אתה נמצא כאן: דף הבית » שיעורי מורינו הרב אשר וייס » ברכת אילנות

ברכת אילנות

"אמר רב יהודה האי מאן דנפיק ביומי ניסן וחזי אילני דקא מלבלבי, אומר ברוך שלא חיסר בעולמו כלום וברא בו בריות טובות ואילנות טובות להתנאות בהן בני אדם" (ברכות מ"ג ע"ב).

"היוצא בימי ניסן וראה אילנות שמוציאין פרח אומר בא"י אמ"ה שלא חיסר בעולמו כלום וברא בו בריות טובות ואילנות טובות ליהנות בהם בני אדם ואינו מברך אלא פעם אחת בכל שנה ושנה ואם איחר לברך עד אחר שגדלו הפירות לא יברך עוד" (שו"ע או"ח סימן רכ"ו).

"ראה בריות טובות ואילנות טובות אומר ברוך שככה לו בעולמו" (ברכות נ"ח ע"ב).

"פרי שאינו מתחדש משנה לשנה, אפילו אם יש ימים רבים שלא אכל ממנו אינו מברך שהחיינו. הגה פרי שמתחדש ב"פ בשנה, מברכין עליו שהחיינו (בית יוסף); אבל יד שאין לו זמן קבוע לגידולו, אין מברכין עליו (ב"י בשם הר"ר מנוח), לכן אין מברכין שהחיינו על ירק חדש דעומד כל השנה בקרקע (מהרי"ל)" (שם סימן רכ"ה סעיף י').

הנה מעודי היה תמוה בעיני למה קבעו הטור והשו"ע הלכות ברכת האילנות כסימן בפני עצמו בסימן רכ"ו, ולא כללו ברכה זו בהדי שאר ברכות השבח שבסימן רכ"ה.

וביותר יש לתמוה על המבואר (בסימן רכ"ה ס"י) דהרואה אילנות טובים ובריות נאות מברך ברכה שככה לו בעולמו, ויש לתהות דנוסח הברכה על פריחת האילנות בימי ניסן תיקנו בלשון זה עצמו והרואה אילנות טובים ובריות טובות מברך נוסח אחר, דהיינו שככה לו בעולמו.

ובאמת ברכה זו שככה לו בעולמו מקורה במקום אחר, כמבואר.

והנה כתבו הפוסקים דבזמנינו אין נוהגים לברך על ברכות הראיה בסימן רכ"ה וכ"כ גם במשנ"ב (שם ס"ק ל"ב). אך בברכת האילנות הסכימו הפוסקים שיש לברכה אף בזמה"ז (אף שכתבו ליישב למה לא נהגו רבים לברך ברכה זו, עיין בדק הבית שבב"י ואשל אברהם, ועיין לקמן אות ב').

והנראה בכל זה דשני גדרים ושני דינים יש כאן ולא הרי זה כהרי זה. כל הברכות שבסימן רכ"ה ענינם כברכת שהחיינו וכפי שנכתב בכותרת שבסימן, ויסוד גדרם שמחת הראיה. דכך תיקנו חז"ל דכאשר האדם שמח על ראיית דבר המשמח לב עליו לברך ולהודות, וברכות אלה אינן תלוייות לא בזמן מסויים ולא בתופעה המתחדשת בעולם, אלא בדעתו ובלבבו בלבד. משא"כ ברכת האילנות שאינה משום שמחת הלב כלל, אלא ברכת השבח על חידוש הבריאה וחסדי הקב"ה עלינו, דככלות ימי החורף הקרים שבהם עצי הפרי הם בתרדמת, ואינם מוציאים פרי, ובחדש האביב האילנות שוב מלבלבים ומוציאים פרח, עלינו להודות להקב"ה על חסדיו המרובים שהוא זן ומפרנס את כל העולם בטובו, וזה שתיקנו לברך על שברא אילנות טובים להנות בהם בני אדם.

ומובן לפי"ז מש"כ המשנ"ב (בשעה"צ סימן רכ"ה ס"ק ל"ג) דהרואה אילנות טובים ובריות נאות אינו מברך אא"כ הם נאים ביותר, ולפיכך לא נהגו לברך בזמה"ז, משא"כ בברכת אילנות שמברך על כל עץ שהוא ולא צריך שיהיה טוב במיוחד, דבאמת ברכה זו אינה תלויה כלל בשמחת הלב. (ובמק"א כתבתי דיש לברך ברכה זו אף על שיח ואטד של אוכמניות שברכתן בפה"ע).

ועוד יובן לדרכנו דברכת האילנות אינה נוהגת אלא לתקופת השנה ופעם אחת בשנה בלבד, משא"כ שאר ברכות הראיה שמברכין אותן כל שלשים יום. דכאשר שרש הברכה משום שמחת הלב קבעו חז"ל דכל שלשים יום אפשר שוב לברך על שמחה זו, אך ברכת האילנות אינה אלא על חידוש הבריאה ופרי העץ ואין זמנה אלא אחת לשנה.

ובמנחת אשר שמות (סימן ט"ו) כתבתי לחלק בין ברכת הלבנה לשאר ברכות הרואה, דבעוד דבכל שאר ברכות הרואה, הראיה מחייבת את הברכה, בברכת הלבנה הראיה מאפשרת את הברכה אבל בניגוד לכל ברכות הרואה בברכת הלבנה חייב אדם לברך ברכה זו אחת לחודש ולפיכך עליו להשתדל ולראות את הלבנה כדי לברך עליה.

ובמדה מסויימת דומה ברכת אילנות לברכת הלבנה, דשתיהן ברכות השבח על הבריאה המתחדשת לתועלתן ולהנאתן של בני האדם, וברכתן מזמן לזמן לפי הענין, ובשתיהן יכול לברך אעפ"י שלא בירך בראיה ראשונה, כמבואר.

ב

אם צריך לברך דוקא בימי ניסן

והנה כתב המשנה ברורה (רכ"ו סק"א) דאעפ"י שכתב השו"ע דהיוצא בימי ניסן מברך, לאו דוקא אלא אורחא דמילתא נקט, וכבר כתב כן הריטב"א (בר"ה דף י"ד), וכך נקטו גדולי האחרונים, האליהו רבה והמחצית השקל. וכך כתב גם בשו"ת השיב משה (או"ח סימן ח'), עי"ש.

ולעומתם כתב בברכי יוסף (ס"ב) דעפ"י דעת המקובלים אין לברך ברכה זו אלא בחודש ניסן בלבד, ובכף החיים (אות א') כתב דכיון שכך משמע גם מפשטות לשון הגמ' והרמב"ם יש לחשוש בזה לדעת המקובלים וספק ברכות לקולא, ולפיכך יש לברך בלי שו"מ אם עברו ימי ניסן.

ואני הקטן אין לי עסק בנסתרות, אך כיון שכך כתב רבינו הריטב"א מחשובי הראשונים, דימי ניסן לאו דוקא וכך כתבו כל הפוסקים ולא מצינו מי שיחלוק בזה, ומה עוד שבספר שלחן הטהור להרה"ק מקאמארנא שכל דבריו דברי קבלה כידוע, ולא נרתע מלחלוק על השו"ע ולפסוק כדעת המקובלים ובהלכה זו סתם גם הוא כדברי הפוסקים, ומשו"כ נראה להלכה דיש לנהוג בזה כדעת הפוסקים ולברך בשו"מ גם ככלות ימי הניסן.

ועוד דא"כ מה יעשו אחינו שבדרום שעונת האביב שלהם בחודש תשרי ולא בניסן, וכי אין בידם לברך ברכת האילנות, וכבר כתב בשו"ת מנחת יצחק (ח"י סימן ט"ז) שיברכו בזמן הפריחה שלהם, ויסוד דבריו דברי הריטב"א הנ"ל.

אמנם שוב ראיתי שגם דעת מהר"י חגיז בהלכות קטנות (ח"ב סימן כ"ח) שאין לברך אלא בימי ניסן, אך משנה לא זזה ממקומה, ונראה עיקר דיברך גם בחודש אייר וגם במדינות הדרומיות כמו אוסטרליה ובדרום אפריקה כנ"ל.

וראיתי עוד בשו"ת יד יצחק לזקננו הגדול (ח"א סימן קצ"ח) שגם הוא פסק דיש לברך גם אם עברו ימי הניסן והסתמך על דברי בעל הישמח משה בתשובותיו שידוע היה רב גובריה בנגלה ובנסתר, עי"ש.

אמנם נראה דלכתחילה ודאי יש לברך בימי ניסן לצאת יד"ח לכו"ע, ומהאי טעמא נראה לחדש דאף אם פרחו האילנות בחודש אדר טרם הגיעו ימי ניסן ראוי להמתין מלברך עד ניסן, ולא אמרינן בזה זריזין מקדימין למצוות כיון דמ"מ י"א דיש לברך דוקא בימי ניסן.

ג

הנוהגים שלא לברך

הנה בימי קדם היו רבים שלא נהגו לברך ברכה זו. וכתב הבית יוסף בבדק הבית שנהגו לסמוך על ברכת שהחיינו בשעת אכילת הפרי, וכמו שאמרו לגבי ברכת שהחיינו בסוכות דאף דמדינא דגמרא יש לברך ברכת הזמן בשעת עשיית הסוכה, נהגו לסדר את כל הברכות על הכוס, וכן גם בנידון דידן, וכ"כ שם בשם רבינו ירוחם.

והדברים תימה גדולה, דמה ענין זה אצל זה, דשאני התם דברכה זו גופא דהיינו ברכת שהחיינו אפשר לברך בשעת עשיית הסוכה ונוהגין אנו כשיטת רב כהנא לסדר את כל הברכות על הכוס, אך מה זה ענין לשתי ברכות שונות, דברכת שהחיינו שמברכים בשעת אכילת הפרי אכן באה במקומה של ברכה זו גופא שאפשר לברך בשעת ראייתה, אך כיצד ברכת שהחיינו פוטרת ברכת אשר ברא וכו'.

וראיתי שכבר תמה בזה הברכי יוסף והוסיף שבדברי רבינו ירוחם אכן מדובר להדיא בביאור מנהגנו שלא לברך שהחיינו בשעת ראיית הפרי אלא בשעת אכילתה, ולא מיירי כלל בברכת האילנות.

ואי בדידי תליא היה נראה ברור דכל קטע זה שבבדק הבית מקומה בסימן רכ"ה לגבי ברכת שהחיינו על פרי חדש ובטעות נשתרבב לסימן רכ"ו בענין ברכת האילנות, כך נראה פשוט בעיני.

ובאשל אברהם להגה"ק מבוטשאטש כתב טעם אחר למה היו שלא בירכו ברכה זו, דאף שכתב בהלכות קטנות דאין מברכים אלא על עץ פרי, והביא דבריו הבאר היטב ועוד פוסקים, אין הלכה זו מפורשת בדברי קדמונינו ומידי ספק לא יצאנו וכיון שספק ברכות להקל, מצד אחד אין אנו מברכים על אילנות סרק, אך כששוב רואים את לבלוב עצי הפרי, שמא כבר חוייבנו לברך על אילנות הסרק וחוששים לשיטה שאין מברכים אלא בראיה ראשונה, עי"ש.

אך דבריו דחוקים מאוד דהלא נפסקה הלכה דאף אם לא בירך על ראיה הראשונה מברך כל עוד לא גדלו הפירות.

ומ"מ להלכה כתב גם בא"א דודאי נכון לנהוג כדברי חז"ל וגדולי הפוסקים שקבעו בפשטות שמברכים ברכה זו, וכך נוהגין.

ד

האם יש לברך בשבת

חידוש גדול כתב בכף החיים (ס"ק א') דאין לברך ברכה זו בשבת משני טעמים:

א. מחשש שמא יטלטל ויתלוש כדי להריח.

ב. כיון שבברכה זו מברר ניצוצות הקדושה יש להמנע מלברך משום מלאכת בורר.

ונחזה אנן.

לגבי חשש שמא יתלוש, הלא בסימן של"ו (סעיף י') מבואר דמותר להריח הדסים ושאר בשמים המחוברים, ואסור להריח אתרוג המחובר, דלגבי אתרוג חיישינן שמא יתלוש על מנת לאכול אבל בשמים שאינם ראויים אלא לריח בלבד לא חיישינן.

והמגן אברהם (שם ס"ק י') מחמיר דאף בבשמים יש לחוש שמא ישתמש במחובר, אך מ"מ פשוט דבמה שאינו עומד לא לאכילה (והרי עדיין אין כאן פרי אלא פרח בלבד) ולא לריח אין לחשוש כלל לא לחשש תלישה ולא לחשש טלטול ומהי"ת לחדש בזה חומרא שאין לו מקור ושורש.

ולגבי מלאכת בורר, הלא בעל כה"ח שר בית הזוהר היה ומי יבא להרהר אחריו בדברי הקבלה, אך מ"מ חידוש עצום לומר דיש בברירה רוחנית זו משמעות כלשהי בהלכה ותורה לא בשמים היא, ומה זה ענין למלאכת בורר.

ועוד דכמדומה שלא רק בברכה זו אלא בכל הברכות כולם הקשורות למאכלים יש ברירת ניצוצות, וא"כ מה בין ברכה זו לשאר הברכות כולן שאנו מברכים גם בשבת.

ואין לדחות דשאני ברכת הנהנין משום שהנהנה מעולם הזה בלי ברכה כאילו גוזל את המקום, ואסור להנות מעולם הזה בלי ברכה, שהרי גם ברכת שהחיינו נהגו לברך בשבת על אכילת פרי חדש ובברכה זו לא מצינו איסור להנות בלי ברכה.

ועוד דאף אם באנו לחדש דגם בברירה רוחנית יש מלאכת בורר, הלא מותר לברר אוכל מתוך פסולת, לאלתר, ללא כלי, והוא הדין בני"ד.

וכבר כתב הגר"ח פלאג'י בשו"ת לב חיים (ח"ב סימן מ"ז) דיש לברך גם בשבת ויו"ט, ובספר נפש דוד להגאון האדר"ת (הנהגות ב' אות י"ט) כתב דיש שנהגו לברך דוקא בשבת כדי להשלים מאה ברכות, עי"ש.

ומכל טעמים אלה נראה שלא נאמרו הדברים אלא בדרך הפלגה.

ה

אם יש לברך על עצי ערלה

הנה נסתפק בהגהות הגרעק"א אם יש לברך ברכה זו על עץ ערלה שפירותיו אסורים באכילה, עי"ש.

ונראה ביסוד הספק לפי מה שנתבאר לעיל (אות א') דשאני ברכה זו מברכת שהחיינו על הפירות, דברכת שהחיינו מברכים על גוף הפרי ועל שמחת ההנאה ממנה אבל ברכה זו לא על הנאת הפרי היא אלא על התחדשות הבריאה, וא"כ מסתבר דאף שפירות אלה ערלה הם, מ"מ לא עליהם מברכים אנו אלא על חסדי ה' שבהתחדשות פרי העץ.

ובשו"ת דובב מישרים (חלק ד' סימן ה') כתב הגאון המופלא מטשעבין "כדמות ראיה" מהמשנה (מס' מעשר שני פ"ה מ"א) שלדעת ת"ק מציינים כרם רבעי כדי שלא יכשלו הגנבים באכילת איסור, ולדעת רשב"ג אמרינן "הלעיטהו לרשע וימות". אך לא חששו שמא הצדיקים יברכו ברכת אילנות על עץ זה ויכשלו בברכה לבטלה, וע"כ דמותר לברך אף על ערלה ורבעי, ואף שפשוט שאין בזה ראיה גמורה אלא כדמות ראיה וכהגדרת הגאון מ"מ דפח"ח.

ומסברא כתב הדו"מ דיש לברך, וכמבואר לעיל.

הגב על הנושא


לתחילת הדף