אתה נמצא כאן: דף הבית » שאלות אחרונות » אישות ומעמד אישי » חיוב מזונות כשנישאו בנישואין אזרחיים

חיוב מזונות כשנישאו בנישואין אזרחיים

שאלה:

בני זוג שנישאו בנישואין אזרחיים, האם חייב הבעל במזונות אשתו כדין בעל שחייב במזונות אשתו, או לא?

תשובה:

הבעל אינו חייב לזון את אשתו, וראה במקורות.

מקורות:

פולמוס גדול מצינו בדברי הפוסקים האחרונים, בדבר נישואין אזרחיים – אם יש להם תוקף על פי דין תורה, ונפק"מ בכך, אם צריכה ממנו גט קודם שתנשא לאדם אחר. יש שצידדו לומר, דאף על פי שלא נישאו כדת משה וישראל מ"מ יש תוקף לנישואין אלו, וזאת, ע"פ האמור בגיטין (פא א): "המגרש את אשתו ולנה עמו בפונדקי, בית שמאי אומרים אינה צריכה הימנו גט שני, ובית הלל אומרים צריכה הימנו גט שני. אימתי, בזמן שנתגרשה מן הנישואין, ומודים בנתגרשה מן האירוסין שאינה צריכה הימנו גט שני, מפני שאין לבו גס בה". ומסקינן, דפלוגתתם כשלא ראוה שנבעלה, דבית הלל סברי דאף שלא ראוה שנבעלה אנן סהדי דודאי כך היה, ובית שמאי סברי דאין הולכין בזה בתר אומדנא לחוד. אולם אם ראוה שנבעלה, צריכה גט לכו"ע, משום דחזקה "אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות". עפ"ז נראה, דאף שנישאו בנישואין אזרחיים כיון דודאי בא עליה, ביאתו נחשבת כמעשה קידושין מחמת החזקה הנ"ל, והרי היא נשואה לו לכל דבר ואינה מותרת לעלמא בלא גט.

אמנם, בשו"ע (סי' קמט סעי' ו) כתב בשם הריב"ש (סי' ו), דאיש ואשה שנישאו זה לזה בחוקות הגוים, אע"פ שמתיחדים זה עם זה בכל יום אין חוששין להם משום קידושין, וכ"פ הרמ"א (סי' כו סעי' א). וכמה טעמים בדבר:

א. מה דמצינו דקידושי ביאה יש להם תוקף, הוא רק כשיש עידי יחוד כשרים, אבל כאן, אף שידוע לכל שחיים יחד מ"מ אין עדים כשרים המעידים על התיחדותם יחד משך זמן הראוי לביאה.

ב. חזקה זו דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות אינה אמורה אלא באשתו שגירשה, דכיון שהורגל בה, אף שאינו משוקע בחטא יש לחוש שמא יבוא עליה, ובהא אמדינן לדעתו, דכיון שאין רצונו לעבור באיסור פנויה מסתמא היתה דעתו לקידושין. אבל בסתם אשה שאין ליבו גס בה ואינו רגיל אצלה ואפ"ה נזדווג עמה ימים רבים, מוכחא מלתא דמשוקע הוא בחטא ביותר, ובהא אפשר שלשם זנות נתכוון.

וביותר, דהא חזינן שאינו חושש מאיסור נדה החמור, וא"כ אומדנא ברורה היא דאינו חושש לאיסור הקל של פנויה, ואין סיבה לומר שהיתה כוונתם לשם קידושין.

ג. טעם נוסף כתבו בזה רבים מן הפוסקים, דחזקה זו שאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות, היתה רק בדורות הראשונים שהיה דרכם לקדש בביאה, והיה דין זה ידוע לכל, אך בזמננו שאין דרך לקדש בכך ואין דין זה ידוע אלא לתלמידי חכמים הבקיאים בהלכות קידושין, וגם עדי היחוד אינם בקיאים בזה כלל, אין לחוש לכך כלל, דודאי היתה כוונתן לשם זנות בעלמא.

כדברים אלו הובא להלכה בשו"ת התשב"ץ (ח"ג סי' מז), שו"ת רבי אברהם בן הרמב"ם (סי' נב), שו"ת תרומת הדשן (סי' רט), שו"ת בנימין זאב (סי' ק), שו"ת הרדב"ז (סי' שנא), ושו"ת אבקת רוכל (סי' פ, פא). ועיין עוד מש"כ בזה בביאור הגר"א (אבהע"ז סי' כו ס"ק א), ס' המקנה (קידושין קו"א סי' כו אות א), שו"ת מהר"ם שיק (אבהע"ז סי' כא) ושו"ת צמח צדק (אבהע"ז סי' קלח), שו"ת בית אפרים (אה"ע סו"ס מב) בשם השאג"א, ושו"ת מנחת אלעזר (ח"ג סימן יב).

מיהו, בשו"ת צפנת פענח (סי' כו) נקט כי אף שאין תוקף לנישואין אלו ואין היא נחשבת לו כאשתו, מ"מ מטעם אחר יש להצריכה גט. ויסוד דבריו, ששני גדרים יש במעשה הקידושין: קנין האישות, שעל ידו היא מותרת לבעל בביאה, ומה שהיא נאסרת על כל העולם כהקדש ו"אשת איש" איסורה בכרת.

וכתב לחדש, שלענין פילגש או בני זוג הנשואים בנישואין אזרחיים, אף על פי שלא נעשה "מעשה קנין" הראוי על פי דין, ואין היא נחשבת "אשת איש" מצד "גדרי הקנין" שבזה, מ"מ אסורה אשה זו על כל העולם מחמת עצם זה שייחדה אדם זה לו לאישות, ואינה מותרת לעלמא בלא גט. ולדעתו, כל שאינם רואים במעשיהם זנות בעלמא, אלא כוונתם לנהוג יחד מנהג אישות, די בכך כדי להחשיבה כמיוחדת לו ולהצריכה גט. ועיי"ש שהוכיח דבריו מסוגיות הגמ' במקומות רבים.

בשו"ת מלמד להועיל (אבהע"ז סי' כ) הסכים אף הוא שיש להחמיר ולהצריך אשה זו גט מספק, ולמד דינו מדברי הבית יוסף (סו"ס כז) שכתב בשם הרשב"ץ: "יהודי נשא גויה ונתגיירה עמו בלא קידושין וכתובה, ואחר כך הלך והניחה, אינה צריכה גט. שאפי' יאמר שבא עליה לשם קידושין, כיון שלא נתיחד עמה בעדים אינו כלום". ומבואר, שאילו היו לו עדים המעידים על כך, אין להתירה בלא גט. וא"כ אף שלא טען שנתיחד עמה בעדים יש לחשוש מספק שמא כך היה. וכדברים אלו פסק לדינא הג"ר יוסף אליהו הענקין בספרו פירושי איברא, והאריך עוד לקיים דבריו אלו בתשובותיו (סי' עו).

מיהו רבים מפוסקי זמנינו לא חשו לחומרא זו כלל, עי' אגרות הגרח"ע גרודזנסקי (סי' ל), שו"ת חלקת יעקב (ח"א סי' א), ושו"ת אגרות משה (אה"ע ח"א סי' עה) שהקלו בזה להתירה בלא גט כלל, וראה מה שהאריך בכל זה בשו"ת משנה הלכות (ח"ט סי' רעח).

ומכל מקום, לענין חיוב מזונות נראה פשוט דהכל מודים שאין הבעל חייב בהן, וזאת משני טעמים:

א. הואיל ואין מצריכין אותו לגרשה אלא מספק – "מספיקא לא מפקינן ממונא" [ואין לדמות דין זה למה שנתבאר לעיל דבספק מגורשת חייב הבעל לפרנסה מחמת שהיא מעוכבת מחמתו מלהנשא לאדם אחר, דשאני התם דנעשה מעשה גמור של קידושין ויש ספק לפנינו בדבר תקפותו של הגט המבטלו, משא"כ כאן דחששא בעלמא היא שמא היתה כונתו לקידושין, ובידו לומר שמעולם לא היתה כוונתו לכך].

ב. הואיל ונידון זה נתון בפלוגתא בין הפוסקים, יוכל הבעל לטעון "קים לי" כדעת המקילים להתירה לעלמא בלא גט, ופשוט, וע"ע מש"כ בזה בשו"ת יביע אומר (ח"ט אבהע"ז סו"ס כז).

 

הגב על הנושא


לתחילת הדף