אתה נמצא כאן: דף הבית » שאלות אחרונות » שבת » הגדרת מלאכה בשבת

הגדרת מלאכה בשבת

שאלה:

האם פעולה שאינה דורשת מאמץ פיזי כגון שימוש במכשירים אלקטרונים ובמחשב נחשבת למלאכה בשבת?

תושבה:

פתיחה: תפיסה אינטואיטיבית של 'מלאכה' שאסורה בשבת

דומה, שבתחושה האינטואיטיבית שלנו יש פעולות שלא היינו מחשיבים ל"מלאכה". לדוגמה, העלאת תמונות לאינטרנט היא פעולה שאינה דורשת מאמץ פיזי, היא לא מסובכת, ובעיקר היא נתפסת כפעילות פנאי ולא כעבודה. ובכל זאת, רואים בתורה שבכתב ובתורה שבעל פה שמלאכה שאסורה בשבת אינה צריכה להיות עבודה גדולה או מסובכת, או מוגדרת כעבודה של אדם. לדוגמה, רוב המשניות במשנה במסכת שבת עוסקות ב'מלאכת הוצאה', כלומר הוצאת חפץ מ'רשות היחיד' (- מרחב מוקף מחיצות), ל'רשות הרבים' (- רחוב וכיו"ב). יתכן שאינטואיטיבית, לא היינו תופסים פעולה זו כ"מלאכה", אך  ניתן לשים לב שכבר המשנה הראשונה במסכת שבת, מדגימה מהי מלאכה שאסורה מן-התורה בשבת, דווקא על ידי מקרה של עני שעומד ברחוב, ברשות הרבים, ובעל-בית שעומד ברשות היחיד, בתוך ביתו או בתוך חצרו, ורוצה לתת דבר מאכל לעני. המשנה אומרת שפעולה זו של הושטת כיכר הלחם לעני מתוך ביתו או מתוך חצרו של בעל הבית, אל העני שנמצא ברחוב, היא מלאכה שאסורה מן-התורה. עוד אומרת המשנה שמי ששגג ועשה פעולה זו בשבת מתחייב על כך קרבן לכפרה. כלומר, גם מלאכה קלה מאד מבחינה פיזית (המשנה מפרטת שגם חפץ קטן ביותר אסור בהוצאה מרשות לרשות בשבת[1]), וגם כזו שאופייה אינו "עבודה" אלא פעולה פשוטה של נתינת לחם לעני בלב טוב, היא מלאכה שאסורה בשבת.

גם בתורה שבכתב רואים דבר זה: התורה מציינת שגם מלאכת פנאי כאיסוף גרגירי המן והבאתו הביתה אסורה בשבת. כך בפרשיית מלקטי המן בשבת:

 (כב) וַיְהִי בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי לָקְטוּ לֶחֶם מִשְׁנֶה שְׁנֵי הָעֹמֶר לָאֶחָד וַיָּבֹאוּ כָּל נְשִׂיאֵי הָעֵדָה וַיַּגִּידוּ לְמשֶׁה: (כג) וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר יְדֹוָד שַׁבָּתוֹן שַׁבַּת קֹדֶשׁ לַידֹוָד מָחָר אֵת אֲשֶׁר תֹּאפוּ אֵפוּ וְאֵת אֲשֶׁר תְּבַשְּׁלוּ בַּשֵּׁלוּ וְאֵת כָּל הָעֹדֵף הַנִּיחוּ לָכֶם לְמִשְׁמֶרֶת עַד הַבֹּקֶר: (כד) וַיַּנִּיחוּ אֹתוֹ עַד הַבֹּקֶר כַּאֲשֶׁר צִוָּה משֶׁה וְלֹא הִבְאִישׁ וְרִמָּה לֹא הָיְתָה בּוֹ: (כה) וַיֹּאמֶר משֶׁה אִכְלֻהוּ הַיּוֹם כִּי שַׁבָּת הַיּוֹם לַידֹוָד הַיּוֹם לֹא תִמְצָאֻהוּ בַּשָּׂדֶה: (כו) שֵׁשֶׁת יָמִים תִּלְקְטֻהוּ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לֹא יִהְיֶה בּוֹ: (כז) וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יָצְאוּ מִן הָעָם לִלְקֹט וְלֹא מָצָאוּ: (כח) וַיֹּאמֶר יְדֹוָד אֶל משֶׁה עַד אָנָה מֵאַנְתֶּם לִשְׁמֹר מִצְוֹתַי וְתוֹרֹתָי: (כט) רְאוּ כִּי יְדֹוָד נָתַן לָכֶם הַשַּׁבָּת עַל כֵּן הוּא נֹתֵן לָכֶם בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי לֶחֶם יוֹמָיִם שְׁבוּ אִישׁ תַּחְתָּיו אַל יֵצֵא אִישׁ מִמְּקֹמוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי: (ל) וַיִשְׁבְּתוּ הָעָם בַּיּוֹם הַשְּׁבִעִי: (ספר שמות פרק טז כב-כט).

לקיטת גרגירי המן, לצורך אכילה פרטית, היא מלאכה. "אל יצא איש ממקומו ביום השביעי" ללקוט את המן. זו השביתה המבוקשת. כלומר, איסור המלאכה עוסק במלאכות פשוטות מאד – הכנסת גרגירי המן מרשות הרבים לרשות היחיד. ליקוטו לצורך פרטי, כלול באיסור "לא תעשו כל מלאכה".

ניתן להביא מקור נוסף שממנו נראה עניין זה. בתורה נאמר שבשבת "לא תעשה כל מלאכה". מהי כל מלאכה? האם רק מלאכה קשה, מייגעת? או, האם רק מלאכה לצורך הרווחת כסף, מה שאנחנו קוראים "עבודה"?

קיימים בתורה כמה מודלים של ימי שביתה. הבולטים שבהם הם כמובן השבתות, ו"מקראי הקודש" – החגים, יום הזיכרון (=ראש השנה), יום הכיפורים, פסח שבועות ועצרת. בשבת נאמר "לא תעשו כל מלאכה". בחגים נאמר "לא תעשו כל מלאכה אך אשר ייאכל לכל נפש הוא לבדו ייעשה לכם", כלומר בחגים ניתן לעשות "מלאכה" לצורך הדרוש לאכילה בחג – בישול, בשבת לעומת זאת נאסרו כל המלאכות, ולא קיים בה ההיתר של עשיית מלאכה לצורך אוכל נפש.

ההגדרה "כל מלאכה" שבתורה, שוללת את האפשרות שמלאכות קלות מותרות. שלילת המלאכות היא מוחלטת. בנוסף, ההשוואה-המנגידה של איסור המלאכה של שבת לאיסור המלאכה של מקראי הקודש, מעלה שבשבת אסור לעשות מלאכות של בישול ואפייה, גם כשהן לצורך משפחתי, או חברותי.

מתוך דוגמאות אלה, ניתן לראות שהתפיסה של "מלאכה" בהקשר של איסור המלאכה בשבת ובימים טובים, אינו  בהכרח תואם לתפיסה האינטואיטיבית למושג מלאכה.

מהי אם כן מלאכה? – במשנה במסכת שבת ישנה רשימה ייצוגית של מלאכות, שהן וגם תולדותיהן אסורות בשבת[2]. במשנה, בהתאם למה שנראה מתוך תורה שבכתב, מבואר שמלאכות אלה אסורות גם כשהן נעשות בצורה מינימלית ביותר. לדוגמה, כתיבה היא מלאכה שאסורה בשבת. כמה כתיבה אסורה מן התורה? – שתי אותיות. אריגה אסורה בשבת. כמה אריגה? – שני חוטים. נראה אם כן מתוך המשנה שהגדרה של מלאכה היא ייצוג של פעולת יצירה, ולו בתבניתה המינימלית. זאת, כאמור, גם באופן שאינו דורש מאמץ פיזי רב, וגם כשהדבר נעשה כפעילות פנאי.

תקנות חכמים

הקדמה נוספת היא שחז"ל, שהכירו לעומקה את רוח התורה, השתמשו בסמכותם לתקן תקנות, מסיבות שונות, כדי לשמור על קיום מצוות התורה. נאמר בתורה. בנושא השבת, חכמים תקנו שפעולות מסוימות תחשבנה למלאכה. לדוגמה, כתיבה אסורה מן התורה כשהיא מתקיימת, ככתיבה בדיו על נייר. מה לגבי כתיבה בשרטוט באצבע על גבי חול? זוהי כתיבה שאינה מתקיימת, שאיסורה מתקנת חכמים להחשיבה כמלאכה[3].

כמו כן, גזרו חכמים שחפצים שהשימוש בהם אסור בשבת, ייחשבו "מוקצים" ולא יזיזו אותם בשבת. כך, כלי מלאכה אסורים בהזזה בשבת, גם אם אינו עושה בהם מלאכה אסורה. (בנושא זה יש כמה פרטים, שכן סוג מסוים של "מוקצה" ניתן להזיז לצורך גופו או מקומו. לדוגמה ניתן להשתמש בפטיש כדי לפצח אגוזים).

יישום לגבי שימוש במכשירים אלקטרוניים

מתוך עקרונות אלה דנים חכמי-תורה בהגדרה של מלאכות שונות ומלאכות שהן תולדה של המלאכות המפורטות במשנה. כך, מסיק החזון איש שסגירת מעגל חשמלי היא תולדה של מלאכת בונה, ואיסורה מדאורייתא. כתיבה או ציור במחשב מצד עצמה אסורה משום מלאכת כותב וצובע. יתכן שבמקרים מסויימים איסורה במחשב מן התורה, או עכ"פ איסורה מדברי חכמים כיון שיתכן שהיא נחשבת לכתב שאינו מתקיים. לכן, בכתיבה או בשליחת קבצים והעלאתם לאינטרנט כיון שיש סגירת מעגלים חשמליים, ולו זעירים, יש בזה תולדה של איסור בונה שאסור מן-התורה. במקביל קיים איסור של כתיבה וצביעה, במה שמופיע על המסך. מכיון שמחשבים, ומכשירים אלקטרוניים דומים אחרים משמשים לפעולה שאסורה בשבת, ממילא הם נחשבים ל"מוקצה" בשבת ואסור להזיזם ממקום למקום.


[1] במשנה מסכת שבת פרקים ז וח קיימת רשימת דוגמאות של חומרים שונים ומידתם לעניין איסור הוצאה בשבת. מרשימה זו ניתן לראות שהוצאה מרשות לרשות אסורה גם בכמות קטנה מאד. לדוגמה: "המוציא יין כדי מזיגת הכוס חלב כדי גמיעה דבש כדי ליתן על הכתית שמן כדי לסוך אבר קטן… המוציא חבל כדי לעשות אזן לקופה גמי כדי לעשות תלאי לנפה ולכברה רבי יהודה אומר כדי ליטול ממנו מדת מנעל לקטן נייר כדי לכתוב עליו קשר מוכסין והמוציא קשר מוכסין חייב נייר מחוק כדי לכרוך על פי צלוחית קטנה של פלייטון. עור כדי לעשות קמיע קלף כדי לכתוב עליו פרשה קטנה שבתפלין שהיא שמע ישראל דיו כדי לכתוב שתי אותיות כחול כדי לכחול עין אחת".

[2] משנה מסכת שבת פרק ז משנה ב – "אבות מלאכות ארבעים חסר אחת הזורע והחורש והקוצר והמעמר הדש והזורה הבורר הטוחן והמרקד והלש והאופה הגוזז את הצמר המלבנו והמנפצו והצובעו והטווה והמיסך והעושה שתי בתי נירין והאורג שני חוטין והפוצע ב' חוטין הקושר והמתיר והתופר שתי תפירות הקורע ע"מ לתפור שתי תפירות הצד צבי השוחטו והמפשיטו המולחו והמעבד את עורו והמוחקו והמחתכו הכותב שתי אותיות והמוחק על מנת לכתוב שתי אותיות הבונה והסותר המכבה והמבעיר המכה בפטיש המוציא מרשות לרשות הרי אלו אבות מלאכות ארבעים חסר אחת":

[3] משנה מסכת שבת פרק יב משנה ד: "הכותב שתי אותיות בהעלם אחד חייב כתב בדיו בסם בסיקרא בקומוס ובקנקנתום ובכל דבר שהוא רושם… חייב…". ובמשנה ה שם: "כתב במשקין במי פירות באבק דרכים באבק הסופרים ובכל דבר שאינו מתקיים פטור".

הגב על הנושא


לתחילת הדף