אתה נמצא כאן: דף הבית » שאלות אחרונות » דינים שונים » כניסה לויתקן

כניסה לויתקן

שאלה:

שמעתי שאסור להכנס לכנסיות, אפילו לצרכי תיור. רציתי לשאול: 1. האם מותר להכנס לותיקן כדי להעשיר את הנפש ביצירות האומנות הרבות ושכיות החמדה שנמצאות שם? 2. מה סיבת האיסור, כאשר אינני מתכוון בביקור התיירותי לשום עניין דתי, ולא נראה לי שאושפע מהנצרות על ידי כניסתי למקום.

תשובה:

1. כנסיה היא בית עבודה זרה, והכניסה אליו אסורה לכל צורך שהוא, גם אם אינו מכוון לשם עבודה זרה (ראה רמב"ם פירוש המשניות עבודה זרה, א, ד). לגבי הותיקן, יש מהמקומות שם שהם בתי עבודה זרה, שמיועדים לתיפלה ולטקסים של עבודה זרה ובהם אסור להכנס, ויש ספריות וארכיונים, שאינם בתי עבודה זרה ולהם נראה שראוי שלא להיכנס משום שהם בעיר של עבודה זרה, אך יתכן שיש מקום להתיר להיכנס, וצ"ע. 2. עבודה זרה היא עניין רע שחומרתו רבה, וההיזק ממנו לאנושות לא ניתן לתיאור. התורה הרחיקה את עם ישראל מעבודה זרה בהרחקות רבות (ראה רמב"ם מו"נ ח"ג פרק מט, ובספר המצוות מצווה י, ובדומה לזה ברמב"ן על שמות כג, כד). הרחקות אלה גרמו לכך שכיום יש תחושת בטחון עצמי חזקה אצל רוב היהודים בכך שלא יושפעו מעבודה זרה, ודווקא התחושה הזו עשויה להראות עד כמה משמעותיות ההרחקות של התורה בנושא עבודה זרה. בנוסף, מסתבר שאצל כל אדם כניסה לבית עבודה זרה מתוך רצון להינות מהאמונות שבו, היא גורם שחיקה בתחושת הזרות לעבודה זרה, וגם אם לא תביא באופן מיידי בפועל לידי עבודה זרה, הרי היא מטשטשת את התפיסה החדה בחומרת עבודה זרה.

הרחבה:

1. כתב רמב"ם פירוש המשניות – מסכת עבודה זרה פרק א משנה ד

"עיר שיש בה עבודת כוכבים כו' – אמרו מהו לילך לשם שישים אותה דרך לילך משם לזולתה, לפי שאסור ליכנס לעיר שיש בה עבודת כוכבים כל שכן לדור בה וכל שכן לסחור בה, וחנויות מעוטרות. חנויות העיר שמייפין אותם באיזה מין ממיני הנוי שיעשה הכל הוא לעבודת כוכבים ולפיכך כל מה שיש בה אסור בהנאה ולפיכך יודע לך שכל עיר של אומה שיהיה להם בה בית תיפלה שהוא בית עבודת כוכבים בלא ספק אותה העיר אסור לעבור בה בכוונה וכל שכן לדור בה אבל אנחנו תחת ידיהם בעונותינו ושוכנים בארצם אנוסים ונתקיים בנו מה שנאמר (דברים ד) ועבדתם שם אלהים אחרים מעשה ידי אדם עץ ואבן ואם העיר דינה כן קל וחומר דין בית עבודת כוכבים עצמו שהוא אסור לנו כמעט לראותה וכל שכן ליכנס בו: עכ"ל. מדברי הרמב"ם עולה שאסור להכנס בבית עבודה זרה, וראוי אפילו שלא להביט בו.

וכיו"ב כתב הרמב"ם גם בספר המצוות, מצות לא תעשה – מצוה י: "שהזהירנו מנטות אחר עבודה זרה ומהתעסק בספוריה רוצה לומר בזה העיון וההתאפשרות כרוחנית הפלונית תרד על תאר כך ותעשה כך הכוכב הפלוני יקטרו לו ויעמדו לפניו על תאר כך ויעשה הדבר הפלוני ומה שילך הדרך הזה כי המחשבה באלו הדברים והעיון באותן הליצניות הוא מה שיעורר האדם לבקש אותם ועבודתם.

והכתוב שהזהיר בו מזה הענין הוא אמרו אל תפנו אל האלילים ולשון ספרא אם אם פונה אתה אחריהם אתה עושה אותם אלהות ושם אמרו רבי יהודה אומר אל תפנה לראותם ר"ל אפילו להסתכל צורת הצלם הנראית והמחשבה בעשיתה אינו מותר כדי שלא יתעסק חלק מן הזמן בחלק ממנה ובפרק שואל אדם מחברו כתב המהלך תחת הצורה ותחת הדיוקאות אסור לקרותו בשבת ודיוקנא עצמה אף בחול אסור להסתכל בה משום שנאמר לאל תפנו אל האלילים מאי תלמודא אמר רבי יוחנן אל תפנו אל מדעתכם וכבר נכפלה האזהרה בזה הענין בעצמו רוצה לומר באיסור מחשבה בע"ז והוא אמרו ית' השמרו לכם פן יפתה לבבכם וסרתם ועבדתם רוצה לומר כי אתה כשיעמיק לבך לחשוב בה יהיה זה מביא אותך לסור מן הדרך הישרה ולהתעסק בעבודתה…"

היינו, שטעם האיסור הוא כדי להרחיק את הטעות של עבודת האלילים.

ועוד כתב הרמב"ם בספר מורה נבוכים – חלק ג פרק מט, שרבות מן המצוות נתנו כדי למחות את דעות העבודה זרה ועבודתה מלב בני האדם: "…אבל אין לי ספק בזה, כי הכל היה – למחות הדעות ההם הבלתי אמתיות מלב האדם, ולבטל המעשים ההם שאין בם מועיל אשר כילו הימים 'בתוהו והבל', וביטלו הדעות ההם מחשבת האדם מחקור ציור מושכל ומעשות מעשה מועיל – כאשר בארו לנו נביאינו ואמרו, "אחרי התוהו אשר לא יועילו הלכו", ואמר ירמיה, "אך שקר נחלו אבותינו, הבל ואין בם מועיל". הסתכל כמה גדול זה ההפסד, ואם הוא דבר שצריך האדם להשתדל בכל יכלתו להסירו אם לא, ורוב ה'מצוות' (כמו שבארנו) אינם רק להסיר הדעות ההם, ולהקל הטרחים הגדולים הכבדים והעמל והצער שהיו עושים האנשים ההם לעבודת אלוהיהם".

רמב"ן על שמות פרק כג פסוק כד מבאר שהתורה הזהירה פעמים רבות על איסור עבודה זרה מפני הנזק הגדול וחומרתו של האיסור:

 "לא תשתחוה לאלהיהם ולא תעבדם התורה תזהיר על ע"ז בכמה מקומות ואע"פ שהמקראות מיותרין בה אין להקפיד בכך, שמפני חומר שבה, שכל המודה בה כופר בכל התורה כלה (חולין ה), תזהיר ותחזור ותזהיר, כאומר לעבדו זכור תמיד ולא תשכח העיקר הגדול שצויתיך שהכל תלוי בו…".

כך נאמר ספר דברים פרק כט:

(טו) כִּי אַתֶּם יְדַעְתֶּם אֵת אֲשֶׁר יָשַׁבְנוּ בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם וְאֵת אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בְּקֶרֶב הַגּוֹיִם אֲשֶׁר עֲבַרְתֶּם: (טז) וַתִּרְאוּ אֶת שִׁקּוּצֵיהֶם וְאֵת גִּלֻּלֵיהֶם עֵץ וָאֶבֶן כֶּסֶף וְזָהָב אֲשֶׁר עִמָּהֶם: (יז) פֶּן יֵשׁ בָּכֶם אִישׁ אוֹ אִשָּׁה אוֹ מִשְׁפָּחָה אוֹ שֵׁבֶט אֲשֶׁר לְבָבוֹ פֹנֶה הַיּוֹם מֵעִם יְדֹוָד אֱלֹהֵינוּ לָלֶכֶת לַעֲבֹד אֶת אֱלֹהֵי הַגּוֹיִם הָהֵם פֶּן יֵשׁ בָּכֶם שֹׁרֶשׁ פֹּרֶה רֹאשׁ וְלַעֲנָה:

על פי דברי הרמב"ם האלה, פסקו הטור והשו"ע להלכה שאסור להכנס לבית עבודה זרה. מבואר מדברי הרמב"ם שכנסיה היא בכלל בית עבודה זרה, שהרי כתב "…ולפיכך יודע לך שכל עיר של אומה שיהיה להם בה בית תיפלהשהוא בית עבודת כוכבים בלא ספק, אותה העיר אסור לעבור בה בכוונה וכל שכן לדור בה אבל אנחנו תחת ידיהם בעונותינו ושוכנים בארצם אנוסים". כלומר, שבא לפסוק שבית עבודה זרה שבימינו, וכוונתו לכנסיה, הוא בית עבודה זרה. כך עולה גם מדבריו ביד החזקה, שכן כתב בהלכות עבודת כוכבים פרק ט, ד: "(כנענים) [נוצרים] עובדי כו"ם הם ויום ראשון הוא יום אידם…". וכן פסקו בשו"ת ציץ אליעזר חלק יוד סימן צא וביביע אומר חלק ח"ב יו"ד סימן יא שאסור להכנס לכנסייה גם לצרכים של צפייה באומנות (בציץ אליעזר) או ללווייה של מכר נכרי (ביביע אומר).

לגבי כניסה למבנים השונים בותיקן, לא מצאתי התייחסות מפורשת בספרי שו"ת. אך נראה שהבזיליקות, הקפלאות, והכנסיות שבשטח הותיקן משמשות לתיפלות ולטקסים של הנצרות, והם בית עבודה זרה. לגבי הספריות, הארכיונים והמוזאונים שבשטח הותיקן, יתכן שיש מקום להקל שאינם נחשבים בית עבודה זרה, אלא שלמרות זאת, נראה שראוי שלא להכנס לכל שטחו של הותיקן על פי דברי הרמב"ם שאין להכנס לכל העיר שבה נמצא בית העבודה זרה. ואף שהרמב"ם כתב להקל לנו משום שאנו בגלותינו אנוסים להיות בארצותם, נראה שזה שייך דווקא בערים שבהם יהודים חיים, אבל אין סיבה להכנס לותיקן שהיא עיר שכל כולה קשורה לבית העבודה זרה שבה. ועוד, שאולי דינם של מקומות אלה כדין חצר של בית עבודה זרה, שי"א שבזמן שאין העכו"ם נאספים שם לתיפלתם מותר להכנס בו, וי"א שגם בזמן שאין הגויים נאספים בו, אסור. ולכו"ע מידת חסידות שלא להכנס בו, כמבואר בשו"ע יורה דעה – סימן קמט, וז"ל: "הגה – חצר של עבודת כוכבים, י"א דדינו כעיר של עבודת כוכבים (טור בשם הרשב"א), ובזמן שאין העובדי כוכבים מתקבצים שם לתרפותן מותר ליכנס שם (טור בשם ר' יונה והרא"ש). וי"א דבכל ענין אסור, אם אין דרך עובר בו למקום אחר. אבל כשדרך עובר למקום אחר, לכולי עלמא מותר. וכן המנהג פשוט לילך דרך אותו חצר למקום אחר, (רשב"א) ומ"מ מדת חסידות הוא להתרחק מלילך בו אם יש לו דרך אחרת קצר כמוהו (ד"ע וכן משמע בספר חסידים). ועיין לעיל סימן קמ"ב".

2. קיימת מחשבה לפיה אין לאדם לחשוש מכך שיראה יצירות אומנות בכנסיה, משום שלאדם בוגר ויציב בדעותיו, הדבר לא יגרום לו להמשך אחר הנצרות. אך למעשה, כפי הנראה, הסיבה שכ"כ שגור בפינו וברור לנו שעבודה זרה ובכללה הנצרות, היא דעה שקרית ביחס לאלוקים, היא משום שאנו כל כך נזהרים מקרבה פיזית ומקרבה נפשית ורעיונית לעבודה זרה. היכולת לשמור בצורה חדה את אמונת הייחוד של ישראל בכך שהקב"ה אינו גוף ולא ישיגוהו משיגי הגוף, תלוייה בזהירות מקרבה לעבודה זרה.

בגמרא במסכת עבודה זרה דף יז, מבואר שהאדם עצמו גדול ככל שיהיה מונע עצמו ממצבים של קרבה פיזית לבית עבודה זרה. ומכאן ניתן לראות, שהזהירות אינה נובעת מחוסר אמון של התורה כלפי האדם, אלא שאף אם אין חשש שיבוא לידי עבודה זרה בפעם אחת, מ"מ הקרבה לבית העבודה זרה, שוחקת את ההרחקה הטבעית של יהודי מעבודה זרה.

הגב על הנושא


לתחילת הדף