אתה נמצא כאן: דף הבית » שאלות אחרונות » מחשבה יהודית » ההבדל בין נבואה לרוח הקודש

ההבדל בין נבואה לרוח הקודש

שאלה:

מה ההבדל בין נבואה לרוח הקודש? באיזה תקופה פסקה הנבואה מעם ישראל, ומהי הסיבה להפסקת הנבואה? והאם זה נכון שיש אנשים היום שיש להם רוח הקודש? והאם אפשר לדעת מי הם? 

תשובה:

באופן כללי: רוח הקודש היא העברת הבנה שכלית מה' אל הראוי לכך, לנביא או לבעל רוח הקודש. אופן פרטי: דרגה במושג הנבואה. העברת הבנה שכלית שה' מעביר לאנשים הראויים לה. בהשפעה זו הם מבינים דברים בצורה שלמה ויכולים להשיג ידע גם לגבי דברים נסתרים או עתידים. בספר דרך ה'  (ג,ג) מבאר נושא זה, ועיקרי הדברים המובאים להלן מקורם בדבריו:

ענין רוח הקודש

א. לבני אדם יש יכולת להבין דברים בשכלם. יכולת זו, עשויה להתממש על ידי צפייה בעצמים הנמצאים בעולם, התבוננות שכלית, והסקת מסקנות לגבי טבעם. מתוך התבוננות זו ניתן לפתח כללים, להוציא מהם פרטים, וכך בתהליך מתמשך עשויים בני אדם להבין בשכלם נושאים מוחשים שקיימים בעולם. ניתן להבין בשכל נושאים מוחשיים ונושאים מופשטים. על פי התורה, בנוסף לדרך זו של הכרה והבנה שכלית של העולם, קיימת דרך נוספת, שהיא מעולה מהראשונה. דרך זו מכונה בשם "השכלה נשפעת" כלומר השכלה שבה ה' משפיע על בני האדם הבנה שכלית. השפעה זו מגיעה אל שכל האדם באופן שהבורא קבע לעניין זה. בדרך השפעה זו נקבע בשכלו של המושפע ידיעת ענין מסויים. השכלה נשפעת בדרך זו נקראת רוח הקודש.

מאפייני הידיעה ברוח הקודש:

ההשכלה הנשפעת ברוח הקודש מתאפיינת בכך שהיא מביאה לידיעה ברורה, בלי ספק ובלי טעות. היא מביאה לידיעת העניין בשלמותו, כולל הסיבות הגורמות לו, והשלכות שנובעות ממנו. כמו כן היא מתאפיינת בהבנה של היחס בין העניין המושפע לבין עניינים אחרים.

דברים שניתן לדעת על ידי רוח הקודש

ההשכלה הניתנת לאדם בדרך זו של רוח הקודש, מאפשרת להבין נושאים שניתן ללמוד בדרך לימוד טבעית, אך בצורה שלמה וברורה, ללא טעויות. כמו כן, ניתן על ידי רוח הקודש ניתן להשיג השכלה בדברים שאין דרך לדעתם על ידי ההשכלה הטבעית, ובכלל זה דברים העתידים להתרחש, ודברים נסתרים או רוחניים

אבחנות במושג רוח הקודש

רוח הקודש אינה באותה דרגה בכל מצב שבו היא מתקיימת. עשויים להיות הבדלים בהשפעה על ידי רוח הקודש, בכמה מהמאפיינים שלה. ניתן ליצור כמה אבחנות במושגי רוח הקודש:

  1. בעוצמת השפע השכלי מושפע על מקבל ההשפעה.
  2. במשך הזמן שבו השפע השכלי מגיע אל האדם.
  3. באופן הגעתו של השפע השכלי, אל האדם המקבלו.
  4. במהות הדברים המתגלים לאדם על ידי ההשפעה השכלית.

מאידך, לא ניתן לחלק במידת הברירות של האדם המקבל השפעה זו, שאכן מדובר בהשפעה שמגיעה עליו מאת ה', ואינה פרי מחשבותיו הטבעיות.

 הבדל בין נבואה לרוח הקודש

למעלה מרוח הקודש קיימת מעלה אחרת, והיא הנבואה. וענינה, שיגיע האדם ויתקשר בבורא ית"ש ויתדבק בו דביקות ממש, באופן שירגיש ההתדבקות וישיג מה שהוא מתדבק בו, היינו כבודו יתברך, על הדרך שנבאר לפנים, ויהיה הדבר ברור אצלו ומורגש ממנו בלי ספק כלל, כדרך שלא יסתפק בדבר גשמי שירגישהו בחושיו. והנה עיקר הנבואה הוא השיג הדביקות והקשר הזה, עודו בחיים, שזה שלימות גדול ודאי. ואולם יתלוה לזה ידיעות והשכלות, כי אמנם ישיג על ידי זה ענינים אמיתים ונכבדים מאד מסתרי סודותיו ית', וישיגם בבירור בדרך ההשכלה הנשפעת שזכרנו, וביותר כח מבעל רוח הקדש (עד כאן מדברי רמח"ל). בגמראמגילה ג., מבואר שרוח הקודש היא דרגה נמוכה מאשר הנבואה.

מתי פסקה נבואה מעם ישראל?

תקופת התנ"ך מסתיימת בספרי חגי זכריה ומלאכי, שהיו באותה תקופה. מלאכי הוא חותם הנבואה. הנבואה פסקה בפטירתו של מלאכי, בערך 40 שנה אחרי בנין בית שני (בערך בשנת 3448) לבריאת העולם.

יש הקושרים את הפסקת הנבואה במבואר שסנהדרין בטלו עבודה זרה, ומסבירים ש"זה לעומת זה עשה אלוקים" – כשיש ביטוי של כוח רוחני בטומאה, נביאי שקר לע"ז, יש גם גילוי של כוח רוחני בצד הקדושה, ולהיפך.

נבואת מלאכי מסתיימת במילים:

ספר מלאכי פרק ג (כב) זִכְרוּ תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי אֲשֶׁר צִוִּיתִי אוֹתוֹ בְחֹרֵב עַל כָּל יִשְׂרָאֵל חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים: (כג) הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא לִפְנֵי בּוֹא יוֹם יְדֹוָד הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא: (כד) וְהֵשִׁיב לֵב אָבוֹת עַל בָּנִים וְלֵב בָּנִים עַל אֲבוֹתָם פֶּן אָבוֹא וְהִכֵּיתִי אֶת הָאָרֶץ חֵרֶם:

על פסוקים אלה כותב המלבי"ם:

"זכרו תורת משה – באשר בדבריו אלה חתם הנביא, והיא הנבואה האחרונה שאחריו לא ינבא עוד נביא וחוזה עד עת קץ, הודיע להם שמעתה לא יקוו עוד להשיג דבר ה' בנבואה, רק יזכרו תורת משה לעשות כל הכתוב בה והיא תורם את אשר יעשו".

כלומר, עכשיו תסתיים הנבואה, ולא תשוב עד זמן ביאת המשיח, בביאת אליהו הנביא. בתקופה זו יש לברר שאלות של הנהגה על פי התורה, משום שאין דרך לברר הנהגה על ידי נבואה.

דבר המכונה 'רוח הקודש' בלשון מושאלת

עוד מבאר רמח"ל, דרך ה', ג,ג, שעשוי להתרחש מצב שבו תושפע בלב האדם השפעה שתעמידהו על תוכן עניין מסויים, אך האדם המקבל השפעה זו לא ירגיש השפעה זו כבאה מבחוץ לו, אלא כמחשבה טבעית שעולה במוחו. השפעה זו אינה נחשבת לרוח הקודש, משום שכאמור רוח הקודש בהגדרתה היא השפעה שהאדם המקבל אותה חש בבירור שהיא אינה מחשבה טבעית שלו אלא היא מגיעה אליו מחוץ להכרתו. מצב זה, שבו מושפעת בלב האדם השפעה של מחשבה טבעית שמעמידה אותו על הבנת עניין מסויים, נקראת בלשון מושאלת בשם "רוח הקודש". ניתן לכנות אותה גם בשם "השפעה נסתרת".

רוח הקודש בימינו

"תניא משמתו נביאים האחרונים חגי זכריה ומלאכי נסתלקה רוח הקודש מישראל ועדיין היו משתמשין בבת קול" יומא ט: .אמנם גם בימינו משתמשים בביטוי "רוח הקודש". המושג רוח הקודש בימינו מתייחס ל"רוח הקודש" בלשון מושאלת, כלומר מחשבה או הבנה שעולה במוחו של אדם הראוי לכך, מבלי שהיא נתפסת בהכרתו כבאה מבחוץ לו. בהופעה של רוח הקודש מסוג זה האדם עשוי להבין דברים שלא הבין לפני כן, בידיעה ברורה. כמו כן הוא עשוי לדעת דברים נסתרים, אך כאמור לא בהכרה שהידע מגיע אליו מבחוץ. דוגמה לרוח הקודש מסוג זה: מצאנו בדברי ראב"ד על רמב"ם [הלכות לולב פרק ח הלכה ה] הרמב"ם פוסק "הדס שנקטם ראשו כשר" וכתב הראב"ד "הדס שנקטם ראשו כשר אמר אברהם כבר הופיע רוח הקודש בבית מדרשנו מכמה שנים והעלינו שהוא פסול כסתם משנתינו סוכה (לב). ודברי ר' טרפון שאמר סוכה (לד) אפילו שלשתן קטומים כשרין ענין אחר הוא, ולא שנקטם ראשו. והכל ברור בחבורנו ומקום הניחו לי מן השמים.

רוח הקודש בימינו אינה רוח הקודש עליה מדובר בהקשר לתנ"ך, כי אם המושג המושאל של רוח הקודש. צדיקים בעלי רוח הקודש עשויים להבין הבנה שכלית שלמה יותר אך אין זה ידיעה הבאה אליהם מחוץ להם, אלא כדרך מחשבה טבעית שעולה בדעתם.

אדם שמפורסם בחסידותו, בעמל התורה, בידיעת התורה, ובשאר מעלות, יתכן שיזכה לסוג זה של רוח הקודש. וכך נאמר בברייתא של רבי פנחס בן יאיר: (ע"ז כ:) "אמר רבי פנחס בן יאיר תורה מביאה לידי זהירות, זהירות מביאה לידי זריזות, זריזות מביאה לידי נקיות, נקיות מביאה לידי פרישות, פרישות מביאה לידי טהרה, טהרה מביאה לידי קדושה, קדושה מביאה לידי ענוה, ענוה מביאה לידי יראת חטא, יראת חטא מביאה לידי חסידות, חסידות מביאה לידי רוח הקודש…". אדם שיש בו תורה, זהירות, זריזות, נקיות, פרישות, טהרה, קדושה ענוה ויראת חטא וחסידות, ואנו רואים שדבריו מתקיימים בצורה מופלאה אנו רשאים להניח שזכה לרוח הקודש, אם כי לא ניתן לדעת דבר זה בבטחון מלא. אדם שאין בו כל אלה והוא מדבר דברים נסתרים ראוי להזהר ולרחוק ממנו.

על אנשים המנצלים את מושג רוח הקודש כדי לרמות אנשים נאמר  בספר זכריה פרק יג: (ד) וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יֵבֹשׁוּ הַנְּבִיאִים אִישׁ מֵחֶזְיֹנוֹ בְּהִנָּבְאֹתוֹ וְלֹא יִלְבְּשׁוּ אַדֶּרֶת שֵׂעָר לְמַעַן כַּחֵש.

הגב על הנושא


לתחילת הדף