אתה נמצא כאן: דף הבית » שאלות אחרונות » דינים שונים » כיסוי ראש לנשים

כיסוי ראש לנשים

שאלה:

בסוגיה במסכת כתובות דף עב עמוד א, נפסק שנשים צריכות לכסות את ראשן, וקשה משום שבסוגיה משמע שזה לא חיוב אלא שדרכן של בנות ישראל לכסות ראשן, ולכן אשה שלא מכסה ראשה בעלה יכול לגרשה. אך, זה לא נאמר בלשון ציווי, שאשה תכסה את ראשה, וגם לא בלשון איסור שיש לא תעשה ללכת בגילוי ראש, רק כתוב שזה המנהג של בנות ישראל, ואיך זה יוצר חיוב?

תשובה:

כיסוי ראש מביא לתחושה של רצינות וכבוד, ומהווה בסיס אפשרי לחברה שבה מערכת היחסים בין גברים לנשים ובין נשים לגברים היא רצינית ומכובדת. יש בתורה כמה מצוות שעניינן שמירת קדושת ישראל, והימנעות מקלות ראש בין גברים לנשים. מצוות אלה מכוונות את החברה בישראל לשמירה על כבוד האיש והאשה, ומביאות לאווירה של רצינות ביחסים בין גברים לנשים. אלה הן המצוות:

אִישׁ אִישׁ אֶל כָּל שְׁאֵר בְּשָׂרוֹ לֹא תִקְרְבוּ לְגַלּוֹת עֶרְוָה אֲנִי ה' (ויקרא יח, ו).

וכן המצווה:

כִּי יְדֹוָד אֱ-לֹהֶיךָ מִתְהַלֵּךְ בְּקֶרֶב מַחֲנֶךָ לְהַצִּילְךָ וְלָתֵת אֹיְבֶיךָ לְפָנֶיךָ וְהָיָה מַחֲנֶיךָ קָדוֹשׁ וְלֹא יִרְאֶה בְךָ עֶרְוַת דָּבָר וְשָׁב מֵאַחריך. (ספר דברים פרק כג, טו).

משמעות מצוות אלה היא שיש חובה להמנע ממעשים שמביאים ליחס קל של ומזלזל של גברים לנשים ובין נשים לגברים, ושיש חובה לשמור על קדושת החברה – "מחניך קדוש".

כמו כן נאמר בתורה (ספר ויקרא פרק יט, א-ב): "וַיְדַבֵּר יְדֹוָד אֶל משֶׁה לֵּאמֹר: דַּבֵּר אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם קְדשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי יְדֹוָד אֱ-לֹהֵיכם", ורש"י מפרש:

"דבר אל כל עדת בני ישראל – (ויקרא רבה. ת"כ) מלמד שנאמרה פרשה זו בהקהל מפני שרוב גופי תורה תלוין בה: קדושים תהיו – הוו פרושים מן העריות ומן העבירה (ויקרא רבה) שכל מקום שאתה מוצא גדר ערוה אתה מוצא קדושה…". כלומר שהתורה מצווה על עם ישראל ליצור חברה שיש בה גדר בפני הערווה. כיסוי הראש יוצר אווירה רצינית שהיא גדר תומכת ביצירת חברה רצינית שיש בה קדושה וכבוד.

 הסוגיה בכתובות אינה מדברת אפוא על מקור הציווי לכסות את שער האשה, אלא מביאה מקור לכך שעל פי התורה דרך ראוייה לשמור על קדושת החברה ואווירת הרצינות היא על ידי הליכה בכיסוי ראש שהיא יוצרת אווירת של כבוד הדדי. לכן, כיסוי ראש מוגדר כדרך בנות ישראל, ומשום כך אי כיסוי ראש יהיה עבירה על איסור "לא תקרבו לגלות ערוה" או על חיוב "והיה מחנך קדוש".

הרחבה:

עיקר האיסור לצאת בראש פרוע למדוהו חז"ל מקרא "ופרע ראש האשה" הנאמר לגבי סוטה, בכתובות ע"ב א', "דתנא דבי ר' ישמעאל אזהרה לבנות ישראל שלא יצאו בפרוע ראש [אזהרה – מדעבדינן ליה הכי לנוולה מדה כנגד מדה כמו שעשתה להתנאות על בועלה מכלל דאסור. אי נמי מדכתיב ופרע מכלל דההוא שעתא לאו פרועה הוות שמע מינה אין דרך בנות ישראל לצאת פרועת ראש וכן עיקר. רש"י]".

וכתב בשו"ת אגרות משה אבן העזר חלק א סימן נז:

"… שיש לפרש דמאחר שלא נאמר בתורה בלשון איסור הוא רק חיוב עשה שתלך בכיסוי הראש. ומסתבר לע"ד שבזה פליגי ב' הלשונות ברש"י כתובות דף ע"ב בפירוש הילפותא דללישנא קמא שפי' דמדעבדינן לה הכי לנוולה מדה כנגד מדה כמו שעשתה להתנאות מכלל דאסור סובר שהוא איסור. ועיין בריטב"א שכתב לפי' זה דרש"י מכלל דפריעת הראש פריצות הוא לאשה שלכן ודאי הוא איסור. וללישנא בתרא שפי' מדכתיב ופרע מכלל דההיא שעתא לאו פרועה הוה ש"מ אין דרך בנות ישראל לצאת פרועות ראש משמע דהוא ענין מצוה עליה ללכת בכיסוי הראש ולא ענין איסור רק שממילא נעשה איסור דהא עוברת על העשה כשהולכת פרועת ראש. ומסיק רש"י שכן עיקר. והחלוק לדינא הוא דאם הוא איסור יש לאסור אף בהפסד גדול שתפסיד כל ממונה אבל אם הוא רק חיוב עשה הוי גם אונס ממון דיותר מחומש אונס דבעשה חייב רק עד חומש. ולכן כל שהוא הפסד כחומש נכסיו ויותר כהא שאין משגת משרה להרויח לחיותה וחיות בניה הוא אונס שאינה מחוייבת ללישנא בתרא שהוא עיקר".

עולה מדברי האגרות משה שלפי לישנא ראשונה ברש"י בביאור הסוגיא בכתובות, האיסור לילך בגילוי ראש לאשה הוא משום פריצות, וכן הביא בשם ריטב"א.

ולפי הלישנא השניה ברש"י, האיסור לילך בגילוי ראש, אינו איסור לאו אלא הוא מצווה באופן חיובי ללכת בכיסוי ראש.

לפי הלישנא הראשונה, שאיסור פריעת ראש לאשה הוא משום פריצות, היינו שהכתוב רק מגלה שפריעת ראש היא חלק איסור ללכת בפריצות, וצריך ביאור באיסור ללכת בפריצות, באיזה מצווה הוא נכלל.

והרמב"ם פכ"א מהלכות איסורי ביאה ה"א כתב וז"ל: "כל הבא על ערוה מן העריות דרך אברים או שחבק ונשק דרך תאוה ונהנה בקירוב בשר הרי זה לוקה מן התורה שנאמר לבלתי עשות מחקות התועבות וגומר ונאמר לא תקרבו לגלות ערוה כלומר לא תקרבו לדברים המביאן לידי גילוי ערוה עכ"ל.

והרב המגיד שם כתב וז"ל: "ואין דעת רבינו שילקה בקריבה אלא בחייבי כריתות או בחייבי מיתת ב"ד הכתובים בפרשה והם הנקראים עריות אבל חייבי לאוין יש בדברים אלו איסור אבל לא מלקות וכו' וכמו שאמרו באותו תלמיד שמת ונענש מפני שישן עם אשתו בימי ליבונה בקירוב בשר ולא עלה על דעתו תשמיש וכו' ואמרו שם ברוך המקום שהרגו שלא נשא פנים לתורה שהרי אמרה תורה ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב וכבר אמר ביוצאה וראשה פרוע שהוא אסור מן התורה זה דעת רבינו וכו' עכ"ל.

והקשה הגרז"נ שליט"א, מה הביא המג"מ, מיוצאה וראשה פרוע, שהוא אסור מן התורה, לעניין דברי הרמב"ם בלאו דלא תקרבו לגלות ערווה, ומה זה מלמד על ענין של לא תקרבו לגלות ערווה. וביאר כוונת הרב המגיד, שמכך שיוצאה וראשה פרוע הוא איסור תורה, ממילא מובן שאיסור קריבה לעריות הוא איסור תורה, שאם העושים דברים המביאים לידי גילוי ערווה אינן אסורים מן התורה, לא יתכן שהליכה וראשה פרוע יהיה אסור מן התורה. ומבואר מזה שאין לאו נפרד להולכת וראשה פרוע, אלא שהסוגיה בכתובות רק לומדת שדרכן של בנות ישראל שלא לצאת וראשן פרוע, והאיסור בזה נכלל בלאו דלא תקרבו לגלות ערוה.

ובשערי תשובה (שער שלישי סימן פ'): "איש איש אל כל שאר בשרו לא תקרבו כל קרוב בשר אסור כגון הנגיעה בידי אשת איש ופירוש לגלות ערוה כי הקירבה מביאה לידי ערוה וכי תאמר בלבבך איפה נמצא בכתוב כי גדרה התורה גדר כי תאמר אשר אסרו מגע יד ליד להיות גדר לעבירה נשיבך דבר הנה מצוות הנזיר אשר עיקר נזירותו פן ישתה וישכח מחוקק או יתעהו רוח זנונים אוסרתו התורה ממשתה היין וכן אמרו חז"ל במדרש שמות רבה כ"א ט"ז ב'" עכ"ל.

ויש כמה מצוות שעניינן שמירת הרצינות, הכבוד והקדושה, ביחסי גברים ונשים:

ספר ויקרא פרק יח, א-ו:

(א) וַיְדַבֵּר יְדֹוָד אֶל משֶׁה לֵּאמֹר: (ב) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אֲנִי יְדֹוָד אֱ-לֹהֵיכֶם: (ג) כְּמַעֲשֵׂה אֶרֶץ מִצְרַיִם אֲשֶׁר יְשַׁבְתֶּם בָּהּ לֹא תַעֲשׂוּ וּכְמַעֲשֵׂה אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא אֶתְכֶם שָׁמָּה לֹא תַעֲשׂוּ וּבְחֻקֹּתֵיהֶם לֹא תֵלֵכוּ: (ד) אֶת מִשְׁפָּטַי תַּעֲשׂוּ וְאֶת חֻקֹּתַי תִּשְׁמְרוּ לָלֶכֶת בָּהֶם אֲנִי יְדֹוָד אֱ-לֹהֵיכֶם: (ה) וּשְׁמַרְתֶּם אֶת חֻקֹּתַי וְאֶת מִשְׁפָּטַי אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם אֲנִי יְדֹוָד: (ו) אִישׁ אִישׁ אֶל כָּל שְׁאֵר בְּשָׂרוֹ לֹא תִקְרְבוּ לְגַלּוֹת עֶרְוָה אֲנִי ה'".

וכן בדברים פרק כג, טו:

כִּי יְדֹוָד אֱ-לֹהֶיךָ מִתְהַלֵּךְ בְּקֶרֶב מַחֲנֶךָ לְהַצִּילְךָ וְלָתֵת אֹיְבֶיךָ לְפָנֶיךָ וְהָיָה מַחֲנֶיךָ קָדוֹשׁ וְלֹא יִרְאֶה בְךָ עֶרְוַת דָּבָר וְשָׁב מֵאַחריך.

ועוד הביא שכיון שהתורה מצווה "לא תתורו אחרי עיניכם", מובן שהתורה מקפידה על שמירה והרחקה מלהגיע למעשה של עריות, ואף שזה ציווי על האיש, מובן טעם המצווה שיש לנהוג בחברה בהליכה שאינה מרגילה את הלב ואת העינים לעבירה. ומ"ופרע ראש" נלמד רק שזה מקום שדרכו להיות מכוסה.

כמו כן נאמר בתורה (ספר ויקרא פרק יט, א-ב): "וַיְדַבֵּר יְדֹוָד אֶל משֶׁה לֵּאמֹר: דַּבֵּר אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם קְדשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי יְדֹוָד אֱ-לֹהֵיכם", ורש"י מפרש:

"דבר אל כל עדת בני ישראל – (ויקרא רבה. ת"כ) מלמד שנאמרה פרשה זו בהקהל מפני שרוב גופי תורה תלוין בה: קדושים תהיו – הוו פרושים מן העריות ומן העבירה (ויקרא רבה) שכל מקום שאתה מוצא גדר ערוה אתה מוצא קדושה…". כלומר שהתורה מצווה על עם ישראל ליצור חברה שיש בה גדר בפני הערווה. כיסוי הראש יוצר אווירה רצינית שהיא גדר תומכת ביצירת חברה רצינית שיש בה קדושה וכבוד.

כיסוי ראש נראה בתורה בכמה מקומות והקשרים שהוא עניין של כבוד האדם. אנשים מכסים את ראשם כביטוי לכבוד עצמי וכביטוי לכבוד שהם רוחשים לזולת[1]. ניתן להבין שחברה שבה נשים מקפידות על כבודן, ומכסות את ראשן, היא חברה שיש לה סיכוי להגיע לרצינות ולקדושה ביחס שבין גברים לנשים.


[1] כן משמע מתלמוד בבלי מסכת בבא קמא דף צ/ב – "ומעשה באחד שפרע ראש האשה בשוק באת לפני רבי עקיבא וחייבו ליתן לה ארבע מאות זוז אמר לו רבי תן לי זמן ונתן לו זמן שמרה עומדת על פתח חצרה ושבר את הכד בפניה ובו כאיסר שמן גילתה את ראשה והיתה מטפחת ומנחת ידה על ראשה העמיד עליה עדים ובא לפני רבי עקיבא א"ל לזו אני נותן ד' מאות זוז א"ל לא אמרת כלום החובל בעצמו אף על פי שאינו רשאי פטור אחרים שחבלו בו חייבים". וכן משמע ברש"י סנהדרין דף קא/ב "חלץ תפילין – אין נכון להיות בגלוי ראש לפני המלך…".

הגב על הנושא


לתחילת הדף