אתה נמצא כאן: דף הבית » תשובות מורינו הרב אשר וייס » הפסד פירות שביעית

הפסד פירות שביעית

ב' אייר תשס"א

כבוד האברך היקר והמופלג

נעימות בימינך נצח.

בדבר שאלתו בפרדסן אחד שנידב עשרות ארגזי פרי הקדושים בקדושת שביעית לחלוקה לאברכים, והתברר שרובם מתולעים, ואף שהפרי יפה מבחוץ רובם מתולעים מבפנים, ומלבד מה שאינם ראויים כ"כ לאכילה מחמת התולעים, יש בהם אף חשש מכשול באיסור שרצים, ומובן שאין להם ביקוש, והארגזים עומדים במרפסת ביתו ואם לא יפנה אותם לאשפה אלא ימתין עד שירקיבו יהיו חייו וחיי ביתו בלתי נסבלים מחמת הריח והחרקים, ונפשו בשאלתו אם מותר לו להוציא פירות אלה למקום איסוף האשפה.

 נראה להקל בזה מכמה טעמים:

א. נראה לכאורה דפירות אלה נחשבים כאילו אינם ראויים למאכל, ואף שעצם הפרי לא נרקב אלא ראוי הוא, מ"מ כיון שהפירות מתולעים ואין דרך בני אדם בזמנינו לאכול פירות כאלה הו"ל כאילו פירות אלו כלל אינם ראויים למאכל ושוב אין איסור להפסידן. ואף שראויים פירות אלה למאכל בהמה כבר כתב החזו"א בסי' י"ד אות י' דבמקום דלא שכיחי בהמות ואינם עומדים לבהמה פקעה קדושת שביעית בנפסל מאוכל אדם, ואף שנסתפק בדבר זה ולא כתבו בדרך החלט בני"ד יש להקל כמבואר לקמן, וגם זה מבואר בדבריו דגדר ש"אינו ראוי" תלוי במציאות המקום והזמן.

ב. נראה עיקר דהוצאת פירות לאשפה אינו הפסד בידים דאינו מפסיד את הפירות בעצם, ואין בזה אלא גרם הפסד, וכבר כתב המהרי"ט ח"א סי' פ"ג דאין איסור בגרמת הפסד לפירות שביעית וכ"כ החזו"א בסי' י"ד אות י' והארכתי בכתובים (עיין לעיל בסי' ו'). ועיין במהרי"ט שם שהעלאת פירות לראש הגג לייבשן נחשב גרם הפסד וה"ה לדעתי בהנחת פירות באשפה, ואף דהחזו"א שם נקט דהעלאת פירות לגג הוי הפסד בידים, נראה דבני"ד יודה אף החזו"א דלא הוי מזיק בידים דמבחינת הפירות אין נפ"מ אם מונחים הם במרפסת ביתו או במקום האיסוף עד אשר יבואו לאסוף אותם לאשפה, משא"כ כשמעלן בראש גגו במקום שהשמש מכה ומייבשת.

ג. כיון ששביעית בזה"ז דרבנן יש להקל במקום ספק דספיקא דרבנן לקולא ובפרט בשעת הדחק גדול כבני"ד, וא"כ גם אם צדדי ההיתר הנ"ל אינם מוחלטים מ"מ מידי ספיקא לא נפקי וסד"ר לקולא. ואף שכתב החזו"א בשביעית סי' כ"ב אות א' דאין זה נידון כספיקא דרבנן כבר דנתי כנגד דבריו (עיין לעיל סימן י"א עי"ש).

ומשום כך נראה הדרך הראויה לנהוג, שיוציא הפירות מהבית ויניחם ליד מכולת האשפה ובזה אין חשש הפסד בידים כלל ואינו אלא גורם שהפועלים יזרקו את הפירות לתוך משאית האשפה.

 ואף דלכאורה יש חשש לפנ"ע לא תתן מכשול בכך שהוא מכשיל את עובדי התברואה באיסור הפסד, נראה דאין כאן אלא ספק רחוק דרוב העובדים האלה הם ערבים ולא יהודים וספק דרבנן להקל ובפרט דלענ"ד סמכינן בזה ארוב, ובפרט באיסור לפנ"ע דתלינן בו לקולא כידוע. ואף אם יעשה זאת יהודי יש לצרף את שיטת הנתיבות בסי' רל"ד דאיסור דרבנן בשוגג אין בו איסור כלל, ועובדים אלו ודאי שוגגים הם דאין הם יודעים כלל לא מאיסור הפסד ולא שפירות אלו של שביעית הם (ואף שבמק"א הארכתי לבאר שדברי הנתיבות בזה חידוש הם ונסתרים מכמה מקורות מ"מ רב גובריה לסמוך עליו כצירוף בשעת הדחק). ועוד דכבר כתבתי דמעיקר הדין נראה דאין איסור הפסד כלל בפירות אלה.

 סוף דבר לענ"ד יש לסמוך לנהוג כמבואר כיון ששעה"ד גדול הוא הנוגע ממש לבריאות המשפחה כולה ואף של שכנים, אמנם אם אפשר להוציא פירות אלו לשדה פתוח או יער מחוץ למקום יישוב ולהשאירם על פני השדה עדיף טפי דבזה אין שום חשש איסור ואף גרם הפסד אין בו, וכך יעץ לעשות מרן הגרי"ש אלישיב שליט"א (זצ"ל) כששאלתי את פיו, אך במקום דהוי טרחא יתירא יש לסמוך לענ"ד להניחן סמוך למכולת האשפה.

ביקר

אשר וייס

הגב על הנושא


לתחילת הדף