אתה נמצא כאן: דף הבית » שאלות אחרונות » מחשבה יהודית » הזכרת עולם הבא בתורה

הזכרת עולם הבא בתורה

שאלה:

איך זה שבתורה לא מוזכר ואפי' לא ברמז כל הענין של עולם הבא, לא רק השכר והעונש אלא עצם העובדה שיש עולם כזה.

תשובה:

עניין עולם הבא מוזכר בתורה ובנביאים כמה וכמה פעמים. יעויין בדברי ספר הכוזרי:

…אשר ליעודי הדתות האחרות שהתפעלת מהם רבותינו הם שקדמו לדתות אלו בזה הם הם שתארו גן עדן וגיהנם ורשמו מדותיהם בארך וברחב וספרו על הנעימות בזה ועל הענויים בזו ביתר פרוט משספרו זאת אנשי הדתות אשר באו אחריהם. אולם, אני לא דברתי עמך עד עתה כי אם על מה שבא מפרש בספרי הנבואה, ואלה לא הרבו להזכיר בפרוש את יעודי העולם הבא כפי שבא דבר זה בשפע בדברי רבותינו אולם האמת היא כי גם בדברי הנבואה נאמר כי בשוב העפר זאת אומרת גוף האדם אל העפר תשוב הרוח אל האלהים אשר נתנה.

וכן (הזכר) [הוזכר] בדברי הנביאים דבר תחית המתים לעתיד לבוא ונאמר כי ישלח לנו האלוה אז נביא ואליהו שמו הוא אליהו אשר כבר לפני זמן רב נשלח אלינו והאלוה העלהו השמימה (כמו שהעלה שמה איש אחר לפניו) ורבותינו אמרו עליו כי לא טעם טעם מיתה.

וכן הובאה בתורה תפלת איש נכרי מתנבא ברצון אלהים אשר בקש כי תמות נפשו מות ישרים ותהי אחריתו כאחרית בני ישראל.

ואחד המלכים, והוא שאול, שאל בנביא שכבר לא היה בחיים בשמואל וזה נבא לו על כל אשר יבואהו כאשר היה מתנבא לו בחייו. ואם אמנם מעשהו זה של המלך רצוני לומר הדרישה אל המתים אסור לפי תורתנו למדים אנו ממנו כי בימי הנביאים היה העם מאמין בהשארת הנפש אחר כלות הגוף אשר על כן היו דורשים אל המתים.

ופתיחת לתפילתנו השגורה בפי כלנו לא רק בפי החכמים כי גם הנשים יודעות אותה על פה היא אלהי נשמה שנפחת בי טהורה היא אתה בראתה ואתה משמרה ואתה עתיד לטלה ממני ולהחזירה בי לעתיד לבוא כל זמן שהנשמה בקרבי מודה אני לפניך ומשבחך אדון העולמים ברוך אתה המחזיר נשמות לפגרים מתים.

וגן עדן עצמו שבני האדם מרבים כל כך להזכירו – לא נמצא לו מקור כי אם בתורה והוא המדרגה אשר הוכנה מראש לאדם הראשון ולולא חטאו היה נשאר בה לעולם. וכן גיהנם הוא מקום מפרסם בקרבת ירושלים גיא שאין האש כבה בו ובו היו שורפים עצמות טמאות ונבלות ושאר הטמאות אף השם גיהנם הוא שם עברי המרכב משתי מלים. עד כאן לשון הכוזרי – מאמר ראשון אות קטו.

והנני להעתיק בזה מתוך מכתב שכתב מו"ח הגרז"נ גולדברג שליט"א למחבר ספר שפקר בעניין זה:

הנה אחר שעיינתי בספרך בהמשך ראיתי עוד יותר דברים זרים עד מאד שנוגעים באמונה… פגעת בעיקרי אמונה.

והנה אביגיל שהיתה אחת משבע נביאות שקמו לישראל [עי' מגילה יד] והיא אמרה לדוד [שמואל א כב כט] והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים את ד' אלוקיך ואת נפש אויבך יקלענה בתוך כף הקלע. ועיין ברלב"ג שם שמפרש בצרור החיים הוא העולם הבא כי שם תתאחד הנפש במושכליה שהם צרור החיים וכו' וכן פירש בתרגום יונתן ועיין בתורה ויקרא יח ושמרתם את חוקותי ואת משפטי אשר יעשה אותם האדם וחי בהם ובאונקלוס ויחי ברון בחיי עלמא ושמואל הנביא אמר לשאול מחר אתה עימי ומה שכתב באיוב אני מתפלא שספר איוב הוא ספר שלם לברר למה יש צדיק ורע לו וכבודו עזב הכל ורק תפסו מלעילא אדרבא ילמד כולו במפרשים ובפרט פירוש המלבי"ם ויראה שדבריו אין להם מקום". עכ"ל שם.

נמצא שעניין עולם הבא ונצחיות הנפש שזור כידיעה בסיסית פשוטה וידועה לכל, בתורה בנביאים ובכתובים במקומות רבים. נסדר את העולה מתוך הדברים שלעיל, וממקורות נוספים:

  1. ספר קהלת פרק יב פסוקים א-ז, המתארים תהליך הזדקנות ואחר פטירה מן העולם, נאמר: "וּזְכֹר אֶת בּוֹרְאֶיךָ בִּימֵי בְּחוּרֹתֶיךָ עַד אֲשֶׁר לֹא יָבֹאוּ יְמֵי הָרָעָה וְהִגִּיעוּ שָׁנִים אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵין לִי בָהֶם חֵפֶץ: עַד אֲשֶׁר לֹא תֶחְשַׁךְ הַשֶּׁמֶשׁ וְהָאוֹר וְהַיָּרֵחַ וְהַכּוֹכָבִים וְשָׁבוּ הֶעָבִים אַחַר הַגָּשֶׁם: בַּיּוֹם שֶׁיָּזֻעוּ שֹׁמְרֵי הַבַּיִת וְהִתְעַוְּתוּ אַנְשֵׁי הֶחָיִל וּבָטְלוּ הַטֹּחֲנוֹת כִּי מִעֵטוּ וְחָשְׁכוּ הָרֹאוֹת בָּאֲרֻבּוֹת: וְסֻגְּרוּ דְלָתַיִם בַּשּׁוּק בִּשְׁפַל קוֹל הַטַּחֲנָה וְיָקוּם לְקוֹל הַצִּפּוֹר וְיִשַּׁחוּ כָּל בְּנוֹת הַשִּׁיר: גַּם מִגָּבֹהַּ יִרָאוּ וְחַתְחַתִּים בַּדֶּרֶךְ וְיָנֵאץ הַשָּׁקֵד וְיִסְתַּבֵּל הֶחָגָב וְתָפֵר הָאֲבִיּוֹנָה כִּי הֹלֵךְ הָאָדָם אֶל בֵּית עוֹלָמוֹ וְסָבְבוּ בַשּׁוּק הַסּוֹפְדִים: עַד אֲשֶׁר לֹא יֵרָחֵק \{יֵרָתֵק\} חֶבֶל הַכֶּסֶף וְתָרֻץ גֻּלַּת הַזָּהָב וְתִשָּׁבֶר כַּד עַל הַמַּבּוּעַ וְנָרֹץ הַגַּלְגַּל אֶל הַבּוֹר: וְיָשֹׁב הֶעָפָר עַל הָאָרֶץ כְּשֶׁהָיָה וְהָרוּחַ תָּשׁוּב אֶל הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר נְתנה".
  2. בספר מלאכי פרק ג פסוקים כג-כד, הנביא מלאכי אומר, שה' ישלח לעתיד לבוא בעת הגאולה, את אליהו הנביא שנסתלק מעם ישראל מאות שנים לפני הנביא מלאכי: "הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא לִפְנֵי בּוֹא יוֹם יְדֹוָד הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא: וְהֵשִׁיב לֵב אָבוֹת עַל בָּנִים וְלֵב בָּנִים עַל אֲבוֹתָם פֶּן אָבוֹא וְהִכֵּיתִי אֶת הָאָרֶץ חרם".
  3. בספר במדבר פרק כג פסוק י מתוארים דבריו של בלעם, המייחל לכך שיזכה למות כמו ישראל, ושתהיה אחריתו כמותם. כלומר, למתים מישראל יש אחרית ותקווה, מציאותם אינה נכלית במותם. "מִי מָנָה עֲפַר יַעֲקֹב וּמִסְפָּר אֶת רֹבַע יִשְׂרָאֵל תָּמֹת נַפְשִׁי מוֹת יְשָׁרִים וּתְהִי אַחֲרִיתִי כָּמֹהו".
  4. בספר שמואל א פרק כח פסוקים ו- מתואר כיצד שאול מבקש לדבר עם שמואל, שנפטר כבר. דבר זה מראה על האמונה הבסיסית הרווחת אצל שאול, מלך ישראל, בקיום נפשו של שמואל. יתירה מכך, שמואל מתגלה אליו, ואף מדבר איתו: "וַיִּשְׁאַל שָׁאוּל בַּידֹוָד וְלֹא עָנָהוּ יְדֹוָד גַּם בַּחֲלֹמוֹת גַּם בָּאוּרִים גַּם בַּנְּבִיאִם: וַיֹּאמֶר שָׁאוּל לַעֲבָדָיו בַּקְּשׁוּ לִי אֵשֶׁת בַּעֲלַת אוֹב וְאֵלְכָה אֵלֶיהָ וְאֶדְרְשָׁה בָּהּ וַיֹּאמְרוּ עֲבָדָיו אֵלָיו הִנֵּה אֵשֶׁת בַּעֲלַת אוֹב בְּעֵין דּוֹר: וַיִּתְחַפֵּשׂ שָׁאוּל וַיִּלְבַּשׁ בְּגָדִים אֲחֵרִים וַיֵּלֶךְ הוּא וּשְׁנֵי אֲנָשׁים עִמּוֹ וַיָּבֹאוּ אֶל הָאִשָּׁה לָיְלָה וַיֹּאמֶר קָסֳומִי \{קָסֳמִי\} נָא לִי בָּאוֹב וְהַעֲלִי לִי אֵת אֲשֶׁר אֹמַר אֵלָיִךָ: וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֵלָיו הִנֵּה אַתָּה יָדַעְתָּ אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה שָׁאוּל אֲשֶׁר הִכְרִית אֶת הָאֹבוֹת וְאֶת הַיִּדְּעֹנִי מִן הָאָרֶץ וְלָמָה אַתָּה מִתְנַקֵּשׁ בְּנַפְשִׁי לַהֲמִיתֵנִי: וַיִּשָּׁבַע לָהּ שָׁאוּל בַּידֹוָד לֵאמֹר חַי יְדֹוָד אִם יִקְּרֵךְ עָוֹן בַּדָּבָר הַזֶּה: וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֶת מִי אַעֲלֶה לָּךְ וַיֹּאמֶר אֶת שְׁמוּאֵל הַעֲלִי לִי: וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה אֶת שְׁמוּאֵל וַתִּזְעַק בְּקוֹל גָּדוֹל וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֶל שָׁאוּל לֵאמֹר לָמָּה רִמִּיתָנִי וְאַתָּה שָׁאוּל: וַיֹּאמֶר לָהּ הַמֶּלֶךְ אַל תִּירְאִי כִּי מָה רָאִית וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֶל שָׁאוּל אֱלֹהִים רָאִיתִי עֹלִים מִן הָאָרֶץ: וַיֹּאמֶר לָהּ מַה תָּאֳרוֹ וַתֹּאמֶר אִישׁ זָקֵן עֹלֶה וְהוּא עֹטֶה מְעִיל וַיֵּדַע שָׁאוּל כִּי שְׁמוּאֵל הוּא וַיִּקֹּד אַפַּיִם אַרְצָה וַיִּשְׁתָּחוּ: וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל שָׁאוּל לָמָּה הִרְגַּזְתַּנִי לְהַעֲלוֹת אֹתִי וַיֹּאמֶר שָׁאוּל צַר לִי מְאֹד וּפְלִשְׁתִּים נִלְחָמִים בִּי וֵאלֹהִים סָר מֵעָלַי וְלֹא עָנָנִי עוֹד גַּם בְּיַד הַנּבִיאִם גַּם בַּחֲלֹמוֹת וָאֶקְרָאֶה לְךָ לְהוֹדִיעֵנִי מָה אֶעֱשֶׂה: וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל וְלָמָּה תִּשְׁאָלֵנִי וַידֹוָד סָר מֵעָלֶיךָ וַיְהִי עָרֶךָ: וַיַּעַשׂ יְדֹוָד לוֹ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיָדִי וַיִּקְרַע יְדֹוָד אֶת הַמַּמְלָכָה מִיָּדֶךָ וַיִּתְּנָהּ לְרֵעֲךָ לְדָוִד: כַּאֲשֶׁר לֹא שָׁמַעְתָּ בְּקוֹל יְדֹוָד וְלֹא עָשִׂיתָ חֲרוֹן אַפּוֹ בַּעֲמָלֵק עַל כֵּן הַדָּבָר הַזֶּה עָשָׂה לְךָ יְדֹוָד הַיּוֹם הַזֶּה: וְיִתֵּן יְדֹוָד גַּם אֶת יִשְׂרָאֵל עִמְּךָ בְּיַד פְּלִשְׁתִּים וּמָחָר אַתָּה וּבָנֶיךָ עִמִּי גַּם אֶת מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל יִתֵּן יְדֹוָד בְּיַד פְּלִשְׁתִּים: וַיְמַהֵר שָׁאוּל וַיִּפֹּל מְלֹא קוֹמָתוֹ אַרְצָה וַיִּרָא מְאֹד מִדִּבְרֵי שְׁמוּאֵל גַּם כֹּחַ לֹא הָיָה בוֹ כִּי לֹא אָכַל לֶחֶם כָּל הַיּוֹם וְכָל הַלָּיְלָה:
  5. אביגיל שהיתה אחת משבע נביאות שקמו לישראל [עי' מגילה יד] והיא אמרה לדוד בספר שמואל א כה, כט: "וַיָּקָם אָדָם לִרְדָפְךָ וּלְבַקֵּשׁ אֶת נַפְשֶׁךָ וְהָיְתָה נֶפֶשׁ אֲדֹנִי צְרוּרָה בִּצְרוֹר הַחַיִּים אֵת יְדֹוָד אֱלֹהֶיךָ וְאֵת נֶפֶשׁ אֹיְבֶיךָ יְקַלְּעֶנָּה בְּתוֹךְ כַּף הַקָּלַע", ועיין ברלב"ג שם שמפרש בצרור החיים הוא העולם הבא כי שם תתאחד הנפש במושכליה שהם צרור החיים וכו' וכן פירש בתרגום יונתן.
  6. ויקרא יח "ושמרתם את חוקותי ואת משפטי אשר יעשה אותם האדם וחי בהם", ובאונקלוס "ויחי ברון בחיי עלמא".
  7. גם הביטויים של התורה על מציאות עונש ה"כרת" מדברים על כריתת הנפש, ולא על כריתת הגוף: כך נאמר בספר בראשית פרק יז, יד: "וְעָרֵל זָכָר אֲשֶׁר לֹא יִמּוֹל אֶת בְּשַׂר עָרְלָתוֹ וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מֵעַמֶּיהָ אֶת בְּרִיתִי הֵפַר". וכן, במקומות רבים בתורה. לדוגמה, בספר שמות פרק יב, יט: "שִׁבְעַת יָמִים שְׂאֹר לֹא יִמָּצֵא בְּבָתֵּיכֶם כִּי כָּל אֹכֵל מַחְמֶצֶת וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מֵעֲדַת יִשְׂרָאֵל בַּגֵּר וּבְאֶזְרַח הָאָרֶץ". מדובר על כריתת הנפש, בעוד שאם היה מדובר על מוות פיזי היה צריך להיות כתוב "כי כל אכל מחמצת ונכרת מעדת ישראל…". יש מעבר מדיבור על האדם לדיבור על נפשו של האדם כמציאות מובחנת וקיימת.
  8. כדאי להוסיף ולעיין בסוגיית הגמרא סנהדרין דף צא, ב, העוסקת בהרחבה בתחיית המתים מן התורה, שהיא עצמה מכריחה מציאות של עולם רוחני שבו הנשמות ממשיכות להתקיים עד שיעלה רצון מלפני ה' להחיות את המתים.
  9. המתואר בספר יחזקאל פרק לז, על מתים שהחייה יחזקאל, מלמד על נצחיות הנשמה בנפרד מהגוף, ושיכולה הנשמה לחזור לגוף בעת שיעלה רצון מאת ה' בכך: ספר יחזקאל פרק לז פסוקים א-יג: "הָיְתָה עָלַי יַד יְדֹוָד וַיּוֹצִאֵנִי בְרוּחַ יְדֹוָד וַיְנִיחֵנִי בְּתוֹךְ הַבִּקְעָה וְהִיא מְלֵאָה עֲצָמוֹת: וְהֶעֱבִירַנִי עֲלֵיהֶם סָבִיב סָבִיב וְהִנֵּה רַבּוֹת מְאֹד עַל פְּנֵי הַבִּקְעָה וְהִנֵּה יְבֵשׁוֹת מְאֹד: וַיֹּאמֶר אֵלַי בֶּן אָדָם הֲתִחְיֶינָה הָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה וָאֹמַר אֲדֹנָי יֱדֹוִד אַתָּה יָדָעְתָּ: וַיֹּאמֶר אֵלַי הִנָּבֵא עַל הָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם הָעֲצָמוֹת הַיְבֵשׁוֹת שִׁמְעוּ דְּבַר יְדֹוָד: כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יֱדֹוִד לָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה הִנֵּה אֲנִי מֵבִיא בָכֶם רוּחַ וִחְיִיתֶם: וְנָתַתִּי עֲלֵיכֶם גִּדִים וְהַעֲלֵתִי עֲלֵיכֶם בָּשָׂר וְקָרַמְתִּי עֲלֵיכֶם עוֹר וְנָתַתִּי בָכֶם רוּחַ וִחְיִיתֶם וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יְדֹוָד: וְנִבֵּאתִי כַּאֲשֶׁר צֻוֵּיתִי וַיְהִי קוֹל כְּהִנָּבְאִי וְהִנֵּה רַעַשׁ וַתִּקְרְבוּ עֲצָמוֹת עֶצֶם אֶל עַצְמוֹ: וְרָאִיתִי וְהִנֵּה עֲלֵיהֶם גִּדִים וּבָשָׂר עָלָה וַיִּקְרַם עֲלֵיהֶם עוֹר מִלְמָעְלָה וְרוּחַ אֵין בָּהֶם: וַיֹּאמֶר אֵלַי הִנָּבֵא אֶל הָרוּחַ הִנָּבֵא בֶן אָדָם וְאָמַרְתָּ אֶל הָרוּחַ כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יֱדֹוִד מֵאַרְבַּע רוּחוֹת בֹּאִי הָרוּחַ וּפְחִי בַּהֲרוּגִים הָאֵלֶּה וְיִחְיוּ: וְהִנַּבֵּאתִי כַּאֲשֶׁר צִוָּנִי וַתָּבוֹא בָהֶם הָרוּחַ וַיִּחְיוּ וַיַּעַמְדוּ עַל רַגְלֵיהֶם חַיִל גָּדוֹל מְאֹד מְאֹד:".
  10.  גם בספר דניאל מתוארת המיתה כשינה שלעתיד לבוא יקיצו ממנה, דבר זה מראה על קיום הנפש מבלי הגוף: ספר דניאל פרק יב א-ד: "וּבָעֵת הַהִיא יַעֲמֹד מִיכָאֵל הַשַּׂר הַגָּדוֹל הָעֹמֵד עַל בְּנֵי עַמֶּךָ וְהָיְתָה עֵת צָרָה אֲשֶׁר לֹא נִהְיְתָה מִהְיוֹת גּוֹי עַד הָעֵת הַהִיא וּבָעֵת הַהִיא יִמָּלֵט עַמְּךָ כָּל הַנִּמְצָא כָּתוּב בַּסֵּפֶר: וְרַבִּים מִיְּשֵׁנֵי אַדְמַת עָפָר יָקִיצוּ אֵלֶּה לְחַיֵּי עוֹלָם וְאֵלֶּה לַחֲרָפוֹת לְדִרְאוֹן עוֹלָם: וְהַמַּשְׂכִּלִים יַזְהִרוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים כַּכּוֹכָבִים לְעוֹלָם וָעֶד: וְאַתָּה דָנִיֵּאל סְתֹם הַדְּבָרִים וַחֲתֹם הַסֵּפֶר עַד עֵת קֵץ יְשֹׁטְטוּ רַבִּים וְתִרְבֶּה הַדָּעַת".

יהי רצון שתקויים בנו ברכת אביגיל לדוד ותהא נפשנו צרורה בצרור החיים עם ה' אלוקים.

תגובות (1)

  • נחום

    תודה רבה לכבוד הרב קושלבסקי על התשובה המקיפה בענין זה, אך תמהתי על כבודו שלא הביא את דברי ראשונים רבים אחרים שעסקו בשאלה זו ולא טרחו למצוא מקורות בתנ"ך לעולם הבא אלא תירצו תירוצים אחרים לשאלה זו, ואזכיר כאן כמה מהם, החינוך בהקדמתו שואל זאת, וב' תירוצים שכתב שם מובאים גם בשם רב האי גאון ורס"ג. גם האבן עזרא (דברים לב,לט) דן בשאלה זו וכן רבינו בחיי בויקרא כו,ט, והרמב"ם בפירושו על המשניות סנהדרין י,א. וזו רק רשימה חלקית, ולכן אינני מבין את אריכות התשובה בהוכחות שיש אזכרות כלשהם בתנ"ך לענין זה כאשר הגאונים והראשונים כתבו תשובות אחרות לשאלה זו ממש???

    להגיב

הגב על הנושא


לתחילת הדף