אתה נמצא כאן: דף הבית » תשובות מורינו הרב אשר וייס » לבישת ציצית במקום שמתבייש

לבישת ציצית במקום שמתבייש

בענין מה ששאל בענין טלית קטן במקום שמתביישים לצאת בו לרה"ר האם אפשר לברך עליה לפי המבואר ברמ"א (סימן ט"ז ס"א) ומקורו במנחות דף מ' ע"א דאין חיוב ציצית אלא בבגד שגדול יוצא עמו לפעמים לשוק.

הנה באשל אברהם להגאון מבוטשאטש תניינא (סימן ט"ז) כתב דאותן הט"ק שמתביישים לצאת בהם אין לברך עליהם (ועיין מש"כ בזה במהדורה קמא ובפמ"ג מש"ז סימן ט"ז סק"א) ומבואר מדבריו דאף אם יש בהם שיעור כיון שמ"מ מתביישים לצאת בהם אין לברך עליהם. ובאמת בגמ' לא אמרו אלא שהגדול יוצא לפעמים בשוק. והטור הוסיף בלשונו שאין הגדול מתבייש לצאת, ומתוך לשונו יש מקום להבין כהבנת הא"א, אך בשו"ת האלף לך שלמה (או"ח סימן ד') כתב בפשיטות דאם מתבייש מחמת הצורה ולא משום שהט"ק קטן מדי אין בזה פסול כלל.

ושו"ר בשו"ת חסד לאברהם (מהדורא קמא סימן ב') שהאריך לדחות את דברי הא"א, דאין קפידא אלא בשיעור הט"ק ולא במה שמתבייש מטעם אחר.

והנה כתב הרמ"א (בסימן ח' סעיף ו') דבטלית קטן לא מברכים להתעטף אלא על מצות ציצית ובדרכי משה הארוך ביאר דחיישינן שמא אין שיעור החייב בציצית בט"ק ומשו"כ אין לברך להתעטף דמשמע שמברך על עיטוף זה, אבל נוסח הברכה על מצות משמע טפי שמברך על מצות הציצית הכללית עי"ש.

ויש מן האחרונים שלמדו מדבריו לגבי מצות מרור דחולה או זקן שאינו יכול לאכול כזית מרור יכול לברך על פחות מכזית "על מצות מרור" אף שאינו יכול לצאת יד"ח. עיין שו"ת יהודה יעלה למהר"י אסאד (ח"א או"ח סי' קל"ז) ושו"ת אבני נזר (או"ח סי' שפ"ג אות י').

ולענ"ד זה תמוה דאיך יברך ברכת המצוה כשאינו מקיים מצוה ואף אם ספק הוא הלא ספק ברכות להקל ואטו תלוי הדבר בנוסח הברכה, ולמה לא אמרו בכל ספק ברכות המצוה שיברך על מצות. וע"כ צ"ל דבאמת קיי"ל בט"ק שלנו דמעיקר הדין יוצאין בהם יד"ח, אלא דלרווחא דמילתא תיקנו לברך על מצות ציצית דלשון זה ראוי טפי כשיש אף ספק קל אם יוצא יד"ח או לא. כך נלענ"ד בהלכה עמומה זו.

הגב על הנושא


לתחילת הדף