אתה נמצא כאן: דף הבית » שאלות אחרונות » אישות ומעמד אישי » אשה ששהתה בבית גוים האם דינה כשבויה

אשה ששהתה בבית גוים האם דינה כשבויה

שאלה:

בן לניצול שואה ששהתה משך תקופה ארוכה בבית של גויים ששם קיבלה מחסה מפני מגרמנים. האם דינה כשבויה, ולכן כהונתו של בנה מוטלת בספק או לא.

תשובה:

נראה שאין דינה כשבויה ובנה כשר לכהונה.

הרחבת הדברים:

אם השאלה היא, האם בנה הכהן מותר בגרושה כדין חלל, התשובה היא ברורה: לא. שהרי חז"ל תיקנו כי שבויה אע"פ שודאי יש לה מדאורייתא חזקת כשרות לכהונה, בכל זאת תיקנו שתאסר מספק. אבל עכ"פ מדאורייתא ודאי כשרה היא, דהיינו בנה ודאי אסור בגרושה. ורק החמירו שהיא עצמה תאסר לכהונה, וכן בנה אינו ודאי כהן כמו שמצינו בקידושין סו,א לגבי ינאי.

וכך גם הוא לשון התקנה: "שבויה שנשבית והיא בת ג' שנים ויום אחד או יותר, אסורה לכהן מפני שהיא ספק זונה שמא נבעלה לעכו"ם" (שו"ע אבה"ע סי' ז' ס"א).

וא"כ השאלה היא האם לדונו כבן השבויה להטיל עליו חומרי כהונה, וגם איסורי כהונה, כמש"כ המחבר שם סעי" כ'.

כתב מהרי"ק שורש קס: "אלא אפי' נתייחדה עם נכרים הדיוטות דעלמא מ"מ נלע"ד דמאחר שלא היתה מסורה בידם כמו האשה שנחבשה בידי א"ה דפרק ב' דכתובות (דף כו). וגם שהתה בבית השכינה כי אם זמן מועט. וגם נודע לנו סבת הליכתה שם וכו' ומכל מקום לאו אדעתיה דזנות נסתרה שם בכה"ג נראה לע"ד דאין להחשיבה כשבויה או כנחבשה בידי א"ה שתאסר מטעם זה לבעלה".

ודקדק מכאן הגרע"א בתשובותיו ח"ב סי' נב כי לשיטתו צריכים לכל אותן הג' תנאים. א. שלא היתה מסורה אצלם. ב. שהתה רק זמן מועט. ג. לא נסתרה לשם זנות. אבל בלא א' מהם אסורה לבעלה הכהן.

והביא את דברי התוס' בע"ז כג,א ד"ה ותו, כמקור לדבריו, וכך כץבו התוס': "תימה אם כן לא הנחת בת לאברהם אבינו אשת כהן יושבת תחת בעלה דא"א שלא תתיחד עם שום עובד כוכבים שעה אחת וכיון דליכא הפסד ממון חיישינן וי"ל דאין זה אלא דחוי בעלמא כלומר מהכא לא תוכיח ומכל מקום דברי רבינא אמת הן ועי"ל דאפילו לפי המסקנא אין לאסור יחוד מועט דדוקא נחבשה שאני לפי שהיא מסורה בידו כעין בהמה דהכא דבידו לרבעה אבל היכא שאינה תחת ידו של עובד כוכבים כלל ויכולה לצעוק ויהיה לה מושיע ודאי העובד כוכבים מרתת ואין לאוסרה על אותו יחוד וכן עיקר ובירושלמי דחי דאין דמיון אשה לבהמה שאני אשה שדרכה לצווח ואפילו חרשת דרכה לרמז".

דהיינו שעיקר החילוק הוא כל שאינה מסורה בידם אינה כשבויה. וכן כתבו כמה ראשונים שם. אבל המרדכי כתב חילוק בין שהתה זמן מרובה או זמן מועט. ולכן כתב המהרי"ק כל הג' תנאים עיי"ש דברי הגרע"א. ולפי"ז בנד"ד ששהתה זמן מרובה יהיה מקום לאוסרה.

אך הגרע"א שם המשיך כי העיקר לדינא כדברי התוס', שהכל תלוי אם מסורה בידם או לא, וכמו שפסק הרמ"א סי' ז' סי"א. וגדר מסורה בידם לכאו' נראה מדברי התוס' הנ"ל "שאינה תחת ידו של עובד כוכבים כלל ויכולה לצעוק ויהיה לה מושיע ודאי העובד כוכבים מרתת ואין לאוסרה על אותו יחוד". וא"כ נד"ד שלא היתה יכולה לצעוק יש מקום לאוסרה על היחוד.

וע"ע ברמ"א שם: "ובשעת הגזירה שהמירו דתן מחמת אונס וחזרו בהן לאחר שעבר האונס, שיש להקל ולהתירן אפי' לבעלן כהנים". ועיי"ש בח"מ דמסיק שלכהן היא אסורה. אא"כ המירה מיד בשעת הגזירה – עי' ב"ש.

עכ"פ הטעם משום דמיד כשהמירה נזהרים הגויים ואינם יכולים לאונסה. משמע קצת שאין צורך שתהיה שבויה ממש, שהרי אותה שהמירה בשעת הגזירה מסתבר חיה לבדה, ויכולה לצאת ולבוא כרצונה. ובכל זאת כיון שבסופו של דבר כל זמן שהיא כאן ואין יראת הגויים מלאונסה, דהיינו שהעיקר הוא אם הגויים יראים מלאונסה, או אינם יראים.

וא"כ בשאלה הנ"ל, לכאו' אין כל פחד על הגויים לאונסה. דהיינו הגויים שהיתה בביתם, שהרי אין לה כל אפשרות להתלונן נגדם. ויתרה מזו, אלו שהיו במחנות השונים מצבם מצד א' יותר טוב, משום שבמחנות היו נתונים לחסדם ולשליטתם של הגרמנים בלבד. ולהם היה אסור לאנוס, ומסתבר שרבים מהם אכן פחדו לאנוס. משא"כ בנד"ד.

אולם אפשר כי כיון שאין לנו חשד אלא על משפחת הגויים שהיתה גרה אצלם, יתכן שלא מצינו שגזרו שבויה אלא באופן שהגויים שבו אותה, או עכ"פ היתה כמסורה בידם והם לא בחלו להרע לה, אבל בשאלה זו המצב קצת שונה.

ואע"פ שהתוס' הנ"ל הרי הקשו א"כ לא הנחת לבת אברהם וכו'. מ"מ י"ל כי זה עצמו מה שתירצו שתיקנו רק היכא שהיכא מסורה בידם.

ומ"מ כיון שמצינו שהקילו באיסור שבויה, דהוה רק תקנה דרבנן. וכאן הנפק"מ גם אינם לדינים דאורייתא, שהרי ממילא אדם זה אסור לגרושה. וכל הנפק"מ הוא לעלות לדוכן, ובברכת התורה. (למרות שעל עליה לדוכן יש מקום לומר שהוא דאורייתא, עי' ב"ש תחילת סי' ג')  א"כ לכאורה מאחר שאין זה דומה ממש לשבויה, ניתן להשאירו ככהן.

וראיתי שמו"ר הגאב"ד שליט"א דן בשאלה כזו, ולאחר שהביא את דעות הראשונים בזה, הוסיף סברא: "דכיון שהיא גרה אצל משפחה נכרית זו כבת בית וכאילו היתה אחת מבנות המשפחה, הרי זה היפך ענין שבויה ונחבשה, דהלא הנשים שנשבו באלימות ונחבשו בחוזק יד הוחזקו בעל כרחן ובאלימות לזנות ולדבר עבירה, משא"כ אשה זו. ואף שיש מקום לומר דמ"מ ודאי חוששת היתה לצעוק אילו היו אונסים אותה לזנות, מאידך גיסא מסתבר שגם הנכרים פחדו אימת מות לאונסה כי אילו היתה צועקת ואנשי הגסטאפו הנאצים היו מוצאים שהם הסתירו בביתם יהודיה היו מוצאים להורג בודאות ובאופן מיידי, וא"כ כשם שהיא חששה מלצעוק גם הם פחדו לאונסה". וסיים להתיר לעלות אותו לדוכן גם משום שאנו עוסקים בספיקא דרבנן, ושעת הדחק מחמת בושת הפנים לחדול מלעלות לדוכן באמצע החיים.

הגב על הנושא


לתחילת הדף