אתה נמצא כאן: דף הבית » מאמרים » זמן עמידת בתי המקדש הראשון והשני

זמן עמידת בתי המקדש הראשון והשני

הדעה הרוווחת בית המקדש הראשון עמד ארבע מאות ועשר שנים

ובית המקדש השני ארבע מאות ועשרים

הדעה הרווחת שבית המקדש הראשון עמד ארבע מאות ועשר שנים ובית המקדש השני ארבע מאות ועשרים שנים מבוססת על דברי הגמרא במסכת יומא[1]  אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: מאי דכתיב[2] 'יראת ה' תוסיף ימים ושנות רשעים תקצרנה', יראת ה' תוסיף ימים – זה מקדש ראשון, שעמד ארבע מאות ועשר שנים ולא שימשו בו אלא שמונה עשר כהנים גדולים, ושנות רשעים תקצרנה – זה מקדש שני, שעמד ארבע מאות ועשרים שנה, ושימשו בו יותר משלש מאות כהנים.

עובדה זו שבית המקדש השני עמד זמן רב יותר מבית המקדש הראשון נסמכה בתלמוד ירושלמי[3] על פסוק. וכך נאמר שם: 'ובירושלם עשו בבניין הראשון ארבע מאות ועשר, ובבניין האחרון ארבע מאות ועשרים לקיים מה שנאמר[4]  גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון'. גם בתלמוד בבלי[5] הובא פסוק זה כמקור לכך שבית המקדש השני עמד זמן רב יותר, אך שם לא פורט מנין השנים בהם עמד כל בית.

וכך אנו מוצאים גם בתוספתא שקדמה לגמרא. התוספתא מפרטת גם את שנות עמידת המשכן בכל אחת מהחניות שלו. וזה לשון התוספתא[6] 'ימי אוהל מועד שבמדבר ארבעים חסר אחת. ושבגלגל ארבע עשרי שנה, ושבשילה שלש מאות ושבעים חסר אחת, ושבנוב ובגבעון חמשים ושבע. בבית עולמים ארבע מאות ועשר לבנינו הראשון, ארבע מאות ועשרים לבנינו האחרון[7] .

רמז בתורה לכך שבית המקדש הראשון עמד ארבע מאות ועשר שנים הובא בפסיקתא[8] ובמדרשים[9]: 'בזאת יבא אהרן אל הקודש'[10] אמר רבי ברכיה רמז רמז לו שאין בית המקדש עושה אלא ארבע מאות ועשר שנים. 'בזאת' ב' – שנים, ז' – שבעה, א' – אחד, ת' – ארבע מאות'.

עוד אמרו בשם המדרש, שהמילה הראשונה בתורה "בראשית", רומזת על בית המקדש הראשון שעמד 410 שנים, שמילה זו מורכבת משתי מלים 'בראש' 'ית', כלומר בית המקדש הראשון עמד ת"י שנים. ולפי שבית המקדש נברא קודם שנבראו שמים וארץ, נאמר 'בראשית ברא' לומר שבתחילה ברא הקב"ה את בית המקדש הראשון שעמד ת"י שנה, ואחר כך ברא את השמים ואת הארץ, ולפי שעתיד בית המקדש הראשון להחרב, נאמר בסמוך 'והארץ היתה תהו ובהו'[11].

וכך כתב גם הרמב"ם[12] 'ארבע מאות שנה ועשר שנים עמד בית ראשון, משבטלה נשארה הארץ חרבה שבעים שנה ונבנה בית שני, וארבע מאות ועשרים שנה עמד'.

דעה זו חוזרת ונשנית בדברי הקדמונים הראשונים והאחרונים.

הדעות השונות לגבי משך זמן עמידתו של הבית הראשון

בכדי להבין את חשבונם של חז"ל שבית המקדש הראשון עמד 410 שנים, עלינו לברר באיזה שנה לבריאת העולם נבנה בית המקדש, ובאיזה שנה נחרב.

שלמה המלך התחיל לבנות את בית המקדש בשנה הרביעית למלכותו, ארבע מאות ושמונים שנה אחרי יציאת בני ישראל מצרים, כמבואר בפסוק[13]  'ויהי בשמונים שנה וארבע מאות שנה לצאת בני ישראל מארץ מצרים, בשנה הרביעית, בחדש זו הוא החדש השני למלך שלמה על ישראל ויבן הבית לה'. בני ישראל יצאו ממצרים וקיבלו את התורה בשנת 2448 לבריאת העולם כמו שמפורש בגמרא[14]. א"כ בשנת 2928 לבריאת העולם, החל להבנות בית המקדש הראשון ע"י שלמה המלך. בית המקדש עמד עד שנת 3338 לבריאת העולם[15], 890 שנה אחרי יציאתם ממצרים, שהם 850 שנה אחרי כניסתם לארץ ישראל. חשבון זה תואם את דברי האמורא עולא במסכת סנהדרין[16] שהקב"ה עשה חסד עם ישראל, שלא יתקיים בהם מה שנאמר בפרשת ואתחנן[17] 'כי תוליד בנים ובני בנים ונושנתם בארץ והשחתם וכו' כי אבד תאבדון', שהקב"ה הקדים את החורבן והגלות בשתי שנים, והם גלו 850 שנה אחרי כניסתם לארץ, כדי שלא יתקיים בהם מנין 'ונושנתם', כלומר שלא יעברו 852 שנה מאז כניסתם לארץ ישראל, שהוא הגימטריא של 'ונושנתם', ולא יתקיים בהם המשך הפרשה 'כי אבד תאבדון'.

החשבון שהביא את חז"ל לכך שבית המקדש עמד 410 שנים מבוסס לדברי רש"י[18] על צירוף שנות המלוכה של המלך שלמה מהשנה הרביעית למלכותו, בה החל להבנות בית המקדש, עם שנות המלוכה של מלכי יהודה עד חורבן הבית, בתשעה באב של השנה האחת עשרה למלך צדקיהו[19].

המלך שלמה מלך סך הכל ארבעים שנה[20]. וא"כ מאז בנין הבית עד תום מלכותו עברו 36 שנים. אחרי שלמה המלך מלכו ביהודה 20 מלכים, והם: א) רחבעם 17 שנים[21], ב) אבים בנו, 3 שנים[22] מקוטעות [למעשה מלך רק כ2 שנים]. ג)  אסא בנו 41 שנים[23]. ד) יהושפט בנו 25 שנים[24] מקוטעות [למעשה כ23 שנים]. ה) יהורם בנו 8 שנים[25]. ו) אחזיהו בנו 1 שנה[26]. ז) עתליה בת אחאב 6 שנים[27] מקוטעות [למעשה כ5 שנים]. ח) יואש בן אחזיהו 40 שנים[28]. ט) אמציהו בנו 29 שנים[29]. י) עוזיהו [עזריה] בנו 52 שנים[30]. יא) יותם בנו 16 שנים[31]. יב) אחז בנו 16 שנים[32]. יג) חזקיהו בנו 29 שנים[33]. יד) מנשה בנו 55 שנים[34]. טו) אמון בנו 2 שנים[35]. טז) יאשיהו בנו 31 שנים[36]. יז) יהואחז בנו 3 חדשים[37]. יח) יהויקים בנו 11 שנים[38]. יט) יהויכין בנו 3 חדשים[39]. כ) צדקיהו בנו 11 שנים[40].

אם נחשב את סך השנים של המלכים נגיע למספר 389, ויחד עם 36 שנות מלכותו של המלך שלמה נגיע ל425 שנים. שהם 15 שנים יותר מהזמן בו עמד בית המקדש לדברי חז"ל האמורים לעיל.

את הסתירה הזו בין דברי חז"ל לנאמר בפסוקים מיישב רש"י[41] בדבריו על שנות מלכותו של המלך התשיעי למלכי יהודה, המלך אמציה. רש"י מסביר שאף בפסוק[42] נכתב שהמלך אמציה מלך 29 שנים, למעשה הוא מחל לבדו רק 14 שנים, – ו15 שנות מלכותו האחרונות חפפו לשנות מלכותו של בנו המלך עוזיה, [שנקרא גם 'עזריה'].

הרד"ק[43] חולק על רש"י כיון שהם לא מסתדרים כל כך בפסוקים, והוא מיישב את קושייתו של רש"י באופן אחר – מנין שנות בית המקדש מתחיל אמנם בתחילת בנית הבית בשנת הרביעית למלכותו של המלך שלמה, אך הוא הסתיים בשנה השלישית למלך יהויקים כאשר בא עליו נבוכדנצר, ולא בחורבן הבית, לפי חשבון זה הבית עמד 410 שנים ושלשה חדשים[44]

האברבנאל בהקדמתו לספר מלכים מתעלם מדברי חז"ל ומחשב את זמן עמידתו של בית המקדש על פי פשטותם של הפסוקים, ומונה את שנות מלכותם של מלכי יהודה במילואם כולל השנים שאמרו חז"ל שהיו שנים מקוטעות. לדבריהם בית המקדש נחרב בשנת 3358 לבריאת העולם,  ועמד כ430 שנה, מאז תחילת בניתו[45] .

דעה דומה מצינו כבר בדברי הראב"ד הראשון [רבי אברהם בן דאוד] שכתב בהקדמתו לספר הקבלה שלו, שבית המקדש עמד 433 שנים, ובכדי ליישב את דברי חז"ל שהבית עמד רק 410 שנים כתב שחז"ל לא חישבו את  שנות מלכותו של המלך יהויקים ושל המלך צדקיהו כיון שמתחילת גלות יהויקים, בית המקדש היה נחשב כבית חרב. בהמשך דבריו שם כותב הראב"ד הראשון שהבית עמד 427 שנים, אחרי מלחמה שנמשכה 7 שנים, ודברים אינן ברורים.

זמן עמידתו של בית המקדש השני

הבאנו לעיל את המקורות לדעה המקובלת שבית המקדש השני עמד 420 שנה. לפי דעה זו בית המקדש השני הוקם בשנת 3408, אחר 70 שנות הגלות שהחלו אחר חורבן בית ראשון, ונחרב בשנת 3828 או בשנת 3829 לבריאת העולם[46].

הגמרא במסכת עבודה זרה[47] מפרטת את משך הזמן בו שלטו האומות בארץ ישראל ובתושביה לאורך שנות קיומו של בית המקדש השני. וכך נאמר שם בשם הברייתא בסדר עולם[48]: תני רבי יוסי ברבי מלכות פרס בפני הבית שלשים וארבע שנה, מלכות יון בפני הבית מאה ושמונים שנה, מלכות חשמונאי בפני הבית מאה ושלש, מלכות בית הורדוס מאה ושלש'. כלומר מלכותו של כורש מלך פרס נמשכה ב34 שנים של קיומו של בית המקדש השני. לאחר מכן מלכה מלכות יון לאורך 180 שנה הבאות של זמן קיומו של בית המקדש השני. אחר כך ניטלה המלכות מהיונים ע"י החשמונאים, והם שלטו בארץ ישראל במשך 103 שנים, ולאחר מכן ב103 שנים האחרונות של קיומו של בית במקדש השני שלט בית הורדוס בארץ ישראל. סך הכל 34+180+103+103 = 420 שנות קיומו של בית המקדש השני.

הגמרא שם מבארת שב180 שנים האחרונות של קיומו של בית המקדש השני בהם שלטו החשמונאים ובית הורדוס, היתה תחת חסותם של מלכות רומי הרשעה. ורק במשך 26 השנים הראשונות של שלטון החשמונאים היתה להם שליטתם מלאה בארץ ישראל

האברבנאל בפירושו לספר דניאל[49] חלק על חלוקת השנים שמנה רבי יוסי, לדבריו 386 האחרונות נחלקות באופן שונה. וכך כתב שנות ממשלתם של היוונים כפי המספר המדויק אצלי היו קמ"ה, לבית חשמונאי היו אחד עשר מלכים והם מלכו קמ"ב שנים, ועל מלכות הורודוס כתב 'אחרי החשמונאים מלכו מבית הורודוס ששה מלכים צ"ט שנים, כי זהו המספר האמיתי'. ולדבריו חשבון אותם שנים אינו 180+103+103 = 386 כדברי רבי יוסי במסכת עבודה זרה, אלא 145+142+99 = 386.

דעה נוספת בענין זה מצינו בספר חשמונאים[50], ובספר קדמוניות ליוסף בן מתתיהו[51],  לדבריהם החשמונאים לא החלו למלוך ולשלוט בארץ 180 שנה אחרי תחילת שלטונם של היוונים כדברי רבי יוסי במסכת עבודה זרה, ולא 145 שנה כדברי האברבנאל אלא 148 שנה אחרי תחילת שלטונם של היוונים. וכך נאמר שם 'נס חנוכה שהיה סוף מלכות יונים וראש מלכות החשמונאים באדמת הקדש היה שנת קמ"ח למנין היוונים, היינו כי אנטיוכוס איפיפאניס הרשע החל להצר לישראל שנת קמ"ג למלכות יונים, והכביד עוד ידו עליהם עם נתינת שקוצו השומם במקדש השני שנת קמ"ה, ומקצה שלש שנים שהם קמ"ח ראה ה' בעני עמו ויגרשהו וילך מעליהם לחמה לקצף,ויהי בשנת קמ"ט מת בתחלואים אשר לא נראו כהם לרוע. יש סוברים שאף האברבנאל סבר כן ובדבריו נפלה טעות סופר[52].

הדעות הנוספות במשך זמן עמידתו של בית המקדש השני

הפולמוס אודות זמן עמידתו של בית המקדש השני נסוב בעיקר על משך זמן מלכות פרס בשנים הראשונות לקיומו של בית המקדש השני.

לדעת רבי יוסי שהובא לעיל זמן זה היה 34 שנים בלבד[53], אך בספרים הקדמוניים חלקו עליו. – לדעת ספר יוסיפון שלטה מלכות הפרסיים בשנים הראשונות של בית המקדש השני במשך יותר מ150 שנה. ובסך הכל לפי חשבונו בית שני עמד 639 שנים וחצי[54]. לדעת האברבנאל הפרסיים שלטו על ישראל במשך 42 השנים הראשונות של הבית השני, וסך הכל בית המקדש השני עמד 428 שנים.

בקרב אומות העולם מקובל על פי כתבי ההיסטוריונים היוונים העתיקים מקובל שמלכות פרס שלטה בעזרת שושלת של 17 מלכים כ203 שנים. בעוד שכאמור על פי חז"ל מלכות פרס שלטה בארץ ישראל במשך 34 שנים בלבד בעזרת 4 מלכים. כך שחוקרי אומות העולם מוסיפים כ169 שנים לשנות מלכות פרס המקובלות על פי חז"ל, ולדעתם בית המקדש השני עמד 587 שנים[55].

ויכוח זה קדום ביותר, והוזכר כבר בויכוחים הקדמוניים אודות זמן בואו של המשיח הרמוז בפסוקים שבספר דניאל[56]. וכך כותב רבי סעדיה גאון בספרו אמונות ודעות[57] 'ומצאתי בני אדם שלא היתה להם עצה עד שטענו תוספת בתאריך, ודימו שמלכות פרס נתקיימה על ארץ ישראל לפני מלכות יון כשלש מאות שנה בערך, ושמנין מלכיהם בתקופה זו היו שבעה עשר מלכים, ועניתי להם מן הכתוב בספר דניאל שלא יתכן שיהא בין מלכות בבל ובין מלכות יון ממלכי פרס על ארץ ישראל יותר על ארבעה מלכים. לפי שאמר המלאך לדניאל ע"ה[58] 'ואני בשנת אחת לדריוש המדי עמדי למחזיק ולמעוז לו, ועתה אמת אגיד לך הנה עוד שלשה מלכים עומדים לפרס, והרביעי יעשיר עושר גדול מכל וכחזקתו בעושרו יעיר הכל את מלכות יון', הנה פתר דבר זה מכל צדדיו אלה התשובות עליהם'.

בפולמוס זה עסקו רבים מהמפרשים, וביניהם הרלב"ג[59] האברבנאל[60], המהר"ל[61], ותלמידו הצמח דוד[62], וכ"כ עזריה מן האדומים[63], ועוד, ובעזרת ה' נרחיב על כך במאמר נוסף.

תוספת

חורבן בית המקדש השני אירע שנה אחר שנת השמיטה כמבואר בגמרא[64], על פי הברייתא סדר עולם[65]. בגוף המאמר הבאנו את דברי הגמרא במסכת עבודה זרה ופירושי הראשונים שם, שהחורבן אירע בשנת 3828 לבריאה. לפי זה היתה שנת 3827 שנת שמיטה. אך כאשר מחלקים את הזמן מאז עד עתה, בשבע, הרי לנו שהשמיטה האחרונה היתה צריכה לחול בשנת תשס"ו 5766 ולא בשנת תשס"ח 5768, והבאה בשנת תשע"ה 5775, כפי שמקובל כיום.

הפתרון לבעיה זו הובא במהדורה החדשה של מסכת עבודה זרה של הוצאת ארטסקרול, וכך נאמר שם – העולם נברא בכ"ה באלול, והאדם בשנה הבאה בא' בתשרי. עובדה זו גרמה לכך שהיו שתי שיטות כיצד למנות את השנים מבריאת העולם: במזרח (בבבל) היו מונים את השנים החל מבריאת האדם, ואז א' בתשרי, חושבה השנה הראשונה. ובמערב (בארץ ישראל), היו מונים את השנים החל מבריאת העולם, אשר אירעה חמשה ימים קודם לכן, בכ"ה באלול של השנה שלפני כן. אף על פי ש"שנה" זו לא ארכה עי אם חמשה ימים בלבד, החשיבוה חכמי המערב לשנה שלימה, בהתאם לכלל[66]: "יום אחד בשנה חשוב שנה". שנה זו קרויה שנת תוהו, משום שלא נברא דבר במשך רוב אותה שנה[67]. הגמרא, אשר נתחברה בבבל, נקטה כשיטה המונה מבריאת האדם, וכך עשו גם כל הראשונים בפירושיהם. לפי זה, שנתו הראשונה של חיי אדם הראשון היא השנה הראשונה לבריאה, שנתו השניה היתה השנה השניה לבריאה וכן הלאה.  לפי השיטה השניה, הסוברת שהמנין מתחיל מבריאת העולם, מקדימה כל שנה בשנה אחת, שהרי השנה הראשונה למנינה היא שנת תוהו, שנתו הראשונה של אדם היתה השנה השניה לבריאה, שנתו השניה היא השנה השלישית לבריאה וכן הלאה. במשך הזמן בטלה שיטת המנין של הגמרא, והשיטה השניה התקבלה בכל קהילות ישראל. ואם כן, התאריכים שלנו קודמים תמיד בשנה אחת לתאריך הגמרא והראשונים, בעוד שכל הראשונים כתבו שחורבן הבית השני היה בשנת 3829, הם מתכוונים לשנה שאנו קוראים שנת 3830. ושנת השמיטה שלפני החורבן לפי שיטת המנין שלנו היא שנת 3829 ולא 3828. מחישוב משנת 3829 עולה כי שנת 5768 היא שנת שמיטה, אחר 277 מחזורי שמיטה, וכן שנת 5775, 5782, וכן הלאה- השנים שבהן אכן נוהגת השמיטה בזמננו. אין כל סתירה אפוא בין התאריכים הכתובים בראשונים לבין התאריכים שבהם אנו נוהגים את השמיטה[68].


[1]. ט ע"א.

[2]. משלי י כז.

[3]. מגילה סוף פ"א סוף הי"ב.

[4]. חגי ב ט.

[5]. בבא בתרא סוף ג ע"א-ג ע"ב.

[6]. זבחים פי"ג ה"ג.

[7]. חלק מלשון תוספתא זו הובאה בגמרא מסככת זבחים קיח ע"ב.

[8]. פסיקתא רבתי פיסקא מז – אחרי מות.

[9]. כעין זה בויקרא רבה פרשה כא אות ט.

[10]. ויקרא טז ג.

[11]. עד כאן מדברי ה'תולדות יצחק' (פרשת בראשית) שחיבר רבי יצחק קארו דודו של הבית יוסף.

[12]. הל' שמיטה ויובל פ"י ה"ג.

[13]. מלכים א ו א.

[14]. עבודה זרה ט ע"א ע"פ רש"י שם ד"ה כי, וכך מפורש גם בתשובות הגאונים [הרכבי סי' מה], ילקוט שמעוני פרשת בא רמז קפט, תהילים רמז תשלח, ספר התרומה הל' עכו"ם סי' קלה.

[15]. רש"י עבודה זרה שם, כפתור ופרח שם.

[16]. לח ע"א.

[17]. דברים ד כה.

[18]. סנהדרין צז ע"א ד"ה ושני.

[19]. כמבואר בפסוקים (מלכים ב פרק כה, ובירמיהו פרק נב.

[20]. מלכים א יא מב.

[21]. מלכים א טו א.

[22]. מלכים א טו ט, ראה במצודת דוד שם שהשנים היו מקוטעות.

[23]. מלכים א טו י.

[24]. מלכים א כב מב, ראה במצודת דוד שם שהשנים היו מקוטעות.

[25]. מלכים ב ח יז.

[26]. מלכים ב ח כו.

[27]. מלכים ב יא ג, ראה במצודת דוד שם שהשנים היו מקוטעות.

[28]. מלכים ב יב ב.

[29]. מלכים ב יד ב.

[30]. מלכים ב טו ב.

[31]. מלכים ב טו לג.

[32]. מלכים ב טז ב.

[33]. מלכים ב יח ב.

[34]. מלכים ב כא א.

[35]. מלכים ב כא יט.

[36]. מלכים ב כא א.

[37]. מלכים ב כג לא.

[38]. מלכים ב כג לו.

[39]. מלכים ב כד ח.

[40]. מלכים ב כד יח.

[41]. מלכים ב יד כב.

[42]. מלכים ב יד ב.

[43]. שם מלכים ב יד כב.

[44]. ראה ברד"ק שם עוד אופן למניית זמן עמידתו של בית המקדש הראשון.

[45]. ראה שם באברבנאל שלפי סדר עולם בית המקדש נחרב בשנת 3331 לבריאת העולם. האברבנאל מסביר שם שהסדר עולם משנות יהרם בו יהושפט ומשנות עוזיהו 20 שנה. האברבנאל שולח לעיין בספרו ימות עולם.

[46]. לדעת רש"י עבודה זרה דף ט ע"א בית המקדש השני נחרב בשנת 3828 לבריאת העולם, ואילו לדעת תוספות שם ורוב הראשונים בית המקדש השני עמד 420 שנה מליאות והוא נחרב בשנת 3829 לבריאת העולם, וכך כתב גם רש"י בערכין.

3829.

[47]. עבודה זרה ט ע"א.

[48]. פרק ל.

[49]. מעין ב' תמר ג.

[50]. פרק ראשון.

[51]. ס' י"ב פרק ז'.

[52]. מאור עינים-ימי עולם [לר' עזריה מן האדומים] פרק לו.

[53]. כך סבר גם ידידיה האלכסנדר בספרו מן העתים.

[54]. מלחמות, ספר ו פרק ז.

[55]. כך נאמר בספר מאור עינים-ימי עולם [לר' עזריה מן האדומים] פרק לו בשם איבסיבי"או הקיסרי וכל קהל עדת חכמי הנוצרים.

[56]. פרק ט.

[57]. מאמר שמיני אות ט.

[58]. דניאל יא א-ב.

[59]. רלב"ג דניאל ז ט.

[60]. מעייני הישועה לאברבנאל מעיין ב תמר ג, מעיין י תמר ז-ח, מעיין יא תמר ג, וספר זבח פסח לאברבנאל.

[61]. באר הגולה למהר"ל עמודים 139-140.

[62]. צמח דוד א – ג' תמ"ח, ב – ג' שפ"ט

[63]. מאור עינים-ימי עולם [לר' עזריה מן האדומים] מפרק לו ואילך.

[64]. ערכין יא ע"ב ותענית כט ע"א.

[65]. פרק ל'.

[66]. ראש השנה ב, ע"א ע"ב.

[67]. רבינו יוסף גאון, אוצר הגאונים ראש השנה, תשובות, ז-ח, ספר העבור לראב"ע, ליק תרלד, ד, ג עמוד ב.

[68]. ראה שו"ת מהרלב"ח קמג השורש הא' ד"ה הנה הוא  מבואר, בעל המאור על מסכת עבודה זרה דף ט, רמב"ם הל' שמיטה ויובל פ"י ה"ב וכסף משנה ואור שמח שם, תוספות בראש השנה ח ד"ה לתקופות,שו"ת המבי"ט סי' נ, בית יוסף יו"ד סי' שלא אות יט, חזון איש או"ח סי' קלח אות א, דרך אמונה הל' שמיטה ויובל יח. ראה גם ביאור הגר"א חו"מ סי' סז אות ח', שו"ת מהר"ם שיק או:"ח סי' קצב\ שו"ת בני ציון א' א' נ', חזון איש במכתב כב המודפס בסוף דרך אומנה חלק ד. מגיד הרקיע להרב משה הסגל הודפס בקרית ספר שנת תשס"ב, ב, ז ו-יב.

הגב על הנושא


לתחילת הדף