אתה נמצא כאן: דף הבית » תשובות מורינו הרב אשר וייס » בענין החובה לבכר ישראל על פני גוי במשא ומתן

בענין החובה לבכר ישראל על פני גוי במשא ומתן

כ"ז תמוז תשע"ג

כבוד הרה"ג

ר' יצחק שקופ שליט"א

שיקאגו ארה"ב

שאל כת"ר בנוגע לראובן, שיש לו חברת נדל"ן שבסיסה בניו יורק ויש לה בנייני משרדים בכל רחבי ארה"ב. את הבניינים בעיר שיקגו מסר ראובן לחברת ניהול מקומית גדולה. חברת הניהול העסיקה את חברתו של שמעון שתספק שירותי ייעוץ בעניני אנרגיה. חודשים אחדים לפני שנגמר החוזה לאספקת השירותים, ניסה שמעון, שעד עתה לא הכיר את ראובן, ליצור קשר עם ראובן, על מנת שיוכל להפגש ולשוחח עמו על השרותים שניתנו עד כה ועל התכניות לעתיד. למרות פניות חוזרות ונשנות בטלפון ובאימייל, לא הצליח שמעון לקבל מענה מראובן. כשבועיים לפני תום החוזה, קיבל שמעון מכתב המודיע לו על הפסקת החוזה לקבלת שירותים ממנו. מבירור נוסף התברר שהשירותים הועברו לחברה אחרת שאינה בבעלות יהודית.

שאלותי הם, ראשית, האם חובה על ראובן לענות לטלפון או למייל של שמעון מכח דברי הגמ' בכתובות ו' ע"ב שמי שלא משיב שלום לחברו נקרא גזלן. ועוד, האם אכן מותר לראובן להעדיף חברה בבעלות של גויים על פני ההתקשרות עם שמעון.

ואשיב בקצרה על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון.

א. במה ששאל אם חייב היה ראובן לענות לפניותיו של שמעון. ודאי ממדת דרך ארץ להאיר פנים לכל אדם ולא לנהוג בדרך זלזול לבריות, אך אין בזה כל חיוב עפ"י ההלכה ואין זה ענין כלל למה שציוו חכמים שיהא האדם משיב למברכיו בברכת שלום.

ב. אך במה ששאל האם מותר לו לקפח פרנסתם של ישראל ולהעדיף על פניהם חברה בבעלות נכרית יש להאריך קמעא.

הנה איתא בספרא תורת כהנים (בהר פר' ג') וכ"ה בילקוט (שם רמז תרס"א) "וכי תמכרו ממכר לעמיתך, כשאתה קונה לא תקנה אלא מיד עמיתך". וגם רש"י הביא דרשה זו (ויקרא כ"ה י"ד).

וכך פסק התשב"ץ (שו"ת ח"ג סימן קנ"א) כאשר נשאל במה שתיקנו בקהילה מסויימת שימכרו לישראל יותר ביוקר ממה שמוכרים לגוי, והתשב"ץ דחה תקנה זו מכל וכל, והביא את דברי הספרא הנ"ל וכתב בכוונתו דאף אם צריך להפסיד יש עליו למכור לישראל ולא לנכרי, הרי שצריך למכור לישראל יותר בזול ממה שהוא מוכר לגוי, וק"ו שלא ימכור לישראל יותר ביוקר, עי"ש.

וכך פסק גם בשו"ת הרמ"א סימן י' בענין מה שהיה בימיו שאחד מגדולי הדור, מהר"ם פאדובה, הדפיס את משנה התורה להרמב"ם, ובאותו זמן הדפיס נכרי אחד ספר זה, וכתב הרמ"א דיש לקנות מישראל ולהעדיפו על נכרי אף במקום הפסד, והוכיח כן ממה שאמרו לגבי הלואה בב"מ (ע"א ע"א) "אם כסף תלוה את עמי, עמי וכותי עמי קודם". ומבואר שם דאפילו אם יכול להלוות לגוי ברבית מצווה הוא להלוות לישראל בלי רבית, הרי דיש לבכר ישראל על פני נכרי אף כשיש בכך הפסד.

אמנם לכאורה פשוט שאין זה אלא בהפסד מועט, אבל בהפסד מרובה פשיטא דאין חיוב להקדים ישראל לגוי, דאל"כ אין לדבר סוף דאטו נצטוה האדם לתת את כל כספו במתנה לחבירו ולהפסיד ממונו וכל זאת כדי שלא לקנות מגוי. וכ"כ בשו"ת חקרי לב (חו"מ ח"ב סימן קל"ט), ובשדי חמד (כללים מערכת מ' אות רכ"ג), וכ"כ החפץ חיים בספרו אהבת חסד (ח"א פ"ה בנתיב החסד אות ט') וכ"כ הגר"י ענגיל בגליוני הש"ס (ע"ז כ' ע"א) בדעת התשב"ץ הנ"ל.

ונראה פשוט דכן הדבר אם החברה הנכרית יעילה יותר מהחברה היהודית או בענין שיש טרחה יתירא להתעסק עם החברה היהודית, דכל כה"ג מותר לו להעסיק את הנכרי.

יסוד הדבר, כאשר אין האדם נפסד באופן ניכר אלא באופן מועט מצוה עליו להעדיף ישראל על גוי כדי להיטיב ולעשות חסד עם בני ברית, אבל כל שיש בו הפסד או טורח וצער רשאי הוא למכור או להשכיר לנכרים, ודין שכירות כדין מכירה, וזה פשוט.

וכך גם בני"ד אם יש לראובן סיבות טובות למה להעדיף חברה נכרית על פני חברה יהודית רשות בידו ואין בידו און ועול.

 

הגב על הנושא


לתחילת הדף