אתה נמצא כאן: דף הבית » שאלות אחרונות » מחשבה יהודית » הנהגת רבי עקיבא

הנהגת רבי עקיבא

שאלה:
בגמרא מובא בימי ספירת העומר מתו תלמידי רבי עקיבא כי לא נהגו כבוד זה בזה ולכאורה איך רבי עקיבא שהיה מגדולי התנאים, לא שם לב שתלמידיו מתנהגים בצורה כזאת. ולמה הוא לא נענש שלא לימד את תלמידיו מוסד ומידות טובות.

תשובה:

במגרא נאמר שתלמידי רבי עקיבא נפטרו במגפה משום שלא נהגו כבוד זה בזה. השאלה היא מדוע על פגיעה בכבוד החברים נענשו בעונש חמור כל כך. מתוך שאלה זו, עשויים לחשוב שתלמידי רבי עקיבא פעלו זה כנגד זה בגסות רוח, העליבו, פגעו זה בזה בצורה חריפה מאד. אך, אם כן, מדוע הביטוי הוא "שלא נהגו כבוד זה בזה"? היו צריכים לומר "שהלבינו ברבים זה פני זה" או ביטוי חריף מסוג זה. המילים "שלא נהגו כבוד זה בזה" משמע שלא היתה שם פגיעה ועלבון במובן הרגיל של המילה. מה שהיה היה יחס של כבוד שנחסר בהתנהגותם זה לזה. כיון שכך, השאלה מדוע נענשו בחומרה כה רבה על דבר זה עד כדי שמתו במגפה? וכי על העדר הנהגה של כבוד נפטרו מן העולם?

נראה שהתשובה לשאלה זו תלוייה בעיקרון שהגמרא מלמדת:

"וסביביו נשערה מאד מלמד שהקדוש ברוך הוא מדקדק עם סביביו כחוט השערה ר' חנינא אמר מהכא אל נערץ בסוד קדושים רבה ונורא על כל סביביו" (תלמוד בבלי מסכת יבמות דף קכא/ב).

כלומר, ככל שמתקרבים על השגת ה' ברמה יותר גבוהה כך יש יותר משמעות לעשייה ולאי העשייה. מקצוען שעובד בחברת הייטק ואחראי על מערכת המחשוב של בנקים, זוכה לכבוד רב, לסיפוק גדול מעבודתו, לתגמול רב. מצד שני, טעות שלו בכתיבת קוד התוכנה עשוי לעלות למשק מליארדים. אם הוא אינו נוהג כבוד במקצועו, עדיף לו שלא ישאר בו, פן יגיע לנזק עצום.

בהקשר אחר, כשראשי ממשלה נפגשים, לכל גינוני הטקס יש משמעות. עמידה לא נכונה עשוייה להיות תקרית דיפלומטית שלא תשכח. למי שזוכר, גובה הכיסא עליו ישב השגריר התורכי יצר צרות שעדיין לא הסתיימו. כמה סנטימטרים חסרים באורך רגלי הכסא, היוו של "לא נהגו כבוד זה בזה", שמשלמים עליהם ביוקר.

מכיון שכך,

זה לא ממש המחשה מלאה, ובכ"ז היא נותנת מושג על כך שככל שאדם מגיע גבוה יותר במה שהוא עושה, כך יש יותר משמעות למה שהוא עושה ולמה שהוא לא עושה. אם אנחנו שומעים על אדם שמעשה קטן שלו עשוי לגרום נזק עצום, פירושו של דבר שהאדם הזה נמצא במקום חשוב מאד. לכן, זה שהקב"ה מדקדק עם צדיקים כחוט השערה מראה שהמקום שלהם משמעותי מאד, וכל פעולה קטנה שלהם משפיעה השפעה עצומה. כגובה המעמד כך גודל האחריות.
כיון שכן, אצל תלמידי ר"ע גם פעולות קטנות של המנעות מלהתנהג בכבוד החברים, נחשבות למשמעותיות מאד. לכן, יתכן שהדברים לא היו נגלים לעין. לא היה ניתן לראות בבית המדרש של רבי עקיבא התנהגות מזלזלת של אחד בשני. היה חסר שם הנהגה של כבוד זה בזה, וזה לא נגלה לעין. יתכן שלכן רבי עקיבא לא יכול היה להוכיחכם על כך.

עוד יתכן שאדרבא, באמת רבי עקיבא הוכיח אותם על כך, שהרי "היה רבי עקיבא אומר ואהבת לרעך כמוך כלל גדול בתורה" (ילקוט שמעוני בראשית – פרק ה – רמז מ), ומכיון שלא לקחו מוסר זה והמשיכו בפגם בכבוד חבריהם, לכן נענשו.
שנזכה לכבוד התורה ולכבד התורה ולומדיה, ומי שירא יראת כבוד מחכמים עשוי לזכות בעצמו תלמיד חכם (שבת דף כג).

תגובות (2)

  • משה

    תודה רבה הרב קושלבסקי,
    אבל התשובה לדעתי לא מספקת כיון שבגוף הנידון שקימתי התעוררה השאלה שלכאו' רבי עקיבא הלך כל יום בממוצע ל750 לויות וכולם של תלמידים שלו מאותו בית מדרש, אז איך אפשר לומר שאחרי יומיים שלושה הוא לא עשה חשבון נפש עצמי שיש איזה שהוא פגם בתלמידים, איך הוא לא עצר ואמר לעצמו חייבים לשנות, חייבים לתקן, מה שייך לומר שהוא לא שם לב.
    השאלה שנשאלתי היתה בזה הלשון הרי אם אוניברסיטה שלמה היתה מתנהגת בצורה לא נהותה עד כדי שהיו נענשים על ידי הרשויות, וכי נשיא האוניברסיטה לא היה צריך לתת את הדין. וכי הוא היה יכול לומר לא ידעתי הרי מאות תלמידים התנהגו לא כראוי.
    תודה רבה

    להגיב
  • הרב יוסף זלושינסקי

    שלום הרב משה,
    תודה לך על חידוד הדברים. אני חושב ששאלתך מעירה נקודה חשובה, בהבנה של סיפור פטירת תלמידי רבי עקיבא. אני מקווה שאצליח לחדד יותר את דברי. כיון ש"סביביו נשערה מאד" הרי מדובר על "חוט השערה" – והוא צפון בליבם. יתכן שאפילו הם לא היו מודעים לבעיית המידות הזו. אדרבא, משאלתך מוכח שהדבר היה עמוק יותר מהנגלה לעין, ואפילו עינו של רבי עקיבא. לדרך השניה שכתבתי, רבי עקיבא הוכיח אותם, ואמר "ואהבת לרעך כמוך כלל גדול בתורה", אך הם לא קבלו את התוכחה ולא שינו דרכם. גם זה מבוסס על אותה הנחה שהעיוות היה דק מאד, ואולי הם עצמם לא הרגישו בו. וכן כותב רבי יחזקאל לווינשטיין, בספר אור יחזקאל, "אייר תשכד – החיים והשלום וכו'. הנה אף שהעת דחוק מלהאריך בכתיבתי אך כאשר ההתבוננות היומי נותן לכתוב כמה גודל הענין החושי להתבונן גודל עמקות הצפונה בלב כענין שנאמר עקוב הלב מכל וכו' ירמי' י"ז ט' גמ' יבמות ד' ס"ב שנים עשר אלף זוגים תלמידים הי' לו לר' עקיבא וכולן מתו בפרק אחד מפני שלא נהגו כבוד זה בזה וכו' ובמדרש קהלת י"א אמר ר' עקיבא י"ב אלפים תלמידים היו לי וכולן מתו בחיי בין פסח לעצרת וכו' א"ל הראשונים לא מתו אלא מפני שהיתה עיניהם צרה בתורה זה לזה אתם לא תהיו כן וכו' ע"ש וכולן מתו במיתה אחת משונה במיתה של אסכרה כמה דברים יש להתבונן אך מה שאני התבוננתי איך יתכן שר' עקיבא לא הוכיח אותם ע"ד המדה המגונה הזו אין זאת רק כי עקוב הלב מכל כענין רק אתה לבדך יודע את לב האדם מלכים א' ח' כי עמוק הוא ידיעת כוחות הלב מה נואלו האנשים אשר אינם נותנים לדעת ולחקור את מצפונם לפי כוחותם כן מה גדלו עונשי שמים רח"ל אשר אינו נותן פנים אף לתלמידי ר' עקיבא כדאי לעיין בפנים בלשון הגמרא ובלשון המדרש מי יתן שיהי' בידינו להכיר את האמת כי הקב"ה חותמו אמת וקרוב ד' לכל אשר יקראוהו באמת. ידידו, יחזקאל". כלומר, מתוך הפסוק "עקוב הלב מכל ואנוש מי ידענו" אנו לומדים, ומכירים אח"כ מנסיוננו הפרטי בזה, שהלב מפותל ועקוב, ודברים דקים אינם נראים כלפי חוץ – ומשפיעים עלינו מאד בתפיסתנו את המציאות. יתכן שתלמיד אחד אמר שיעור טוב, ותלמיד אחר פרך אותו, והוא סבור שמתוך אהבת התורה הוא פורך את דבריו, והאמת שזה נובע מתחושה של כעס על כך שחברו מצליח יותר ממנו, והוא עצמו לא מודע למניע שלו. במצב כזה, תוכחה של רבי עקיבא לא יכולה להתקבל כיון שהם לא תופסים את עצמם במצב של מידות מגונות.
    מקווה שהדברים מחודדים יותר כעת,
    שלמה

    להגיב

הגב על הנושא


לתחילת הדף