אתה נמצא כאן: דף הבית » תשובות מורינו הרב אשר וייס » בסוכה שאין לה שיעור אלא בצירוף השטח שעל גבי מעקה

בסוכה שאין לה שיעור אלא בצירוף השטח שעל גבי מעקה

באחד שמדד את שטח סוכתו בערב החג ומצא שכל רוחב הסוכה 60 ס"מ אלא שאורכה גדול מרוחבה, והסוכה בנויה במרפסת שיש לה מעקה וגובה המעקה 60 ס"מ ועל המעקה יש משטח ברוחב 20 ס"מ שאפשר לשבת עליו ולהשתמש בו, ונפשו בשאלתו האם סוכה זו כשרה למצוה ולברכה.

והשבתי לו דודאי כשרה סוכה זו גם לברך עליה משום שיש כאן ג' ספיקות וצדדים לחומרא, ואם בס"ס לחומרא נקטו רבים מן הפוסקים דמברכין (עיין משנ"ב סימן תפ"ט ס"ק ל"ח ובשעה"צ שם ס"ק מ"ה) ק"ו במקום שיש ג' ספיקות, ונבאר את צדדי הענין והספיקות שיש בשאלה זו.

א

הנה ידוע מה שנחלקו החזו"א והגר"ח נאה בשיעור הטפח, לדעת החזו"א הוי הטפח קרוב לעשרה ס"מ ולדעת הרא"ח נאה הוי 8 ס"מ, ואף שמנהג ירושלים היה כשיטת הגרא"ח נאה וכן שמעתי ממרן הגרי"ש אלישיב שליט"א (זצ"ל) וכך מנהג העולם, נהגו המדקדקים להחמיר כשיטת החזו"א, ומ"מ פשוט דמידי ספק לא יצאנו שהרי לפי שיטת הגרא"ח ז' טפחים אינם אלא 56 ס"מ.

והנה בסימן תרל"ד סק"א כתב המגן אברהם דאין הסוכה כשרה אא"כ יש בה ריבוע של זע"ז ואין מצרפין אורך לרוחב, וחלק בזה על שיטת הב"ח שס"ל דמצרפים אורך ורוחב ואי"צ ריבוע זע"ז. ובאמת מבואר כן להדיא בתוס' סוכה ב' ע"א כשיטת הב"ח שמצרפין אורך לרוחב, אלא שהמג"א נקט דיש טעות דפוס בגירסא דידן עי"ש ובשע"ת שם ס"ק א' הביא שהפני יהושע נקט כהב"ח דמצרפין אורך לרוחב עי"ש. ומ"מ יש בזה פלוגתא דרבוותא וא"כ יש בזה ס"ס לחומרא.

והנה ראיתי מבוכה גדולה בדין ספק ברכות לקולא אם כלל זה נוהג אף כשיש ס"ס לחומרא, דבסימן תפ"ט שם כתב המשנ"ב דבס"ס לחומרא מברכינן וביאר כן את מש"כ בשו"ע שם סעיף דהמסופק אם דילג יום אחד מימי הספירה יכול לברך כיון דהוי ס"ס לחומרא, וכ"כ שם בשעה"צ לבאר את מש"כ בתרומת הדשן דאם דילג בלילה והשלים ביום מברך בהמשך ספירתו עי"ש. הרי לן דבסימן זה נקט בפשטות דבס"ס מברך, אך בסימן רט"ו ס"ק כ' כתב דמי שאכל ענב או תמרה וכדו' ומסופק אם היה בו כזית אינו מברך אף דהוי ס"ס לחומרא, שמא אכל כזית, ושמא יש לברך על בריה אף פחות מכזית ונמצאו דבריו סותרים זא"ז.

ואפשר דס"ל לחלק בין ברכת המצוה לברכת הנהנין ואף דבברכת הנהנין סב"ל ואף בס"ס אין מברכין בברכת המצוה ס"ל דכיון דבס"ס יש חיוב גמור לקיים את המצוה שוב יש אף לברך עליה, ואף שמבואר במשנה ברורה סימן ס"ז סק"ג דלהלכה אין מברכין בספק מצוה דאורייתא, ולא אמרינן דכיון שמחוייב לעשות את המצוה יברך עליה, נראה דשאני ס"ס דבקיום מצוה מספק מ"מ הוי ספק וספק ברכות להקל, אבל בס"ס אין כלל ספק ושפיר מברכינן כיון שמחויב לעשות מעשה זה במצוות התורה, משא"כ בברכת הנהנין, ועדיין צ"ע בזה.

ומ"מ מצינו בפוסקים דבג' ספיקות ודאי שיכול לברך כ"כ בשו"ת כהונת עולם סימן מ"ח וכ"ה במכתם לדוד או"ח סימן ב' וכ"ה באשל אברהם או"ח סימן ר"י דביש הרבה צדדים לכו"ע יכול לברך, אמנם החיד"א בעין זוכר מערכת ב' סימן ל"ג פקפק בזה.

ב

ובני"ד יש עוד צד גדול להכשיר סוכה זו אף ללא דין ס"ס, דהנה השערי תשובה סימן תרל"ד סק"ג הביא משו"ת דבר שמואל שאלה הדומה לשאלתנו בסוכה שלא היה בה כשיעור ברצפה אך בגובה עשרת טפחים היה דופן רחב טפח (וכעין מעקה דידן) ונשאלה שאלה לגבי כשרות סוכה זו, וכתב מהר"ש אבוהב שם בסימן ר"ג דהסוכה כשרה וכ"כ בשו"ת קול הרמ"ז סימן ל' כמובא בשע"ת שם.

והנה על אף ששני הנביאים הנ"ל אמרו דבר אחד ושניהם הכשירו סוכה זו מ"מ בשני סגנונות ניבאו, דהד"ש כתב דאין הסוכה כשרה אא"כ יש עשרה טפחים מן הדופן הרחב עד הסכך והדופן חזק ובריא דאז רואים כאילו קרקעית הסוכה עולה עד לראש הדופן והסוכה רחבה זע"ז, ומה שלמטה ממנה כשר רק מטעם דהוי כפסל היוצא מן הסוכה אבל אם אין מראש הדופן עד לסכך עשרה טפחים הסוכה פסולה, ואף באופן שיש מראש הדופן ולמעלה עשרה טפחים כתב "דלבי נוקפי קצת", אך מ"מ נהגו להקל עי"ש. אך בקול הרמ"ז כתב להקל בכל ענין וסברתו דאם אין הדופן גבוה עשרה טפחים אינו כרשות וכמקום בפני עצמו וכיון שלמעלה ממנו יש זע"ז רואין דופן זה כאילו הוא שלחן או כסא וכדו' ועיקר הסוכה יש בו זע"ז עי"ש היטב.

ונפ"מ בין שני הטעמים באופן שהמעקה גבוה עשרה טפחים דלרמ"ז פסולה הסוכה ולדב"ש כשרה, ומאידך אם אין מראש המעקה עד לסכך עשרה טפחים דלדב"ש פסולה ולרמ"ז כשרה. ונמצא דיש בכל אחת מן השיטות להקל ולהחמיר. ומ"מ בני"ד תרתי לטיבותא, דאין המעקה גבוה י"ט ויש ממנו עד לסכך הרבה יותר מי"ט ובכה"ג לכו"ע הסוכה כשרה.

והנה ראיתי שמרן הגאון רש"ז אוירבך זצ"ל האריך בהלכה זו במנחת שלמה תניינא סימן נ"ו א', ומתחלה ס"ל דאף שסוכה זו כשרה מ"מ אין לישב ע"ג המעקה דהרי זה כסוכה שאין בגובהה עשרה טפחים והחקק משלים לעשרה דאין הסוכה כשרה אלא מן החקק ולפנים והסכך שע"ג המקום עד החקק דופן עקומה הוא ואין לאכול אלא מן החקק ולפנים וכך גם בני"ד.

אך לענ"ד אין הנדון דומה לראיה דרק בחקק שבו אין לדופן החיצוני עשרה טפחים וע"כ צריך לצרף את החקק הפנימי לעשות דופן כשר אין מה שעל החקק בכלל הסוכה משא"כ בני"ד דיש עשרה טפחים מעל המעקה, יש לדון במעקה כחלק מן הסוכה וכאילו מטה או ספסל היא וכדומה.

ושוב הביא המנחת שלמה את דברי הד"ש והקול רמ"ז וכתב בשמם דכיון דאין המחיצה גבוה י"ט הוי כרצפת הסוכה ומותר לישב ע"ג והכריע להלכה כותייהו אף שעמד על דעתו בסברא. ויש להעיר דבאמת מבואר להדיא בד"ש שם שהכשיר אף אם הרצפה גבוהה י"ט מטעם אחר, לא משום דהמעקה נחשב כחלק מן הרצפה ומקום אחד אלא משום דרואים את מקום הרצפה כאילו עלה ונתמלא עד לגובה המעקה, ושני טעמים יש כאן ולא כפי שמשמע בדברי הגרשז"א שקול הרמ"ז והדבר שמואל אמרו דבר אחד.

אך בעיקר הדבר נראה לכאורה דשיעור זע"ז אינו שיעור בקרקע דוקא דהיינו מקום הרגלים אלא בחלל הסוכה ולענ"ד סברא זו פשוטה ביסודה דהלא כל גדר השיעור דזע"ז נקבע לפי ראשו ורובו ושלחנו של אדם, והרי אין רגליו של אדם צריכות זע"ז אלא דזה שיעור הנצרך לדירה בסוכה ותשבו כעין תדורו כתיב, ומסתבר א"כ דלא צריך דוקא רצפה זע"ז אלא כל שדרכו להיות חלק מדרך הדירה והשתמשות מצטרף לשיעור זע"ז בסוכה, ודוק בזה.

אמנם הדב"ש כתב דלבו נוקפו בקולא זו, אך מ"מ כתב דנהגו להקל ובקול הרמ"ז ובבכורי יעקב הקילו להדיא וכ"כ הגרשז"א להלכה, ובאמת מסתבר להקל בזה אף ללא ספיקות נוספים וק"ו בני"ד דלו יהא ספק ג"כ יש לברך בני"ד בצירוף שני הספיקות הנ"ל.

סו"ד פשוט דיכול לישב בסוכה זו ולברך עליה בשופי.

הגב על הנושא


לתחילת הדף