אתה נמצא כאן: דף הבית » שאלות אחרונות » כשרות » הפרשת חלה מחביתיות (בלינצ'עס)

הפרשת חלה מחביתיות (בלינצ'עס)

שאלה:

בביתי הכינו כמות גדולה של חביתיות (בלינצ'עס), כאשר בסך הכולל של כל הכמות יש קמח בכמות שבעיסה רגילה חייב בהפרשת חלה, האם גם בחביתיות יש חיוב חלה.

תשובה:

חביתיות (בלינצ'עס) העשויות בדרך המקובלת, והיא תערובת נוזלית של מים וקמח ועוד, ששופכים על מחבת או מתקן ברזל חם והוא מתייבש עליו בזמן מועט מאוד, אינו נחשב לחם לעניין חיוב הפרשת חלה, ופטור  מהפרשת חלה.

מקורות והרחבת הענין:

הנה בשולחן ערוך יו"ד (הלכות חלה סי' שכט סעיף ב), פסק, עיסה שבלילתה רכה ואפאה בתנור או במחבת, בין שהרתיח ואחר כך הדביק, בין שהדביק ואח"כ הרתיח, חייבת בחלה ובלבד שלא על ידי משקה.

ובסעיף ה' כתב,וז"ל, טריתא, דהיינו עיסה שבלילתה רכה ושופכין אותה על הכירה ומתפשט עליה ונאפית, פטורה. אבל אם יש בכירה גומא ושופכין אותה לתוכה, חשוב לחם וחייב.

ולהבין את החילוק בין שני הסעיפים, ובעצם החילוק בין שני הדוגמאות בסעיף ה',

נציע במקצת מהסוגיא בגמ' (ברכות לז, ב), טרוקנין חייבין בחלה. וכי אתא רבין אמר רבי יוחנן, טרוקנין פטורין מן החלה. מאי טרוקנין, אמר אביי, כובא דארעא. ואמר אביי, טריתא פטורה מן החלה. מאי טריתא, איכא דאמרי, גביל מרתח,

פרש"י, (שם) כובא דארעא – עושה מקום חלל בכירה, ונותן בתוכו מים וקמח, כמו שעושין באלפס. גביל מרתח – נותנים קמח ומים בכלי, ובוחשין בכף, ושופכין על הכירה כשהיא נסקת.

והנה בטור או"ח סי' קסח, כתב וז"ל, טרוקנין והוא שעושין גומא בכירה ונותן בה קמח ומים ומערבם בה ונאפה בה חייב בחלה ומברך עליו המוציא ואדם יוצא בו ידי חובתו בפסח כיון שהוא בגומא ומתקבצין יחדיו נעשה כמו פת גמור אבל טריתא שבלילתו רכה והוא שלוקחין קמח ומים ומערבים אותם ושופכים אותו על הכירה והוא נתפשט ונאפה אין עליו תורת לחם ומברכין עליו בורא מיני מזונות ואם קובע סעודתו עליו מברך המוציא וג' ברכות, עכ"ל. הרי שתלה את החילוק בין טרוקנין וטריתא, שטרוקנין יש בו תואר לחם וטריתא אין בו תואר לחם, וכן הסיק בב"י (שם) אחר שהאריך בביאור הסוגיא, עיי"ש.

ועיין במגן אברהם (סי' קסח ס"ק מא), שכתב בפירוש שטריתא נחשב אין לו תואר לחם לענין חויב חלה, וז"ל, וגם לא הקילו בטריתא אלא לענין חלה דלא מקרי לחם, עכ"ל. ועיין משנ"ב (שם ס"ק צ' ובשעה"צ אות ע"ח) ועיין חזון איש או"ח סי' כ"ו ס"ק ח'.

אכן בפרי מגדים (שם אשל אברהם סימן קסח ס"ק מא), חילק בין טרוקנין לטריתא באופן אחר, וז"ל, ולענין חלה יש הפרש בין טרוקנין דהוה קצת לישה חייב בגלגול, ובין טריתא בוחשין "בכף", כפירוש רש"י ברכות ל"ז ב' [ד"ה גביל מרתח], וליכא גלגול, אף על פי שאח"כ נאפה ויש בו תאר לחם לא מחייבת בחלה דבתר גלגול אזלינן, עכ"ל.

הרי לן לכל הדעות שצורת עשיית הבלינצ'עס אינה מחייבת בחלה, שכן היא בלילה רכה, וגם אינה נאפית בתנור אלא שופכים אותו על מחבת חמה והיא מתייבשת עליה, וכן בוחשין את התערובת בכף, שאין בזה לישה, ע"כ אין להם תואר לחם. עיין ערוך השלחן (או"ח סי' קס"ח ס"ק ל"ח) שכתב כן מפורש,

וכן כתב במשנה ברורה (סי' קסח ס"ק לח) וכתבו הפוסקים דאותן שקורין בפראג וואלאפלאטקע"ס שנעשין ג"כ בלילתן רכה אך מפני שמתפשטין באפייתן נעשים דקין וקלושים הרבה יותר מאותן נאלסילקע"ס שנזכר לעיל אין לברך עליהם המוציא אפילו בדקבע דאין ע"ז תורת לחם כלל ודמיא לטריתא בסט"ו, עכ"ל. ועיין בשער הציון (שם אות לו) שהביא מעמק ברכה שביאר את אופן עשייתן, שלוקחים סולת ובלילתה גם כן רכה מאד, ונוטל בכף מאותה כלי שהעיסה בתוכו ושופך אותה בדפוס של ברזל שקורין פורב"ן, ויש למעלה עוד ברזל אחר כמוהו, והעיסה נשפך בין שני הברזלין, וכשמהדק ברזל בברזל יחד [כעין צבת] ואותו הרקיק הוא בתוך, אז נאפה מיד על הברזל שהוא חם מאד, ואלו אין להם תורת לחם כלל, הואיל ונתפשטו כל כך דק דק.

כן הורה בשו"ת שבט הלוי (ח"ח סי' רמב) לענין הוואפלס (וופלים) הנדון היותו לישה רכה ספוגה ביותר, וגם האפיה הוא על ברזלין או בין ב' ברזלין ואינו כאפית פת רגיל ודומה יותר להמבואר יו"ד סי' שכ"ט ס"ה טריתא דהיינו שבלילתה רכה ושופכין אותה על הכירה ומתפשט עליה ונאפית פטורה, והטעם כיון דהאפיה דקה מאד ע"י שמתפשט בכל הכירה זה נקרא שלא כדרך אפית לחם ופטור. (וכן הובאה הוראה בשמו קובץ מבית הלוי ה' עמ' לד) ועיין בלקט העומר פ"ד  הערה כ'. ראה קובץ בית הלל יד (עמ' טו)

להלכה למעשה:

חביתיות (בלינצ'עס) העשויות בדרך המקובלת, והיא תערובת נוזלית של מים וקמח ועוד, ששופכים על מחבת או מתקן ברזל חם והוא מתייבש עליו בזמן מועט מאוד, אינו נחשב לחם לעניין חיוב הפרשת חלה, ופטור  מהפרשת חלה.

הגב על הנושא


לתחילת הדף