אתה נמצא כאן: דף הבית » שיעורי מורינו הרב אשר וייס » דברי חיזוק והתעוררות לרגל המצב השורר בארץ הקודש

דברי חיזוק והתעוררות לרגל המצב השורר בארץ הקודש

דברי תורה צריכים חיזוק ותמיד זה זמן ראוי להשתדל ולהתחזק, אבל בימים אלה על אחת כמה וכמה אנו יושבי ביהמ"ד לא תמיד יודעים על מה שמתחולל בחוץ, אנו נמצאים במלחמה שלדאבון לב יש בה גם קרבנות, ומצד אחד אנו אומרים ב"ה ניסי ניסים שיש מעט חללים, אבל אצלינו היהודים כל חלל הוא יותר מידי, חז"ל אומרים כל המקיים נפש אחת מישראל כאילו קיים עולם מלא, וכל המאבד נפש אחת מישראל כאילו איבד עולם מלא, ולא חשוב הסטטיסטיקה כמה אחוזים הכל זה הבל, ודאי שאנו מודים לקב"ה כל יום וכל רגע על ניסיך בכל יום עמנו ועל נפלאותיך וטובתיך שבכל עת, אז מה זה אומר לגבינו מה זאת מחייב אותנו כשכלל ישראל נמצא במלחמה, כאשר רבבות אמהות לא ישנים בלילות מרוב דאגה, וכאשר אנשים צעירים נהרגים בכל יום, האם יש אחריות שרובצת עלינו, האם זה אומר משהו לגבי אורחות חיינו? ודאי שכן! יש בזה התייחסות כפולה ומכופלת בדברי חז"ל שאומרים על הפסוק "עומדות היו רגלינו בשערי ירושלים" עומדות היו רגלינו במלחמה בזכות שערי ירושלים שהיו עוסקים בה בתורה, מי שעמל בתורה ועוסק בתורה צריך שיהיה לו תחושה ברורה שהוא מגן על כלל ישראל, בכך אנו תורמים את חלקינו לא פחות מאשר הרמטכ"ל משום שה' איש מלחמה וכלל ישראל מנצח במלחמות רק בזכות סייעתא דשמיא שום דבר לא מתנהל בדרך הטבע, אנו מנצחים בזכות שערי ירושלים.

אבל זה גם מטיל עלינו אחריות גדולה ולא רק גאוה ושמחה או שמץ של רגש שאנו לא משתתפים במאמץ המלחמתי, כי אנו בתורה מגינים על כלל ישראל אך גם מוטל עלינו אחריות כבידה, איתא בירושלמי (תענית כ"ד ע"א) חז"ל מדברים על חורבן בית שני ועל בן כוזיבא שהיה גיבור מאין כמותו וזהו בר כוכבא המופיע בבבלי שהיה מגן על העיר ביתר, והיו לו מאתיים אלף מטילי אצבע דהיינו 200.000 לוחמים שהיו מורידים אצבע בשיניהם וזהו היה תנאי להצטרפות לצבא, א"ל חכמי ישראל עד מתי אתה עושה בניו של אלוקינו בעלי מום זה לא דרך ולא מן הראוי לעשות כך, אמר להם וכיצד אפשר לבודקם, דהיינו תציעו לי מבחן כניסה אחר המורה על אומץ לב א"ל יאמר כל מי שאינו עוקר ארז מלבנון ברוכבו על הסוס לא ירשם באסרטיא של מלך. אין היום צבא בעולם שיש לו כאלו עזי נפש שלוש וחצי שנים שם אדרינוס קיסר מצור על העיר ביתר ולא הצליח לכבושה ובאותם ימים ישבו בביתר שני יהודים וכל אחד התפללהתנא רבי אלעזר המודעי ובן כוזיבא, בן כוזיבא התפלל תפילה משונה שקשה לשמוע אותה אבל כך כתוב בירו' אלוקים לא תסעוד ולא תכסוף כלומר איני צריך את עזרתך אך גם אל תגזור גזירות, אני בדרך הטבע יכול להביס את האויב אין לי סיבה להטריח אותך, בן כוזיבא האמין בקב"ה אבל הוא גם האמין בכוחי ועוצם ידי, אבל התנא הק' רבי אלעזר המודעי התפלל כל יום אלוקים אל תשב בדין היום, רשע אחד רצה להכשיל אותם ולכן באמצע שר"א המודעי עמד בתפילה הוא לחש לו דבר מה באוזן, והתנא כמובן באמצע תפילתו לא שם לב לזה, הלשינו עליו שיש לו קשר לאויבים והביאו אותו לחקירות בפני בן כוזיבא חקר אותו אם יש לו קשר עם הרומאים, ואמר ר"א המודעי שלא היו דברים מעולם, ובן כוזיבא בכוחו הגדול בעט בו ויצאה נשמתו של ר"א המודעי בטהרה ובו ביום נפלה ביתר ומתו כל חליותיו של בן כוזיבא. כך ראו בעליל שמי שהגן על העיר לא היה בן כוזיבא עם המאתיים אלף מטיפי אצבע ולא מאתיים אלף עוקרי ארז בלבנון אלא ר"א המודעי הקטן והחלוש בתפילותיו הקדושות הוא שהגן על העיר.

ובמדרש בפרשת מטות כתוב "אלף למטה אלף למטה כל יוצא צבא" מהו כפל הלשון? כנגד כל אחד שנשלח לחזית להלחם נשלח אחד כנגדו בביהמ"ד כך היה בימי קדם זה לעומת זה, אז ודאי שצריך לנהל מלחמה בדרך הטבע אבל ידעו שללא תורה וללא תפילה א"א לנצח, ובהיסטוריה הקצרה שלנו ידענו על מלחמות שכנגד כל תחזית בדרך הטבע הניצחון היה פלאי לחלוטין נגד כל צפיה, ושנים מעטות אח"כ היה כישלונות 'ה' איש מלחמה' 'ה' ילחם לכם' וכלל ישראל לא מנצח במלחמות אלא בסייעתא דשמיא התלויה בתורה ותפילה ולכן תפקידנו לעת כזאת להרבות בתורה ובתפילה.

בתנדב"א (סוף פ"י) חז"ל מפרשים פסוקים בשירת דבורה לאחר ניצחון מזהיר של דבורה על ברק בן אבינועם וכך אמרה "מגן אם יראה ורומח בארבעים אלף בישראל יבחר אלוקים בחדשים" יבחר אלוקים בחדשים אלה מי שד"ת מתחדשים על ידו, אשרי מי שמתחדשים דברי תורה על ידו שהקב"ה אומר לו בזכותך אני מציל את ישראל שנאמר מגן אם יראה ורומח ארבעים אלף אלו ארבעים אלף מישראל שיצאו למלחמה אם יש ביניהם זוג אחד של ת"ח אני מציל את כולם.

ולכאורה מה זה קשור לחידושי תורה הרי אנו מבינים שצריכים להתפלל וללמוד בשעת מלחמה שאז זקוקים לרחמים ומידת הדין מתוחה כאשר בני ישראל חייהם תלויים בסכנה אבל מה הדגש ב'אשרי מי שד"ת מתחדשים על ידו'.

כיוצא בדבר יש לעיין בגמ' המופיעה פעמיים בש"ס (מגילה דף ג' סנהדרין דף צ"ז) במלחמת מצוה של כיבוש ארץ ישראל יוצא יהושע בלילה ורואה שר צבא והוא נבוך מפני שאינו מכירו, ושואל אותו הלנו אתה אם לצרינו וא"ל אני מלאך ונשלחתי מהשמים לדבר עמך ושואל אותו יהושע מה הענין ומה בפיך? והמלאך אומר לו אמש ביטלתם תמיד של בין הערבים והיום ביטלתם תורה ושואל יהושע על איזה מהם באת? וא"ל עתה באתי על עוון ביטול תורה באתי, ויש שם ב' פירושים בין רש"י לתוס' רש"י מפרש עתה באתי על העבירה של עתה של עכשיו דהיינו ביטול תורה ולא על של אמש על ביטול התמיד, אך תוס' מפרשים שזה רמז על הפסוק דכתיב "ועתה כתבו לכם" דאיירי על תורה, ומה עושה יהושע? מיד וילן יהושע בתוך העמק מלמד שלן בעומקה של הלכה, וגם כאן הדגש על עומקה של הלכה, ולמה עומקה? שוב מובן שצריך להתפלל וללמוד, אך מה זה עומקה של הלכה הוא פתח כולל ערב. ונראה דבתנדב"א הנ"ל דרשו חז"ל "מגן אם יראה ורומח בארבעים אלף בישראל" היינו שהמגן והרומח הם שתי כלי המלחמה הבסיסים המגן הוא כלי מגננה והרומח הוא כלי התקפי, כי בתורת המלחמה ההתקפה וההגנה הם שלובים יחד, מאז כבר אלפיים שנים שהם פשטו צורה ולבשו צורה והיום יש טילים וכו' אבל הארץ לעולם עומדת ותמיד משלבים אותם יחד, וצבא מנצח תמיד משקיע בב' הדברים הן בהתקפה והן בהגנה. זה לעומת זה אנו נותנים כוחות ומגן ורומח במלחמתה של תורה מחד המקשן שמתקיף כ"ד תיובתות שמוזכר בב"מ ומאידך התרצן שבא להגן, וע"ז אמרו חז"ל עומדות היו רגלינו בשערי ירושלים וכך מחדשים חידושי תורה ולכן בשעת מלחמה לא מספיק רק להתפלל או ללמוד אלא איך שהבין יהושע בשעת מלחמה שהמלאך א"ל עתה באתי מיד וילן בתוך העמק בעומקה של הלכה, והוא שאמרו חז"ל בתנדב"א אשרי מי שד"ת מתחדשין על ידו, ואומר לו הקב"ה בשבילך אני מציל את העולם.

עוד נראה לבאר בזה מה שאמר המלאך ליהושע בן נון 'עתה באתי', ולכאורה כשהמלאך בא להוכיח היה צריך לומר לו יהושע, הרי שנינו בסוטה (מ"ד ע"ב) שבמלחמת מצוה עוסק במצוה פטור מן המצוה וא"כ אנו פטורים מת"ת כיון שאת המלחמת מצוה א"א לעשותה ע"י אחרים שהלא מי ילחם עבורינו וא"כ אנו פטורים מת"ת.

אך המלאך ענה ליהושע בן נון: טעות היא בידך יהושע! אני לא נשלחתי מהשמים לתבוע עלבונה של תורה והראיה כי נשלחתי ע"י חגור מות ולבוש מדי צבא כקצין, אני תובע את עלבונה של מלחמה איך אתה חושב לנצח ע"י ביטול תורה לא כך מנצחים, זה לא יצליח. מיד וילן יהושע בלילה ההוא בתוך העמק מלמד שלן בעומקה של הלכה.

בשעת מלחמה צריך את העומקה של הלכה ודאי שראוי להוסיף תהילים אחר התפילה ולהתחזק בתורה אבל "בשבילך אני מציל את ישראל" והיינו שצריך להרגיש אחריות על דם נשפך כמים וזה מחייב אותנו ללמוד יותר בשעשוע ושמחת התורה ויותר בעיון ובעומקה של תורה.

אחינו נמצאים שם ונהרגים וחייהם בסכנה בכל רגע וזה מחייב אותנו ללמוד יותר באיכות יותר בכמות אם למד דף אחד ילמד שני דפים כי אלו לא ימים כתיקונם אלא ימים של סכנה ובפרט שאנו נמצאים בסוף הזמן וכבר אמרו חז"ל בכל יום ויום יהיו בעיניך כחדשים כי כל הזמן צריך להתחדש ובפרט בימים אלו, ומוטל על כל אחד ואחד אחריות אישית כי השח שיחה בטילה בביהמ"ד צריך שפנסי המלחמה יהבהבו מול עיניו  ולחשוב על הלוחמים שם בחזית שכאילו אנו מחזיקים במגן וברומח שחשוב אף יותר ממגן ורומח מברזל.

ויה"ר שירחם ה' על עמו וששונאי ישראל האויבים שלנו שהם אויבי הקב"ה שיהיה להם מפלה וינגפו לפנינו ושלא ישמע שוד ושבר בגבולינו ובכל רחבי העולם, [אמש התקשר אלי יהודי אברך מחו"ל בפחד ואימה שבזזו חנויות ושרפו ביהכ"נ שבעירו, ויש בידו לעזוב את המקום אך הוא מלמד בישיבה ואמרתי לו שהקב"ה יעזור לך וישמור עליך בזכות ת"ת דרבים ונשאר לעמוד על משמרתו].

ה' ירחם עלינו ועל כל פליטת עם ישראל וביד ימינו של הקב"ה שלא ישמע שוד ושבר. וישלח משיח צדקנו ויבנה לנו את בית מקדשינו במהרה בימינו.

הגב על הנושא


לתחילת הדף