אתה נמצא כאן: דף הבית » שאלות אחרונות » עסקים וממונות » השבת אבידה בחפץ שהוחלף

השבת אבידה בחפץ שהוחלף

שאלה:

בני חזר מהבית ספר עם נעליים שלא שלו, מתברר שבבית הספר הביאו מתקני קפיצה שצריך להוריד את הנעלים בכניסה. לאחר מכן בטעות הוא לבש נעלים שדומות לנעלים שלו, אך למעשה הם אינם שלו. מבירור עם הנהלת הבית ספר אין ילד אחד שהתלונן על החלפת נעלים, וכן פרסמנו מודעות ושלחנו פתקים על הדבר. האם יכול הילד ללבוש את הנעלים? מה קורה במקרה שהילד שם לב שלקחו לו את הנעלים ונשאר במקום זוג אחד האם מותר לקחתם?

תשובה:

בשאלה זו, נראה שיש מקום להקל להשתמש בנעליים שנלקחו או נותרו, מאחר וכך הוא המנהג להשתמש במה שבידו, עד שיתברר הטעות ויתבקשו על ידי הבעלים להשיבם.

מקורות:

בשו"ע (חו"מ סימן קלו ס"ב) כתב בזה"ל: נתחלפו לו כליו בבית האבל או בבית המשתה, לא ישתמש בהם. הגה: וכשיבא בעל החפץ צריך ליתן החפץ לבעליו, אעפ"י ששלו נאבד. וכן כובסת עובדת כוכבים המכבסת לרבים והביאה לאחד שאינו שלו (תרומת הדשן סימן שיט). ע"כ. ומקור דינו מדברי הגמ' בב"ב (מו.).

בבן איש חי (פרשת כי תצא שנה ראשונה אות י) הוסיף על דין זה בזה"ל: מי שנתחלפו מנעליו בבית הכנסת או במקום אחר, אם זה שהחליף עשה זאת במרד, כגון שלקח מנעל חדש והניח ישן, הרי"ז מותר להשתמש בזה המנעל שהניח לו. אבל אם זה הראשון החליף בשגגה שלא הרגיש כגון שהם שוים או שלקח הגרוע, והניח החשוב יותר, דאז נראה ודאי דבשגגה עשה, הר"ז אסור להשתמש בו, אלא יהא מונח אצלו עד שיבא בעליו ויתננו לו, עכ"ל. הרי שכתב לחלק בין אם המנעל נלקח במזיד, שאז מותר לזה שלקחו ממנו להשתמש במנעל שנותר. לבין אם נלקח המנעל בשוגג. ובאמת שדבריו מחודשים, דבשו"ע מבואר שאין למחליף להשתמש, ומנ"ל ללמוד לזה שהחליפו לו כליו, בין אם נעשה כן במזיד או בשוגג.

ויד"נ הרה"ג רבי חיים וידאל שליט"א הראני הסכמת הגרז"נ גולדברג לספר בכורי אברהם עה"ת, שכתב לבאר דכאשר נעשה במזיד, הרי ללוקח יש דין גזלן, וכיון שכן, הרי"ז רשאי לעשות דין לעצמו וליטול את כלי הגזלן תחת כליו.

אמנם עי' בשו"ע הרב (חו"מ גזילה וגניבה ס"ל) שכתב בזה"ל: מי שנתחלפו לו כליו בבית האבל או בבית המשתה, הרי"ז לא ישתמש בהם שהרי אף אם חבירו משתמש בשלו, ה"ז כגוזל מן הגזלן ואסור לעשות דין לעצמו אלא ע"פ בי"ד, וכשבא בעל החפץ צריך להחזירו לו, אפי' אם שלו נאבד עכ"ל. הרי שלדבריו אינו רשאי לעשות דין לעצמו וליטול את כלי הגזלן תחת כליו. ושמא לא איירי אלא כשאין ידוע אם הלה נטל את כליו במזיד או בשוגג, אך כל שיש להניח שנטלו במזיד, וכגון שהניח כלים רעים יותר וכיו"ב, כמ"ש הבא"ח, בכה"ג מודה גם הגר"ז דרשאי לעשות דין לעצמו.

אך שוב כתב יד"נ הנ"ל, דדבר זה תלי במח' שהביא הרמ"א בסי' ד דלד' מהר"ם אין לעשות דין לעצמו אלא בחפץ שמבורר שהוא שלו, אך בלא זה אין לעשות דין לעצמו מעיקר הדין. ואילו הריב"ש פליג. וכשי' מהר"ם, כן נקט בשו"ע הרב (שם סעי' כו-כט). ועי' רב פעלים (ח"ג חו"מ סי' ה). אמנם הש"ך (סי' ד ס"ק ג) ובתקפו כהן (סי' קיד) כתב דאף לדעה זו, אם תפס שלא בעדים, מהני תפיסה בכל דבר. וה"ה י"ל בנ"ד דשייך לעשות דין לעצמו כה"ג שתפס את הכלי שהושאר בלא עדים. וע"ע בפ"ת (ס' ד ס"ק א) בשם שעה"מ ודו"ק. אולם מהשו"ע בסי' צז (סעי' טו) מבו' דלא כמהר"ם. וגם בקצה"ח (סי' קג ס"ק ד) הוכיח מהשו"ע (שם סעי' ז) דס"ל כשי' החולקת על מהר"ם. ועי' למו"ז זיע"א בשו"ת יביע אומר (ח"ו חו"מ סי' א בסופו).

ומורנו הגאב"ד שליט"א ביאר דאין לתלות זאת בדינא דעביד איניש, אלא כיון שאותו אחד שלקח את החפץ, הניח תמורת זאת את חפציו, הרי הוכיח בכך שדעתו להקנות את החפץ שהשאיר לבעל החפץ שנגזל, והרי"ז מהני מדין חליפין. ומעתה תלי בדעת הקונה אם דעתו לקנות את החפץ הנשאר או לא. אלא דלפי"ז יש להסתפק אם רשאי ליטלו לא בכדי לקנותו אלא רק להשתמש בו. ויותר נראה דמאחר ואין הכוונה לתפוס את שלו, אלא להשתמש בזה בינתיים, עד שיוחזר לו שלו, אין כאן איסור. ודוקא כאשר המטרה היא תפיסה, אז שייך לדון מצד עביד איניש.

וע"ע בכסף הקדשים (סי' קלו) שכתב באחד שאבד סידורו ומצא סידור אחר שם ונטלו במחשבה שבודאי בעל הסידור הנמצא נטל את שלו בטעות, ואח"ז בא בעל הסידור הנמצא וטען שהוא לא נטל כלל סידור אחר ומבקש ליטול את שלו, פשיטא שצריך להחזירו לו הגם שהוא כבר זמן רב, ואי"ל שהוא מתיאש, דבספרים קדושים אין יאוש אף במקום רוב נכרים, וכ"ש כשהוא בביהמ"ד והמאבד לא היה במקום ועתה בא ליטלו. ואם השני שבא להוציא את הסידור אינו נותן סימן בו, אף אם טוען שגם לו אבד סידור, אין בכחו להוציא מהראשון, כיון שהראשון עדיין יכול לטעון שבעל הסידור הזה החליפו בשלו. עכת"ד. ולדעתו נראה דאף רשאי להשתמש בו. ועי' פתחי חושן (הל' אבידה עמ' רצא), שתמה מדוע רשאי להשתמש, והא בגמ' מבואר דכל שיש חשש חילוף לא ישתמש. אלא די"ל דאיה"נ אם ברור למוצא הראשון שאין זה הכלי שלו, אסור לו להשתמש, אך כשיש צד ששלו הוא, רשאי להשתמש בו מספק. וכעי"ז מבואר בשו"ת מנחת יצחק (ח"ג סי' יז), דע"ש שכתב לענין מאבד מגבת בבית המרחץ, ושוב מצא שם מגבת שיתכן והיא אותה מגבת שאבדה לו מקודם, דאם עבר זמן רב, רשאי לקחתה, ול"ד להא דאמרי' בגמ' דאם נתחלפו לו כליו אסור לו להשתמש, דשא"ה שיש לו צד שאולי זו מגבת שלו שאבדה לו. וכנ"ל.

אמנם אף אי נימא שמצד הדין אין להתיר להשתמש בחפץ שהוחלף, עי' בערוך השלחן (חו"מ סי' קלו) שאחר שהביא דברי השו"ע גבי נתחלפו כליו בבית המשתה, דלא ישתמש בזה, כתב בזה"ל: והמנהג במקומות הגדולים מקום שרבים מתאספים שם ומניחים המנעלים העליונים בפרוזדור ובצאתם יתחלפו של זה בזה, אין מקפידין בדבר ומשתמש כל אחד בשל חבירו עד שיתראו פנים ומחליפים את עצמם ואין בזה חשש גזילה שכך נהגו. ע"כ. הרי שנקט דאף אי נימא שמצד הדין יש כאן חשש גזל, מ"מ מכח מה שנהגו יש להקל בזה. והביא דבריו עיקר לדינא בשו"ת שבט הלוי (ח"ו סימן רלח) וסיים: וכן ראיתי למעשה כבר הרבה פעמים, ובפרט בזה"ז ששכיח שאין בנ"א מקפידים כלל, א"כ גם בהשתמשות כה"ג שלא מדעת לא נקרא גזלן מכ"ש כשעדין לא נשתמש. עכ"ל. ומכח זה היקל גם בהחליפו כובעים. וע"ע בשו"ת אגרות משה (או"ח ח"ה סי' ט אות ז) שג"כ דן במי שלקח בשוגג בביהכ"נ מעיל שאינו שלו, וחזר לביהכ"נ ולא מצא שוב את שלו, והביא דברי השו"ע הנ"ל ומ"ש בערוה"ש, וכתב ע"ד בזה"ל: ומשמע שלא רק על עירו ומקומות הסמוכין לו כתב זה, אלא על סתם מקומות כשלא ידוע מנהג אחר אמר זה. ואף שלא כתב מנהג זה אלא בנתחלפו נעליים העליונים, משמע שליכא חילוק, מדלא כתב שמנהג זה הוא דוקא במנעלים עליונים, ולא במעיל וכדומה. משמע שגם במעיל הוא מנהג זה, אך נקט מה שיותר מצוי להתחלף בטעות. אבל הוא רק בסתם, שתלינן שהיה זה הטעות בחילוף, שהוא רק עד שלא נודע כלום. אבל כשנודע הבעלים של המעיל והמנעלים וכדומה שבידו, והבעלים ההוא לא לקח כלום, צריך זה שלקח בטעות להחזיר להבעלים. ומה ששלו ליכא, הוא הפסד שלו, דשלו נגנב ונאבד. ובעצם אם ליכא מנהג, יש לו לשלם מה שנהנה מהלבישה. דאף שהיה לו רשות להשתמש, הוא מחמת שהיינו תולין שנתחלפו, כפי הרוב דלא שכיחי גניבה ואבידתא שם. אבל כשנתברר שלא היו חליפין, אלא דשלו נגנב ונאבד, והוא השתמש בשל אחרים, יש לו לשלם. וכיוון שלא כתב בעה"ש גם על זה איזה מנהג, מסתבר שצריך לשלם מה שנהנה. עכ"ל.

וסיים האג"מ: אבל מחמת שהמנהג לא נמצא אלא בעה"ש, יש וודאי מקומות שליכא מנהג זה. אבל טוב להנהיג זה בכל מקום ומקום ע"י ראשי הקהל, ויפרסמו זה לכל המתפללים בתחלת התקנה, ויהיה כתוב בהפנקס תקנה זו. וגם כתוב על איזה נייר דבוק במקום שמדביקין בכל ענינים דמזדמנים בביהכ"נ, שאז יש לתלות שידעו כבר זה כל הנכנסין לביהכ"נ אף אורח באקראי. עכ"ד.

ומ"מ כבר נתבאר מ"ש השבט הלוי דראה שנהגו כך. ומורנו הגאב"ד שליט"א הורה, דאף שנראה שאנשים כן מקפידים על שלהם, מ"מ חזקה על כל מי שלקח חפץ שתוך זמן קצר שם לב שזה לא שלו, ואם עוברים יום או יומיים והחפץ לא הוחזר, עלינו להניח שהוא ודאי שם לב וניחא לי להשתמש במה שתחת ידו ופלוני ישתמש במה שהוא קיבל. ולכן בזמן הזה אם נתחלפו כליו בבית המרחץ או במכבסה, אם אף אחד לא בא להחזיר אנו תולים שודאי שם לב שזה לא שלו, ולכן אם לא בא להחזיר אנן סהדי שבלית ברירה הוא מוכן שהמוצא ישתמש בשלו והוא ישתמש בזולתו.

הגב על הנושא


לתחילת הדף