אתה נמצא כאן: דף הבית » שיעורי מורינו הרב אשר וייס » ברכת כהנים

ברכת כהנים

"ואני אברכם"

הנה מצינו בדברי חז"ל דשלשת הברכות שבברכת כהנים כוללות את כל הטוב והטוב שבעולם, שמירת הגוף וריבוי הממון, הארת פנים ונשיאת חן, אין לך ברכה בעולם ברוחניות ובגשמיות, שאינה כלולה בברכות נשגבות אלה.

 אך כל הברכות הללו אין להם קיום ותוחלת אלא אם יהיו בידנו ה"כלים" לקבלם, וכלי זה אינו אלא השלום, שעליו אמרו חז"ל "לא מצא הקב"ה לישראל כלי מחזיק ברכה אלא השלום" (משנה סוף עוקצין).

 משל למה הדבר דומה, לאדם שמוזגים לו יין המשומר ושמן אפרסמון, המשובחים ביותר בכל העולם כולו, אך אין בידו אלא כלים סדוקים ושבורים, היין והשמן נשפכים לאיבוד ולא נותר בידו אלא מפח נפש, כך בני ישראל המתברכים מפי כהני עליון המאצילים עליהם שפע עליון, אם לא יהיה בידם הכלי המחזיק ברכה, לא ישאר מאומה מכל הברכות.

 ומשום כך מצווים הכהנים והעם לאהוב זא"ז, וכמו שכתב הזוהר בפרשתנו (אות קפ"ג) "תאנא, כל כהן דלא רחמין ליה עמא, לא יפרוס ידוי, ועובדא הוה בחד כהן דקם ופריס ידוי, ועד דלא אשלים, אתעביד תלא דגרמי מ"ט משום דלא בריך בחביבותא וקם אחר ופריס ידוי ובריך, ואתתקן ההוא יומא כל כהן דהוא לא רחים לעמא, או עמא לא רחמין ליה, לא יפרוס ידוי לברכא לעמא דכתיב טוב עין הוא יבורך, אל תקרי יבורך אלא יברך", הרי לן דלא רק הכהן צריך לברך באהבה, אלא גם העם צריכים להחזיר לכהנים אהבה תחת אהבתם, ורק כאשר "כמים הפנים אל הפנים" הכהן רחים לעמא ועמא רחמין ליה, רק אז תאצל עליהם ברכת ה'.

 והנה מבואר (סימן קכ"ח סעיף ט"ז) דאין הכהנים מחזירים פניהם עד ששליח ציבור יתחיל שים שלום ואינם יורדים מן הדוכן עד שהש"צ מסיים ברכת השלום, הרי שיש קשר אמיץ בין ברכת השלום שבפי הציבור וברכת הכהנים, דרק ע"י השלום נזכה לברכות נאצלות אלה. (ושלשת הברכות שבברכת הכהנים הלא המה עיקרי ברכת השלום בסדר הפוך, "שים שלום" כנגד הברכה השלישית ישם לך שלום, "ברכנו… באור פניך" כנגד יאר ה', וטוב יהיה בעיניך לברכנו כנגד יברכך, דו"ק בזה).

ב

 ונראה בזה עוד רמז, דהנה שתי הלכות יסודיות יש בברכת הכהנים ובאופן הנהגתם, נשיאת כפים, ופניהם כנגד פני העם כאדם המדבר לחבירו (וכ"ז מבואר בסוטה ל"ח ובשו"ע או"ח סימן קכ"ח) ונראה דרמז יש בדבר.

 דהנה כתב הכלי יקר (שמות כ"ה י'):

"ושני כרובים בדמות מלאכים שנקראו כרובים ובדמות ילדים קטנים להורות שאם הרב דומה למלאך ה' צבאות והוא נקי מן החטא כתינוק בן שנה אז יבקשו תורה מפיהו וצריך להיות נקי מאלהים ואדם כי לצאת ידי שמים היו הכרובים פורשים כנפים למעלה ולצאת ידי הבריות היו פניהם איש אל אחיו המורה גם אל השלום הניתן לאוהבי התורה והיו יחדיו תואמים בשלום ורעות".

 סוככים בכנפיהם למעלה לרמוז לעם לצאת ידי שמים, ופניהם איש אל אחיו לצאת ידי הבריות, ונראה בזה תוספת נופך בדרך רמז, דהנה שנינו במשנה (ראש השנה כ"ט ע"א):

"והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל וכאשר יניח ידו וגבר עמלק. וכי ידיו של משה עושות מלחמה או שוברות מלחמה אלא לומר לך כל זמן שהיו ישראל מסתכלים כלפי מעלה ומשעבדין את לבם לאביהם שבשמים היו מתגברים ואם לאו היו נופלין, כיוצא בדבר אתה אומר עשה לך שרף ושים אותו על נס והיה כל הנשוך וראה אותו וחי וכי נחש ממית או נחש מחיה אלא בזמן שישראל מסתכלין כלפי מעלה ומשעבדין את לבם לאביהם שבשמים היו מתרפאים ואם לאו היו נמוקים".

 הרי דכאשר ירים משה את ידיו רמז להם לישראל לשעבד לבם אל אביהם שבשמים, וכן גם הכרובים הסוככים בכנפיהם למעלה, רמז לישראל לשעבד לבם.

 ומאידך היו פניהם איש אל אחיו, לרמז למצוות שבין אדם לחבירו שבלעדיהם אין האדם קרב אל הקודש ונוגע באפס קצהו, הלא ידוע מה שכתב אדוננו הרמב"ן (שמות כ' י"ב – י"ד) על סוד שני לוחות הברית שלוח אחד היה במצות שבין האדם למקום והלוח השני במצוות שבין אדם לחבירו, ועיין ברש"י פרשת עקב (דברים ט' י') דלחת חסר כתיב ללמדך ששניהם שוות, שני הלוחות זה שעליו חקוקים באש שחורה ע"ג אש לבנה "אנכי ולא יהיה לך" וזה שעליו חקוקים לא תגנב ולא תענה שווים היו, כי שניהם כאחד, שלימות האדם המה, וזה בלא זה אין בהם חפץ.

 וידועים דברי מרן רבי ישראל סלנטר זצ"ל דמשה רבינו בראותו את העגל חשב לשבור רק את הלוח האחד שבו כתובים אנכי ולא יהיה לך אבל הלוח השני שעליו כתובים מצוות שבין אדם לחבירו חשב ליתן לבני ישראל כי מה ענין חטא העגל למצוות אלה (ולכן כתיב "וישלך מידו"), ואמר לו הקב"ה שכל התורה מקשה אחת ושני לוחות כאחד כרוכים ירדו מן השמים ולא ניתן לחלקם ולהפרידן זה מזה (ולכן הקרי הוא "וישלך מידיו") ודפח"ח.

 וכשם שמצינו בכרובים פרשי כנפיים למעלה…ופניהם איש אל אחיו, כך מצינו בברכת כהנים שצריך בה נשיאת כפים מחד ופניהם כנגד פני העם מאידך, ולבי אומר לי שענין אחד הוא, שהרי כדי להאציל ברכת ה' על עמו ישראל, צריך את שלימות העבודה נשיאת כפים… שישעבדו לבם אל אביהם שבשמים, ופניהם אל פני העם, פניהם איש אל אחיו… לברך את עמו ישראל באהבה.

n     n     n

הנה נהגו לומר אחר ברכות התורה ברכות כהנים, וצריך ביאור למה נהגו לומר פסוקים אלה, דאף שברכות אלה חשובות הן לאין ערוך, מ"מ לכאורה היה ראוי יותר לומר פסוקים שיש בהם קבלת עול מלכות שמים וכדו'.

 וכשנראה ונתבונן בתרגום יונתן ב"ע נשכיל גם בשאלה זו, וז"ל "יאר ה': ינהר ה' סבר אפוי לך במעסקך באורייתא ויגלי לך טמירן וייחוס עלך. ישא ה': יסבר ה' סבר אפוי לך בצלותך וישוי עלך שלם בכל תחומך". הרי לן ביאור נפלא ומחודש בברכות כהנים. ולדבריו, הברכה הראשונה מתייחסת להצלחה בפרנסה ועניני עוה"ז, הברכה השניה להצלחה בתורה היא שהקב"ה יאיר לנו באור תורתו, והשלישית עוסקת בתפילה, שהקב"ה ישא לנו פנים ויקשיב לשועתנו. וכמין חומר הן הם הדברים, דכי יש פרשה ראויה יותר כאשר אנו מברכים ברכות התורה לפני עמדנו בתפלת השחר, מאשר ברכות כהנים שיש בהם גם סגולת התורה וגם סגולת התפילה.

הגב על הנושא


לתחילת הדף