אתה נמצא כאן: דף הבית » שאלות אחרונות » דיני יום יום » אמירת "אל מלך נאמן" או "ה' אלקיכם אמת"

אמירת "אל מלך נאמן" או "ה' אלקיכם אמת"

שאלה.

אבקש לדעת מה מקור המנהג לומר בתחילת הקריאת שמע "אל מלך נאמן", ומדוע יש שאינם נוהגים בזה.

תשובה.

בקריאת שמע ישנן רמ"ה תיבות (מילים), ובכדי להשלימה לרמ"ח תיבות כנגד רמ"ח איבריו של אדם, נהגו לומר בתחילת קריאת שמע "אל מלך נאמן". אמנם מנהג הספרדים ועדות המזרח להשלים את מנין התיבות לרמ"ח, ע"י אמירה חוזרת של סיום הקריאת שמע "ה' אלקיכם אמת", ומקורם ע"פ המבואר בספר הזהר.

מקורות.

במדרש (תנחומא קדושים ו) א"ר מני לא תהא ק"ש קלה בעיניך מפני שיש בה רמ"ח תיבות כמנין איברים שבאדם ומהן ברוך שם, אמר הקדוש ברוך הוא אם שמרת את שלי לקרות ק"ש כתקנה אני אשמור את שלך. ע"כ. מכאן למדנו את הצורך שיהיה בקריאת שמע רמ"ח תיבות.

והנה הראב"ן (ברכות סימן קפד) כתב בטעם אמירת "אל מלך נאמן", שהוא במקום ענית "אמן", וז"ל: ונ"ל דלהכי תיקנו לומר אל מלך נאמן בראש ק"ש ערבית ושחרית שהוא במקום אמן לפי שאין כל אדם זריז לענות אמן אחר ש"ץ, וכל סוף ברכה נמי עונה יחיד אמן לעצמו כגון עושה שלום במרומיו. ע"כ.

אך עי' להרמב"ן בחידושיו (ברכות יא:) שכתב לבאר דמה שבחרו דוקא ג' תיבות אלו במקום אמן, בכדי שיהיה בזה גם השלמה לרמ"ח תיבות, וז"ל: ועכשיו אני צריך להודיעם הענין הזה ומהיכן נולד להם דורות הראשונים לא היו הצבור מברכין בעצמן כל הברכות, אלא שליח צבור העתיד לירד לפני התיבה אומר לפניהן ברכות כולן והן עונין אמן, ולפיכך היה החזן הזה מברך אהבת עולם והצבור עונין אמן, וקורין ק"ש בפיהם שהיא המצוה המוטלת על כל יחיד ויחיד שיהא משנן בפיו, ולהשלים למנין אברים כפי המדרש הזה היו אומרים אל מלך נאמן במקום אמן, ממה שאמרו (שבת קיט:) מאי אמן אל מלך נאמן, ואיפשר שהיו עונין אמן ממש אלא שהמדרש מונה אותיות של אמן רמז לתשלום האיברים דכיון שהוא נוטריקון לשלש תיבות עשו אותו כשלש תיבות ברמז המנין הזה. עכ"ל.

ומ"מ מדברי הני ראשונים מבואר דאמירת אל מלך נאמן, היא בכדי להשלים לרמ"ח תיבות. וכ"כ במחזור ויטרי (סי' פט), ורבינו אשר מלוניל בספר המנהגות (ד"ד ע"ב), והרוקח (בפי' התפילה אות מב), והראבי"ה (ח"א ברכות סי' לג) ושיבלי הלקט (סי' טו), הכל בו (סי' ט), אבודרהם (ברכות קרי"ש), והביאם גם מרן בב"י (או"ח סימן סא).

ובטור (שם) הביא דיש שנהגו לומר "אמן אל מלך נאמן", וכתב שהרמ"ה הק' על מנהג זה, וכתב לדחותו מג' טעמים, א. שאין עונים אמן על ברכת עצמו. ובשלמא אם אומר כן אחר שהש"ץ סיים את ברכת אהבת עולם, ניחא. אך כאשר אומר כן אחר ברכת עצמו, הוי טעות ונקרא בור. והוי הפסק בדבר שלא היה לו להפסיק. ב. ועוד, דהרי"ז מוציא ש"ש לבטלה ועובר בלא תשא, דהזכרת השם הכא אין בו ענין לא לאהבת עולם ולא לשמע ישראל, והוי לבטלה. ג. ועוד, דהאי תוספת לא יעקב אמרה ולא בניו ולא משה אמרה, וא"כ אנן היכי אמרי' ליה. ע"כ.

ומדברי הב"י והפוסקים נראה שנקטו עיקר הטעם משום הפסק.

אלא דכתב הב"י דמ"מ נראה דאע"פ שהרמ"ה סתר מנהג זה, מ"מ נראה שמנהג קדמון היה, אלא שאח"כ בטלוהו כדי שלא יפסיק בין הבוחר בעמו ישראל לשמע, ותקנו במקומו שיחזור הש"ץ ה' אלהיכם אמת. וכמבואר במדרש הנעלם (זהר חדש רות צה.) שהשלמת התיבות לרמ"ח נעשית באמירת "ה' אלקיכם אמת", וזת"ד: פתח רבי יהודה ואמר רפאות תהי לשרך וכו' (משלי ג ח) התורה היא רפואה לגוף ולעצמות בעולם הזה ובעולם הבא דאמר רבי נהוראי אמר רבי נחמיה בק"ש רמ"ח תיבות כמנין איבריו של אדם והקורא ק"ש כתקונה כל אבר ואבר נוטל תיבה אחת ומתרפא בו ודא רפאות תהי לשרך, אדהכי מטא ההוא ינוקא לאי מאורחא ויתיב קמייהו שמע אילין מילין קם על רגלוי ואמר והלא בק"ש אין שם אלא רמ"ה תיבות אמר ליה רבי חייא תיב ברי, יתיב, אמר ליה ברי שמעת בהאי מידי, אמר כך שמענא מאבא בק"ש יש רמ"ח תיבות חסר תלת למנין איבריו של אדם, מאי תקנתיה, תקינו שיהא שליח ציבור חוזר ג' תיבות, ומאי נינהו ה' אלהיכם אמת כדי להשלים רמ"ח תיבות על הקהל וכדי שלא יפסיק לאמת לא פחות ולא יותר משלש, אדהכי אתא רבי יהודה בריה דרבי פנחס ויתיב אמר ליה במאי עסקיתו אמרו ליה במילי דק"ש, הכי והכי אמר ההוא ינוקא, אמר ודאי הכי אמר רבי יוחנן בן נורי ורבי יוסי בן דורמסקית משמיה דרבי עקיבא חסידים הראשונים תקנו קריאת שמע כנגד עשרת הדברות וכנגד מנין איבריו של אדם והא חסרו מהם שלש למנין איבריו של אדם תקנו שיהא שליח ציבור חוזר ומשלים אותם ומאי נינהו ה' אלהיכם אמת. וכו'. וכל האומר ק"ש כהאי גוונא בידוע שאינו נזוק כל אותו היום. ע"כ. וכ"כ רבים מהאחרונים, רבנו מנחם רקאנטי (דברים ו, ד), ובשו"ת הרא"מ (סי' ב), ובשו"ת מהר"ם אלשקר (סימן סו), ובשו"ת הרדב"ז (ח"ד סי' נה), ובשו"ת מהרלב"ח (סי' עג) ועוד, שהש"ץ כופל ג' תיבות 'ה' אלקיכם אמת', להשלמת רמ"ח תיבות. וכ"כ הב"ח (או"ח סי' סא).

וסיים הבית יוסף שכן נהגו בני ספרד, שחוזרים על "ה' אלקיכם אמת", להשלמת התיבות.

וראה בספר ארחות ציון (ח"ב עמ' נה) שהביא כן גם מחכמי הקבלה, שהאריכו בסוד אמירת הש"צ "ה' אלקיכם אמת" להשלים רמ"ח תיבות והסודות הרמוזים בהם, כנזכר בספר הפליאה וספר הקנה באורך, וכן בספר סודי רזיא לרבי משה די ליאון, ובספר תולעת יעקב. ולרבנו האריז"ל בשער הכוונות (דכ"ו ע"ד ודל"ד ע"ד). וציין שם עוד לספר פרי עץ חיים (שער קרי"ש פכ"ב) ושערי קדושה למהרח"ו (ח"ב ש"ז) ומשנת חסידים (מס' הבריאה דערבית פי"ב, ומס' השכיבה פ"ד) ורבנו הרש"ש בנהר שלום (דל"א ע"א) והתורת חכם (דף קנג ע"ב) והשל"ה (תמיד, נר מצוה כ"ט ול"א).

ומ"מ האשכנזים נהגו ע"פ הכרעת הרמ"א שבציבור אין לומר אל מלך נאמן, אלא כדברי השו"ע שיאמר ה' אלהיכם אמת. אך הקורא ק"ש ביחיד, יאמר: אל מלך נאמן שמע וגו', כי ג' תיבות אלו משלימין המנין של רמ"ח, והוא במקום אמן שיש לענות אחר ברוך הבוחר בעמו ישראל באהבה, וכן נוהגין. ונראה לי מכל מקום כשקורא עם הצבור לא יאמר אמ"נ, רק יאמר אמן אחר הש"צ כשמסיים הברכה, וכן נוהגין ונכון הוא. ע"כ.

הגב על הנושא


לתחילת הדף