אתה נמצא כאן: דף הבית » שיעורי מורינו הרב אשר וייס » אשר בחר בנו מכל העמים

אשר בחר בנו מכל העמים

הן פשוט וידוע דכל אחד מימי החג והמועד נשמה יתירא יש בו, הארה נשגבה ואורות עליונים המושפעים מאצילות לבריאה, וממנה ליצירה ולעשייה. בכל אחד מימי החג אומרים אנו מעין המאורע, זמן חירותנו בפסח, זמן שמחתנו בחג וזמן מתן תורתנו בעצרת. וכל אחד מן הימים הטובים שניתנו לישראל שבכולם נצטוינו בשמחת החג, יש בו שמחה משלו לפי עניינו של יום.

ויש לעיין אפוא מה בין חג השבועות לשמחת תורה, והרי שני ימים טובים אלה קשורים לתורה, קבלתה ושמחתה.

ונראה דבעוד שבשבועות שמחים אנו בקבלת התורה, בשמחת תורה שמחים אנו עם התורה שקבלנו. בשמחת תורה שמחים אנו בגמרה של תורה ובשמחת תלמודה. בשבועות שמחים אנו שהקב"ה בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו, כי ביום זה עמדנו למרגלותיו של הר סיני והקדמנו נעשה לנשמע.

ובשתי מצוות מודים אנו בברכותיהן להקב"ה שבחר בנו מכל העמים. בברכת התורה בה מודים אנו שבחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו, ובקידוש היום אומרים אנו "כי בנו בחרת ואותנו קידשת מכל העמים". ויש להבין מה ענין בחירת עם ישראל דוקא בשתי מצוות וברכות אלה.

ולבי אומר לי דבשתי מצוות אלה, תלמוד תורה ושמירת שבת, מודגשת התהום שבין ישראל לעמים, שהרי אמרו חכמים נכרי ששבת חייב מיתה (סנהדרין נ"ח ע"ב), ועוד אמרו "נכרי שעסק בתורה חייב מיתה" (שם נ"ט ע"א). שני אלה יסוד ושורש בקדושת ישראל,לא יבא בהם זר. בשתי אלה מודים אנו להקב"ה שהבדיל בין ישראל לעמים ובין הקודש לחול.

והנה אמרו (ביצה כ"ה ע"ב) "תנא משמיה דרבי מאיר מפני מה נתנה תורה לישראל, מפני שהן עזין". וברש"י שם "שהן עזים. ונתנה להם תורה שיעסקו בה והיא מתשת כחם ומכנעת לבם".

ולכאורה משמע מפשטות הדברים דלא משום שבחן של ישראל וחביבותם נבחרו מבין האומות אלא לגנותם, משום שעזין הם וצריך להתיש כחם ולהכניע לבבם ע"י תורה.

ונראה פשוט דלא על בחירת ישראל מבין האומות שאל ר' מאיר, דפשוט הדבר דמשום אהבת הקב"ה אותנו בחר בנו מכל העמים. אלא על פרטי התורה שאל מפני מה ניתנה תורה לישראל שאי אפשר לקנותה אלא בעמל וביגיעת בשר.

ואי בדידי תליא הוי אמינא בביאור הדברים, דהלא כל תכלית בריאת העולם אינה אלא כדי שיתקדש שמו הגדול בעולמו, דעולם העשיה הוא ספירת המלכות, ואין מלך בלי עם, וכאשר יש מי שמקבל עול מלכות שמים באהבה מתוך בחירה וממליכים את הקב"ה בעולמו, בכך מגיעה הבריאה לתכליתה. והוא שאמר ר"מ דרק ישראל בעזות דקדושה שבגבורת נפשם יכולים לקדש שמו ית' בעולמו למרות כל הצער והיגון והסתר הפנים, ומשום כן ניתנה להם התורה ולא לכל עם ולשון, מפני שישראל עזים ומלבדם אין מי שיקדש שם שמים. דו"ק בעומק הדברים.

ב

היו נכונים לשלשת ימים

"ויאמר ה' אל משה לך אל העם וקדשתם היום ומחר וכבסו שמלותם. והיו נכונים ליום השלישי כי ביום השלישי ירד ה' לעיני כל העם על הר סיני" (שמות כ' י' – י"א).

"ויאמר אל העם היו נכונים לשלשת ימים אל תגשו אל אשה" (כ' ט"ו).

"לשלשת ימים, לסוף שלשת ימים הוא יום רביעי שהוסיף משה יום אחד מדעתו כדברי רבי יוסי ולדברי האומר בששי בחודש ניתנו עשרת הדברות לא הוסיף משה כלום" (רש"י שם).

פירוש לפירושו דהקב"ה אמר היו נכונים ליום השלישי אך משה הוסיף יום אחד ומשו"כ אמר לשלשת ימים דרק ביום הרביעי תנתן תורה לישראל.

הרי לן בדברי רש"י דדיוקא דקרא משמען כשיטת רבי יוסי דבשביעי בחודש ניתנה תורה ומשה הוסיף יום אחד מדעתו, ומקור הדברים במסכת שבת (פ"ו ע"ב).

וכבר תמה במגן אברהם ריש סימן תצ"ד על שאנו עושים חג השבועות ביום ו' בסיון ואומרים ביום זה זמן מתן תורתנו, הלא הלכה כרבי יוסי דבשביעי בחודש ניתנה תורה דמשה הוסיף יום אחד מדעתו ונמצא שאין ו' סיון יום מתן תורה.

ויתירה מזו הקשה המהרש"א (עבו"ז ג' ע"ב) על עצם קביעת המועד ביום ו' בסיון ביום החמשים לספירת העומר הלא לדברי הכל יצאו ממצרים ביום חמישי ובשבת ניתנה תורה שהוא יום נ"א מיום הקרבת העומר ולא יום החמישים.

ובעצם דברי חז"ל שמשה רבינו הוסיף יום אחד מדעתו נפלאתי מאז אך נתקיים דבר ה' "כי ביום השלישי ירד ה' לעיני כל העם על הר סיני", ולא מסתבר שדבריו של הקב"ה הכתובים בתורה יצאו לבטלה.

והנראה בזה דהנה אדוננו המהרש"א שם כתב ליישב תמיהתו "ויש לספק בזה דלכ"ע נתנה תורה ביום נ"א מן הספירה למה קבע הש"י חג השבועות לדורות ביום חמשים מן הספירה. והכוונה בזה לפי שלא היו ישראל אז ראוים לחכמת התורה עד שיטהרו ויקדשו עצמם מכל טומאת מצרים שיצאו משם כמ"ש כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו וכו' וע"כ היתה הטהרה במספר שבעה שבועות ויום חמשים שהם מספרים קדושים כענין שבת שמיטים ויובלות ולפי שביום נ' נגמרה הטהרה שזכינו אחר כך ביום נ"א לקבל התורה קבע הש"י אותו יום חמשים לחג שבועות כי יראת חטא קודמת לחכמה במעלה ובזמן".

חידוש גדול חידש לנו רבינו, שחג השבועות נקבע ביום שבו השלימו בני ישראל את הכנתם לקבלת התורה בשלימות עבודת היראה אף שעדיין לא ניתנה תורה עד למחרת היום.

ועדיין צריך עיון וביאור אמרנו "יום מתן תורתנו", דדברי המהרש"א יש בהם כדי ליישב את קביעת המועד בו' בסיון, אך איך נאמר יום מתן תורתנו ביום שעדיין לא ניתנה בו תורה.

והנראה בזה עפ"י התבוננות מועטת בהלכות גירות, שהרי כל יסודות הגירות נלמדו מכניסת אבותינו לברית במעמד הר סיני וקבלת התורה כמבואר ביבמות (מ"ו ע"א) וכריתות (ט' ע"א), דאין הגר נכנס לברית אלא במילה וטבילה וקרבן כשם שאבותינו נכנסו לברית במילה וטבילה והרצאת דמים, עי"ש.

והנה מלבד שלשת המעשים הנ"ל מילה טבילה והרצאת דמים, צריך הגר לקבל על עצמו עול המצוות. ובהלכה זו דקבלת עול מצוות יש שני שלבים ושני עניינים. קבלת עול מצוות, והודעת מצוות קלות וחמורות כמבואר שם (מ"ז ע"ב). וכבר ביארו גדולי האחרונים דאכן שני עניינים הם. עצם נכונות הגר לקבל עול מלכות שמים ולקיים את כל מצוות ה' היא יסוד הגירות והיא מעכבת בה, אך מלבד עצם הקבלה צריך גם להודיע לו מקצת מצוות קלות וחמורות בשעת הטבילה והוא צריך לחזור ולקבלם, עיין שו"ת חמדת שלמה יו"ד סימן כ"ט – ל' והארכתי בזה מאד בתשובות.

ומדיני הגירות נלמד על כניסת אבותינו לברית במעמד הר סיני, ונראה לומר דביום ו' בסיון קיבלו על עצמם עול התורה והמצוה בהתייצבם תחת ההר, בהשלימם את עבודת יראת ה', בהיותם מוכנים להיקבר תחת ההר אם חלילה ימעלו מעל. יום זה כבר כיום מתן תורה הוא, כי ביום הזה כבר קיבלו את התורה באתערותא דלתתא אף שעדיין לא נתקיימה הודעת המצוות ועדיין לא ידעו מצוות התורה מה הן. וכגר המקבל על עצמו עול מלכות שמים טרם יודעו מהן המצוות שעליו לקיים.

ולמחרת ירד משה מן ההר ושני לוחות הברית בידו והודיע להם את כל אשר צוה ה'.

ואפשר שזה שאנו אומרים בהגדת ליל הסדר "אילו קרבנו לפני הר סיני ולא נתן לנו את התורה, דיינו". דעוד טרם נתן לנו הקב"ה את תורתנו הקדושה בז' בסיון, קרבנו לפני הר סיני ביום ו' בסיון וביום זה כבר קבלנו עול תורה ועול מלכות שמים.

וכך אומרים אנו ביום נשגב זה יום מתן תורתנו.

והוא שאמר הקב"ה למשה "בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים על ההר הזה" (שמות ג' י"ב), וכי איזה עבודה היתה על ההר, וכי שמיעת קולו של משה עבודה היא, הוי אומר עבודת היראה ועבודת הקבלה, עבודת ההכנה בשלשת הימים שקדמו למתן תורה היא העבודה שעליה צוה הקב"ה בבואו להוציא את ישראל מארץ מצרים.

הגב על הנושא


לתחילת הדף