אתה נמצא כאן: דף הבית » שאלות אחרונות » דינים שונים » הליכה בבית ללא כיסוי ראש

הליכה בבית ללא כיסוי ראש

שאלה:

האם בתוך הבית מותר לאשה נשואה ללכת בלי כיסוי ראש, והאם יש הבדל בין לפני הילדים לשלא בפני הילדים, ובין ילדים קטנים לילדים גדולים?

תשובה:

א. כשהיא לבד בבית, מותר ללכת פרועת ראש, אך מידת חסידות להשתדל שלא ללכת בפרוע ראש גם כשהיא לבד בביתה. וראוי שדבר זה לא יהיה ההתנהגות הקבועה, אלא באקראי, ובד"כ יש להתרגל להיות לבושים כראוי גם בבית.

ב. כשיש מבני ביתה עמה בבית, נחלקו הפוסקים אם מותרת ללכת בגילוי ראש. החת"ס מחמיר בדבר, והאגרות משה פסק כשיטת הרמ"א להקל בדבר זה. אך, גם לשיטה המקלה יש בזה מידת חסידות לכסות ראשה בביתה בפני אנשי ביתה. [שו"ת אגרות משה, ועוד כתב האגרות משה, שהגם שדעתו להקל, מ"מ לכתחילה ראוי להחמיר, כיון שהחת"ס סובר שהדבר אסור].

ג. יש להקפיד על כיסוי ראש בבית מסיבה נוספת, והיא שגם לשיטות המקילות כל זה לגבי עצם ההליכה בלי כיסוי ראש, אבל לכו"ע אסור לברך ברכה, ללמוד או לומר דבר שבקדושה כנגד שער אשה ואפילו אשתו,  או אמו, ולכן אם תלך בלי כיסוי ראש, ובניה או בעלה ישכחו ויברכו כנגדה, היא מכשילה אותם באיסור, וצריך להזהר בזה. (חפץ חיים בכמה מקומות בספריו).

הרחבה:

מחלוקת הפוסקים אם מותרת ללכת בביתה בגילוי ראש כשאנשי ביתה מצויים שם:

כתבו תוספות כתובות דף עב/ב " ואלא בחצר – פי' אפי' בלא קלתה נמי אין בה משום פריעת ראש שאל"כ לא הנחת בת לאברהם אבינו". היינו שבחצר, מותרת ללכת בגילוי ראש.

כתב הבית יוסף באבן העזר סימן קטו:

"ויש לתמוה על רבינו (- הטור) שכתב "אבל במבוי שאינו מפולש וחצר שאין הרבים בוקעין בו לא תצא דמשמע לא תצא מבעלה על ידי כך אף על פי שהוא דבר שאינו הגון, והא בחצר אפילו פרועת הראש ממש לית לן בה…" היינו שהב"י ס"ל שבחצרה מותרת לכתחילה ללכת בלי כיסוי ראש.

והדרכי משה שם כתב על זה באות ד:

"ולי נראה דודאי אף רבינו בעל הטור מודה לדבר זה, וכ"כ לעיל סימן כא, דאין איסור ללכת בפריעת ראש אלא דוקא בשוק ולא נקט לא תצא אלא למידק מינה דצניעות מיהא הוי ששום אשה לא תראה שערה כלל אפילו בבית וכמו שמצינו במעשה דקמחית (יומא מז.) שזכתה משום זה שיצאו ממנה כהנים גדולים"

עולה מדבריהם שהתוס' ס"ל שמותר ללכת בחצרה בלי כיסוי ראש, וכן פסק הב"י, והרמ"א, ולדעת הרמ"א אף דעת הטור כן. אלא, שאף שהדבר מותר, מ"מ אינו ראוי ויש להשתדל שבד"כ תכסה ראשה גם בביתה. ונראה שמעלתה של קמחית שהקפידה על כך בתמידות, אך מ"מ כהנהגה הדבר ראוי לכל.

והב"ח שם כתב: "…אבל בנשארה בחצרה דבר הגון הוא כשמכוסה במטפחת אבל פרועת הראש לגמרי אסור אפילו נשארה בחצרה זו היא דעת הרמב"ם ורבינו והיא דעת הערוך שכתב אבל בחצר בקלתה אין בה שום פרועת ראש דמשמע דאפילו בנשארה בחצרה בעינן קלתה והכי נהוג בכל גבול ישראל דאפילו בפני אנשי ביתה אינה שרוייה פרועת ראש בלא מטפחת וכפה בראשה, לא כפירוש רש"י ותוספות והר"ן".

ומשמע מדברי הב"ח שלשיטת רש"י ותוס' ור"ן מותרת ללכת בביתה אפילו בפני אנשי ביתה, בלא כיסוי ראש, וששיטת הרמב"ם הערוך והטור, שאף בחצרה יש חיוב לכסות ראשה. ומדברי הב"ח פסק החת"ס סי' ל"ו, שאסורה ללכת פרועת ראש אפילו בתוך ביתה. (ונראה שהיינו שיש שם בני ביתה, שהוא דומיא דחצרה).

ובמגן אברהם על או"ח סימן עה, סק"ד כתב וז"ל: "…ועסי' קט"ו בא"ע שם משמע דוקא בשוק אסור אבל בחצר שאין אנשים מצויים שם מותרים לילך בגילוי הראש וכ"כ התו' כתובות אבל בזוהר פרשת נשא ע' רל"ט חמיר מאוד שלא יראה שום שער מאשה וכן ראוי לנהוג".

היינו שבחצר שאין רבים מצויים שם אף שבני ביתה מצויים שם מותר.

ומה שהביא מהזוהר יש לעיין בכוונתו, אם דווקא כשיש שם אנשים אסור שיראה שער מאשה, או אפילו כשאף אחד לא נמצא שם גם אז יש להחמיר בדבר. ואולי יש לומר שקצת משמע בזוהר שדווקא כשאנשים רואים אותה הדבר בחומרתו הגדולה, שלשון הזוהר היא "אמר רבי חזקיה, תונבא ליתי על ההוא בר נש, דשבק לאנתתיה דתתחזי משערה דרישה לבר, ודא הוא חד מאינון צניעותא דביתא, ואתתא דאפיקת משערא דרישה לבר לאתתקנא ביה, גרים מסכנותא לביתא, וגרים לבנהא דלא יתחשבון בדרא, וגרים מלה אחרא דשריא בביתא, מאן גרים דא, ההוא שערא דאתחזי מרישה לבר, ומה בביתא האי, כל שכן בשוקא, וכל שכן חציפותא אחרא, ובגין כך אשתך כגפן פוריה בירכתי ביתך", ומשמע שכשעושה כן כדי להתנאות הדבר אסור, ולא עצם גילוי השער, וכן הלשון "חציפותא" משמע שדווקא כשעושה כן בפני אורחים או בני בית שיש בבית, אז הדבר אסור, אבל כשהיא לבד, יתכן שאין איסור בדבר, וצ"ע בכוונת הזוהר בזה.

ובביאור הלכה סימן עה ד"ה מחוץ כתב: "ולענין עיקר איסור גילוי שער דאשה כתב המ"א בשם התוס' דכתובות דדוקא בשוק אסור אבל בחצר שאין אנשים מצויים שם מותרים לילך בגילוי הראש [ומה שנרשם במ"א בשם א"ע קט"ו אינו מוכח שם כלל להמעיין] אבל בזוהר פרשה נשא החמיר מאוד שלא יראה שום שער מאשה וכן ראוי לנהוג עכ"ל המג"א ודע דענין זה לא שייך כלל להדין דשער באשה ערוה האמור בסעיף זה ואפילו בביתה ובחדרה אסור לכו"ע לקרות כנגדה הואיל דדרכן לכסות בשוק אית ביה משום הרהורא והוי ערוה כן פשוט להמעיין וכ"כ היד אפרים אולם אפילו עיקר הדין לענין גילוי שער שהביא בשם התוספות לא ברירא דהנה הסמ"ג כתב בשם הירושלמי לאיסור וכן דעת הטור שם והב"ח כתב שם שכן דעת הרמב"ם ומפרש גם הש"ס שלנו כן שבגלוי ממש אפילו בחדרה אסור ובעל הבית שמואל בסימן קט"ו כתב דלפי מנהגינו הוי דת יהודית בגלוי ממש אפילו בחצרה וחדרה ואפילו אי תימא שלא תצא עבור זה בלי כתובה עכ"פ איסורא איכא וכ"כ בתשובת ח"ס סימן ל"ו דכיון דכבר קבלו עלייהו אבות אבותינו בכל מקום ששמענו שנפוצים ישראל לאסור בזה א"כ ה"ל דין גמור שקיבלו עלייהו כהך דיעה האוסרת וכמש"כ המ"א סימן תקנ"א סק"ז ועי"ש שהאריך הרבה בזה וכתב לבסוף דבארצותינו שנתפשט המנהג ע"פ הזוהר איסור גמור הוא ויש לחוש לרביצת האלה האמור בזוהר [ומובא במ"ב] ומי שחפץ בברכה ירחיק ממנו עכ"ל". (ויש להעיר, שוגם בדבריו לא נתברר אם הכוונה כשהיא לבד בבית או דווקא כשבני ביתה עימה בבית). מ"מ, מכל הלין מבואר שסברו להחמיר שאסורה ללכת בגילוי ראש גם בתוך ביתה.

אך בשו"ת אגרות משה אבן העזר ח"א סימן נח, חולק על החת"ס, וכתב: "גם מה שהחמיר החת"ס לאסור מדת יהודית אפילו בחדרה בלא מטפחת והביא זה מהב"ח וב"ש, הנה בב"ח איתא בחצרה בכל הדבור שלו שהוא מקום פרוץ ואין הדרך ליטול רשות להכנס שם וגם מצוי שם אנשי ביתה, וכדמוכרח בדבריו שכן מסיק והכי נהוג דאפילו בפני אנשי ביתה אינה שרויה בלא מטפחת וכיפה שבראשה. וגם בב"ש /אה"ע קט"ו/ סק"ט הוזכר חצר, וכן בש"ג כתובות שהביא הסמ"ג בשם הירושלמי שהביא הב"ש איתא שאסורה בחצר ומנא ליה לאסור גם בחדרה. …ולכן מה שאוסר החת"ס גם בחדרה לא מצינו ואדרבה משמע שכו"ע מתירין, והט"ז מתיר לכו"ע אף בחצר יחידי אף בלא קלתה ומטפחת עיי"ש בסק"ה וכן סובר הפרישה, ואף הד"מ אות ד' סובר כן והוא פי' ש'הלא תצא' שכתב הטור אינו למידק שיש איסור, אלא משום שצניעות מיהא הוי אפילו בבית כהא דקמחית עיי"ש. ולכן שיטת החת"ס בזה הוא דבר תמוה. ולכן לדינא אף שמן הראוי שיחמירו הנשים לכסות כדסובר החת"ס הואיל ויצא מפומיה דגאון גדול כמותו …הא איכא גם מעלה דצניעות דקמחית שכתב הד"מ, אבל פשוט שאלו הרוצות להקל… אין להחשיבן לעוברות על דת יהודית ח"ו, ואין להמנע אפילו לת"ח ויר"ש מלישא אשה כזו אם היא יראת שמים ומדקדקת במצות ובעלת מדות…".

ומבואר בדבריו שהרוצה להקל ללכת בתוך ביתה בפרוע ראש, אין בדבר איסור. אך קצת נראה קושי בכוונתו אם מה שכתב שבחדרה מותרת ללכת בגילוי ראש היינו בפני בני ביתה או שבפני בני ביתה אסורה. ומסברה נראה שגם בפני בני ביתה מותרת, שהרי ס"ל לפסוק כתוס' שגם בחצר מותרת ובחצר מצויים בני ביתה, ומה שקצת משמע מלשונו לאיסור, היינו אפילו לשיטת הב"ח, מותרת ללכת בחדרה ללא כיסוי ראש כשאין אחרים רואים אותה, אבל לשיטת תוס' מותרת אפילו בפני בעלה ובניה. ובשו"ת להורות נתן, בקונטרס מבעד לצמתך פרק יא, כתב שגם לשיטת תוס' שמותרת לילך בפרוע ראש בחצרה, היינו דווקא בפני בעלה וילדיה הקטנים ובפני בנותיה, אבל בפני גדולים וכ"ש זרים, אסור אפילו לשיטתם. אך צ"ע מניין למד כן, שהרי בחצר מצויים גם בני ביתה הגדולים, ומנ"ל לחלק, ולהדיא כתב האגרות משה אורח חיים ח"ה סימן לז ד"ה כיסוי הראש וז"ל: "כיסוי הראש בפני בעלה, אינה צריכה. דהאיסור פרועת ראש הוא רק בשוק. ואפילו בשעת נידותה ליכא שום איסור בביתה בפני בעלה ובניה. והידור איכא אפילו לעשות כקמחית (יומא מ"ז ע"א), אבל לא שמענו שאיכא צנועות כאלו ואפילו בדורות הקודמים. ובזמן התנאים לא היו נשותיהן נוהגות כן אלא יחידות כקמחית". וכן כתב  האגרות משה יורה דעה ח"ב סימן עה "ובדבר שער אשה נדה לבעלה, הנה ודאי עדיף ממקומות המכוסים שבה, דהנשים שאין מחמירות לעשות כקמחית אלא כפי חיובה שבביתה כשליכא שם אינשי אחריני אינה מכסית שערותיה, שהבעל רגיל בהו תמיד הוא טעם גדול שאין לאסור עליו, וגם לשון האיסור הא נאמר בכתובות דף ע"ב אזהרה לבנות ישראל שלא יצאו בפרוע ראש, ולשון הרמב"ם פכ"ד מאישות הי"א יוצאה בשוק ושער ראשה גלוי ולשון הרמב"ם פכ"א מאי"ב הי"ז וכן לשון הש"ע אה"ע סימן כ"א סעיף ב' לא תלכנה בנות ישראל פרועות ראש בשוק, ואם גם בביתה היתה אסורה חלק גדול בשנה יותר מרביעית ולפעמים גם יותר משלישית לא היה שייך לומר לא תלכנה ובשוק, וכן מסתבר לדינא ומ"מ כל המחמיר בענינים אלו משובח ואם אפשר באופן טוב ושלום היה טוב להחמיר".

והנה, מה שהביאו הפוסקים ממעשה דקמחית שמידת חסידות שלא תגלה ראשה אפילו בתוך ביתה, היינו שראוי להשתדל בדבר, במידת האפשר, וכמו שכתבו הראשונים בסוגיה זו:

המאירי על מסכת יומא דף מז/א "…כלומר דרך הפלגה לרוב צניעות …מ"מ מדת הצניעות משובחת" ובתוספות רא"ש שם כתב "לא ראו קורות ביתי קלעי שערי. בשעה שהיתה יכולה לכסותם".

ויתכן שזה אינו דין מיוחד בנשים, אלא הוא מידת צניעות כללית, שיש להשתדל לכסות מקומות המכוסים גם בבית כשאין רואה, וכמו שמצאנו גם באיש – שראוי לאדם להשמר בצניעות, והוא במסכת שבת דף קיח/ב "…ואמר רבי יוסי מימי לא ראו קורות ביתי אימרי חלוקי" ופירש רש"י: "לא ראו קורות כו' – כשפושט חלוקו [פושטו] כמו שהוא לובשו דרך ראשו, ומכסה את עצמו תחלה משום צניעות בסדינו מתחת, ויושב במטתו".

ואולי אפשר עוד לומר, שמעלתה של קמחית שהקפידה בכך בתמידות, ואחרות לא הקפידו בכך כ"כ אלא באקראי נהגו היתר ללכת בביתן בפרוע ראש, אבל נראה שמ"מ לכולן ראוי שלא תהיה זו הנהגה קבועה ללכת בביתן שלא בכיסוי ראש, אלא באקראי בעלמא. ודבר זה על פי דברי הרא"ש "בשעה שהיתה יכולה לכסותם" – ומסברה מובן ש"היתה יכולה לכסותם" הוא דבר משתנה, שמה שאצל אחת נקרא יכולה לכסותם אצל אחרת נקרא שאינה יכולה לכסותם, ומ"מ למדנו שיש מצבים, שגם צנועה כקמחית לא היתה מכסה ראשה.

חשש שיבואו לברך ולומר דבר שבקדושה כנגד שער מגולה:

אך מ"מ יש בזה עניין נוסף, והוא שאפילו למ"ד שמקל בעצם העניין, הרי אסור לברך כנגד שער מגולה של אשתו ואימו. כמו שנתבאר בדברי הבה"ל שהובאו לעיל. וכן כתב החפץ חיים בספר גדר עולם פרק ו:

"ואפילו אם הולכת פרועת ראש רק בביתה בלבד ולא בשוק על כל פנים היא מקלקלת בזה לכל דבר קדשה שהוא אומר בעודו בחייו דהינו כפי הרגל של איש ואיש בביתו להתפלל ולברך המוציא וברכת המזון וכל הברכות ולקרות בתורה וקשה מאד להזהר כשאשתו הולכת בביתה פרועת ראש שלא לומר שום דברי קדושה נגדה".

וביותר ביאור כתב במכתב שהודפס בסוף ספר חפץ חיים על התורה:

"הנה אחז"ל ברכות כ"ד טפח באשה במקום שהדרך להיות מכוסה הוא בכלל ערוה וכהיום בעוה"ר נתפרץ הדבר מאד מאד והיצה"ר מפתה לנשים לילך פרועי ראש בלי שום כיסוי וגם לילך בזרועות מגולות וחלוקותיהן עשויות בלא בתי זרועות ועוד חלק גדול מלבושיהן כנגד הלב וכה"ג הכל מגולה כדי שבכל מקום שיביט שם האיש יהי' נגד הערוה וממילא כל הברכות שמברך האיש בביתו או כשהוא מתפלל בביתו נגד אשתו או בתו הגדולה הם כנגד ערוה וידוע שבכל ברכה יש בה שם הקודש וא"כ כשם שהמברך כהוגן ממשיך על עצמו ברכה כמ"ש בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך כן הדבר להיפך ח"ו אם מברך נגד הערוה ממשיך ח"ו עניות על עצמו כדאיתא בנדרים ח' בכל מקום שהזכרת השם שלא כהוגן מצויה שם עניות מצויה ועיי"ש בר"ן ורא"ש והנה ידוע דסוף האדם אף אם יחי' אלף שנים הוא מוכרח להשיב נשמתו אל האלקים ולתת דין וחשבון על מעשיו ועל דבוריו ואזי ימצאו אלפי אלפים ברכות ושמות הקדושים שלא היי עליהם קדושה ולא עלו למעלה כלל ועל הכל יתבעו ממנו בשעת הדין".

הגב על הנושא


לתחילת הדף