אתה נמצא כאן: דף הבית » תשובות מורינו הרב אשר וייס » אם מותר ללבוש בתשעה באב נעליים שאינן מעור אך נוחות מאד להליכה

אם מותר ללבוש בתשעה באב נעליים שאינן מעור אך נוחות מאד להליכה

לשאלת רבים האם מותר ללבוש בתשעה באב נעלי בית הנוחות להליכה כגון "קרוקס" שרבים הולכים אתן גם מחוץ לביתם.

הנה מבואר בשו"ע (תקנ"ד סעיף ט"ז) "נעילת הסנדל דוקא של עור, אבל של בגד או של עץ או של שעם וגמי מותר". ולשון זה העתיק השו"ע מן הטור. ומקור הדין מדברי הרי"ף ביומא (ב' ע"א) והרא"ש (פ"ח מיומא ס"ז), אך דעת הרז"ה דכל שמגין על רגלו אסור אפילו של בגד וכך כתב הר"ן שם בשמו. והלכה כדעת הרי"ף והרא"ש כמבואר בדברי הטור והשו"ע.

אמנם כתב בשו"ת פנים מאירות (ח"ב סימן כ"ח) דאם אינו מרגיש כלל את קושי הקרקע כגון בנעל של לבד שנותנים בו כמה חתיכות תחת העקב כדי שיהיה נוח ללכת בו, אין כאן עינוי כלל והוי בכלל איסור נעילת הסנדל.

ובאמת כך משמע להדיא בלשון הרמב"ם בהלכות שביתת עשור (פרק ג' הלכה ז') "מותר לנעול ביום הכיפורים סנדל של שעם ושל גמי וכן כורך אדם בגד על רגליו ויוצא בו לרה"ר, שהרי קושי הארץ מגיע לרגליו ומרגיש שהוא יחף".

הרי לן להדיא דאין היתר בשל גמי ושעם אלא משום שקושי הארץ מגיע לרגליו והוא מרגיש שהוא יחף, ובהגהות החת"ס בהלכות יוה"כ סימן תרי"ד למד כן מלשון הרמב"ם ופסק כדברי הפנ"מ, עי"ש.

אך מפשטות לשון הרי"ף, הרא"ש, הטור והשו"ע משמע שלא חילקו בכך והתירו כל נעל שאינה של עור. ועיין בדברי הריטב"א (יבמות ק"ב ע"ב) "ושמעינן מינה שכל שאינו קרוי מנעל כגון בתי שוקיים של בגד או קלמונים שאינו של עור מותרים הם לגמרי ביוה"כ ואין בהם שום מיחוש כלל דחזינן לרבנן דנפקי בהו". ונראה לכאורה שבא לחדש דאף אם נעליים אלה נוחות ואין האדם מרגיש יחף מ"מ כיון שאינו קרוי מנעל מותר ללבשו ביוה"כ.

ועיין בשו"ת זרע אמת (ח"א או"ח סימן י"ד) ובמהר"ם שיק (או"ח סימן שט"ז) שדחו את דברי הפנ"מ, וכך פסקו גאוני בתראי בשו"ת מהרש"ם (ח"ו סימן ל"ז) ושו"ת מהרש"ג (ח"ב סימן ק"י).

וכך כתב המשנ"ב (תקנ"ד ס"ק ל') "אע"ג דמגין על רגלו וגם עשוי בצורת מנעל ממש שרי, דלא נקרא מנעל אלא של עור".

ואף שרוב המקורות הנ"ל מיירי לענין יוה"כ מסתבר שדין ת"ב כדין יוה"כ דאף דת"ב משום אבילות היא ויוה"כ משום עינוי מ"מ גם בת"ב נאסרו חמשת העינויים, ומסתבר שדין אחד להם. אך מ"מ יש להקל טפי בת"ב שאינו אלא מדברי קבלה מביוה"כ דאסור מה"ת, ואם הקילו ביוה"כ ק"ו שיש להקל בת"ב.

סוף דבר מעיקר הדין יש להקל אך ודאי שמדת חסידות להרגיש עינוי דנעילת הסנדל, וכבר כתבתי במק"א דודאי מדת חסידות לקיים את כל המצוות באופן שיקויים גם טעם המצוה וענינה, ואף אם ננקוט להלכה דכל שאינו של עור אין בו איסור, מ"מ כל איסור נעילת הסנדל משום עינוי הוא, ואיזה עינוי יש כשהולך עם נעל נוחה שכל השנה כולה לובש אותה והיא נוחה לרגלו לחלוטין.

ובפרט שמדברי הרמב"ם נראה דאף מעיקר הדין אסור ללכת עם נעליים אלה שאינו מרגיש על ידם את קושי הארץ, ויתירא מזו כתב הב"ח דיש ללכת יחפים בת"ב עי"ש.

ומשום כל זה נראה דראוי להמנע לכתחלה מלהשתמש בנעליים שהן נוחות מאד. אך כל נעל שאינה של עור ואינה נוחה לרגלו ובכל השנה נמנע הוא מללכת בה משום שאינה נוחה לו מותר לכתחלה לנעול אותה בת"ב.

הגב על הנושא


לתחילת הדף