אתה נמצא כאן: דף הבית » שאלות אחרונות » עסקים וממונות » להיכנס לשירותים של חנות ללא רשות

להיכנס לשירותים של חנות ללא רשות

שאלה:

האם מותר להיכנס לשירותים של חנות כאשר אין בדעתו לקנות שם, או אף כאשר הוא אחד הקונים אך השרותים מיועדים לעובדים בלבד.

והאם במקומות שיש תנאים בכניסה שאסור להכנס עם אוכל, האם מותר לעשות בנגוד לרצונם ולהכנס עם אוכל.

תשובה:

קיי"ל ששואל שלא מדע גזלן הוי, ולכן אסור להשתמש בחפץ השייך לאדם אחר ללא רשותו, גם כאשר לא נגרם לחפץ נזק כל שהוא מחמת ההשתמשות, ומעתה גם בנידון שלך נראה שאם ידוע שבעלי החנות מקפידים שלא יכנסו אנשים זרים לשרותים אזי אין שום היתר להכנס לשם בניגוד לרצונם, ואותו הדין אף היכא שהוא אחד הקונים אם השירותים מיועדים לעובדים בלבד אסור להכנס  לשם. וזהו גם המענה לשאלתך בקשר לכניסה לפארק עם אוכל, דש אסור להכניס את האוכל כאשר הם מקפידין על כך, ובכל אלו עובר על איסור גזל מכח דינא "דשואל שלא מדעת" דקיי"ל דגזלן הוי.

אלא דהוכחנו שאם המקום שייך לגוים יש מקום גדול להקל, בפרט לעת הצורך, דאף דקיי"ל דגזל עכו"ם אסור מ"מ דעת כמה מגדולי הפוסקים ד"שואל שלא מדעת" לא נאמר כלפי גוי, ומ"מ לכתחילה גם בכה"ג טוב להחמיר ובפרט היכא דאיכא חילול ה' דאז האיסור חמור מאוד.

מקורות והרחבת הדברים:

הנה לכאורה בכל השאלות יש כאן נידון של זה נהנה וזה לא חסר, דהא הבעלים לא מפסידם שום דבר בזה שהאדם נכנס לשירותים, או דנכנס לפארק עם אוכל בניגוד לרצונם. והרי הגמ' בב"ק כ: מסתפקת בד"ז ולהלכה נפסק דזה נהנה וזה אינו חסר פטור  כמבואר בשלחן ערוך חו"מ  ס' שס"ג סעי' ו.

ויתירה מזו ראה עוד בפ"ק דב"ב דף יב: דס"ל לחד תנא דבכל כגון דא לא רק פטור מלשלם אלא אף כופין על מידת סדום, יעוי"ש בחלוקת האחים דיהבינן לה אחד מצרא ואכ"מ.

וממילא הוא הדין בנידו"ד לכאורה יש להתיר לאותו אדם להכנס לשירותים אף כאשר אינו עומד לקנות שם, וכן יהה מותר להכנס לפארק עם אוכל אף בניגוד לרצון הבעלים.

אלא דזה ודא אינו נכון, דהא ידועים דברי התוס' שם בב"ק בד"ה "הא איתהנית" חידש דין שגם לפי ההלכה שפטור בז"נ וזל"ח, מ"מ עדיין יכול לעכב עליו מתחילה שלא לדור בבית. וז"ל "אפילו למ"ד בפ"ק דב"ב כופין אותו על מידת סדום ויהבינן ליה אחד מיצרא שאני הכא שהיה יכול למונעו מתחלה לדור בביתו".

וכן הוא בתוס' בבא בתרא (יב: ד"ה כגון) וז"ל "והא דכופין על מידת סדום בזה נהנה וזה לא חסר היינו בשכבר דר בחצר חבירו שאינו מעלה לו שכר, אבל הא פשיטא שיכול למחות בו שלא יכנס לדור בביתו אפילו בחצר דלא קיימא לאגרא וגברא דלא עביד למיגר, דהוה זה נהנה וזה לא חסר".

מבואר בתוס' שכל הדין שכופין על מידת סדום היינו רק אם הוא כבר גר בדירה ללא ידיעת הבעלים וכעת בעה"ב תובע ממנו שכר עבור הזמן שהתגורר כבר בדירתו, אולם פשיטא שלכתחילה רשאי כל אדם אפילו אם אינו מעוניין להשכיר את דירתו למנוע מאנשים אחרים שיגורו בדירתו. 

ודין זה נפסק בטור ובשו"ע סי' שס"ג ס"ו דאם מחו הבעלים מתחילה ואמרו לו לצאת דחייב לשלם. וממילא פשוט גם בנידו"ד דאסור להכנס לשרותיים בניגוד לרצונו, וכן אסור להכנס לפארק עם אוכל בניגוד לתנאי כניסה.

אלא דיש לעיין מהו גדר האסור בנידו"ד שאין כאן שום תביעה ממוני דהא הבעלים בלא"ה לא דורשין כסף על מי שירצה להכנס לשירותים[1], וכן בשאלה ב' לא התנו אף פעם שהנכנס לפארק עם אוכל עלו לשלם, א"כ אין כאן שום תביעה ממוני, אלא סתם שהבעלים מקפידים שלא ישתמשו בשלהם, וצ"ב מהו גדר האסור בזה, ומ שעבר על דעתם על מי הוא עבר?.

ונראה דיש בזה איסור גזל מדין שואל שלא מדעת, דכידוע אסור להשתמש בחפץ השייך לאדם אחר ללא רשותו, גם כאשר לא נגרם החפץ נזק כל שהוא מחמת ההשתמשות, והעושה כן נקרא גזלן, ואפילו אם הוא משתמש בחפץ בזמן שבעליו אינו זקוק לו.

מקור לאיסור זה הוא בב"מ דף מ: שם מבואר דשומר שטלטל חבית להביא עלי גוזלות חייב מדין שואל שלא מדעת דקא סבר (ר' ששת) דשואל שלא מדעת גזלן הוי, וכן נפסק ברמב"ם בסוף פ"ג מהלכות גזילה (הט"ו). וכן כ' הטור והשו"ע בסימן שנ"ט סעי' ה' "אפילו הלוקח מחבירו בתורת שאלה אם אינה מדעת הבעלים נקרא גזלן".

ומעתה הוא הדין בנידו"ד במקרה של כניסה לשירותים של חנות כאשר אין כונתו לקנות שם, או שנכנס לשירותים המיועדים לעובדים בלבד, או שנכנס לפארק עם אוכל בניגוד לתנאי הכניסה, בכל אלו עובר על גזל מדין שואל שלא מדעת.

ונפק"מ בזה [שהגזל הוא רק מדין שואל שלא מדעת] שאם עבר ועשה כן בניגוד לדעת הבעלים אין לו שום חיוב תשלומין דהא המקום שבו נכנס לא מיועד להשכרה, וממילא לא חייב בתשלומין, וכפי שמבואר בסי' שס"ג סעי' ה' דלעולם לא מתחייבין על השימוש כאשר כוונתו לגזלנותא. ואף דהכא השאלה הוא על קרקע והרי קיי"ל דקרקע אינה נגזלת והיינו שאין לו בזה קניני גזילה וממילא ראוי היה להתחייב על השימוש, אך בנידו"ד דאף הבעלים לא הקפידו לגבות כסף על זה, א"כ מחלו על זכותם על כך וז"פ.

נתבאר עד כה דאין שום היתר להכנס למקומות שהבעלם מקפידין עליהן ואין כאן היתר של ז"נ וזל"ח משום שהבעלים מקפידים בראש על זה וכמבואר בתוס'. והבאנו נמי שאף היכא שאין כאן קפידה ממוני וכגון שימוש בשירותים ללא רשות, או כניסה לפארק עם אוכל בניגוד לרצונם, גם בכה"ג אסור מדין שואל שלא מדעת דגזלן הוי וכנ"ל.

ועתה יש לדון האם מקרים הללו נאסרו גם כאשר הבעלים הם גוים, דהנה ידוע לכל דגזל עכו"ם אסור מן התורה כנפסק בשו"ע סימן שמ"ח סעיף א[2].

אך נראה לכאורה להתיר בכה"ג שהמקום שייך לגוי עכ"פ כשהדבר דחוף לו, דאף דמבואר בשו"ע (חו"מ סי' שנ"ט סעי' א') דאסור לגזול בין מישראל ובין מעכו"ם, ועוד שם (סעי' ה') אפי' הלוקח בשאלה שלא מדעת הבעלים נקרא גזלן ע"כ. מכל מקום נראה דהך דלוקח בשאלה שלא מדעת הבעלים לא קאי רק על גזל ישראל. שהרי בעכו"ם אפי' בהפקעת הלוואתו מותר,  ועל כרחך דלא שייך בעכו"ם רק גזל מוחלט ולא כל הענפים של גזלן.

וד"ז למדנו מהא דמבואר ביו"ד סי' ק"כ ס"ט, לענין משכון של גוי ברשות ישראל אם צריך להטבילו או לא, כתב הט"ז דאף אם בטוח שיבא לקחתו דבכה"ג אין חיוב טבילה, מ"מ אין איסור להשתמש ומשום דאין איסור שואל שלא מדעת בעכו"ם במקום שאין חילול השם ודלא כהב"ח.

וז"ל הט"ז שם סקי"א "…אמנם נראה לע"ד היתר ברור להשתמש במשכן של עובד כוכבים שלא ברשות דלא עדיף מהפקעת הלוואתו דבח"מ סי' שמ"ח דהיה מותר דבפ' הגוזל בתרא (דף קי"ג) פרש"י שאין זה גזל ממש כי ליכא חילול השם דלא ידע עובד כוכבים בהדיא דמשקר כו'" ויעוי"ש דכ' שכן ראה בקהילות גדולות משתמשים במשכונות של עכו"ם לנוי סוכה ומשאילין אותם גם לאחרים ע"ש. וכ"כ הש"ך שם סקי"ט דכן המנהג וז"ל "דאין בזה משום גניבת דעת העובד ככבים מה שמשתמש בו", וכ"כ גם בשו"ע הרב (או"ח סי' ת"מ בקונט"א שם סעי' ו').

וזהו דלא כהמהרי"ל והב"ח דר"ל דאין היתר להשתמש במשכונות של עכו"ם רק במקום שאין העכו"ם מקפיד. ודברי המהרי"ל הובאו גם במג"א בהלכות פסח סי' תע"ב סק"ב, ויעוי"ש דהסכים עמו. וכן משמע מדברי החוו"ד (קס"ט סקי"ד) דבכל ענף של גזל יש איסור מגוי יעוי"ש[3].

אך ראה בחק יעקב (תע"ב סק"ד) דחלק על המג"א ומוכיח מן הש"ס שמותר להשתמש במשכנותיהם של עכו"ם וחידש שגם המהרי"ל רק משום גניבת דעת חושש ע"ש.

הרי דנחלקו בשאלה דידן גדולי עולם, מצד אחד  המהרי"ל, הב"ח, והמג"א נקטו שאין היתר להשתמש בחפץ של גוי ללא רשותו דשמא הוא מקפיד וכן משמע מהחוו"ד, ומאידך הט"ז והש"ך והחק יעקב והשו"ע הרב התירו להשתשמש אף היכא דיש חשש שיקפיד. – ונראה לי פשוט דההיתר שלהם הוא גם היכא דידוע דודאי מקפיד דמאי שנא.

וראה בשו"ת בצל החכמה  (חלק ג סימן מח), דהאריך בזה והביא דבשו"ת אבני נזר (חאו"ח סי' מ"ד אות ד') כתב במפורש דשואל שלא מדעת מגוי אסור כדין גזל עכו"ם, ויעוי"ש דחלק עליו בכל תוקף והוכיח דאין איסור של שואל שלא מדעת בגוי.

ומעתה נראה לכאורה בנידו"ד דהמיקל בודאי יש לו על מי ליסמוך.

ואף דבמקו"א הארכנו לאסור כניסה לאוטובוס או לפארקים ללא תשלום אף אם המקום שייך לגוים, מ"מ התם היינו טעמא משום שיש בזה גזל ממש וכדין מ שעושק פועל גוי דבודאי אסור מדין גזל, או כמי ששוכר חדר במלון של גוים מבלי לשלם דהוי ממש גזל וז"פ.

אך במקרים דידן שאין כאן קפידה ממוני בדבר, אין לאסור זאת בגוי כפי שנתבאר מדעת הפוסקים, ומה עוד דיתכן דהם בעצמם לא כ"כ מקפידים על זה.

ומכל מקום בודאי דאין להתיר אלא בעת הצורך ולכתחילה תמיד טוב להיות כפוף לתנאים שלהם, ובפרט אם יהיה בכך חילול ה' דאז בודא אסור חמור לעשות כן.


 [1] אלא דהסתפקתי מחמת המים של האסלה, אך באמת דהוי פחות משו"פ ועיין סנהדרין נז. ומלבד זה נראה שכלל לא מפקידין על כמות זה של מים.

[2]    ו מאידך מורגלי' בפומא דעלמא דטעות עכו"ם מותר וכן פוסק הרמ"א בהג"ה שם סעיף ב והחילוק הפשוט בין טעות לגזילה הוא דבגזילה או גניבה הרי הישראל עושה המעשה ונוטל מרשותו של הגוי, ואילו גדר הטעות הוא שהגוי נותן ביד הישראל בלא יודעין.

[3] וצ"ע מה יענה על דברי הש"ך והט"ז הנ"ל המפורשים ועיין בזה.

הגב על הנושא


לתחילת הדף