אתה נמצא כאן: דף הבית » תשובות מורינו הרב אשר וייס » חולה האכול ביום כיפור האם חייב לברר מצבו ע"י בדיקות כדי למנוע אכילה שלא לצורך

חולה האכול ביום כיפור האם חייב לברר מצבו ע"י בדיקות כדי למנוע אכילה שלא לצורך

אלול תשע"ב

כבוד ידי"נ ויקיר לבבי

ד"ר הלל שטיינר הי"ו

הנני במענה קצר על שאלתו.

מי שיש חשש שיש לו מחלת כליות או לב וספק פקו"נ הוא, והלכה פשוטה דספק פקו"נ דוחה את יוה"כ ומותר לו לאכול ולשתות ביוה"כ לפי הצורך. אך אפשר לברר את מצבו הרפואי ע"י בדיקות רפואיות. בחשש למחלת כליות ע"י בדיקות דם ובחשש לבעיות לב ע"י בדיקת מאמץ וכדו' האם מחוייב הוא לעשות בדיקות אלה על מנת למנוע אכילה ושתיה שלא לצורך ביוה"כ, או שמא כיון שיש לפנינו ספק פקו"נ מותר לו לאכול ולשתות.

באמת יש להסתפק בזה, דהלא כלל ידוע בפוסקים דלא סמכינן ארובא וחזקה היכא דאפשר לברר, ולכאורה ק"ו הדבר, ומה אם במקום שאמרה תורה אחרי רבים להטות, וכך גם במקום דאזלינן בתר חזקה ואעפ"כ אמרו דכל היכא דאיכא לברורי לא סמכינן על הלכות אלה ק"ו במקום ספק גמור דצריך לברר.

אך אפשר לומר היפוך הדברים, דכל היכא דאפשר לברר לא סמכינן על רוב וחזקה אלא הדבר נשאר בספיקו. והרי בני"ד זה דין הספק, דספק פקו"נ להקל ולפיכך יש להאכילו ביוה"כ וספיקו לקולא.

וראיתי בפני יהושע (פסחים ט' ע"ב) שכתב לבאר מה דלא סמכינן אחזקה כשאפשר לברר משום שאין כאן ספק וכל שאין ספק בפנינו לא אזלינן בתר חזקה, עי"ש. ומדבריו למדנו דכל שאפשר לברר הרי זה כאילו אין כלל ספק אלא פשוט דיש לחקור ולהגיע לבירור הדברים ולכאורה ה"ה בני"ד.

אך באמת כבר נחלקו גדולי עולם הנתיבות והחמדת שלמה בכל עיקר הלכה זו דלא סמכינן ארובא וחזקה כשאפשר לברר אם מה"ת היא או מדרבנן. בשו"ת חמדת שלמה (אהע"ז סימן י"ח) כתב בעל הנתיבות דמה"ת לא מהני חזקה כשאפשר לברר, אך בחמד"ש שם (סימן י"ט) דחה דבריו ונקט דאין זה אלא מדרבנן, עי"ש.

ואם נקבל את דברי הנתיבות, שכפי הנראה הבין כהבנת הפנ"י הנ"ל, נראה בני"ד דחייבין לברר, אך לשיטת החמד"ש מסתבר דלא אמרו כן אלא בבואנו להקל באיסור והיתר, אבל כשבאנו להחמיר בפקו"נ מהי"ת לומר דאין להקל במה שנצרך על מנת להציל את הנפש, ועדיין צ"ע.

 

ב

אך באמת נראה עיקר בזה דעד כאן לא אמרו כל עיקר הלכה זו אלא במה שאפשר לברר בקל ולא בטורח, אבל במה שצריך טורח והוצאות אין צריך לברר.

דהנה בשני מקומות מצינו יסוד זה דאין סומכין על חזקה כשאפשר לברר:

א. בשו"ע או"ח סימן ח' ס"ט מבואר דצריך לבדוק את הציציות לפני לבישת הטלית, ואף דיש חזקת כשרות לציצית ואין צריך לחשוש שנפסלו שהרי סמכינן על החזקות, אלא דכיון שבקל אפשר לבדוק צריך לעשות כן, כ"כ המג"א שם ס"ק י"א, ועי"ש במחצית השקל.

ב. ביו"ד סימן י"ח ס"ב מבואר דאף דנבדק סכין של שחיטה לפני השחיטה צריך לחזור ולבודקו לאחר ששחט בה ולא סמכינן על החזקה שהסכין כשר לשחיטה כיון שאפשר לבודקו.

וידעתי שבשתי הסוגיות כאחד נחלקו הראשונים והפוסקים, ובאמת כבר נחלקו הראשונים בכל עיקר הלכה זו דלא סמכינן אחזקה במקום שאפשר לברר, עיין בריטב"א פסחים דף ד' ע"א ובחולין דף ג' ע"ב. אף מ"מ רוב הפוסקים נקטו דצריך לברר.

אך כבר כתב המג"א שם באשל אברהם, ובגנת ורדים כלל ס"ב, וכ"כ בבינת אדם שער רוב וחזקה סימן ט' דרק כשאפשר לבדוק בקל ללא טורח והפסד צריך לבדוק.

ומשו"כ נראה דבני"ד אינו חייב לבדוק כיון שכל בדיקה רפואית אינה ללא טורח וצער ואם אין צורך רפואי לעשות בדיקות אלה אינו חייב לבדוק מעיקר הדין אלא סומך על הא דספק פקו"נ לקולא.

אך אף שאין זה חיוב מעיקר הדין ודאי שראוי והגון לערוך בדיקות אלה כדי למנוע אכילה ומלאכה שלא לצורך ביוה"כ, והמרבה בבדיקות הרי זה משובח.

בהוקרה ובידידות

אשר וייס

הגב על הנושא


לתחילת הדף