אתה נמצא כאן: דף הבית » שאלות אחרונות » כשרות » בישול בשר בחלב לצורך מבחן בבית ספר לבישול

בישול בשר בחלב לצורך מבחן בבית ספר לבישול

שאלה:
במסגרת מבחני הגמר על התלמיד לבשל בשר עם חלב והבוחן הגוי טועם, הכמויות הם מועטות והם בגדר חצי שיעור. ללא מבחן זה התלמיד לא יקבל התעודה

תשובה:

אסור לבשל בשר בחלב גם במקרה שאין היהודי טועם ממנו, ואף אם מבשל שלא למטרת אכילה אסור, ולענין כמות פחותה משיעור יש איסור בישול, מ"מ נחלקו הפוסקים אי הוי מהתורה או מדרבנן.

מקורות והרחבת הדברים:

ג' פעמים בתורה נצטווינו על איסור בישול בשר בחלב שנאמר, לא תבשל גדי בחלב אמו: א) שמות כג, יט. ב) שמות לד, כו. ג) דברים יד, כא. ולמדו חז"ל (חולין קטו, ב.) תנא דבי ר' ישמעאל כתיב לא תבשל גדי בחלב אמו שלש פעמים, אחד לאיסור אכילה ואחד לאיסור הנאה ואחד לאיסור בישול, ועוד אמרו חז"ל (חולין קיג, ב) גדי לאו דווקא הוא הדין שור ועז בכלל ומה שכתוב בחלב אמו לאו דווקא אלא אפילו בחלב אחרת אלא שדיבר הכתוב בהווה, בשעה שהוא קטן.

וכתבו הטוש"ע יורה דעה פז, א. דלכן כתבה התורה לאכילה בלשון בישול לומר שאינו אסור מן התורה אלא דרך בישול אבל מדרבנן אסור בכל עניין וכן כתב הרמב"ם (פ"ט מהלכות מאכלות אסורות ה"ט) שאסרה התורה דרך בישול שאין בישול גמור אלא כל שהאור מהלך תחתיו  ומדרבנן אסור בכל עניין דהיינו אפילו ע"י מליחה וכבישה וכן אין איסור מן התורה אלא בשר בהמה אבל בשר עוף מותר מן התורה ואסור מדרבנן וכל בשר בחלב שאיסורו מדרבנן מותר בהנאה כגון אם בישל בשר עוף בחלב או בשר חיה בחלב מותר בהנאה (הרמב"ם שם) ויש אומרים (ב"ח וים של שלמה) שאסור אף בהנאה, ופסק בשו"ע כהרמב"ם

והטעם כתב בכסף משנה (הלכות טומאת מת א, ב), ובשר בחלב מכיון שאסר בישולו הוי בכלל לא תאכל כל תועבה כל שתיעבתי לך הרי הוא בבל תאכל א"נ דמשמע שלא אסרה תורה לבשל אלא כדי שלא יבוא לאכול, עיי"ש, [הגאון רבי יוסף אנגל  בספר לקח טוב כלל ח' אות ג', ציינו בין הדברים שהם סייג בדאורייתא],

ולפי דבריו היה מקום להקל במבשל שלא לצורך אכילה, וכן צידד בשו"ת דובב מישרים ח"א סי' ל',  לענין בדיקת בשר בחלב במעבדה, עי"ש,

אכן בשו"ת הר צבי חלק יו"ד סי' עט, חלק עליו וכתב וז"ל, ובעיקר היסוד שלו עפ"י דברי הכס"מ, שבשול בשר בחלב תלוי באיסור אכילת בשר בחלב ובמקום שאין איסור אכילת בשר בחלב לא שייך איסור בישול, יש לתמוה מדברי הרמב"ם הל' מאכלות אסורות (ט, ו) שכתב אבל המבשל בשר מתה או חלב וכיוצא בהן בחלב, לוקה על בישולו ואינו לוקה על אכילתו, והמקור הוא בגמרא חולין (דף קיד) המבשל חלב בחלב רב אמי ורב אסי, חד אומר לוקה וחד אומר אינו לוקה, ואמרו שם בגמרא מאן דאמר לוקה חד איסורא הוא ומאן דאמר אינו לוקה, להכי אפקה רחמנא לאכילה בלשון בישול, כיון דאאכילה לא לוקה, אבישול נמי לא לוקה, ולהלכה שפסק הרמב"ם שלוקה על בישולו ואינו לוקה על אכילתו, הרי שלא תלוי איסור בישול באיסור אכילה, עכ"ל.

הרי למעשה אין היתר לבשל בשר בחלב גם שלא למטרת אכילה, וכן מוסכם על הרבה אחרונים.

נשאר לנו לברר לגבי חצי שיעור מה דינו,

בגמ' (חולין קח, ב) גופא, חצי זית בשר וחצי זית חלב שבשלן זה עם זה, אמר רב לוקה על אכילתו, ואינו לוקה על בשולו, מה נפשך, אי מצטרפין אבשול נמי לילקי, אי לא מצטרפין אאכילה נמי לא לילקי לעולם לא מצטרפי, ובבא מיורה גדולה. ולוי אמר: אף לוקה על בשולו, ע"כ, הרי שנחלקו רב ולוי אי חייבים על בישול חצי זית בשר עם חצי זית חלב, אבל עכ"פ גם ללוי יש כזית משניהם יחד,

הרמב"ם (הלכות מאכלות אסורות ט, א) פסק כלוי, וז"ל, בשר בחלב אסור לבשלו ואסור לאכלו מן התורה ואסור בהנאה וקוברין אותו ואפרו אסור כאפר כל הנקברין, ומי שיבשל משניהם כזית כאחד לוקה שנאמר לא תבשל גדי בחלב אמו,ע"כ, הרי שפסק כלוי.

הנה הפרי מגדים בפתיחה להלכות בשר בחלב, נסתפק במבשל חצי שיעור שאין בכל התבשיל כזית, וז"ל, ומיבעיא לי בבישול והנאה אי אסור חצי שיעור מן התורה דביומא ע"ד. אמרינן הטעם דחזי לאיצטרופי ואי הפי' שיטעה ויאכל כזית כדי אכילת פרס ויהא חייב ובישול והנאה לא שייך זה דהלכתא כדי אכילת פרס נאמרה על אכילה לא על בישול והנאה או דילמא הפי' חזי לאיצטרופי כפשוטו דראוי להצטרף עם חצי זית אחר ויהיה שיעור שלם (ולשון צירוף אין מתישב שפיר) וכבר עמדנו ע"ז בסי' ס"ב וס"ה יע"ש, עכ"ל.

עיין בפתחי תשובה יורה דעה סימן פז ס"ק ב, שהביאו, ועין פמ"ג בפתיחה שנסתפק אי אסור חצי שיעור בבישול והנאה מה"ת. דבאכילה קיי"ל חצי שיעור אסור מה"ת ובישול והנאה צ"ע ע"ש ועיין בצל"ח בפסחים ד' כ"ב בד"ה והרי אמ"ה שנסתפק בזה ג"כ לענין הנאה לחוד ואח"כ כתב בפשיטות דלדעת הרמב"ם שאינו לוקה על הנאה ודאי לענין איסור גם חצי שיעור אסור בהנאה מה"ת אך לשאר פוסקים שלוקה על הנאה ודאי אינו לוקה על הנאה כ"א בכזית ע"ש, ועיין בכף החיים אות ט'.

במנחת חינוך מצוה צב אות ב', אחר שהביא את דברי הגמ' הנ"ל כתב וז"ל, והא דצריך כזית אף דלא כתיב לשון אכילה כבר כתבתי כ"פ דשיעורין הל"מ בכזית אם לא נתפרש שיעור אחר. והנה חצי שיעור ודאי אסור מה"ת אף דל"ש חזי לאצטרופי בכא"פ דד"ז בכא"פ הוא דוקא באכילה כידוע מ"מ חזי לצירוף אם הי' כזית אך לדעת החכם צבי (סי' פו) אפשר דמותר חצי שיעור, ואכ"מ.

גם בחזון איש נסתפקבדבר, (יורה דעה סי' ריד הערות במס' חולין על דף קח, ב) וכתב, נראה דבלית בו כשיעור בשעת בישול לא שייך כאן איסור חצי שיעור שיהא בב"ח לענין איסור ולא לענין מלקות שאם נעשה בב"ח מה"ת הדין נותן שילקה, ואם יש בו תנאי של שיעור לענין ליאסר כל שאין בו שיעור אינו נאסר, ולפ"ז הדין נותן שגם בישולו מותר מה"ת ואין לאסור הבישול משום חצי שיעור דכיון שאינו נאסר אין כאן בישול, והא דאמר אינו לוקה אבל איסורא איכא, הוא מדרבנן, ויש לעי' ללוי דלוקה על בישולו אי סבר דא"צ שיעור ליעשות איסור ואפי' בכ"ש נאסר וממילא לוקה על בישולו דמצטרפין הבשר והחלב דלענין ללקות על בישולו ודאי צריך שיעור או טעמו דלוי משום דסבר דסגי בכזית יחד, אבל מודה דאם אין בשניהם כזית אינו נאסר מה"ת. (יו"ד סי' ט"ו סקי"א). ע"כ.

הנה בספר בן איש חי – הלכות שנה שניה – פרשת בהעלותך אות ב', כתב: שיעור בישול לא בעינן שיתבשל כמאכל בן דרוסאי, אלא כל שנפל חתיכת בשר בכלי ראשון של חלב שהוא על האש אפילו שהסירה מיד, הרי זה אסור באכילה ובהנאה, ועיין כרתי סק"ג, ופרי מגדים בפתיחה אות ג', ואף על גב דאין חיוב מלקות אלא בשיעור כזית, מכל מקום חצי שיעור אסור מן התורה, גם בבישול ובהנאה, ועיין ערך השלחן, ופתחי תשובה בשם הגאון צל"ח ז"ל, ולכן גם אם בשל פחות מכזית עבר איסור תורה וצריך כפרה.

ועיין עוד אמרי בינה ח"א (או"ח יו"ד) דיני בשר בחלב ותערובות סוף סי' ב', שהביא ראיה מהרמב"ם שאסור מהתורה, עיי"ש.

להלכה למעשה: אסור לבשל בשר בחלב כלל בין בשביל שיאכלו יהודי בין אם אוכלו גוי, ואף כאשר מבשלו שלא כדי לאוכלו, והאיסור קיים גם כשמבשל כמות קטנה משיעור כזית.

הגב על הנושא


לתחילת הדף