אתה נמצא כאן: דף הבית » שאלות אחרונות » חגים וזמנים » ישיבת אבל ובתשעה באב על כסא

ישיבת אבל ובתשעה באב על כסא

שאלה:

 יש כסאות המצויות כיום, אשר המושב הינו בשיפוע כלפי מעלה, ובמקום הישיבה יש פחות מגובה ג' טפחים, אך כלפי הרגליים הוא יותר מגובה ג' טפחים, האם מותר לאבל לשבת עליו בקבלת ניחומים, וכן האם מותר לישב על כסא זה בתשעה באב.

תשובה:

א. בגמרא במו"ק (כז.), תנו רבנן: מאימתי זוקפין את המטות בערב שבת – מן המנחה ולמעלה. אמר רבה בר הונא: אף על פי כן, אינו יושב עליה עד שתחשך. וכתבו התוס' (שם ד"ה מן המנחה), פי' בתוספות הרב דמספקא ליה אי מנחה גדולה אי מנחה קטנה, דמקודם לכן אינו יושב עליה, נראה לי דמכאן סמכו שלא לישב ע"ג כסא וספסל, אף על פי שאין ראיה גמורה דשאני מטה הואיל וצריך כפייה ולא מצינו כפייה בכסא וספסל. ע"כ. וכ"פ מהר"ם (הל' שמחות סי' נד) וז"ל: ואבל, משמע בהדיא בסוף פרקין שכל שבעה אין לו לישב אלא ע"ג קרקע. ע"כ. וכ"כ גם בהגמ"י (פ"ה מתעניות אות ת) וז"ל: ונראה למהר"ם מנהג צרפת שאין יושבים בט' באב על ספסלים עד תפלת המנחתה, שהרי האבל כל שבעת הימים אין לו לישב אלא ע"ג קרקע. וכ"פ מרן בשו"ע (יו"ד סי' שפז ס"א) וז"ל: אבל חייב בכפיית המטה. ובשעת שינה ואכילה, יושב על מטה כפויה, אבל כל היום אינו יושב, אפילו על מטה כפויה, אלא על גבי קרקע. וכן המנחמים אינם רשאים לישב אלא ע"ג קרקע. ע"כ. ובט"ז וש"ך שם הביאו דברי הרש"ל דהאבל א"צ לישב ע"ג קרקע אלא כשהמנחמים אצלו, ואז גם המנחמים צריכין לישב ע"ג קרקע, אא"כ אמר להו האבל שבו ע"ג ספסלים, דמצי מחיל ליקריה (ואפשר משום הכי אין המנחמי' יושבין בזמן הזה ע"ג קרקע דמחיל האבל מסתמא), ולישב האבל ע"ג כרים וכסתות בעוד שהמנחמים אצלו לא יתכן, אמנם חולה וזקן שיש להם צער בישיבת קרקע מותר להשים כר קטן תחתיו עכ"ל. וכתב הט"ז דמ"ש הרש"ל שאין צריך האבל לישב ע"ג קרקע אלא כשהמנחמים אצלו, פירוש, אבל בלאו הכי יכול לעמוד או לילך בחדרו, אבל על כל פנים אסור לישב ע"ג ספסל. ע"כ.

אלא דמה שאמרו שאינם רשאים לישב אלא ע"ג קרקע, הנה מצאנו דעות שונות בזה, שכן בדרישה הביא מהתשב"ץ וז"ל: ולישב האבל על גבי כרים וכסתות בעוד שהמנחמין אצלו נראה דלא יתכן, אמנם חולה וזקן שיש להם צער בישיבת קרקע מותרין להשים כר קטן תחתיו. ע"כ. הרי שנקט דדוקא ע"ג הקרקע ממש צריכים הם לשבת, ואפי' להניח כסתות תחתיהם אסור.

אולם בברכי יוסף (או"ח סי' תקנב ס"ק ח) כתב דמ"ש השו"ע שנהגו לישב בסעודה מספקת ע"ג קרקע, אין הכוונה ע"ג קרקע ממש, כי ע"פ הקבלה צריך להפסיק בבגד בינו לקרקע, כי אין לישב בקרקע אפילו עם בגדיו, אלא על בגד שאינו מיוחד למלבושיו. מהר"ר שמואל ש"א בחידושיו. ע"כ. וכ"כ במועד לכל חי (סי' י אות לה). [אמנם בזה"ז שהקרקע שלנו מרוצפת, כתב בכף החיים (שם ס"ק לט) דשפיר יכול לישב גם על הקרקע. וכ"כ בשו"ת משה האיש (או"ח סי' כב אות א), [ודלא כמ"ש בשו"ת דברי מלכיאל (ח"ו סי' ט)]. ובשו"ת מעשה אברהם (חאו"ח סי' ד) כתב עוד לחלק בין ארץ טומאת העמים, לארץ הקודש דשפיר דמי לישב אף ע"ג הקרקע.] וכ"כ הגרע"א בהג' ליו"ד שם, שמותר להציע כרים וכסתות על הקרקע ולישן עליהם. ומשמע דס"ל דגם זה חשיב ע"ג קרקע. וע"ע בספר אדני פז (דף כו ע"ב) שכתב שעל נסר של עץ או כר שאינו גבוה טפח, חשוב כיושב ע"ג קרקע. וכ"כ במועד לכל חי (סי' י אות לה), והביאו בבן איש חי (דברים שנה א אות כ).

ורבינו חיים פלאג'י בספרו שו"ת חיים ביד (סי' קכה אות קג) כתב שמנהג זה לישב ע"ג קרקע, ליכא בכמה מקומות, ואדרבה כתב להעיר על אותם הנוהגים לישב דוקא ע"ג קרקע ממש, וז"ל: וצר לי מאד על היושבים על הקרקע, כי מחמת דטרודים בהבלם ישבו לארץ בלי לוחות ונסרים תחתיהם, ומתקררים מלחלוחית הארץ, ויגרמו להם חולאים ויסתכנו, ומצוה לפקח עיניהם על זה, ומה טוב להעמידם כפעם בפעם, ומסתיי דבעת התפילות וכשבאים זרים לבקר ולנחם דישבו על הארץ. ע"כ. וכ"כ בשלחן גבוה (יו"ד סי' שפז ס"ק ד), דאחר שהביא דברי הדרישה הנ"ל, כתב וז"ל: משמע דעל גבי קרקע שכתב רמב"ן, הוא דוקא בלא שום דבר תחתיו, וזה תימה שאין המנהג כן, אלא משים כרים וכסתות לכל. ושמא, הכל חולים אצל הקור. ויושב על גבי קרקע ממש, אפי' בימי הקיץ, מזיק לו לחות הקרקע. ע"כ.

גם בערוך השלחן (יו"ד סי' שפז סע' ג) כתב בזה"ל: ועכשיו לא נהגינן בכפיית המטה מתרי טעמא, חדא, שהמטות שלנו אינם עשויים כמטות שלהם שיהא שייך בהם כפייה. ועוד, שהגויים יתמהו ויאמרו שאיזה מין כישוף יש בזה, ולדעתי יש עוד טעם מפני שאין ישיבתינו על המטות ואצלינו יושבים על הקרקע, ולא דווקא על הקרקע, אלא על ספסל קטן או על כרים וכסתות [הגרע"א (א"ה, הוסיף בדעתו של הגרע"א דה"ה שמותר על ספסל קטן)]. ויש שמצריך דווקא על גבי קרקע [עי' ש"ך], אבל מירושלמי רפ"ג דברכות נ"ל ראיה דאינו כן, דגרסינן התם דכתיב באיוב "וישבו אתו לארץ", על הארץ אין כתיב כאן, אלא לארץ דבר שהוא סמוך לארץ ע"ש.

אך באמת העולם נהגו להקל גם בספסל נמוך, ויש לעיין למקורם בזה. וכבר תמה בזה בנתיבי עם (יו"ד סי' שפז) שראה מנהג האשכנזים לישב ע"ג ספסלים נמוכים, ולא ידע על מה הם סומכים.

אכן, בשו"ת זרע אמת (ח"ג דף קצג ע"ד) כתב לבאר, דכיון שהתוס' במו"ק (שם) לא נתברר להו אם מותר לאבל לשבת ע"ג כסא או ספסל, אפשר שע"ז סמכו העולם שאינם נזהרים לישב דוקא ע"ג קרקע, משום דבאבילות אזלי' לקולא.

ואמנם מי שהוא חלוש בבריאותו או מעוברת, הנה אף שהש"ך והט"ז לא התירו לו אלא כר תחתיו, כבר כתב בערוה"ש (שם) שלא ישבו כלל על הארץ אלא על מקום גבוה. ע"ש. ויתבאר עוד בסמוך.

ב. ולענין ישיבה בתשעה באב על הארץ, מקורו מדברי הגמרא בתענית (ל.), דתנו רבנן: כל מצות הנוהגות באבל נוהגות בתשעה באב: אסור באכילה ובשתיה, ובסיכה ובנעילת הסנדל, ובתשמיש המטה, ואסור לקרות בתורה בנביאים ובכתובים, ולשנות במשנה בתלמוד ובמדרש ובהלכות ובאגדות. וכתב מרן בבית יוסף (סימן תקנט), לכן נראה למהר"מ (הל' שמחות סי' סד) מנהג צרפתים שאין יושבין על גבי ספסלים עד תפילת המנחה, דומיא דאבל שיושב על גבי קרקע כל שבעת ימי אבלו. עכ"ל. והביא עוד תשובת הראבי"ה (ח"ג סי' תתצ) שכתב: ליל תשעה באב חולצין מנעליהם וכו' ויושבים לארץ כאבלים. וכן כתבו הגהות מיימון (מנהגי ת"ב) ובאור זרוע ח"ב (סי' תטז), ובספר האשכול (עמוד טז), ובספר הרוקח (סי' שיב), ובהגהות אשרי (סוף תענית), ובמרדכי (תענית סי' תרלה, ומ"ק סי' תתצה). והכל בו (סי' סב דף כו ע"ב). ועוד ראשונים. וכ"פ הטור (ריש סי' תקנט).

גם בשו"ע (סי' תקנט ס"ג) כתב: ליל תשעה באב ויומו, יושבים בבית הכנסת לארץ עד תפלת מנחה. ע"כ. [אלא שמלשונו משמע שדוקא בביהכנ"ס צריך לישב על הארץ. וזה צ"ב, שהרי הטעם לישב סמוך לקרקע הוא כדין אבל, ומה שנא בית הכנסת מביתו, בשניהם אבל הוא.]

ובספר מהרי"ל (הל' תשעה באב) אי', "מהר"י סג"ל ישב להדיא על הרצפה ולא על גבי המעלה דלפני תיבה". והובא בשיירי כנה"ג (סי' תקנט הגה"ט ס"ק יב). ור"ל דכשם שבאבל כתבו האחרונים שאין לו לישב על ספסל, אלא ע"ג הקרקע דוקא, לפיכך היה יושב על הריצפה דוקא, ואפי' לא על המדרגה שיש לפני התיבה. וכ"כ בדעתו בא"ר שם ובמקו"ח לבעל החו"י (סי' מג סו"ס א, וסי' תקנט ס"ג).

ג. אלא שהנה מקור הא דיושבים לארץ כאבלים, הוא מדכתיב (איכה ב, י) "ישבו לארץ ידמו זקני בת ציון", והוא ע"ד מה שאמרו באיוב (ב, יג) "וישבו אתו לארץ שבעת ימים ושבעת לילות ואין דובר אליו דבר כי ראו כי גדל הכאב מאד", וכבר הביא בערוה"ש (יו"ד סי' שפז) את דברי הירושלמי (פ"ג דמו"ק) דעל הארץ לא נאמר, אלא לארץ, ור"ל על דבר הסמוך לארץ. ומכאן למדו האחרונים שמותר לישב על כסא פחות מג"ט, שכן כל פחות מג"ט ארעא סמיכתא היא, כמ"ש רש"י (יומא יא: ד"ה ולאו כלום), וכ"כ גם הרמב"ם (שבת פי"ד ה"י).

וכן כתב בילקוט הגרשוני (סי' תקנט סק"א), שאף בט' באב רשאי לישב על ספסל קטן שאינו גבוה שלשה טפחים, דהאי חומרא לישב על גבי קרקע יש לה סימוכים מהירושלמי (פ"ג דמ"ק), דמאי דכתיב גבי איוב, וישבו אתו לארץ, על הארץ לא נאמר, אלא לארץ, דבר הסמוך לארץ, וסמוך היינו ג' טפחים. ולכן יש מקום להקל בזה לזקן ולכל מי שאינו יכול. ע"ש. ומקורו מספר עיון תפילה למהר"ש מרומלוב.

ומטעם זה, גם באבל יש מקום להקל לישב על ספסל נמוך פחות מג' טפחים, שכן כל פחות מג' טפחים כסמוך לארץ חשיב, וכ"כ בדעת תורה למהרש"ם (יו"ד סי' שפז) להתיר בפחות מג' טפחים. וכ"כ בגשר החיים (עמוד ריב), שכיום אין נזהרים אף בט' באב לישב על פחות מטפח כדברי האדני פז, אלא יושבים על דרגש הגבוה יותר מטפח מן הקרקע. ובחלש וזקן כתב הש"ך להקל. ע"ש.

ואף לדעת הסוברים להחמיר באבל שאין לו לישב אלא על הריצפה, כתב המג"א (סי' תקנט ס"ק ב): ונ"ל דמותר לישב על השק, דאינו אלא מנהג לישב ע"ג קרקע. ע"כ. הרי שמצד אחד כתב דבתשעה באב, כיון שאינו אלא מנהג, יש להקל בזה. אך מאידך לא היקל אלא על גבי שק. [עי' במה שהשיג ע"ד בא"ר מדברי מהרי"ל הנ"ל דמשמע שצריך דוקא ע"ג קרקע. ובפמ"ג (א"א ס"ק ב) כתב ליישב, וי"ל על גבי מעלה לא ישבו, הא כר קטן ושק שרי]. וכ"כ במחצית השקל (ס"ק ב) דבאבל לא התירו כ"א לזקן או לחולה. מ"מ בט"ב כיון דישיבה על הארץ אינו רק חומרא, יש להקל. וכ"כ בעל החו"י בספרו מקו"ח (סי' מג סו"ס א) וז"ל: והתרתי לזקן ולבעל בשר לישב על המדרגות שלפני ארון הקודש בתשעה באב, ואפי' לכל אדם אין איסור. ע"כ. [וע"ע בשו"ת הלק"ט (ח"ב סי' קכב) לגבי איצטבא היוצאת מהקיר שנחשבת כקרקע.]

ומטעם זה כתב השו"ע (סי' תקנט ס"ג) שיושבים לארץ רק עד תפלת המנחה,  הרמ"א (בהג"ה שם ובד"מ ס"ק א) כתב, שהמנהג לישב על גבי ספסלים אחר יציאת בית הכנסת של שחרית, דהיינו אחר חצות היום, שמאריכים עם הקינות בבית הכנסת. ע"כ. וכתב הפמ"ג לבאר דבאבל אסור על גבי כסא וספסל מדינא, עיין יורה דעה שפ"ז, וכאן ממנהגא, ומקילין אחר חצות. וכ"כ במשנ"ב (שם ס"ק י).

אמנם עי' למו"ז מרן זיע"א בספרו חזו"ע ד' תעניות שכתב שגם בתשעה באב יש להקל לכל אדם לישב על שרפרף עד טפח, ולזקן ותשוש כח יש להקל אף על שרפרף עד ג"ט. ע"כ. ואי נימא דחשיב ארעא סמיכתא, ובפרט בת"ב, נראה דיש מקום להקל לכו"ע עד ג"ט.

ולענין הנדון, נראה פשוט שאזלי' בתר מקום שגופו יושב עליו, ולא בתר מקום הנחת שוקיו, ולכן גם כסאות אלו בכלל ההיתר של עד ג"ט.

הגב על הנושא


לתחילת הדף