אתה נמצא כאן: דף הבית » תשובות מורינו הרב אשר וייס » באופן העיטוף בציצית וברכתה

באופן העיטוף בציצית וברכתה

הנני במענה קצר לשאלותיו בענין לבישת הטלית.

הנה נחלקו הראשונים באופן קיומה של מצות ציצית. התוס' בערכין (ב' ע"ב ד"ה היודע) נקטו דצריך להתעטף בטלית כעטיפת ישמעאלים וכמ"ש (במו"ק כ"ד ע"א) כל עטיפה שאינה כעטיפת ישמעאלים לאו עטיפה היא, והביאו מן המדרש דבעטיפת ישמעאלים מגיע הטלית עד השפם, וברש"י מו"ק משמע דהוי מתחת לפה עי"ש. וכך הביא בספר העיטור (הלכות ציצית חלק שלישי ע"ה ע"א) בשם הגאונים וכך דעת הרדב"ז (ח"א סימן שמ"ג וח"ג סימן תקע"א). אך בעל העיטור דחה שיטה זו וכתב דרק בדיני אבילות אמרו דאין עיטוף אלא כעטיפת ישמעאלים אבל במצות ציצית כיסוי הגוף קרוי עיטוף עי"ש.

ודעת מרן הב"י כדעת העיטור וכפי שכתב (סימן ח' ס"ב):

"ובעל העיטור (שער ב' ח"ג) כתב דלא בעינן כולי האי אלא כדרך שבני אדם מתכסין בכסותן וכו'. נראה שטעמו מדאיתא בפרק אלו מגלחין דרב פליג עליה דשמואל ומשמע דסבירא ליה דעטיפת הראש אף על פי שאינה כעטיפת הישמעאלים הוי עטיפה וקיימא לן דבאיסורי הלכה כרב לגבי שמואל. ורבינו הגדול מהר"י אבוהב ז"ל כתב שטעמו דלא בעינן עטיפת ישמעאלים אלא גבי אבילות אבל גבי ציצית שהתורה חייבה אותו בכסות שאדם מתכסה ככה יהיה החיוב ונאמר שלשון להתעטף לשון כסוי הוא בזה הענין עכ"ל. ואחר זמן רב בא לידי בעל העיטור וכתוב בו כלשון הזה. רבותי הגאונים כתבו עטיפתה כעטיפת הישמעאלים עטיפה גמורה ומסתברא לן דעטיפת ישמעאלים לא הוזכרה אלא לגבי אבילות דאמר שמואל כל עטיפה שאינה כעטיפת הישמעאלים אינה עטיפה מחוי רב נחמן עד גובי דיקנא פירוש צריך לכסות פיו והתם הוא דכתיב (יחזקאל כ"ד י"ז) לא תעטה על שפם מכלל דכולי עלמא מחייבי ובמצורע כתיב (ויקרא י"ג מ"ה) על שפם יעטה ובמנודה קא מיבעיא לן (מו"ק ט"ו ע"א) אבל כולי עלמא לא מחייבי בעטיפת הראש דאם כן יכסה פיו וכי רבי יהודה בר אילעי שהיה מתעטף בסדינים המצוייצים (שבת כ"ה ע"ב) וכן החתנים מי היו מתעטפים כל . ואף על גב דמברכין להתעטף כיסוי דכתיב (דברים כ"ב י"ב) אשר תכסה בה שמנהג בני אדם שמכסין בכסותן והולכין ועושין עסקיהם פעמים בגילוי הראש פעמים בכיסוי הראש עכ"ל וזה מבואר כדברי רבינו הגדול ז"ל".

הרי שאין צריך כיסוי הראש בטלית מצד עיקר מצות ציצית אלא שנכון לכסות ראשו בטלית בשעת התפלה משום יראת שמים וכמבואר בבית יוסף ובב"ח ובכל האחרונים שם.

ואעפ"כ כתב בשו"ע (סעיף ג') אף לגבי טלית קטן שטוב להתעטף בו אף ראשו לפחות כדי הילוך ד' אמות. ובמשנ"ב (ס"ק ז') כתב דטוב לעשות כן לצאת יד"ח הני שיטות הסוברים דאין עיטוף אלא כעין עטיפת ישמעאלים עי"ש.

והחזו"א (סימן ג' אות ל"ז) תמה דא"כ צריך לעשות כך כל הזמן שהטלית עליו ולא רק בשעת העיטוף, וכתב דבאמת אין אנו חוששין כלל לשיטה זו, אלא דכיון דמברכינן "להתעטף" יש לעשות עיטוף כדי לאמת את הברכה עי"ש.

ולא הבנתי דבריו דהלא שיטת העיטור והמחבר כיסוי הגוף הוא הקרוי עיטוף וכמ"ש להדיא, וא"כ מה ענין יש לכסות ראשו שעה מועטת. ועוד דלכאורה נראה תמוה להתאים את מעשה המצוה ואופן קיומה לנוסח הברכה. דהלא לא מצינו בדברי חז"ל אלא היפך סברא זו, דנוסח הברכה לעולם תוקן לפי מהות המצוה ומנוסח הברכה אפשר לעמוד על גדרי המצוה, דבשבת (כ"ג ע"א) למדו מדמברכינן להדליק נר של חנוכה דהדלקה עושה מצוה, והתוס' (יבמות צ' ע"ב ד"ה כולהו) כתב דמדמברכינן להתעטף בציצית משמע דבשעת העטיפה מקיימין מצות ציצית, ואת"ל דלשון עטיפה עטיפת ישמעאלים הוא, בהכרח לא היו מתקנים לברך בנוסח זה אא"כ כך מצותה, וא"כ רחוק לומר דאף דמצד דיני המצוה אי"צ עיטוף מ"מ טוב להתעטף כדי לקיים נוסח הברכה.

(ובמק"א כתבתי דע"כ אין כונת הרא"ש [בערבי פסחים סימן כ"ה] דצריך לאכול כזית מרור משום שמברכים על אכילת מרור וכהבנת השאגת אריה [סימן ק'], אלא כונתו דכיון דמברכינן על אכילת מרור, ע"כ צריך כזית לעיקר מצות מרור, וכעי"ז כתבתי בביאור דברי הטור (או"ח סי' תפ"ח ותרמ"ד) בשם מהר"ם מרוטנבורג לגבי ברכת ההלל דאין לברך לגמור את ההלל דא"כ הוי ברכה לבטלה אם ידלגו על פסוק אחד, דכונתו דאם אין הדילוג פוסל לא הו"ל לברך לגמור את ההלל, עיין מנחת אשר מועדים ח"ב סימן י"ח, ואכמ"ל).

ומשום כ"ז נראה יותר דדעת השו"ע דאף דס"ל דכיסוי הגוף קרוי עיטוף וכשיטת בעל העיטור, מ"מ טוב להדר לענין הברכה ולהתעטף עטיפת ישמעאלים כדי לצאת מידי חשש ברכה לבטלה ולצאת מצות ציצית לכו"ע, וז"פ. 

ב

עטיפת ישמעאלים

והנה מנהגינו לעשות עיטוף גמור סמוך לברכה ולומר ד' פסוקים בעודו מעוטף. ומנהג האשכנזים לכסות פניהם עם הטלית וכפשטות לשון התוס' עד השפם. ובשו"ע הרב (סימן ח' ס"ה) כתב שהטלית תגיע עד לגומות שבלחי מתחת לפה, וכ"ה בערוך השלחן (ס"ה), בארצות החיים של המלבי"ם ובקיצור שו"ע (סימן ט' סעיף ח'). ותמהו רבים דאטו הישמעאלים היו מתהלכים כסומא בארובה ונתקלים בבורות שיחין ומערות, ואיך יתהלך האדם לפי תומו כשעיניו מכוסות. וראה בנמוק"י או"ח שתמה בזה. ובקצות השלחן (סימן ז' הערה י"ד) כתב דע"כ כונת התוס' והראשונים שיכסה פניו מלמטה דהיינו מצד הכתפיים והצואר עד השפם עי"ש.

ובפשטות נראה דאף כאשר הטלית על ראשו ומגיע עד השפם וגומות הלחי מ"מ צריך שלא יפול צמוד לפניו אלא בולט קצת מלפנים באופן שכנגד פניו יש מעין חלון שדרכו יראה נכוחה, וכנראה שכך היתה עטיפת הישמעאלים. ובאמת כך נוהגים שוכני המדברות לכסות פניהם מקרני השמש ולהגן על עיניהם מפני חול המדבר הנישא ברוח.

אך באמת יש להקפיד שהטלית לא יכסה פניו לגמרי באופן שלא נשאר חלון שדרכו יכול האדם לראות דכל כה"ג לכאורה אינו דרך עיטוף ויש בו חשש ברכה לבטלה. (אמנם באמת נראה דאף אם אין זה דרך עיטוף כלל מ"מ אין כאן חשש ברכה לבטלה לדידן דקיי"ל עיקר דאין צריך עטיפת ישמעאלים כלל ורק לרווחא דמילתא מתעטפים עיטוף גמור. ועיטוף זה אף אם לא נעשה כהוגן בודאי אינו הפסק, וכשחוזר ללבוש את הטלית כדרכו יצא יד"ח הברכה, ודו"ק כי פשוט הוא).

והנה בזוהר פרשת ואתחנן (דף ר"ס ע"ב) איתא "בעי לכסויי רישיה ועינוי בגין דלא יסתכל בשכינתא". והביאו הט"ז (סימן צ"א סק"א) והמשנה ברורה (שם סק"ו). והמשנ"ב שם הביא בשם הפמ"ג שכך נוהגין לכסות את הראש והעינים בשעת התפילה בטלית של מצוה, ולכאורה אינו יוצא ידי מצות ציצית בשעה זו שהרי אין זה דרך עיטוף ולבישה.

ומשום כך נראה לכאורה פשוט דאין כאן שאלה כלל בעיקר מצות ציצית דאף המתעטף יותר מדי ומכסה פניו ועיניו מקיים מצות ציצית דמה בכך שאינו יכול לראות מ"מ מעוטף הוא בטלית, אלא שבצדק טען מי שטען דמ"מ לא מסתבר דכך היתה עטיפת ישמעאלים לכסות עיניהם לגמרי ומשו"כ לא מסתבר דכך צריך לכתחלה לעשות. אך אין בכלל תימה בדברי הזוה"ק שבשעת התפילה צריך לכסות פניו בטלית שלא להסתכל בשכינה, ודו"ק בזה כי פשוט הוא.

ומ"מ משמע מהפמ"ג שבשעת התפלה צריך לכסות פניו ועיניו, ומבואר מזה דצריך לכסות את התפילין של ראש עם הטלית. אך באמת כתב המגן אברהם (בסימן ח' סק"ג) דאף שכתוב בכוונות בשם האריה"ק דיש לכסות את התפילין עם הטלית לא יכסה אותם לגמרי שהרי מבואר (בסימן כ"ז סעיף י"א) דטוב שיהיו תפילין של ראש מגולים ונראים, וכ"כ האליהו רבה שם.

ובמור וקציעה כתב הגר"י עמדין לחלוק על המג"א וביאר דמה דאיתא (בסוס"י כ"ז) דתפש"ר טוב שיהיה מגולה היינו שלא בשעת התפילה אבל בשעת התפילה יש לכסות את כל התפילין וגם את עיניו בטלית וכ"כ בכף החיים (סקי"א) ובבן איש חי (פרשת וירא) ובאמת מבואר כן בפרי עץ חיים (שער הציצית פרק א') "גם צריך לכסות תפלה של ראש עם הטלית הגדול". וכן הוא בשער הכוונות ענין הציצית. ופלא מה שכתב בערוך השלחן בסעיף ו' שהרא"י הקדוש היה מכסה את התפילין בטלית אבל לא לגמרי, וזה נגד משמעות הפע"ח.

ומנהג העולם כדברי המגן אברהם שהטלית מעל התפילין אבל אינו מכסה את התפילין לגמרי.

הגב על הנושא


לתחילת הדף