפי המקום והזמן אם יש בו מראית עין, ואם יש, אסור הוא, או שמא אין לנו אלא את מה שאסרו חז"ל משום מראית עין ועליהם אין להוסיף כשם שאין בידנו להוסיף על השבותים בשבת ועל השניות בעריות וכדו' בשאר איסורים דרבנן דאין לנו אלא מה שאסרו חכמים.

וכבר נחלקו בזה גדולי האחרונים דהנה כתב המג"א בסימן תס"ג ס"ק ה' "ובקושטנטינא נהגו איסור לעשות פאטשילש או לטגן דגים במצה אפויה משום דאתי לאיחלופי". ובמחצית השקל שם שמקור הלכה זו בכנסת הגדולה שהביא מעשה שהיה בעיר הנ"ל שאשה אחת בראותה חברתה מטגנת בקמח מצה טעתה לחשוב שמותר לטגן בפרורי לחם ונכשלו באכילת חמץ בפסח, ומשום מעשה זה אסרו משום מראית עין, אך הפרי חדש בסימן תס"א ס"ק ב' חלק עליו וכתב דאין בידנו לתקן גזירות ולאסור את המותר משום מראית עין עי"ש. וכ"כ הפר"ח ביו"ד סימן פ"ז סק"ז דמותר לאכול בשר החיה ללא ניקור החלב אף שנראה כבשר בהמה עי"ש. הרי שנחלקו הפוסקים בשאלה זו. אמנם ביו"ד סימן פ"ז ס"ג כתב בפרי תואר שם סק"ט דאף לדעת האוסרים אין זה מעיקר הדין אלא מהיות טוב ראוי לנהוג ולהחמיר ובפרט במה שנכשלו בו לעשות סייג וגדר להרחיק את האדם מן העבירה בדבר שאין בו צער וטרחה, עי"ש.

ומ"מ נראה דבשעה"ד ובמקום צורך וטורח יש לנקוט עיקר לדינא דאין איסור מראית עין אלא במה שאסרו חז"ל וכמבואר.

ב. כל גדר מראית עין משתנה לפי המקום, הזמן והענין. ויש דבר שאמש היה בו מראית עין ולאחר שדשו בו רבים שוב אין בו מראית עין. וכך מבואר להדיא ביו"ד סימן רח"צ סעיף א' "אין אסור משום כלאים אלא צמר רחלים ואילים עם פשתן אבל צמר גמלים וצמר ארנבים ונוצה של עזים וכל שאר מינים מותרים בפשתן וכן קנבוס וצמר גפן וכל שאר מינים מותרים אפילו בצמר רחלים ואילים. וחכמים אסרו מפני מראית העין משי עם צמר לפי שדומה לפשתים וכן קלח והוא מין שגדל בכרכי הים על האבנים שבים ודומה לצמר אסרוהו מפני מראית העין עם הפשתן. והאידנא משי מצוי בינינו והכל מכירים בו לפיכך אין בו משום מראית העין ומותר עם הצמר ועם הפשתן".

ועיין עוד שם בסעיף ב' "רחל בת עז צמרה אסור עם פשתן מפני מראית העין" וברמ"א הוסיף "ואסור לתפור בגד קנבוס תחת בגד צמר במקום דלא שכיח קנבוס משום מראית העין, ובמקום דשכיח שרי".

הרי לן להדיא דאף במה שאסרו חז"ל משום מראית עין, שהרי עצם ההלכה דאסרו משי בצמר משנה היא בפ"ט ממסכת כלאים משנה ב' ומ"מ בזמן שאין חשש מראית עין משום שהמשי מצוי ואין חשש שיחליפוהו בפשתן אין בו איסור, וכ"כ הרע"ב במשנה שם. וק"ו במה שלא נאסר ע"י חז"ל.

ומתוך כך יש לעיין במש"כ בשו"ע או"ח סימן תקי"ח סעיף ד' "מותר לטלטל סולם של שובך… אבל סולם של עליה אסור בטלטול". וטעם איסור זה מבואר בביצה דף ט' ע"א שמא יאמרו להטיח גגו הוא צריך. וכתב הט"ז שם סק"ד "ואע"ג דהשתא אין צריך להטיח גגים שלנו משום שהם משופים, מ"מ גזירת חכמים לא בטלה, דמ"מ יש לטעות ולומר שרוצה להוציא לאיזה צורך תיקון הגג שלו".

וצ"ע בכונתו במש"כ "מ"מ גזירת חכמים לא בטלה", האם כונתו לגדר כללי דגזירות חכמים אינן בטלות אף כשהטעם בטל, ולפי"ז קשה מהא דיו"ד רח"צ דחזינן דמראית עין שאני, וכשהשתנה הענין ושוב אין בו מראית עין בטלה הגזירה. ומשו"כ נראה יותר דעיקר כונתו כהמשך דבריו, דגזירת חכמים לא בטלה דמ"מ יטעו לומר שהוא רוצה לעשות תיקון כלשהו על גגו.

אך בשו"ע הרב שם סעיף ח' כתב כדברי הט"ז אלא שהשמיט את המשך הדברים דגם בזמנינו יש חשש מראית עין וכתב רק מ"מ גזירת חכמים לא בטלה, עי"ש. ולכאורה משמע מפשטות דבריו דאף אם אין כלל חשש מראית עין מ"מ גזירת חכמים לא בטלה, אך הדברים נסתרים מסעיף מפורש בשו"ע, כמבואר.

ומשו"כ נראה גם בכונתו דקיצר בדבריו, אך כונתו כדברי הט"ז דגם בזמנינו לא בטל חשש מראית עין כמבואר.

ומ"מ מבואר דכל שלפי המקום והזמן ומציאות החיים אין בו משום מראית עין, ואדם הגון מן הישוב ידונו לכף זכות שוב אין בו איסור משום מראית עין. וכך נהגו בענינים רבים. ולדוגמא בעלמא אציין גילוח הזקן באופן המותר דאין בו משום מראית עין וכבר התירו פרושים את הדבר דכיון דידוע שיש דרך להתגלח באופן המותר למה יחשדו באדם מישראל שעשה באיסור מה שאפשר לעשות בהיתר.

וכך גם לגבי פאות נכריות, אף שהיה מקום לאסור משום מראית עין דנראה דהאשה יוצאת וראשה פרוע, כיון שידוע שרבות בנות עשו חיל ונשים צדקניות יוצאות בפאות נכריות שוב לא אסרינן משום מראית עין.

ונראה כן גם בני"ד דמאחר ומסעדה זו מיועדת בעיקר לעובדים של החברות השוכנות בבית ואין מקום אחר שנוח לאכול בו, למה יחשדו בכשרים מישראל שהם נכנסים לאכול בשר תמותות כאשר מסתמא נכנסים לאכול בשר שחוטות, וכי שבקי היתירא לעבוד איסורא, וכך גם לגבי פגישות עסקים כנ"ל. ומשו"כ נראה עיקר דלאחר שרבים נוהגים כן שוב אין בו איסור מראית עין.

ומ"מ נראה דראוי להמנע מלהיכנס למסעדה שאין בה הכשר ראוי באופן הנראה שהוא נכנס לבלות ולהתארח לסעודה, שהרי נתבאר לעיל שמהיות טוב ראוי להתרחק מכל שמץ מראית עין בדבר שאין בו צער וטורח, ובפרט במקומות שידועים לשמצה, אך במסעדות שבמקומות עבודה וכדו', אין בזה איסור כמבואר.

הגב על הנושא


לתחילת הדף