אתה נמצא כאן: דף הבית » שאלות אחרונות » שבת » ברית בשבת לבן מעוברת שנתגיירה

ברית בשבת לבן מעוברת שנתגיירה

שאלה:

אשה מעוברת שנתגיירה כדת וכדין, ילדה בן זכר בשבת קודש. הוזמנתי למולו, האם למול אותו בשבת, או רק ביום ראשון.

תשובה.

שאלה זו נחלקו בה גדולי האחרונים, ורבים מהם נקטו למולו בשבת, אך מ"מ מחמת חומר איסור חילול שבת, קשה להורות כן למעשה. וכן הורה למעשה מורנו הגאב"ד שליט"א.

מקורות.

בגמרא ביבמות (עח.) אמר רבא: נכרית מעוברת שנתגיירה – בנה אין צריך טבילה, אמאי אין צריך טבילה? וכי תימא משום דרבי יצחק, דאמר רבי יצחק: דבר תורה, רובו ומקפיד עליו – חוצץ, רובו שאינו מקפיד עליו – אינו חוצץ, והא אמר רב כהנא: לא שנו אלא רובו, אבל כולו – חוצץ! שאני עובר, דהיינו רביתיה. ע"כ.

ונחלקו הראשונים בביאור סוגיא זו, הרמב"ן כתב לבאר שדין הגמרא תלי במח' התנאים אם עובר ירך אמו או לא, דלמ"ד עובר ירך אמו, טבילת האם הועילה לעובר, לפי שהיה נחשב באותה שעה כאחד מאבריה, משא"כ למ"ד עובר לאו ירך אמו, מעשה הטבילה מתייחס לעובר, שאף הוא טבל במי המקוה, ואעפ"כ לא מהוה גוף האם חציצה בטבילת העובר. אולם הריטב"א (יבמות מז:) כתב לבאר טעם אחר, והיינו משום דמאחר ובעוד הולד במעי אמו, לא שייך תורת מילה, א"כ אין דינו אלא כאשה דדי לו בטבילה בלבד, ומש"ה מהני טבילתה. וא"כ מילתו לאחר שנולד אינה משום הגירות, אלא כישראל לכל דבר, שהרי רק בלידתו נתחייב במילה, וכבר גר הוא. וע"ע בתוס' (מז: ד"ה מטבילין), ובמה שנחלקו האחרונים בדעתם אי ס"ל כהריטב"א או כהרמב"ן, עי' בספר ישרש יעקב (שם) ובהג' הרש"ש (כתובות י"א. בתוס' ד"ה מטבילין). ועוד בקה"י (יבמות סי' לו) ובצפנת פענח (הל' מילה פ"א ה"י) ועוד. ועוד עיין בחי' הרשב"א שם מ"ש לבאר שיטה נוספת בביאור הסוגיא.

מעתה שאלתנו תליא במחלוקת הרמב"ן והריטב"א הנ"ל. אך עי' בשו"ת מהר"ם שיק (יו"ד סי' רמז) שכתב שגם לשי' הריטב"א, מאחר ומבואר מדברי התוס' (כתובות יא.) דגירות הקטן אינה אלא מדרבנן, א"כ מדאורייתא הרי הוא נכרי לכל דבר, ופשיטא שאין לדחות את השבת לצורך מילתו. ומאידך, בדבר אברהם (ח"ג סי' ז ס"ק ט) כתב דגם לשי' הרמב"ן אין הולד חשיב בלידתו כנכרי, אלא רק בחלקו שגדל קודם שאמו טבלה. וחשיב כחציו עבד חציו בן חורין, דמקצת גופו נתקדש בקדושת ישראל, ומקצתו נכרי. ועפ"ז כתב דמשום חלק היהדות שבו, זמן מילתו ביום השמיני ללידתו.

אמנם לענין מעשה, גם מהר"ם שיק (שם) העלה דהואיל ואמו טבלה קודם שנולד, מותר למולו בשבת. ועי' להגרח"ע גרודז'ינסקי באגרות אחיעזר (אגרת כז) שהביא דהגאון ר' דוד קארלינער בספרו פסקי הלכות יד דוד (ח"א דף ז) כתב דאף נכרית שנתגיירה בהיותה מעוברת, מילת בנה דוחה שבת, דלא משוינן ליה כנתגייר מעצמו, רק כבן ישראל שאין לו יחוס אחרי האב. ע"ש. וסיים בסו"ד דלענין הלכה למעשה, יש לסמוך על הוראת בעל פסקי הלכות.

ומורנו הגאב"ד סייע לדבריהם מדברי הש"ך (יו"ד סי' רסז ס"ק ו), דעמ"ש בשו"ע שם, שמילת העבדים דוחה את השבת, חוץ מיליד בית ומקנת כסף שלא טבלה אמו עד שילדה, שאף על פי שהם נימולים לשמונה אינם דוחים את השבת. כתב הש"ך וז"ל: משמע אבל טבלה קודם שילדה דוחה מילתן שנימול לח' את השבת בין ביליד בית בין במקנת כסף וכ"כ הטור. ע"כ. ומבואר דאפי' עבדים נמולים בשבת, כל שהאם טבלה בעודה מעוברת. ע"ש.

אך מאידך, הגר"י עמדין בספר בירת מגדל עז (הל' מילה נחל ז אות נ) כתב שאין למולו בשבת. וכ"כ בשו"ת בנין ציון (עטלינגר, סי' כב), שהרי כן נראה גם דעת הרמ"א, שהרי הביא (יו"ד סי' רסח ס"א) את דעת הרמב"ן בסתמא, ואילו את דעת הרא"ה (שכ"כ הריטב"א הנ"ל) בשם י"א, מוכח דעתו כדעת הרמב"ן דמילתו מילת גר. וכ"ה גם דעת התוס' והרשב"א על כן אין מילתו דוחה שבת. ע"כ. וכן נראה מסקנת הגרצ"פ פרנק בשו"ת הר צבי (חיו"ד סי' רכד), אחר שכתב לדחות דברי הרב מעשה חיא דבנולד בקדושה יש לו שאר אם וחשוב בנה ממש ויורש אותה.

ובשו"ת בצל החכמה (ח"ד סימן קסז) האריך בכל זה, ועי"ש שהביא דבשו"ת באר חיים מרדכי (ח"ב סי' ל"ט ד"ה ובמה), הביא השואל בשם אביו הגמהר"א פוסק זצ"ל, דבנתעברה בגיותה ונתגיירה ואח"כ ילדה בן דנימול בשבת. והגאון המחבר זצ"ל נראה דעתו שאין למולו בשבת. דאם כי הלכה פסוקה דנכרית מעוברת שנתגיירה בנה א"צ טבילה, הרי מבואר בדגומ"ר דהיינו דוקא בידוע לבי"ד שהיא מעוברת אבל לא ידוע תליא באשלי רברבי, ולכן כיון שטבילת גיורת א"צ בי"ד מומחים אולי לא חקרו ולא ידעו הני שלשה שהיא מעוברת ויכול לבא לידי מכשול אם ימולו אותו בשבת, לכן שלא לחלק, נכון בכל גונא שלא למולו בשבת. וכתב שבס' מלחמת ארי (ה' מילה סי' רסו) פסק בפשיטות דבן ישראל מנכרית אפי' נתגיירה קודם לידתו, אינו נימול בשבת. ע"כ. ועי' בבצל החכמה (שם ס"ק יב) מ"ש לתמוה במ"ש דהיינו דוקא בידוע לבי"ד, מדברי השו"ע (סי' רסח ס"ו).

ועוד כתב בבצל החכמה שם (ס"ק טז והלאה), דמאחר ולדעת הריטב"א ורבו הרא"ה ודאי דשרי למולו בשבת, וכל מה שיש לאסור הוא משום דעת הרמב"ן, וגם לדעת הרמב"ן, היינו דוקא למ"ד דעובר לאו ירך אמו, דאז י"ל שלא נגמרה גירות העובר ע"י טבילת אמו, אך אם עובר ירך אמו לכו"ע מלין אותו בשבת. וגם לסברא זו, הרי דעת המהר"ם שיק (אות י') שגם לדידי' ע"כ נעשה העובר ישראל במעי אמו וממילא שמלין אותו בשבת, וכן דעת שו"ת חלקת יואב ושו"ת אחיעזר וכ"נ דעת הגר"ם קארגוי וכן גם דעת הגר"א פוסק, על כן בודאי שכן ראוי להורות הלכה למעשה.

וכן הסיק גם בשו"ת אור לציון (ח"א יו"ד סי' יב) וז"ל: אבל גיורת שמתנהגת כדת יהודית, מלים בנה בשבת, ואפי' נתגיירה כשהיא מעוברת ואח"כ ילדה בשבת, מלין בנה בשבת. וכן משמע מהשו"ע (או"ח סי' שלא ס"ה) שכתב שגויה שילדה ואח"כ נתגיירה ובנה עמה, אין מלים בנה בשבת. ומשמע דדוקא בכה"ג שאין לידתו בקדושה, אין מלין אותו בשבת. אבל אם נתגיירה מעוברת ואח"כ ילדה, שלידתו בקדושה, מלין אותו בשבת. וכ"מ ממ"ש ביו"ד (סי' רסו ס"י) גבי יליד בית, וה"ה לגר. ודלא כמו שנסתפק בזה בספר ירך יעקב (יו"ד סי' כה) ותלה דין זה במח' אם עובר ירך אמו או לא. עכ"ל. ועי"ש שתמה על ההר צבי הנ"ל.

אמנם עיין בספר משנת הגר (פ"ז ס"ג) שהביא מספר הלכה ורפואה (ח"ה עמ' פא) משמו של הגרש"ז אויערבאך שכתב דאף שמהמו"מ בדברי הראשונים נראה להקל, מ"מ מכלל ספק לא יצא, ויש להחמיר שלא למולו בשבת.

הגב על הנושא


לתחילת הדף