אתה נמצא כאן: דף הבית » שאלות אחרונות » עסקים וממונות » השבת אבידה בצ'יק

השבת אבידה בצ'יק

שאלה:

מצאתי שני צ'קים ברחוב, על שניהם לא היה כתוב שם המוטב, אלא רק שם בעל הצ'ק [על כל צ'ק שם אחר], הסכום וחתימתו, למי צריך אני להשיבם. או שמא אף רשאי אני ליטלם לעצמי.

תשובה.

יש להכריז ככל דין אבידה שיש בה סימן, ואם יבוא מי שיתן סימנים [כגון על היות שני הצ'קים הללו יחדיו] ויתבעם, הרי צריך להחזירם לו. ואין לחשוש שמא העבירם לאחרים. ואם לא יבוא מי שיתן סימנים, אין להחזירם לבעל הצ'ק, אלא יהא מונח עד שיבוא אליהו.

מקורות.

לענין זה צ'ק דינו כשט"ח (במקו"א הארכנו בזה), וכיון שכן, הרי כתב מרן בשו"ע (סי' סה ס"ו) דהמוצא שט"ח בשוק, אף על פי שיש בו נאמנות, אפילו הוא תוך זמנו, ואפילו אין בו אחריות ולוה מודה, לא יחזיר, דחיישינן שמא פרע ועושים הם קנוניא ביניהם, כדי לטרוף מלקוחות שלא כדין. ואפילו אם נתן המלוה סימן מובהק בגוף השטר, כגון נקב יש בו בצד אות פלוני, לא יחזיר לא לזה ולא לזה. שהרי השטר היה בידו, ויודע הוא סימן מובהק שבו.

אמנם אם מפורש בשטר בהדיא שאינו חייב באחריות, כתב בשו"ע שם דאם החייב מודה, יחזיר. שהרי אין לנו לחשוש לקנוניא, שהרי אינם יכולים לגבות מלקוחות.

לכאורה צ'ק נדון כשטר שאין בו אחריות, שהרי א"א לגבות בו מלקוחות, והדבר תלוי בהודאת הלוה והמלוה, וכל שהודה הלוה על חובו, נותנים את השטר למלוה. [ואף שגם בלא ההודאה, יש הוכחה שלא נפרע הצ'ק, אחר שאין עליו חתימת הבנק. אך מאידך עדיין י"ל שהצ'ק לא ניתן לפרעון אלא רק לפקדון וכיו"ב, או שאפי' נפרע ע"י הלוה עצמו במזומן. ומש"ה צריך את הודאתו לכך שעדיין הצ'ק בעינו עומד לפרעון.]

אך אם אין הלוה מודה, כיון דיש לחשוש שמא לא ניתן הצ'ק אלא לפקדון וכיו"ב, או שמא כבר נפרע במזומן כנגדו, אין להשיבו לבעליו, ודינו יהא מונח.

אמנם, אם נמצא המוטב לפנינו, אין לחשוש שמא הצ'ק הוסב, דהנה כבר כתב הריטב"א (ב"מ כה:) דיש מהראשונים שהקשו, מדוע בכל אבידה שנמצאת לא חיישינן שמא זה שנותן סימנים מכרה או נתנה לאחר, כשם שאמרו שם לגבי מעות. וכתב ליישב בזה"ל: וי"ל דמעות להוצאה קיימי ואיכא למיחש שמא הוציאם, אבל למכירה לית לן למיחש, שאין לנו להוציא ממון מחזקת בעליו אא"כ בדבר העומד לימכר כחבית רשומה אחר שנתפתחו האוצרות וכדאיתא לעיל. ע"כ. הרי שטעמו של הריטב"א דבדרך כלל אזלי' בתר מרא קמא, ורק בכה"ג דמטבע דלהוצאה קיימי ועומד לימסר מיד ליד, לפיכך לא אזלינן בתר חזקת מר"ק.

אלא שרוב הראשונים פליגי עליה דהריטב"א, וכתבו לבאר באופן אחר, עיי' בזה בחידושי הרשב"א  שם שכתב וז"ל: י"ל דזה ג"כ חוששין שמא כתב שמו על אחרות והוציא את זו ומאחר נפלה והוא אבד אחרת כיוצא בו והילכך הו"ל כדבר שאין בו סימן וכענין שכתבתי למעלה גבי חבית רשומה לאחר שנפתחו אוצרות. ע"כ. וכיו"ב בשיטמ"ק (ב"מ שם) בשם הרמב"ן והר"ן. והיינו דבאמת בכל חפץ כשבא אחר ונותן סימנים, אמרי' דשלו הוא, ולא חיישי' שמכרו, דמנין לו לידע שזה שקנה ממנו החפץ איבדו, והיינו דכל שעשו הכרזה ולא בא אחר, רק זה הנותן סימניה, זה הוכחה מספקת דשלו ושלא מכרה לאחר, ורק במטבע אמרי' דאף שנותן סימניה וזה הוכחה שנאבד לו, מ"מ יש לחשוש שמא גם חבירו נאבד לו אותו סוג מטבע אם סימן זה, ואפשר דאותה מטבע שנמצאה היא המטבע שנפלה מיד אחר (עי' בזה בשיעורי ר' שמואל ב"מ סי' כט).

נפ"מ לענין הצ'ק הנדון, דלדעת הריטב"א גם בצ'ק כיון דלהוצאה קיימי, ועומד לימסר מיד ליד, י"ל דלא אזלי' בתר חזקת מר"ק, ואין ללכת אחר חזקת מר"ק. אך לדעת רוב הראשונים, כל מי שנותן סימנים, אפשר להחזיר לו את הצ'ק, ואין לחוש שמא הוסב לאחר. וכן העלה כיו"ב בשו"ת חמדת שלמה (חו"מ סי' א אות ז-ח).

ובפרט, שבשנים האחרונות ישנה זהירות בהעברת צ'קים מיד ליד, ורובם של הצ'קים נפדים על ידי המקבלים, ולא מועברים מיד ליד. וגם אותם שמועברים, יש השתדלות לרשום את שם המסב ופרטיו, כדי שיוכלו לחזור אליו באם לא ייפדה הצ'ק, ולכן בסתמא אין מקום לחשוש שמא הועברו הצ'קים ליד אחרת. [עי' בזה גם בפתחי חושן (אבידה פ"ז הע' מ) שכתב כן כדבר פשוט.]

ומ"מ נראה, דמאחר ובפועל אף לאחר שהכריז לא נמצא מי שבא לתבעו ע"פ סימנים, יש לברר אצל בעל הצ'קים למי ניתנו, ואם שניהם יאמרו שלאדם מסוים, הרי יש רגלים לדבר שממנו אבד, ואחר שיתן סימנים יחזירום לו. ואם אינם יודעים, הרי דינו שיהא מונח עד שיבא אליהו. ואף שלאחר כמה חודשים כבר הצ'ק מאבד מתקפו, מ"מ עדיין יש לשמרו כדין כל יהא מונח, כדי שתהיה ביד המאבד שטר ראיה לתבוע מאת החייב.

ומ"ש שעצם זה שישנם שני צ'קים, הרי זה סימן, כ"כ בקצה"ח (סי' סה ס"ק ז), דבסימן מובהק שאינו בגוף השטר, ודאי מהני, כדתנן (ב"מ כ.) כרוכין וקשורין. ואף שבש"ך (ס"ק כ) כתב דהיינו דוקא מבני חרי אבל לגבות ממשעבדי לא מהני, כיון דאפילו שניהם מודים לא מהני וחיישינן לקנוניא ה"נ חיישינן דהלוה ידע הסימן והגיד לו ע"ש. הביא בקצה"ח (שם) שכבר הרגיש בזה בשיטמ"ק (ב"מ כ. ד"ה או אגודה) גבי אגודה של שטרות, ותי' דא"כ יתן הוא בעצמו הסימן וימסרנו לו בצנעא לקנוניא, לכן י"ל דדוקא לעיל דלא ידעינן של מי הוא בלא הודאה אין לנו לעשות על פי הודאה כלל דחיישינן לקנוניא, אבל הכא דלא אזלינן בתר הודאה כלל כי אם בתר סימנא, ניחא. עכ"ל. וכ"כ בנתה"מ (ס"ק ס"ק יט).

הגב על הנושא


לתחילת הדף