אתה נמצא כאן: דף הבית » שאלות אחרונות » כשרות » כשרות הג'לטין

כשרות הג'לטין

שאלה:

אנחנו בשליחות ברוסיה, רבים מהמוצרים קשה למצוא להם כשרות טובה, ביררתי אצל המבינים בכשרות, והתברר שרבים מהמוצרים יש בהם "דז'לעטין", ומשום כך אין להם כשרות טובה. ברצוני לדעת האם יש איסור באכילתו. וכן, האם במוצרי חלב יש בו איסור בשר בחלב.

תשובה:

בדינו של ה"ג'לטין" נחלקו הפוסקים כבר לפני חמישים שנה, יש מהם שנקטו לאסור ויש שנקטו להתיר, אולם גם אותם שנקטו להתיר כתבו שלמעשה יש מקום להחמיר בזה. ובפרט בזמנינו שיש ג'לטין העשוי מבהמות טהורות או מדגים, שודאי שיש מקום רב להחמיר בזה.

אמנם לענין שאלתך לגבי בשר בחלב, כתבו הפוסקים שאין בזה איסור בשר בחלב, והג'לטין נחשב לפרווה.

ומלבד שיש מקום להחמיר בעצם הג'לטין, הנה בתעשיה המודרנית המוצרים מורכבים מאלפי רכיבים, ואם אכן אין כשרות טובה, קשה לסמוך על כך שכל הבעיה היא בג'לטין שבה.

מקורות:

לפני כחמישים שנה היה פולמוס רב בין גדולי ישראל לגבי כשרות ה"ג'לטין", בזמנו חומר זה הופק בעיקר מעורות או עצמות רכים של בהמות נבלות וטרפות, או בהמות טמאות, ע"י ששורים אותם במלח וסיד ומנקים אותם היטב, ומייבשים אותם הרבה בחום השמש כמה חודשים, ואח"כ מערבים בהם חומרים כימיים מסויימים, וטוחנים אותם עד שנעשים כקמח דק, ונותנים אותם במאכלים שונים כדי להקפיאם. מצד אחד עמדו הרב יחזקאל אברמסקי, הרב חיים עוזר גרודז'ינסקי, והרב עובדיה יוסף, לדעתם הדבר מותר.

הרב אברמסקי (בתשובה שנדפסה בראש שו"ת ציץ אליעזר ח"ד) כותב, "אמנם להלכה דעתי נוטה כדעת המתירים, מטעם שהעצמות אינן בכלל נבלה טרפה וטמאה לענין איסור, כשם שאינן בכלל נבלה לענין טומאה". ובהמשך דבריו ביאר עוד, "כידוע הדזשעלעטין [ג'לטין] נעשה מעצמות אחרי שהן מתיבשות כשתי שנים בחום השמש בארץ הודו. וממילא אין כאן מקום לדון ולומר דנהי שעצם העצמות אינן בכלל נבלה וטמאה, אבל יש בהן משום נתינת טעם שבלעו מהבשר (ועיין בשו"ע ביו"ד סימן פז סעיף ו מה שכתב הרמ"א בעור הקיבה שנתייבש) שבעצמות יבשות כאלה אין שום מקום לחשוב דיהיבי טעם. אבל לאמיתו של דבר רובן ככולן של העצמות (אם לא הסחוסים) אפילו בעודן לחות לא יהיבי טעמא". אלא שסיים "אמנם כן להלכה לא נראה בזה איסור, אבל למעשה יש להתישב אם לא יכשלו על ידי הוראת היתר בדבר זה, אלא התועים והמתעים את אחרים באמרם שדיני התורה מקבלים שינוי כפי חפץ הרבנים ומורי הוראה בישראל. הלא הדזשעלטין בגלל שלא עמדו על מהותו ומחסרון ידיעה את אופן עשייתו, היה מקובל עד עתה בפי כל כדבר האסור, יען וביען שהדבר היה גלוי וידוע, שבעיקרו הוא בא מעצמות נבלה וטרפה, ומחסרון ידיעה יש שהוסיפו עוד ואמרו שעצם החומר של הדזשעלטין הוא בשר המח שבעצמות. ואין זה פחד שוא אם נחשוש שהוראת היתר בדזשעלטין תחזק את הדעה המשובשת הנפוצה כל כך בדורנו בזדון ובשגגה שהאיסור וההיתר הוא בידי הרבנים כחומר ביד היוצר. ועל כגון זה נאמר ביומא (דף מ.) אל תתנו מקום לצדוקים לרדות שיאמרו לפי רצונם הם עושים הכל (רש"י שם), וזה לשון רבינו חננאל במסכת שבת (דף קלט.) ומהא שמעינן שאפילו דברים המותרים כגון אלו וכדומה להן המסורין לעם הארץ אין אדם רשאי להורות להן להיתר אלא יחמיר עליהן לאיסור". עכ"ל.

גם בשו"ת אחיעזר (ח"ג סי' לג אות ה) כתב להתיר זאת, וז"ל: הנה כתר"ה העלה להתיר בדברים נכונים, עפמש"כ הרמ"א (ביו"ד סי' פז ס"ט) בעור הקיבה דלפעמים מולחים אותו ומיבשין ונעשה כעץ וממלאים אותו חלב, מותר. דמאחר שנתיבש הוי כעץ בעלמא ואין בו לחלוחית בשר. והש"ך כתב דה"ה בשאר בני מעים והרבה אחרונים מתירים גם בבשר אסור ודם ותולעים אם נתיבשו כעץ וכ"ש עצמות שאין עליהם איסור לאו בנבילה וטריפה. וכו'. ומש"כ הרמב"ם (בפ"ד מהל' מאכלות אסורות הי"ח) מן העור והעצמות והגידין כו', אף על פי שהוא אסור הר"ז פטור היינו בעצמות הרכין או שיש בהם מוח, אבל בעצמות הקשים והיבשים, בודאי גם איסורא ליכא. ע"כ. וע"כ כתב דג'לטין שנעשה מעצמות שנתייבשו, אין בהם חשש איסור כלל. ע"ש.

כיוצא בזה האריך להתיר מו"ז זצ"ל בשו"ת יביע אומר (ח"ח יו"ד סי' יא) על פי דברי הרמ"א הנ"ל בקיבה שנתייבשה ונעשית כעץ, ועוד כתב "נימוק להתיר בנ"ד, הואיל ובתהליך התוצרת של הג'לאטין מן העור והעצמות לאחר שנתייבשו היטב בשמש, במשך כמה חדשים, מערבים בהם מלחים כימיים וטוחנים אותם הדק היטב עד שנהפך הכל לאבק דק, ופנים חדשות באו לכאן עם התרכובת שבהם, ויש לדמות דבר זה למ"ש רבינו יונה (הובא בהרא"ש פרק כיצד מברכין סי' לה), שהמוסק הניקח מתוך חיה ידועה שיש לה חטוטרת בצוארה, ומתקבץ לשם תחלה כעין דם, ואח"כ נעשה מוסק שיש בו ריח טוב ונותן טעם לשבח בתבשיל ובמרקחות, יש טעם להתירו באכילה, משום, דפירשא בעלמא הוא, ואף על פי שמתחלה היה דם, אין לחוש לכך, דבתר השתא אזלינן. וכו'. הילכך גם בנ"ד יש להתיר הג'לאטין, מכיון שפנים חדשות באו לכאן, וכדברי הגאונים הנ"ל". אמנם הרב אברמסקי בתשובתו הנ"ל כתב "דבר ברור הוא אשר הג'לאטין הנעשה מן העצמות אינו יצירה חדשה, שנשתנתה מחומר הראשון אל חומר חדש לגמרי ע"י אמצעים כימיים, אלא הג'לאטין הוא אותו חומר עצמו שישנו בעצמות מעיקרו, וכל האמצעים הכימיים שמשתמשים בהם בתעשיית הג'לאטין, אינם באים אלא להפריד שאר חומרים שיש בעצמות מחומר הג'לאטין, שלא יפסידוהו או שלא יגרעו את טיבו. וא"כ אין מקום בזה למשא ומתן בהיתר הג'לאטין הנעשה מעצמות נבלות וטרפות, על פי דברי רבינו יונה בדבש שנפל בו חתיכת איסור דאזלינן בתר השתא ומותר", הנה גם הוא כתב להתיר וכנ"ל, מטעם שהעצמות אינם בכלל נבלה וטרפה וטמאה לענין איסור.

וסיים: "ורשום אצלי בזכרונותי בימי חרפי, שבקובץ דברי זאב (חלק יח סי' יב) פסק להתיר הג'לאטין, כיון שאין בו טעם כלל, ודמי למ"ש התוס' ע"ז (סט. ד"ה ההוא), שרגלי הדבורים כיון דעצמות בעלמא נינהו מותרים, שהרי העצמות טהורים כדתנן עצמות החמור טהורים, ורגלי הדבורים כעצמות החמור. ע"ש. וכן נראה דעת ידידי הגרא"י ולדינברג שליט"א [זצ"ל] בראש ספר ציץ אליעזר ח"ד, בהערה לתשובת הגר"י אברמסקי ז"ל, ומסתמיך ואזיל על תשובת האחיעזר ח"ג (סי' לג) הנ"ל. וכן עיקר להלכה ולמעשה". ע"כ. וע"ע גם בשו"ת הר צבי (יו"ד סי' פג) שדן בזה להיתר.

מאידך, הגר"א קוטלר והגר"מ פיינשטיין כתבו לאסור את השימוש בג'לטין, בשו"ת משנת רבי אהרן (חיו"ד סי' טז אות ט, וסי' יז אות יז) ביאר את טעמו, "הנה אף שמייבשין את העצמות מקודם, מ"מ כשחוזרים ונעשים רכים, אסורים. ומכ"ש כשנעשים ראויים לגמרי, וזה פשוט מסברא". אשר על כן, דבר זה דמי לעצמות שיש בהם לחלוחית, שכתב הרמב"ם (מאכלות אסורות פ"ד הי"ח) שהם אסורים, ולא התיר הרמב"ם אלא כ"שאין אלו ראויין לאכילה", משא"כ כשראויין לאכילה, ולא אכפת לן שבינתיים התייבשו, אחר שעתה הם ראויין לאכילה. [ועיין ביביע אומר שם ס"ק ז מ"ש ליישב דבריו].

כדבריו כתב לאסור גם בשו"ת אגרות משה (יו"ד ח"ב סי' כז), "ודזעלאטין הנעשה מעורות בהמות טמאות ונבלות וטרפות יש לאסור, דאיסורא איכא בעורות ועצמות וכדומה אף שפטור, כדאיתא ברמב"ם (פ"ד ממאכלות אסורות הי"ח) שכתב אף על פי שהוא אסור, ה"ז פטור וממילא אסור גם הדזעלאטין מהם". ע"כ.

אלא שגם האוסרים ז'לטין העשוי מבהמה טמאה, מ"מ נקטו דז'לטין העשוי מבמה טהורה, אין לו דין "בשר", באגרות משה (יו"ד ח"א סי' לז, וע"ע ח"ב סי' כז) כתב לענין ג'לטין הנעשה מעור בהמה טהורה, דאין שייך לאסור אף מדרבנן, וביאר טעמו, שכן דוקא "עצמות וגידים ועיקרי קרנים וטלפים הרכים, אף שנתמעטו מטומאת וחיוב נבלה, שייך לאוסרם מדרבנן לבשלם ולאוכלם בחלב, משום ששייך שם בשר עלייהו שהם בתוך הבשר, וגם הם נותנים טעם כבשר ודרכם לבשל כדי ליתן טעם, ולכן בכלל בשר הם בעצם ורק שפטור מה"ת משום שנתמעטו גם מטומאת ואיסור נבלה, וילפינן מזה גם שלא יהיו בדין איסור בשר בחלב, דלא עדיף מאיסור נבלה וטרפה ובהמה טמאה, אבל עכ"פ כיון שבכלל בשר הם שייך לאסור מדרבנן. אבל עור ושליא דלאו בכלל בשר הם אין שייך לאוסרם אף מדרבנן. וכו'. והנה בעור שנתייבש כעץ ולית בו שום לחלוחית, שמצינו ברמ"א (סימן פז סעיף י) שעור הקיבה שנתייבש כעץ וממלאים אותו חלב, מותר. וכו'. ועיין בנודע ביהודה (קמא יו"ד סימן כו) שכתב דאף שאסור מה שנתייבש באיסורין, מ"מ אינו אוסר באיסור בשר בחלב, דכיון שנתייבש לא נשאר בו טעם לאסור החלב. וכו'. וא"כ בעור שאף בלח אם נימא שאסור כהפמ"ג הוא רק מדרבנן, לכן ביבש יש לסמוך על הנו"ב ופשטות לשון הרמ"א שמתירין אף בכבישה מעל"ע וה"ה שיתירו בבשול. ואף שהש"ך כתב בעור הקיבה שלכתחלה אין לעשות כן, מסתבר שבעור יש להתיר אף לכתחלה, כיון שיותר נוטה שאף בלח מותר ואף אם אסור הוא רק מדרבנן שאין להחמיר בעור יבש אף לכתחלה". ע"כ. הרי שסובר הוא להתיר ג'לטין הנעשה מעור בהמה טהורה, בחלב, כיון שנתייבש ולא נשאר בו טעם בשר. וכן נראה דעת הרב עובדיה יוסף ביביע אומר שם [שכן עיקר לימודו להתיר מדברי הרמ"א בסי' פז, ושם הנדון הוא לגבי איסור בשר בחלב].

גם הרב אהרן קוטלר בספרו משנת רבי אהרן (ח"א יו"ד סימן טז) כתב להתיר את הג'לטין העשוי מעורות כשרים המתבשל בחלב, אלא שהוא כתב כן מטעם אחר, "בגין הז'עלטין הנעשה בתכלית הכשרות, כמבואר במכתבו, אך השאלה היא אם להשתמש בתעשיה המעורב עם הז'עלאטין עם חלב". והשיב, "הנה הדבר ידוע ומבורר דהז'עלאטין בעצמו אין לו טעם ואין טעמו ניכר במה שמתערב, והתערובת הראשונה אחד על אשר הוא שיש להם טעם ניכר היטב, ואח"כ תקונו במים דוקא באופן שהוא אחד מחמישים ואין טעמו ניכר כלל, ומכ"ש שאין בתערובת זו טעם מעין בשר, ועדיף יותר מטעימת קפילא, כי הדבר מבורר". ושוב כתב להתיר גם אם נאמר שיש בו נותן טעם בתערובת. וסיים: "סיום הדברים, דתעשית הז'עלאטין כפי שביאר מעור ראשי עגלים שחוטים כדין, וגם נמלחו כדין וכל התעשי' בכלים חדשים מיוחדים רק לעורות כשרים, כשרים בפשיטות בלי פקפוק, וגם להשתמש בתעשיה שמעורב בהם הז'עלאטין גם בחלב, נ"ל להיתר". עכ"ל. [וכ"כ הגר"פ שיינברגר בקובץ מוריה (שנה יט גליון ה-ו)].

הגב על הנושא


לתחילת הדף