אתה נמצא כאן: דף הבית » שאלות אחרונות » מחשבה יהודית » לימוד תורה בשכר

לימוד תורה בשכר

שאלה:

המשנה במסכת אבות כותבת שאסור להרוויח מהתורה כסף, א"כ איך אנשים מחברים ספרים ומתפרנסים מזה? וכן איך אדם מלמד את חברו ומתפרנס מזה? ומה הכוונה בדברי המפרש שם שכר בטלה, וכי מותר למכור את הספרים רק במחירי ההוצאה? [שמעתי שכך החפץ חיים נהג למכור את ספריו, האם בגלל זה?] יש עוד הסבר חוץ משכר בטלה?

תשובה:

נאמר בספר דברים פרק ד, ה: רְאֵה לִמַּדְתִּי אֶתְכֶם חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים כַּאֲשֶׁר צִוַּנִי יְדֹוָד אֱלֹהָי לַעֲשׂוֹת כֵּן בְּקֶרֶב הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם בָּאִים שָׁמָּה לְרִשְׁתה.

משה רבנו אומר "ראה למדתי אתכם" – הגמרא[1] מסבירה דבריו "למדתי אתכם – מה אני בחינם אף אתם בחינם", כלומר כשם שאני למדתי אתכם את התורה שנתן לי ה', בחינם, גם עליכם להעביר את התורה וללמדה בחינם.

מה הטעם שיש ללמד את התורה בחינם?

מסברא היה מקום לומר שזה בשביל שהתורה תהיה מצוייה בעם ישראל, שכל אחד יוכל ללמוד תורה.

אך יתכן להסביר באופן אחר, שזה כדי ליצור לימוד תורה שהוא רוחני, ערכי, לא שנעשה ככלי להרווחת כסף.

מצד הסברה הראשונה שטעם המצווה ללמד תורה בחינם הוא כדי לאפשר זמינות לכל אדם ללמוד תורה, אמנם, מחד גיסא, זה שמלמדים תורה בחינם, יוצר זמינות שכל אחד יוכל למצוא מי שילמד אותו תורה. אך מאידך, זה עשוי לגרום לכך שאנשים שיכולים להרוויח ממון רב במקצועות אחרים, לא יפנו את זמנם לעסוק בתורה,  משום שלא יקבלו על כך תשלום, והלא הם צריכים לפרנס את בני ביתם.

מסיבה זו נראה לי שהטעם העיקרי הוא הענין הערכי. כאשר אדם יודע שעל התורה עצמה אין הוא לוקח תשלום, גם אם הוא לוקח תשלום עבור ענינים נלוים, כמו על זמן הנסיעה למקום שבו הוא מלמד תורה וכיו"ב, או שכר בטלה שבזמן שהוא מלמד תורה אינו עושה דברים אחרים לפרנסתו, אף על פי שמבחינה מציאותית קיבל סכום כסף גדול, כיון שהוא אינו מוגדר כשכר על לימוד התורה אלא על דברים צדדיים, אין הוא פוגע בטהרת הלימוד.

הגמרא במסכת נדרים אומרת כמה דברים שאינם כלולים במצווה זו ללמד את התורה בחינם:

שכר פיסוק טעמים, שכר שימור תינוקות. כלומר מלמד הלוקח תשלום שמוגדר כשכר המצאותו עם התלמידים, אין הוא פוגע ברעיון שצריכים ללמד תורה בחינם. דבר זה מובן לפי הסברה שאמרנו – עצם זה שהמלמד מגדיר את השכר שהוא נוטל כשכר על שימור תינוקות של בית רבן שלומדים אצלו, ולא על עצם התורה שהוא מעביר, משאיר את התורה שהוא מלמד, בטהרתה.

ואכן, כתב האגר"מ חו"מ ח"א סימן נט, שמלמדים ששובתים כדי להשיג משכורת גבוהה יותר, מעיקר הדין חייבים ללמד גם בזמן השביתה שלהם (והיינו שלמעשה אינם יכולים לשבות) שהרי שכרם הוא שכר בטלה  ולא על עצם הלימוד, ומוטל עליהם ללמד ילדים אלה, שהם קבלו על עצמם ללמדם, ונמצא שאם בטלים, ממילא חייבים ללמד. וזו משמעות מעשית להגדרה של השכר כשכר בטלה ולא שכר על התורה עצמה. וזו לשונו של האגרות משה: "אלו שלומדים מקרא עם הקטנים שרשאין ליקח שכר נמי כיון שיש עכ"פ מעלה שלא ליקח שכר דלכן היו מקומות שלא נטלו שכר גם על המקרא עיין בנדרים דף ל"ז בר"ן וכן ברמב"ם פ"א מת"ת ה"ז ובש"ע יו"ד סי' רמ"ה סעי' ו' איתא היה מנהג בעיר שלוקח שכר עיי"ש לא מסתבר שיוכלו למנוע לאחרים מלעשות מצוה, דהוא כשימצאו מי שילמד בחנם רק ישלמו לו באופן שכר בטלה. וגם מסתבר כיון שבטול תינוקות של בית רבן הוא חטא גדול שאין העולם מתקיים אלא בהבל פיהם של תשב"ר אף שרשאי ליטול שכר ולא לקבל עליו ללמד בחנם אף אם אין אחר שם ללמד אותם הוא רק משום שלא רק עליו לבדו מוטל אלא על כל בני העיר אבל מאחר שכבר קבל עליו שעתה היה מוטל רק עליו וכשיבטל אותם נמצא שהוא המבטל, וחטא אסור לאדם לעשות בשביל הרוחת ממון ויאסר ממילא גם הוא לילך לבקש אף פרנסה אחרת עד שיעמיד אחר תחתיו".

וממילא מובן שאין כל חסרון בהרווחת כסף עבור מכירת ספרי קודש, משום שאינו מרוויח על התוכן שכתוב בספרים אלא על המוצר החיצוני – הספר, ואין זה פוגם בטהרתה של התורה.

ובשות שו"ת אגרות משה יורה דעה ח"ב סימן קי כתב שלדעת הרמב"ם והטור על למוד המקרא ממש נמי מותר ליטול שכר, והוא משום שהטור והרמב"ם פוסקים כסוגית הגמרא בתלמוד ירושלמי נדרים פ"ד ה"ג שדורשת מקרא חוקים ומשפטים אתם מלמדים בחנם ואי אתם מלמדים בחנם מקרא ותרגום, ולא הזכיר שום טעם לא טעם רב דשמור ולא טעם ר' יוחנן דפסוק טעמים.

וכן סתם הרמב"ם בפ"א מת"ת ה"ז שמותר ליטול שכר על למוד תורה שבכתב ולא הזכיר שהוא רק לתינוקות משום שמור ולגדול רק לפסוק טעמים מותר ולא עיקר למוד תורה שבכתב אלמא דמתיר ליטול שכר על הלמוד דתורה שבכתב ממש והוא מטעם הירושלמי שמקרא אינו בכלל חוקים ומשפטים. ומבאר האג"מ שזה שמקרא אינו בכלל חוקים ומשפטים הוא משום שא"א לידע מלמוד המקרא שום דין ברור. ולכן הרא"ש נדרים, דף ל"ז, והרי"ף והרשב"א שם שהביאו הא דירושלמי הוא משום שפוסקין כירושלמי.

ולדבריו אולי נראה שעיקר הטעם הוא כדי שתהיה תורה מצוייה בישראל, שלפי זה שייך לחלק בין הוראת דינים ולבין הוראת מקרא שאין בידיעתו די כדי להוציא דין ברור. שלכאורה לפי הסברה שלימוד תורה בחינם הוא טהור יותר, לכאורה אין סברה לחלק בין לימוד מקרא לבין הוראת דינים.

וכתב בשו"ע יורה דעה – סימן רמו, ה: מקום שנהגו ללמד תורה שבכתב בשכר, מותר ללמד בשכר, אבל תורה שבע"פ אסור ללמד בשכר. לא מצא מי שילמדנו בחנם, ילמוד בשכר.

ואע"פ שהוצרך ללמוד בשכר, לא יאמר: כשם שלמדתי בשכר כך אלמד בשכר, אלא ילמד לאחרים בחנם.

ומה שנהגו האידנא ללמד הכל בשכר, אם אין לו במה להתפרנס, שרי, ואפילו יש לו, אם הוא שכר בטלה דמוכח, שמניח כל עסקיו ומשאו ומתנו, שרי. (וכל חידושי סופרים, דהיינו מה שנתקן מדרבנן, מותר ליטול שכר ללמדו): (הגהות מיימוני פ"א). עד כאן דברי השו"ע.

עולה מזה:

א. לגבי מכירת ספרים כיון שאין חובה לתת לאדם אחר את חידושי תורתו בכתב, או בספר מודפס, אין שום חסרון במכירת ספרים לשם הרווחה. ואין זה בכלל "מה אני בחינם", לפי כל השיטות.

ומה שלפי דברי השואל הח"ח עשה כך, אם זה נכון, אינו אלא מידת חסידות, ויתכן שרצה לזכות את העם בפסקי ההלכות שבספריו ורצה שיהיו מצויים לכל ולכן מכרם במחיר הקרן, אבל מצד הדין מותר היה למכרם ולהרוויח על ידי מכירתם.

ב. אדם שמלמד את חברו, אם מלמדו דינים או גמרא שממנה יכול הלומד לפסוק דינים, הרי זה בכלל האיסור, ולכן יהיה מותר לו לקבל שכר עבור שכר בטלה שאינו עובד בזמן הזה לפרנסתו, ואף שלכאורה הדבר נראה כהערמה, אין זו הערמה אלא הגדרה בעלת משמעות מעשית, כמו שהתבאר לפני כן. וכן יכול להגדיר את התשלום עבור הטירחה שלו בהגעה למקום הלימוד, ולא עבור התורה עצמה. על ידי כך הלימוד עצמו מוגדר בתודעתו כדבר שאינו מקבל עליו שכר ונשאר בטהרתו.

אם מלמדו מקרא, לדעת הרמב"ם והטור יכול לקבל כסף עבור הלימוד עצמו.

ולפי המבואר בשו"ע אדם שמניח עסקו ומשאו ומתנו, ועוסק בתורה, יכול ליטול שכר על שמלמד תורה לאחרים, שהרי מוכח ששכרו אינו על התורה עצמה שמלמד, אלא על ביטול מלאכתו, שהיה יכול לשאת ולתת ולהרוויח ומוכח הוא שמבטל ממלאכתו בשביל תורתו. ולכך אין השכר על התורה אלא תשלום על שמתבטל ממלאכה כדי לפנות עצמו לתורה.

ויש לסיים בדברי רבי מנחם הירש, בנו של רש"ר הירש, בספר ההפטרות שלו – שכתב על הפטרת יום טוב ראשון של סוכות, שמפטירין בזכריה. ספר זכריה עוסק בנבואות אחרית הימים, במלחמת גוג ומגוג ובתיקון עולם במלכות ש-די. המילים אחרונות בספר הן:

(כא) וְהָיָה כָּל סִיר בִּירוּשָׁלִַם וּבִיהוּדָה קֹדֶשׁ לַידֹוָד צְבָאוֹת וּבָאוּ כָּל הַזֹּבְחִים וְלָקְחוּ מֵהֶם וּבִשְּׁלוּ בָהֶם וְלֹא יִהְיֶה כְנַעֲנִי (-סוחר, רש"י) עוֹד בְּבֵית יְדֹוָד צְבָאוֹת בַּיּוֹם הַהוּא: ספר זכריה פרק יד.

רבי מנחם הירש שואל, מה הענין הגדול שלא יהיה סוחר בבית ה' ביום ההוא? מדוע הוא הפסוק החותם את כל הספר? על כך עונה: כוונת הפסוק שלא יהיה עוד סוחר בבית ה'. לא תהיה עבודת ה' עניין למסחר. הכל ייעשה לשם שמים מתוך עבודת ה' ולא בשביל להרוויח.

וזה, אכן ייעוד גדול.


[1]מסכת נדרים דף לז/א – הא קא משמע לן דאפילו במקום שנוטלין שכר על המקרא שרי למשקל על המדרש לא שרי למשקל מאי שנא מדרש דלא דכתיב ואותי צוה ה' בעת ההיא ללמד אתכם וכתיב ראה למדתי אתכם חוקים ומשפטים כאשר צוני ה' מה אני בחנם אף אתם נמי בחנם מקרא נמי בחנם רב אמר שכר שימור ורבי יוחנן אמר שכר פיסוק טעמים.

תגובות (1)

  • אוריאל אופיר

    כל עוד התורה נמסרת אך ורק בהתנדבות, ואין דאגה לפרנסת מלמדיה, הדבר גורם למצוקה ומחסור של מלמדי תורה. כדוגמא לדבר, קשה למצוא רב שיהיה פנוי לתת תשובה לשאלה במשך חצי שעה, למרות שיש שאלות רבות שכדי שהשואל יבין את התשובה נדרשת אריכות שכזו.
    להבנתי התורה פתרה את הבעיה הזו על ידי התרומות והמעשרות לשבט לוי והכהנים, שהם בתפקיד מעבירי התורה.
    לכן בימינו, שאין את החיוב של תרומות ומעשרות, לדעתי חשוב לעודד את התשלום בעבור שיעורי התורה.

    יישר כח!

    להגיב

הגב על הנושא


לתחילת הדף