אתה נמצא כאן: דף הבית » שאלות אחרונות » עסקים וממונות » היזק שמיעה בהלכה

היזק שמיעה בהלכה

שאלה:

לאחרונה בנינו אני ושכני יחדיו חדר במרפסת העשוי מאלומיניום, דא עקא שהמחיצה שבינינו היא מחיצה קלה, ואני שומע את כל הקורה בביתו, וכך גם הוא שומע את הקורה בביתי. כשביקשתי ממנו לעשות קיר אטום, הוא לא שעה לדברי, האם יש לי זכות תביעה בבית דין על זה?

תשובה.

לא מצאנו בהלכה היזק שמיעה. אך תמיד צריך לשמוע את שני הצדדים כדי להחליט הלכה.

מקורות.

הנה כבר האריכו הפוסקים דלא מצאנו איסור היזק שמיעה בהלכה, וכמ"ש מהריק"ש בערך לחם (סי' קנד ס"ח) וז"ל: היזק שמיעה לא מצינו. וכתב זאת משמו של הרא"ם (סי' ח), וז"ל הרא"ם שם: ואין טענה מהשמיעה ששומעין זה לזה, דהא לא אשכחן בכולה תלמודא היזק כי האי גוונא, וכן משמע מדברי הרמב"ן ז"ל דקאמר אבל בשל סיד הכל תלוי ביד הדיין דמשמע דלא חיישינן אלא בחוזק ובחולשא אבל לענין שמיעה לית לן בה, דאי דחיישי' לשמיעה בסיד, אמאי לא יצטרך לו' טפחים דמתניתי' הא מהכי שמע כל חד לחבריה וא"כ מה לי בטיט מה לי בסיד, אלא לאו ש"מ דלא חיישינן לשמיעה ש"מ. ואין סברא לחלק בין חצרות לבתים ולומר דכל מלייהו דרבנן וכל שיעורייהו היינו דוקא במחיצות החצרות כדאיתא התם וכן פסקו כל הפוסקים דיניהם במחיצות החצרות, אבל בבתים לא, דלא אשכחן לשום פוסק לחלק בזה. ואם איתא, לא לישתמיט שום פוסק לחלק בזה. אלא לאו ש"מ שאין לחלק בזה ש"מ זהו הנ"ל לע"ד. עכ"ל. הרי להדיא כתב הרא"ם שגם במחיצה שבין הבתים, לא מצאנו דין היזק שמיעה. ודברי הרא"ם הללו, הביאוהו הגרע"א (סי' קנד ס"ג) והכנה"ג (סי' קנז הגה"ט א) [ועי"ש שהדגיש שכן הדין אף בכותל המפריד בין ב' חדרים], וכן הביאוהו כל האחרונים להלכה, כמוהר"א אזולאי בהג' על הלבוש (סי' קנד אות ח), ובספר קהלת יעקב אלגזי (אות תרי) [וז"ל: ועי' בתשו' הרא"ם דהיזק שמיעה ששומעים זה לזה, לא שמיה היזק].

ומצאתי שכן כתב כבר המאירי בחידושי בית הבחירה (ב"ב ב.) במה שאמרו שם הכל כמנהג המדינה וז"ל: ומה שאמר אח"כ הכל כמנהג המדינה חזר וכלל שאם המנהג בזולת אחד מאלו, כופהו על פי המנהג לבד, ואפילו נהגו בקנים ובהוצין, ובלבד שיסתלק משם היזק ראיה, ר"ל שלא יהא שם אויר שיסתכל בו, הא כל שלא נסתלק היזק ראיה יפה, אפילו נהגו כופין זה את זה עד שיסתלק, ואין המנהג מועיל במקום שלא נסתלק, שאם לא כן למה שאלו הכל לאיתויי מאי, הא ודאי לאיתויי כל המקומות לפי מנהגם, אלא שאף המנהג אינו מועיל במקום שהדין בטל. וכן כתבוה חכמי הצרפתים והורו מכאן שאין לסמוך על המנהג במקום שעיקר הענין בטל, הא כל שנסתלק היזק ראיה הולכין אחר המנהג ואף במחיצה קלה שבקלות ואין חוששין להיזק שמיעה כלל, ר"ל שהקול נכנס משם לכאן להדיא מתוך דקות המחיצה שסתם בני אדם נזהרים בדבורם הם. ע"כ. אלא שמדבריו היה ניתן ללמוד שדוקא באופן שנזהרים בדבורם, הדין כן, שהרי יכול להזהר בדיבורו באותו מקום שיש היזק שמיעה. אך בנ"ד שלא שייך לומר לאדם שלא ידבר בתוך ביתו כלל, כיון שיש מאזינים לדבריו, וא"כ אינו יכול להזהר בדבורו, שמא אמרי' דחשיב היזק. אך מדברי הרא"ם מבואר שגם בכה"ג לא מצינו היזק שבא מחמת שמיעת זה את זה, ולכן אינו יכול למנוע את חבירו בטענה זו.

אכן, באמת הדברים צ"ב, שהרי כבר נתבאר מ"ש הרמב"ן (ב"ב נט:) בטעם איסור היזק ראיה, דהוא משום ג' דברים, עין ראה, לישנא בישא, צניעותא. והלא גם אם אין את טעם עין רעה בשמיעה, אכתי איכא לישנא בישא וצניעותא. ובאמת ראיתי בספר עמק המשפט (ח"ג סי' כו) שמשום כך נטה לומר שאיה"נ כשם שיש איסור היזק ראיה, איכא נמי איסור היזק שמיעה, אלא דאף שאיסורא איכא, אין כופין ע"ז. אולם מלשונו של הרא"ם, ובפרט לפי מה שהביאו כל האחרונים דבריו שלא שמענו היזק שמיעה, לא משמע כדבריו.

הגב על הנושא


לתחילת הדף