אתה נמצא כאן: דף הבית » שאלות אחרונות » אישות ומעמד אישי » כתיבת שם בכתובה לחתן שאביו גר

כתיבת שם בכתובה לחתן שאביו גר

שאלה:

בענין מי שנולד מאב יהודי ואם גויה, ושוב נתגיירו אמו והוא ואביו חזר בתשובה שלימה, והם מדקדקין בקלה ובחמורה. ועכשיו עומד הוא לפני נישואיו ושואל איך לכתוב שמו בכתובה. בחור זה היה רוצה להימנע מלכתוב בכתובה  פלוני בן אברהם אבינו משום כבוד אביו ואמו, ושאל אם יש דרך לכתוב שם אביו מולידו או לכל הפחות להמנע מלכתוב בן אברהם אבינו.

תשובה:

יש לכתוב בכתובה את שמו של החתן 'פלוני בן אברהם אבינו', או 'פלוני הגר'. בזמן קריאת הכתובה יש לקרוא 'פלוני בן פלוני', ואין צורך להזכיר בקריאת הכתובה שהוא גר.

נימוקים:

בנו שנולד מאישה נוכריה אינו קרוי בנו

לפי ההלכה, מעמדו של ולד שנולד לאם נוכריה, דינו כנוכרי, אף אם אביו הינו יהודי, וממילא הוולד חייב לעבור הליך גיור [יבמות כ"ב ע"א: "בנו הבא מן הנוכרית אינו קרוי בנו"]. אם כן, בנדון שלאתינו, אף אם אביו הביולוגי של החתן הוא יהודי, מכל מקום מבחינה הלכתית, אין החתן נחשב לבנו. לכאורה מכאן יש להסיק, שאין מקום לכתוב בכתובה את שם אביו ביולוגי, כיון שמבחינה הלכתית אין זה אביו. ואף שמצינו ברמ"א אהע"ז סימן ט"ו ס"י שהביא מהגהות מיי', שסובר, שבן הבא מן הנוכרית נחשב לבנו 'מדרבנן' – לענין שאסור לו לישא את אחותו מאביו, מכל מקום אין זה אלא 'לחומרא' [לענין שאסור לו לישא את אחותו מאביו], אבל לא מצינו שבן הבא מן הנוכרית נחשב לבנו אף לקולא. [בנוסף, יש לציין כאן את מה שכתב המנחת חינוך [א א], שישראל שבא על נוכרית, שאין הוולד מתייחס אחריו כלל, ואף אם יגייר אותו, לא קיים מצוות פריה ורביה. וכתב בקרן אורה ביבמות כ"ב ע"א, שכן מפורש בדברי הירושלמי].

האם מי שגדל בבית אדם שאינו אביו, רשאי לכנותו בתור אביו

עם זאת, יש לדון שאף אם לא ניתן לכתוב את שמו של אביו הביולוגי בתור אביו, עדיין יש מקום לכתוב את שם אביו הנ"ל מצד שהוא גידל את החתן בביתו, וזאת על פי מה שכתב הרמ"א חו"מ סימן מ"ב סט"ו: "מי שמגדל יתום בתוך ביתו, וכתב עליו בשטר בני, או היתום כתב על המגדלו: אבי, או: אמי, לא מקרי מזוייף, וכשר, הואיל וגדלוהו ראוי לכתוב כך". הגר"א שם סקל"ה ציין שהמקור להלכה זו הוא מסנהדרין י"ט ע"ב: "וכי מיכל ילדה והלא מירב ילדה, מירב ילדה ומיכל גדלה, לפיכך נקרא על שמה. ללמדך, שכל מגדל יתום בתוך ביתו מעלה עליו כתוב כאילו ילדו". ועוד יש להביא ראיה לזה מדברי האונקלוס שתירגם את הפסוק: "ושרח בת אשר" – "ושום בת אתת אשר שרח", כלומר שמה של בת 'אשת' אשר הוא שרח. ופירש הרמב"ן [במדבר כ"ו מ"ו] שהיא נקראת במקרא 'בת אשר' על שם שגידלה אשר בביתו. ולפי זה גם בני"ד, יש מקום לכתוב את שמו של אביו הביולוגי כאביו, כיון שאפילו אדם שאינו קרובו כלל, יכול להקרות אביו במקרה שאדם זה גידלו בתוך ביתו.

אכן, דברי הרמ"א אינם מוסכמים, כפי שכבר כתב הפת"ש שם בשם שו"ת חת"ס סימן ע"ו, שאין לכתוב אביו למי שגידלו כדי שלא יבוא ליטול בירושה ביחד עם בניו האמתיים של מי שגידלו, ומסקנת החת"ס שיש לכתוב כדברי הרמ"א רק במקרה שאין לו בנים, או לכתוב 'ילדו' במקום 'בנו', ראה גם שו"ת חת"ס שם סימן מ"א. ובשו"ת אגרות משה אהע"ז ח"א סימן צ"ח וח"ד סימן כ"ו כתב שיש לסמוך על דברי הרמ"א בגט רק במקום עיגון. [ויש לעיין מדוע לא נזכר בפוסקים החשש שלא לכתוב עליו שהוא בנו, מצד שמא יישכח מיהו אביו האמיתי, ונמצא נושא את אחותו מאביו. ואף שבמסכת קידושין ע"א ע"א מבואר שאין לאסור על שתוקי ואסופי לישא אישה – שמא ישא אחותו מאביו, משום דהוי דבר לא שכיח שישא את אחותו מאביו, והולכין אחר רוב נשים שמותרות לו. וראה עוד ברמב"ם פט"ו מהלכות איסורי ביאה הכ"ט שמבואר מדבריו שלא בעינן לזה רוב, אלא טעם ההיתר משום שאין אוסרין עריות של קורבה מספק. מכל מקום בודאי שדברים אלו נאמרו במצב נתון – לאחר שכבר נולד וולד כזה – שאין לאסור וולד זה מספק, אבל בודאי שאין ליצור מצב כזה, ולסמוך על הרוב, או על הקביעה שאין אוסרין ערוה מספק, דזה דומה קצת ל'אין מבטלין איסור לכתחילה'. והנוגע לני"ד, שהיה מקום לחשוש שלא לכתוב על מי שגידלו שהוא אביו כדי שלא יישכח מיהו אביו ויבוא לישא אחותו מאביו, וצ"ב].

ולפי זה בני"ד אם ננקוט כדעת החת"ס, במקרה שנולדו לאביו הביולוגי ילדים מאשתו לאחר שהתגיירה, ילדים אלו יורשים אותו ולא חתן זה [כמבואר לעיל משום שאינו קרוי בנו], יש ליידע את האב שבכתיבת שם החתן ללא אזכור שהוא גר, עלולים לטעות שחתן זה יירש אותו לאחר מותו ביחד עם יורשיו שירשו אותו לפי הדין.

כתיבת שמות גרים בגט

בכתיבת שמות בגיטין במקרה כבנדון דידן, יש ללמוד מדברי שו"ת הרא"ש כלל ט"ו סימן ד' שנשאל בגר שרצה לאמץ לעצמו "איזה שם שירצה, כגון פלוני בן פלוני וכנויו ויכתוב כך בכתובה פלוני בן פלוני". וכתב הרא"ש, דכל עוד לא הוחזק בשם זה הכתובה פסולה, ובסוף דבריו כתב: "אלא כך נוהגין לכתוב בכתובות וגיטין של גרים פלוני בן אברהם, ושמו המובהק כותבים ואב המון גוים הוא אבי כולם". ולכאורה יש ללמוד מדברי הרא"ש, דאילו היה גר זה ידוע כפלוני בן פלוני באמת היה זה נתפס כשמו הראוי וכך היה ראוי לכתוב בגט ובכתובה – אף שאין זה שמו הקודם ובדאי שאין זה אביו, אלא שבנידון דידיה שעדיין לא הוחזק בשם זה אין זה שמו. ועוד משמע מדברי הרא"ש שבגר אין הקפדה לכתוב בן אברהם אבינו, דלא כתב אלא דהמנהג לכתוב בן אברהם, כי זה אכן שמו המובהק בהיות אברהם אבי כולם.

וכתב מורינו הגר"א וייס שליט"א: "ולכאורה סתר הרא"ש את דברי עצמו דבכלל י"ז סימן י"ב כתב "באדם אחד שנשתמד אביו והיה שמו יוסף בן שמעון ואחר שנשתמד אביו הניח שם אביו וקרא שמו יוסף בן שמואל. לימים גירש אשתו באותו שם החדש והכשירו הגט. תמה אני על המכשירין, אף אם יוכל איש לשנות את שמו… אבל שם אביו היאך יכול לשנות". הרי דאף אם יוחזק בשם אביו האחר יש לפסול הגט כיון ששם אביו שקרי [וכבר ציין לסתירה זו בשו"ת מנחת יצחק ח"א סימן קל"ו]. אמנם בשו"ת חתם סופר אהע"ז ח"ב סימן מ"א האריך במי שהוחזק בשקר בשם אב שבאמת אינו אביו ובסו"ד פסק שהגט כשר כיון שהוחזק בכך, עי"ש.

והנה לדינא, הב"י אהע"ז בסימן קכ"ט [לסעיף כ בשו"ע] ציין לדברי שו"ת הרא"ש בכלל ט"ו ה"ד, אך הוסיף: "ובתשובות אשכנזיות (מהר"י מינץ בסדר הגט סי' קג, סדר הגט (מרגליות) סי' לד סעיף א) מצאתי שצריך שיכתוב בלשון דלישתמע מיניה שהוא גר כגון שיכתוב הגר או בן אברהם אבינו אבל אם כתב בן אברהם סתם וגם לא הזכיר שהוא גר מיחזי כשיקרא ומזוייף מתוכו". מדברי הב"י עולה שבניגוד לעולה משו"ת הרא"ש, מדברי תשובות אשכנזיות הנ"ל עולה, שיש הקפדה להזכיר בגט את עובדת היותו גר. ואכן בשו"ע שם ס"כ כתב: "בגט גר כותב פלוני בן אברהם אבינו". וכתב הב"ש שם ס"ק ל"ט: "דאם כתב בן אברהם ולא כתב בן אברהם אבינו פסול דמשמע שהוא בן אברהם, אלא אם כתב פלוני הגר". גם מדברי הב"ש עולה שיש הקפדה לאזכר שהוא גר, וזה את תואם את דברי הב"י בשם תשובות אשכנזיות, שאם לא כן הוי מזוייף מתוכו.

ויש לציין שבשו"ע שם ס"ט כתב: "ולפיכך גר או שתוקי או אסופי, אין כותבין אלא שמותיהם בלבד". ומזה עולה שאין צורך כלל לאזכר בגט שהוא גר. וכבר ציינו הגר"א שם סקי"ז וכן בדגול מרבבה בס"ט, שזה סותר את אשר פסק השו"ע בס"כ שם, שיש הקפדה לאזכר שהוא גר.

כתיבת שמות בכתובה לעומת כתיבת שמות בגט

בשו"ת מנחת יצחק ח"א סימן קל"ו כתב בסוף דבריו, שלענין גט צריך לאזכר את עובדת היותו גר, ואין לחוש לכבודו של אביו. וכן כתב הגר"ש משאש זצ"ל בשו"ת שמש ומגן ח"ג סימן נ"א, ובתוך דבריו הבהיר שיש לאזכר שהוא גר אף אם גדל אצל אותו אדם כאביו שגידלו. וכתב לחדש, שאף לשיטות שמותר לקרוא אביו למי שגדלו, אין הדברים אמורים רק בשטרי ממון, ואין ללמוד משטרי ממון לגט, כיון שבגט התחדשה הלכה נוספת – שאין לשנות בשמות מפני הוצאת לעז, עכ"ד. ולפי זה בנדון דידן, לענין שטר כתובה, שהוא שטר ממון, לכאורה יש מקום להקל לכתוב את שם מי שגידלו כאביו.

יסוד החילוק לענין שאין לחוש ללעז בשטרי ממון כמו שחוששין ללעז בגט, נלמד ממה שנפסק בטור ושו"ע בחו"מ סימן מ"ט ס"א בשם בעה"ת שער ל"ג, שאם היפך את השם בשטר כגון 'מרים דמתקרי שרה' [שהרוב קוראים 'מרים' ומיעוט קוראים 'שרה'] וכתב 'שרה דמתקרי מרים' שהשטר כשר, וזאת בניגוד לגט, שאם היפך כנ"ל, דפסול מתקנת ר"ג כדאיתא בגיטין ל"ג, וטעם החילוק בין גט לשטרי ממון הוא כמש"כ בשו"ת הרשב"א ח"ב סימן י"ז שבשטרי ממון מספיק לקרוא בשם שניכר שזה הוא, משא"כ בגט שחוששין ללעז, אפילו כלשהו, מפני שהוא דבר שבערוה.

יחד עם זאת, לדעת הבית שמואל סימן קכ"ט בשמות הנשים תחילת אות פ', כשלא יודעים האיך לכתוב השם בגט, יש לכתוב כפי המופיע בכתובה, כך כתב בשם השער אפרים. וכך כתב בנחלת שבעה סימן י"ב אות ט"ז. מכאן עולה, שהמנהג לדקדק לכתוב שמות האנשים והנשים בכתובה כדין גט. ולפי זה בני"ד, אף אם ננקוט כדעת הרמ"א שמותר לקרוא אביו למי שגידלו, מכל מקום לפי דברי האחרונים הנ"ל, עולה, שאין לנהוג כן רק בשאר שטרי ממון, אבל בשטר כתובה אין לנהוג כן, מפני המנהג לכתוב שמות בכתובה כדין גט.

מסקנה:

העולה לדינא, שאין לזוז מפסק השו"ע גבי גט לפי ביאורו של הב"ש, ויש לכתוב "פלוני בן אברהם אבינו", או "פלוני הגר". וכך יש לכתוב גם בכתובה, מפני שהמנהג להקפיד בכתיבת שמות הכתובה כמו שכותבים בגט.

כך הדין, אף במקרה שהחתן גדל בבית אביו.

באופן מעשי הורו הגרי"ש אלישיב זצ"ל [מפי הגר"ח איזירר שליט"א] ויבלח"ט מורינו הגר"א וייס שליט"א גאב"ד דרכי הוראה, שיש לכתוב בכתובה שהוא גר, אבל בזמן קריאת הכתובה אין צורך להזכיר שהוא גר.

הגב על הנושא


לתחילת הדף