אתה נמצא כאן: דף הבית » שאלות אחרונות » דיני יום יום » הצטרפות למנין של אינם שומרים תורה ומצוות

הצטרפות למנין של אינם שומרים תורה ומצוות

שאלה:

שלום רב, בשכונתי ישנו אדם המוסר שיעור לאנשים שאינם שומרים תורה ומצוות, בסוף השיעור הוא מקיים תפילת ערבית והתבקשתי על ידו לבוא ולהשלים שם מנין, שאלתי האם יש בעיה להתפלל במנין שרובו מחללי שבת [בדרך כלל ישנם גם נשים בחדר כיון שהשיעור מיועד גם לנשים] או שעדיף להתחמק ולהתפלל במנין רגיל בבית כנסת השכונתי.

תשובה:

הנה במרבית המקרים הרי מדובר באנשים שהם בתהליך של התקרבות ליהדות-ותעיד על כך עצם עובדת השתתפותם בשיעור מסוג זה, ולפעמים אף יותר מכך, מתפללים ושומרים מקצת המצוות, ואע"פ שטרם שינו לגמרי את אורח חייהם לקבל על עצמם עול תורה ומצוות לרבות שמירת שבת כהלכתה, ומעתה צריך התבוננות יתירה כיצד לנהוג בענין זה. ע"כ דעת מורנו הגאב"ד שליט"א שכאשר מדובר באנשים המשתתפים בשיעור תורה ומבקשים לקיים מנין לתפילת ערבית במקום, ניתן להתפלל עמם ואף לצרפם למנין, ובפרט במקום שיש לחוש שאל"כ נמצא אתה מרחיקם מבאר מים חיים, וכ"ש אם יתבטל המנין מחמת זה. ומ"מ בכל מקרה ומקרה יעשה שאלת חכם לגופו של ענין.

מקרות והרחבת הדברים:

בשאלה זו צריך לדון בסוגיא חמורה מה מעמדם של מי שאינם שומרי תורה ומצוות, האם נחשבים כישראל או ח"ו דינם כעכו"ם, וצריך לשקול הרבה פרטים בכל מקרה לגופו יש פעמים שמדובר באנשים שכבר התחילו להתקרב, שאמנם מתפללים ושומרים מקצת המצוות אבל עדיין לא עזבו לגמרי את דרכם לקבל על עצמם עול תורה ומצוות לרבות שמירת שבת כהלכתה, וצריך התבוננות יתירה כיצד לדון בענין זה. (סוגיא זו ארוכה, וכבר האריך בזה מורינו הגאב"ד בספרו שו"ת מנחת אשר ח"א סי' י' ובמנחת אשר דברים סי' ה' אות ג' לענין בישול מומר, וכן האריכו גדולי האחרונים בתשובותיהם ונלקט מעט אחר הקוצרים)

א.      בסוגיא בריש מסכת חולין (ה, א) מכאן אמרו, מקבלין קרבנות מפושעי ישראל כדי שיחזרו בהן בתשובה, חוץ מן המומר ומנסך את היין ומחלל שבתות בפרהסיא, … אלמא מומר לעבודת כוכבים הוה מומר לכל התורה כולה.

פרש"י (שם) ד"ה אלא לאו ה"ק, מקבלין קרבנות מפושעי ישראל במומר לדבר אחד חוץ מן המומר לנסך את היין ולחלל שבתות דהני חמירי אלמא מומר לעבודת כוכבים כמומר לכל התורה כולה דמי, האי תנא חמירא ליה שבת כעבודת כוכבים דהעובד עבודת כוכבים כופר בהקב"ה והמחלל שבת כופר במעשיו ומעיד שקר שלא שבת הקדוש ברוך הוא במעשה בראשית.

וכתב הר"ן על הרי"ף  (חולין א, ב בדפי הרי"ף) ד"ה השוחט בשבת, וז"ל, השוחט בשבת וביום הכפורים אף על פי שמתחייב בנפשו שחיטתו כשרה. ודוקא בשוגג או אפילו במזיד בששחט בצנעא דאילו בפרהסיא ובמזיד הא קיימא לן [דף ה א] דמומר לחלל שבתות בפרהסיא שחיטתו פסולה, עכ"ל.

וכן הוא להלכה (שו"ע יו"ד סי' ב, סעיף ה' ) מומר להכעיס, אפי' לדבר אחד, או שהוא מומר לעבודת כוכבים או לחלל שבת בפרהסיא, או שהוא מומר לכל התורה, אפילו חוץ משתים אלו, דינו כעובד כוכבים, ע"כ.

ב.      הנה בגמ'  כריתות ו, ב, א"ר חנא בר בזנא א"ר שמעון חסידא, כל תענית שאין בה מפושעי ישראל אינה תענית, שהרי חלבנה ריחה רע, ומנאה הכתוב עם סממני קטרת.

וכתב המהרש"א בחידושי אגדות שם, ד"ה שהרי חלבונה ריחה רע ומנאה כו'. וז"ל וברמז זה יש ללמוד שהיו י"א מיני קטורת עשרה ריחן טוב ואחד חלבנה ריחו רע דיש לצרף גם הפושע היינו בשיש עדה קדושה שהן מנין עשרה בלא הוא אבל אין לצרפו בי' עמו וזכר לדבר לא אשחית בעבור העשרה אבל על פחות מי' לא התפלל, עכ"ל.

הרי לנו דבר חידוש שאותו פושע על אף שיש בו צורך לגבי מעלת התענית, מ"מ אם אין מניין עשרה בלעדו, אין לצרפו.

ג.       בשו"ע או"ח סי' נה, סעיף יא פסק, עבריין שעבר על גזירת הצבור או שעבר עבירה, אם לא נידוהו נמנה למנין עשרה. וביו"ד  סי' שלד, בסעיף ב' בהגה: אבל אם לא נדוהו בפירוש, אף על גב שהוא עבריין או שעבר על גזירת צבור, מצרפין אותו למנין י' להתפלל עמו. ואפילו מנודה ממש שאין מצרפין אותו למנין, מ"מ מותר להתפלל בעודו בב"ה. ובסעיף יא, אם נתנדה על עבירה, אינו מצטרף לעשרה

ומקורו כתב בבית יוסף אורח חיים סימן נה אות יא – יב ד"ה כתוב בספר, כתוב בספר המנהיג סימן ע"ט, ואדם שהוא עבריין ולא נדוהו הקהל מאצלם נמנה למנין עשרה וחייב בכל המצות, דכתיב בעכן (יהושע ז יא) חטא ישראל אף על פי שחטא ישראל הוא (סנהדרין מד.) דבקדושתיה קאי ולא יצא מכלל ישראל, אבל אם נדוהו מאצלם אינו מצטרף לעשרה ולא לכל דבר שבקדושה, שאם מצטרף מה הועילו בתקנתם שהבדילוהו מאגודתן כך כתב רש"י עכ"ל.

נמצא שלענין צירוף עבריין לעשרה אינו אסור רק אם נידוהו הקהל ואז כאשר יש מנין בלעדיו יכולים להתפלל עמו, אבל אם צריך לנדותו ומ"מ לא נידוהו עדיין, אפשר לצרפו למניין,

ועיין במשנה ברורה ס"ק מו,שכתב בשם הפמ"ג  (א"א ס"ק ד') דוקא עבירה שעבר לתיאבון אבל להכעיס אפילו בדבר אחד או שהוא מומר לע"ג או לחלל שבת בפרהסיא דינו כעכו"ם ואינו מצטרף.

ד.      עיין בשו"ת חכם צבי סי' ל"ח, שאין להעלות לתורה מי שמחלל שבת בפרהסיא שהוא כגוי גמור, עי"ש. וכן הורה למעשה בשו"ת אור לציון ח"ב פרק ט' אות ה', עיי"ש.

וכן בשו"ת רב פעלים ח"ב אורח חיים סי' יא, באריכות שהחמיר בענין לצרפם למנין, עיי"ש, וכן פסק הג"ר עבדללה סומך בשו"ת זבחי צדק ח"ג סי' קס"ב, וכתב בזה"ל, המורם מכל האמור דאם הוא חילל שבת באיסור דאורייתא, אפילו בפעם אחת, בפני עשרה מישראל ה"ה מומר לכל התורה כולה, וה"ה כגוי ואינו מצטרף לעשרה, וכן אם הוא מומר להכעיס אפילו לעבירה אחת, ואפילו בפעם אחת, ה"ה כגוי, וא"כ אינו מצטרף לעשרה, וכן אם זה האיש אינו מאמין לדברי רז"ל הרי זה דינו כגוי כמ"ש מרן ז"ל ביו"ד סי' קי"ט סעי' ז' וש"ך שם ס"ק ט"ז, והאחרונים ז"ל ביו"ד סי' ב' עיי"ש, א"כ ממילא ודאי שאינו מצטרף לעשרה, ברם אם הוא עובר שאר עבירות לתיאבון כגון אוכל נבילות, ומאכלות אסורות, או מגלח זקנו, אפי' אם הוא מומר לעבירה זו, ועבר עליה כמה פעמים, כיון שאינו להכעיס ה"ה כישראל לכל דבר.

ובשו"ת צבי תפארת (להרה"ק רבי צבי הירש שפירא ממונקאטש בעל ה'דרכי תשובה') סי' ל"ט, החמיר במקום שיש רק ששה אנשים כשרים ורוצים לצרף עור ארבעה אנשים מחללי שבת, כתב להם שעדיף להתפלל ביחידות, עיי"ש. עוד עיין בתשובת הנצי"ב מוואלוזין (שו"ת משיב דבר) ח"א סי' ט' שכתב שהמצטרף עמהם תפילתו תועבה ואפילו בדיעבד לא עלתה לו תפילה.

ה.      אכן בשו"ת בנין ציון החדשות סימן כ"ג, וז"ל, והנה עד כה דברנו מעיקר הדין איך לדון מחלל שבת בפרהסיא אבל לפושעי ישראל שבזמנינו לא ידענא מה אדון בהם אחר שבעו"ה פשתה הבהרת לרוב עד שברובם חלול שבת נעשה כהיתר אם לא יש להם דין אומר מותר שרק קרוב למזיד הוא ויש בהם שמתפללים תפילת שבת ומקדשים קידוש היום ואח"כ מחללים שבת במלאכות דאורייתא ודרבנן והרי מחלל שבת נחשב כמומר בלבד מפני שהכופר בשבת כופר בבריאה ובבורא וזה מודה ע"י תפילה וקידוש ומה גם בבניהם אשר קמו תחתיהן אשר לא ידעו ולא שמעו דיני שבת שדומין ממש לצדוקין דלא נחשבו כמומרים אעפ"י שמחללין שבת מפני שמעשה אבותיהן בידיהם והם כתינוק שנשבה לבין עובדי ככבים כמבואר (סי' שפ"ה), ע"כ. וידועים דברי החזון איש ביורה דעה סי' א' אות ו', שכתב, וז"ל, וכמו כן אותן שאבותיו פרשו מדרכי הציבור והוא נתגדל ללא תורה, דינו כישראל לכל דבר, ונמי צריך למוד שיעור ידיעתו אי לא חשיב מזיד, עכ"ל. ומו"ר בשו"ת מנחת אשר ח"א סי' י' אות ו' שבזמנינו אע"פ שיש הרבה מהחילוניים שיש להם ידיעה בתורה ומצוות, כיון שכלי התקשורת מלאים בזלזול מוחלט בכל קדשי ישראל, מסתבר שדינם כתינוקות שנשבו, וגם לדעת החזו"א זה תלוי בהכרה וחינוך, עיי"ש. ועיין עוד שו"ת ציץ אליעזר חלק ח סימן יח.

ובשו"ת שבט הלוי ח"א סי' כ', ציין לדברי הגאון בנין ציון ח"ב סי' כ"ג, שרצה להקל במחללי שבת דזמנינו כיון דהולכים לבית הכנסת ומתפללים וגם מקדשים קדוש היום, דהא טעם מחלל שבת כגוי מפני שכופר בשבת כופר בבריאה ובבורא וזה מודה ע"י קדוש ותפלה יע"ש, …וכתב עליהם בזה"ל, איכא מקום לצרפם בענין נגיעת יין של מחללי שבת בזמן הזה, אבל חלילה להיות אחד עם קהל כזה, עכ"ל, הרי שס"ל שיש מקום להקל בכמה דברים לעניין שלא להחשיבם כעכו"ם מ"מ יראה שלא להתפלל במנין שבנוי עליהם, עיי"ש.

ו.        שיטת הג"ר משה פינשטיין זצ"ל, היא לחלק שמצטרפין לעשרה לכל דבר שבקדושה, היינו לקדיש קדושה וברכו, מ"מ לענין שיחשב תפילה בציבור אינו עולה להם, וכ"כ בשו"ת אגרות משה אורח חיים ח"א סי' כ"ג, וז"ל, ולכן אם אך עתה מתפללים יש מקום להתיר לצרפם אף לדידהו, אבל לדידן לברכו ולקדיש ולקדושה יש לצרפם. ואם ישמעו להש"ץ יכול לומר כל התפלה להוציאם דכיון שמחוייבין בתפלה יכול להוציאן אבל מעלת תפלה בצבור מסתבר שלא יחשב, אבל יש לעשות כן בשעה"ד לצאת ידי קדיש וקדושה וברכו, עכ"ל. ועיין עוד אג"מ או"ח ח"ב סי' י"ט.

ז.       הנה בשו"ת תשב"ץ ח"ג סי' מ"ג, כתב בשם בעל העיטור שרק המחלל שבת בעבודת קרקע נחשב כעכו"ם, וז"ל, ומ"ש בתשובת הגאונים ז"ל דמשומד לחלל שבתות בפרהסייא אינו כישראל שנאמר ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם כל המשמר שבת נקרא ישראל וכן בפ"ק דחולין (ה' ע"ב) אמרי' דאין מקבלין קרבנות מן המשומד מדכתיב אדם כי יקריב מכם ואמרי' מכם ולא כולכם להוציא את המשומד לנסך יין ולחלל שבתות בפרהסיא כבר כתב בעל העטור ז"ל דעכו"ם שבחוצה לארץ לאו עובדי ע"ז הם כדאיתא בפ"ק דחולין (י"ג ע"ב) א"כ האידנא לאו משומד לע"ז מיקרי ומחלל שבתות ליתא אלא בעבודת קרקעות, עכ"ל.

עיין בהגהות רבי עקיבא איגר יו"ד סי' ב' סעיף ה', שהביאו ולא קיבל את דבריו, עיי"ש. עוד עיין בשו"ת בצל החכמה ח"ה סי' ע"ט, שביאר את דברי העיטור וחילק בין המחלל שבת בעבודות קרקע שהוא מומר לכל התורה, ודינו כעכו"ם, אכן מי שמחלל שבת אפי' במלאכה שאינה עבודת קרקע, הרי הוא עכ"פ מומר לחלל שבתות, אפי' לדעת בעל העיטור ואין לצרפו לזימון אפי' אם הוא מדקדק לשמור כל שאר מצוות התורה, כדין כל שאר מומר לדבר אחד שאין לצרפו לזימון.

ועל סמך זה הקיל בשו"ת מהרש"ם ח"א סי' קכ"א, וכתב, ולכאורה היה נראה עוד לפמ"ש בחיבורי דע"ת סי' ב' (אות ל') בשם הת"ח עירובין (ס"ט), וא"ר או"ח סימן שפ"ה, דגם במחלל ש"ק בפרהסיא, אם בפני אדם גדול הישראל הוא נשמר מלחלל, אינו בכלל מחלל בפרהסיא, א"כ גם בנ"ד יש לומר כן. אבל הדבר פשוט דדוקא בנתברר כן שמשמר השבת בפני אדם גדול, ומי יודע אם בנ"ד כן הוא. אבל גם בלאו הכי כיון שבנ"ד אמר בפירוש שעושה לשם מצת מצוה, אין חשש. וגם כיון שאינו מחלל בדברים חמורים המפורסמים לכל, יש לומר דדמי להא דחו"מ סימן ל"ד סכ"ד. וגדולה מזו כתב הב"י בא"ע סימן מ"ד בשם העיטור, דלא מקרי מחלל שבת אלא בעבודת קרקע. וכ"ה בתשב"ץ ח"ג סימן מ"ג מ"ז, וחידושי רע"א ליו"ד סי' ב'. ואף דלא קיימא לן כן, מכל מקום הרי מבואר בב"י שם סימן מ"ב בשם מ"כ, דאם לא נתברר שמחלל שבת בשל תורה, וספק שמא רק בדרבנן, לא נפסל לעדות. ומכל שכן שלא נעשה מומר בפרהסיא, דאפילו אם חילל שבת בשל תורה, שמא היה בשגגה ואומר מותר וכדומה, או שסבור שהעשרה הרואים אין יודעים שהוא אסור מה"ת, ולא מקרי פרהסיא, עכ"ל.

עיין עוד בשו"ת מנחת יצחק ח"ג סי' כ"ו, וח"ו סי' ט', שלא רצה להקל בזה, אע"פ שהעלה שם צדדים להקל בענין פרהסיא כשאינו עושה מתוך חוצפה ומסתתר מפני אדם גדול, כנ"ל, עיי"ש.

ח.      הנה במקום שיש לחוש שיתבטל המנין אם לא שיצרפו לתפילה גם כאילו שאינם שומרי שבת, כתב בתשובות והנהגות ח"א סי' תס"ט, בזה"ל, ומיהו כשצריכים אותו לצירוף עשרה ובלעדיו המנין עלול להתבטל, הלוא בלי מנין עלולים להתרחק עוד יותר מדחי אל דחי, וצריך לשאול אצל ת"ח מופלג ויר"ש מה עליו לעשות, וכן יש לחשוש לפעמים לחילול השם כשעל ידו מתבטל המנין, אבל אין אומרים לאדם חטא כדי שיזכה חבירו אבל למצוה דרבים שאני, ויש לשאול ולדון בכובד ראש בכל מקרה וכמ"ש, ע"כ. כן הורה הגרי"א הענקין (תשובות איברא סי' ח' אות ב') וכתב, אבל במקומות שרבו החוטאים, ואין כחנו יפה ואנו צריכים כל יהודי הבא לבהכ"נ להתפלל אין בודקין אחריו ומצרפין אותו, והרבה חוזרין למוטב, ורק באם הוא מקלקל רבים בביהכ"נ ומסית בודאי שיש להרחיקו.

ט.      מה שנשאר לדון הוא באחד שכבר התחיל להתקרב, אבל עדיין אינו שומר שבת כראוי, עיין בשאילת יעב"ץ (להגאון רבי יעקב עמדין) ח"א סי' ע"ט, שדן בבעל תשובה שהתחיל לשוב שהתחיל לשוב ועדיין לא השלים כפרתו, ולא נתנדה וכתב, שיש לקרבו, ואפשר לצרפו למנין ולקריאת התורה, עיי"ש. הביאו בשו"ת מלמד להועיל סי' כ"ט, שמביא עוד כמה סברות להקל במחללי שבת בזמננו, שאינו נחשב בפרהסיא, עיי"ש.

עיין בשו"ת מהרש"ג ח"ב סי' מ"ט, שכתב בענין כהן מחלל שבת שלגבי כמה דברים יש לו זיקה ליהדות והתחיל לקיים כמה מצוות שנחשב כישראל לענין עליה לתורה לכהן ככהן כשר, וז"ל, שכיון שהאיש הזה קיבל עליו שמכאן ולהבא לא יחלל שבת, ומה גם שכבר התחיל לקיים ויש רגלים לדבר שיקיים כמו שכתב מעכ"ת, בוודאי יש לקרבו ושפיר דמי לקרותו ראשון לתורה ככל כהן כשר דעלמא, ומה גם דהרי מצינו בפ"ב דקידושין באומר לאשה בשעת קדושין ע"מ שאני צדיק אפילו הוא רשע גמור מקודשת דחיישינן שמא הרהר תשובה בלבו, ק"ו בנדון דידן שאמר בפיו שהוא שב והתחיל לקיים כנ"ל, עכ"ל.

י.        הגרש"ז אויערבאך כתב במנחת שלמה ח"ב סי' ד' אות י', הנני משיב לו בזה בקיצור על השאלות שכב' הציג בפני בקשר לניהול מנין תפילה עבור רחוקים שרוצים לקרב אותם לתורה ומצוות ע"י השתתפותם בסדרי תפלה, ובהסתמך על הספר החשוב מלמד להועיל סי' כ"ט שהביא מהרבה גדולי עולם להקל בזה במחללי שבת שבזמננו שהם כעין תינוקות שנשבו ובפרט כשזה נעשה למטרה קדושה של קירוב רחוקים לתורה וי"ש לכן נלענ"ד פשוט כדלהלן (כאן יש כמה הוראות שאינם נוגעים לענינינו), ג. רצוי לא לצרף מי שעדיין מחלל שבת בפרהסיא למנין לכל דבר שבקדושה הדורש עשרה,  ד. אם יש עשרה כשרים בלעדם אפשר לקרוא אותם גם לעלות לתורה ולהרשות לכהן לעלות לדוכן בברכת כהנים.

אכן הגרש"ז עצמו במכתב כת"י (הובא במבקשי תורה כרך ג' קובץ ט"ו) רבו מאד הסוברים שאין לצרף מחלל שבת בפרהסיא למנין וכ"פ גם מ"ב, אולם במקום הצורך יש לסמוך על אלה שכתבו שבזמנינו שהפרוץ מרובה על העומד הרי הם כתנוקות שנשבו לבין הגויים, ואפילו הם יודעים מעט, מ"מ קל הדבר בעיניהם והם טועים לחשוב שזה לא כל כך נורא, ולכן בשעת הדחק יש להקל, אולם אם אפשר להתפלל במקום שיש מנין של אנשים כשרים ברור שזה עדיף, אלא שיש להשתדל שלא לגרום צער ועלבון לאנשים וכל שכן שלא לגרום להם התרחקות ח"ו מהדת, עכ"ד.

ולסיום אי אפשר שלא לציין את אשר כתב הרמב"ם באיגרת השמד בסופו בזה"ל,

וגם כן אינו ראוי להרחיק מחללי שבתות ולמאוס אותם, אלא מקרבם ומזרזם לעשית המצוות, וכבר פירשו רבותינו זכרונם לברכה, שהפושע אם פשע ברצונו כשיבוא לבית הכנסת להתפלל מקבלים אותו ואין נוהגים בו מנהג בזיון, וסמכו על זה מדברי שלמה עליו השלום (משלי ו' ל'): "לא יבוזו לגנב כי יגנוב למלא נפשו כי ירעב", אל יבוזו לפושעי ישראל שהם באים בסתר לגנוב מצוות.

הגב על הנושא


לתחילת הדף