אתה נמצא כאן: דף הבית » שאלות אחרונות » שבת » אשה בעשיית מלאכה לאחר קבלת שבת של הבעל

אשה בעשיית מלאכה לאחר קבלת שבת של הבעל

שאלה:

במקרה שהבעל קיבל את השבת זמן רב לפני שקיעת החמה, האם אשתו מחוייבת להדליק נרות בזמן קבלתו ואסורה במלאכה או שרשאית להמשיך ולעשות מלאכות ולקבל את השבת בזמן אחר?

תשובה:

מותר לאשה לעשות מלאכות כל זמן שהיא לא קיבלה שבת, על אף שבעלה כבר קיבל שבת שכן אינה נגררת אחריו בקבלת שבת.

מקורות והרחבת הדברים:

א.      הנה בענין קבלת שבת מצינו שאם בני העיר קיבלו עליהם שבת בתפילה, אסורים בני העיר במלאכה גם אם עדיין לא התפללו ולא קיבלו עליהם שבת, כמו שנפסק בשולחן ערוך אורח חיים הלכות שבת סימן רסג סעיף יב, 'אם רוב הקהל קבלו עליהם שבת, המיעוט נמשכים אחריהם על כרחם'.

אמנם לגבי קבלת שבת פרטית בבית כתב הרמ"א בסעיף י', 'הגה, והמנהג שאותה אשה המדלקת מקבלת שבת בהדלקה, אם לא שהתנה תחלה, ואפילו תנאי בלב סגי, אבל שאר בני הבית מותרין במלאכה עד ברכו'. הרי שבני הבית אינם נגררים אחר קבלת שבת של האשה.

אכן יש לברר האם דין זה נאמר רק לגבי האשה ולגבי הדלקת נרות, משא"כ לגבי האיש ולענין תפילה הדין שונה ובני הבית נגררים אחריו כאשר קיבל שבת בתפילה, ועיין בפרי מגדים (אורח חיים סימן רסג משבצות זהב ס"ק א') וז"ל, ומכל מקום מסעיף י' דאשה המדליקה אסורה ושאר בני הבית מותרים, אף שאשה המדליקה היא עקרת הבית והם נמשכים אחר דעתה תמיד, אפילו הכי הקילו בהדלקה, והרי בתפלה סעיף י"ב המיעוט נמשכים אחר הרוב, ומשמע הוא הדין אחר גדול הבית, עכ"ל. עיי"ש שנשאר בצריך עיון. ועיין  עוד בערוך השלחן  סי' רס"ג סעיף כ"ב.

ב.      שו"ת אגרות משה אורח חיים חלק ג סימן לח, דן בשאלה זו ואלו דבריו, 'הנה כשהבעל קבל עליו שבת מבעוד יום אם האשה נמי נאסרה במלאכה, לכאורה פשוט שאינה נגררת אחריו דכמו שאינו יכול לחייבה בנדרים שנדר אף שהוא למיגדר מילתא, ואף באמר בפירוש שאף היא תאסר ותתחייב, כמו כן אינו יכול לאוסרה במלאכה בדין תוספת שבת בקבלתו עליו לא רק בסתמא אלא אף בפירוש שהוא מקבל שבת גם לאסור את אשתו אינו כלום. ואף שקבלת שבת אינו מדין נדר דהא אין על זה לאו ועשה דנדרים, אלא עשה דתוספת שבת להסוברים שהוא מדאורייתא משום דכן הוא דין התוספות שאין לזה שיעור אלא מאחר פלג המנחה מעת שקבל עליו השבת היינו שקראו בשם שבת הוא איסור התוספת, ועיין בשע"ת (או"ח סימן רס"א) שכתב בשם חכ"צ שמאחר הקבלה הוא בעשה, מ"מ הא רק בקבל עליו נאסר בדין תוספת ולא שייך לחייב את אשתו בקבלתו'

אמנם בשו"ת שבט הלוי חלק ז סימן לה אות א. חולק עליו, וז"ל, להלכה יראה לענ"ד שהאשה נגררת אחרי קבלת שבת של הבעל ברכו או מזמור שיר ליום השבת, לא מבעיא אם הבעל מתפלל ביחידות בתוך ביתו וקיבל שבת בתפילה ועי"ז פירש ממלאכה שבני ביתו נגררים אחריו, ומסברא יראה דבזה אין הדלקת הנרות בתוך הבית קובעים אלא קבלת הבעל והאשה צריכה להדליק לפני תפילת הבעל, דע"כ לא כ' הרמ"א סי' רס"ג ס"ז דאין שאר בני הבית אסורים במלאכה ע"י הדלקת האשה היינו שאין האשה מחייבת שאר בני הבית, אבל הבעל כן מחייבם אם פירש בדין קבלת שבת אלא אפילו הוא מתפלל במנין קטן, ורוב בני העיר עדיין לא קבלו שבת, ואמרינן סי' רס"ג סי"ב דהמיעוט נמשך אחרי הרוב היינו לחומרא אם הרוב קבלו שבת ומיעוט לא קבלו, אבל אם המיעוט קבלו הלא מבואר שם סי"א אעפ"י שלא קבלו הקהל ולא התפללו אם קדם יחיד והתפלל של שבת מבעו"י חל עליו שבת ואסור במלאכה, ולא מהני אפילו תנאי בזה. וא"כ פשוט מנין שלם של יחידים כאלה שחל שבת עליהם עפ"י הלכה, ופשוט בעיני כיון שהוא קבלת שבת עפ"י הדין שבני ביתם נגררים אחריהם והא דאשתו וב"ב נגררים אחריהם הוא בדרגא דהמיעוט נגררים אחרי הרוב ועדיף מזה דאשתו כגופו ונמשכת אחריו מראיות שא"צ לעלותם על הכתב וכל איש שורר בביתו, עכ"ל.

עיין בשו"ת באר משה ב"ב סי' י"ט שהאריך בענין ובתוך דבריו כתב , שגם אם הבעל כבר קיבל שבת באמירת ברכו מותר לה להאשה להדליק נרות ולעשות מלאכה שאינה נגררת אחר הבעל, עיי"ש.

ועיין בשו"ת תשובות והנהגות ח"ג סי' פה, שחילק בין אם הבעל נוהג בכל השנה להקדים את קבלת שבת, לביו אם רק במקרים מסוימים או רק בקיץ נוהג להקדים, עיי"ש.

ג.       דעת מורנו הגאב"ד שהכלל שהמיעוט נגרר אחר הרוב נאמר ברבים שרוב הקהל קובע דעתו אף על המיעוט, והוא בכל אופן שיש קהילה אחת ולהם בית כנסת אחד, ואין לחלק בסיבת הדבר אשר לכך מקדימים הם את תפילתם, בין אם הטעם הוא מפני שרוצים להוסיף מחול על הקודש, ובין אם הטעם הוא מסיבות של נוחות וכד', כיון שרוב הקהל קיבלו עליהם שבת נגררים אחריהם המיעוט.

אכן ביחיד אינו גורר אחריו ע"י שמקבל שבת, אפי' את אשתו ובני ביתו, שכן קבלתו פרטית היא, והך דהמיעוט נגרר אחר הרוב הוא כלל בהנהגת הציבור ואינו שייך ליחידים, גם כאשר הוא גדול הבית אין בני הבית מתחייבים ע"י קבלתו. וכן היא גם דעת מהר"י שטייף  (שו"ת מהר"י שטייף סי' מ"ב)

לכן להלכה מותר לאשה לעשות מלאכות כל זמן שהיא לא קיבלה שבת, על אף שבעלה כבר קיבל שבת שכן אינה נגררת אחריו בקבלת שבת.

הגב על הנושא


לתחילת הדף