אתה נמצא כאן: דף הבית » שיעורי מורינו הרב אשר וייס » להשכיחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך

להשכיחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך

"ומפני שלא נמסרו ישראל באותו זמן ביד מושל אחד שהיה מושל עליהם להריגה כמו שהיה בימי המן, אלא שבאו האויבים עליהם למלחמה ולא בקשו מהם אלא ההכנעה ולהיות ידם תקיפה על ישראל ולהעבירם על דתם, כידוע ממעשה אנטיוכוס שלא גזר עליהם להרוג ולהשמיד רק צרות ושמדות כדי להמיר דתם כדרך המלכים המנצחים זה את זה וכובשין אחד ממדינות חבריהם ומכריחין לאמונתן, ואם היו ישראל מכניעים להם להיות כבושים תחת ידם ולהעלות להם מס וחוזרים לאמונתם חלילה לא היו מבקשים יותר. אלא שנתן הש"י וגברה יד ישראל ונצחום, לכך לא קבעום אלא להלל ולהודות ולא למשתה ושמחה. כלומר, כיון שהם רצו למנוע אותנו מזה לכפור בדת ח"ו, ובעזרתו ית' לא הפיקו זממם וגברה ידינו, לכך קבעו אותם לחזור ולשבח ולהודות לו על שהיה לנו לאלהים ולא עזבנו מעבודתו. אבל בימי המן שהיתה הגזירה להרוג ולהשמיד את הגופות שהוא ביטול משתה ושמחה ולא את הנפשות, שאפילו המירו דתם ח"ו לא היה מקבל אותם, לכך כשנצלו ממנו קבעו להללו ולשבחו ית' ג"כ ע"י משתה ושמחה, הלכך ריבוי הסעודות שעושין בחנוכה אינן אלא סעודות הרשות" (לבוש סימן תר"ע סעיף ב').

הנה דברים רבים מאירים לנו באור יקרות על פי דברי הלבוש, שהרי חידושים רבים יש בחג זה ובמצוותיו השונים מכל שאר ימי המועד והישועה, ונפרט מקצתם.

א. בכל החגים בין אלה שמן התורה כשלש הרגלים ובין בפורים שהוא מדרבנן יש מצוה של שמחה ומשתה, משא"כ בחנוכה שאין בו אלא הלל והדלקת הנר בלבד, והדבר אומר דרשני.

ב. מדוע תיקנו עיקר מצות היום בהדלקת הנר כנגד נס פך השמן, ומאידך עיקר ההודאה בתפלת על הנסים אינה אלא על ישועת ישראל, נצחון המלחמה, וביטול גזירת היונים, עד שאף לא מזכירים כלל את נס פך השמן בתפלה זו.

ג. באמת יש להתבונן בעצם נס פך השמן, הלא היונים חיללו את המקדש כולו ואת כל כליו "באו בה פריצים וחללוה" (יחזקאל ז' כ"ב וע"ז נ"ב ע"ב) ויש לשאול אפוא למה נעשה הנס דוקא במנורת המאור ולא במזבחות או בשלחן וכל כליהם. ועוד יש לשאול למה דוקא בשמן שבמנורה ולא בגופה.

ד. נס זה נעשה על ידי מלכות בית חשמונאי שלא היו מזרע יהודה אלא משבט לוי, וידועים דברי הרמב"ן (בראשית מ"ט י') דאכן עברו על דברי הכתוב "לא יסור שבט מיהודה ומחוקק מבין רגליו" ומשום כך לא נמשכה מלכותן, וא"כ יש להתבונן למה היתה השגחתו ית"ש שדוקא נס זה וישועה זו תעשה שלא ע"י שבט יהודה כי לו יאתה המלוכה.

(ועיין בזכריה ט' י"ג "כי דרכתי לי יהודה קשת מלאתי אפרים ועוררתי בניך ציון על בניך יון" ומבואר שם בפשט הכתובים וכן פירשו המפרשים שבני יהודה הם דריכת הקשת במלחמה נגד יון אלא שעיקר המלחמה בידי שבט כהונה הוא).

והנראה בזה דהנה גזירת היונים לא להשמיד להרוג ולאבד היתה אלא להשכיחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך. לא על בני ישראל לבדם הכריזו היונים מלחמה אלא על אלקי ישראל יושב הכרובים, לעקור מתוך חיקו את בנו חביבו כמ"ש "בני בכורי ישראל", להשכיחם תורת ה' לחצוב להם בורות נשברים ולדבקם בנחלת זרים.

שכחת התורה היתה תכלית מגמתם והצלת התורה היתה תמצית הנס והישועה, ומשום כך מן הראוי ומן ההכרח שתשועה זו על ידי שבט לוי תבוא שמשרתי ה' ונושאי התורה המה כמ"ש "כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו" (מלאכי ב' ז'), ועל כן סיבב ה' שתבוא הישועה דוקא על ידי בית חשמונאי הכהנים שמשבט לוי היו (וידועים דברי הרמב"ם בסוף הלכות שמיטה ויובל שכל המקדיש חייו לתורה ולעבודה בכלל שבט לוי הוא ואכמ"ל).

ומסיבה זו נעשה הנס במנורה ולא בשאר כלי המקדש, שהרי כבר ביארנו פעמים רבות שכל אחד מכלי המקדש מכוון כנגד אחד מעמודי העולם ויסודות העבודה. מנורה כנגד תורה "כי נר מצוה ותורה אור" וכן אמרו חז"ל (שבת כ"ג ע"ב) "הרגיל בנר הווין ליה בנין תלמידי חכמים" ועוד אמרו (ב"ב כ"ה ע"ב) "הרוצה להחכים ידרים וסימניך מנורה בדרום", הרי לן שהמנורה כנגד תורה היא. המזבחות כנגד יסוד העבודה שהרי תפלות כנגד קרבנות תקנום (ברכות כ"ו ע"ב) "ונשלמה פרים שפתינו" כתיב. והשלחן ולחם הפנים שעליו כנגד גמילות חסדים, שהרי כשם שמשרתי השם על שלחן גבוה הם יושבים ומלחמו הם אוכלים, כך מצווים אנו לדורות לפרנס בני התורה ועמליה בטהרה לחזקם ולתומכם.

ולא יפלא אפוא שמכל כלי המקדש נעשה נס חנוכה במנורה לרמז שהתורה היא זו שהיתה בסכנה ולמענה נעשו נסים לישראל בנצחון המלחמה וביטול גזירות השמד.

ודוקא בשמן שבנר, שהרי שמן זית רמז לחכמה הוא, כמבואר בהוריות י"ג ע"ב ובמנחות פ"ה ע"ב, וכן אמרו בברכות (נ"ז ע"א) "הרואה שמן זית בחלום יצפה למאור תורה". ועיין עוד בדבריהם הנפלאים (ילקוט שמעוני שיר השירים רמז תתקפ"א) "ד"א למה נמשלו בשמן, מה שמן רפואה לאדם ומצהיל פנים אף דברי תורה מאירות עינים".

בא וראה את דבריו הנפלאים של הפרי מגדים (בהקדמה לסימן תר"ע באשל אברהם) "וג' עמודי עולם תורה ועבודה וג"ח בממון ובגוף, ובטלו את ישראל מתורה ועבודה כמ"ש בס' המגיד שלי להשכיחם תורתך זה מחמת קנאה אין חכמה כחכמת התורה … וזדים ביד עוסקי תורתך ע"ד אקב"ו לעסוק בד"ת שנצטוינו לעיין לפלפל בה. א"כ לא זו שמסר הזדים ביד המדקדקים בחקים ביותר, אף זו מסר אותם ביד עוסקי תורתך וששים בפלפולם, כמאמר החכם מי שלא טעם טעם שמחת התרת הספיקות לא טעם טעם שמחה מעולם, ושם הארכתי. ומפני זה אנו מחוייבים בימי החנוכה ללמוד תורה ועבודה בלב זו תפלה והודאה וג"ח בממון ובגוף". הרי לן שהיונים קנאו בשמחת התורה ובדבקותם של בני ישראל בפלפולה וחדותה.

וכדי לרמוז לשורש קנאת היונים ודבקותם של בני ישראל בחכמת התורה ושמחתה, והיא שעמדה להם באורך גלותם ובכל גזירות השמד וההרג נעשה הנס בשמן זית שבמנורת המאור.

וכדי לזכור כל זאת, את הגזירה ואת הישועה, את הסכנה ואת הנס, תקנו חכמים את מצות הדלקת נר חנוכה כדי להודות ולהלל על נסיך ועל נפלאותיך.

ולא בכדי הזהירו גדולי הדורות להרבות בתורה בימי החנוכה כנגד גזירת היונים להשכיחם תורתך, עיין במנהגי החתם סופר פרק ט'. וידוע מספר הרוקח (הלכות חנוכה סי' רכ"ה) של"ו נרות חנוכה רומזים לאור הגנוז ששימש ל"ו שעות עד שנגנז, והיכן נגנז אור בהיר וצהיר זה – בתורה, כמבואר בתנחומא פרשת נח (סי' ג'). ומה נפלאים הם דברי המדרש פנחס אות א' דל"ו נרות כנגד ל"ו מסכתות הש"ס המה כי נר מצוה ותורה אור.

נרות חנוכה אור תורה המה, האור שבו קנאו היונים ורצו לעקרו מן העולם, והוא הוא האור הגנוז בתורה שיתגלה במהרה בימינו.

הבה נזהר גם אנו לקבל על עצמנו בימים נשגבים אלו את עול התורה ושמחתה, ובאהבתה נשגה תמיד עד שנזכה לאור הגנוז אור שבעת הימים בחנוכת המזבח בב"א.

הגב על הנושא


לתחילת הדף