אתה נמצא כאן: דף הבית » שאלות אחרונות » דינים שונים » לימוד תורה לגוים

לימוד תורה לגוים

שאלה:

 א. ללמד נכרי תורה: מה מותר ומה אסור? מה צריך לעשות בכתה שיש בה מספר מועט של תלמידים נכרים? מה צריך לעשות כאשר הנכרי שואל שאלה בלימוד?

ב. מחבר ספר המיועד לקרב את המוני הצעירים מבני ישראל הרחוקים מחיי תורה ומצוות. התבקש לתרגם את ספרו לספרדית ולהפיצו בקבילות דרום אמריקה. כדי שספר זה יגיע לצעירים אלה אין דרך אלא למסור את הפצת הספר לחברת הפצה נכרית, אלא שברור שספרים רבים ירכשו ע"י גויים, שואל אם יש בזה איסור מצד איסור לימוד תורה לגויים.

תשובה:

א. בדרך כלל יש להימנע מלימוד תורה לגויים, חוץ מז' מצוות שמחויב בהם, וחוץ מענייני אמונה ודעות שאף גויים צריכים לדעתם. אך יש שהקילו בלימוד תורה שבכתב, ויש שהקילו בלימוד הלכות ללא טעם ופלפול בעומק.

ב. אין כל חשש לכתוב ספר בספרדית אם יהיה בכך הרבצת תורה ליהודים, ואין לחשוש למה שילמדו בו גויים.

מקורות:

אכן אנו מוצאים בדברי חז"ל שאין ללמד תורה לנכרים.

המקור לכך הוא דברי הגמרא במסכת סנהדרין (נט, א): "ואמר רבי יוחנן: נכרי שעוסק בתורה חייב מיתה, שנאמר (דברים ל"ג) תורה צוה לנו משה מורשה – לנו מורשה ולא להם". הגמרא ממשיכה לבאר שמצד שני, אם גוי עוסק בהלכות הנוגעות אליו – ז' מצוות בני נוח – אזי "אפילו נכרי ועוסק בתורה הרי הוא ככהן גדול!".

הרמב"ם (הל' מלכים פ"י ה"ט) אינו מזכיר איסור ללמד גוי תורה, אבל מזכיר את האיסור לגוי עצמו ללמוד ופסק: "עכו"ם שעסק בתורה חייב מיתה, לא יעסוק אלא בשבע מצות שלהן בלב".

בתשובותיו מתייחס לעניין לימוד תורה לגוי (סי' קמט), וכך כתב הרמב"ם: "שאלה: מאמר ר' יוחנן גוי שעסק בתורה חייב מיתה, האם זה הלכה והחייב כל בר ישראל להימנע (מללמדו) דבר מן המצות חוץ משבע מצות או להעמידו עליהן, אם לאו?". מתוך תשובת הרמב"ם ("היא הלכה בלא ספק. וכאשר יד ישראל תקיפה עליהם, מונעים אותו מתלמוד תורה עד שיתגייר… ומותר ללמד המצות לנוצרים ולמשכם אל דתנו, ואינו מותר דבר מזה לישמעאלים, לפי מה שידוע לכם על אמונתם, שתורה זו אינה מן השמים כו'") מבואר שהחשש בלימוד תורה לגוי הוא שיפרש את דברי התורה שלא כראוי, או שיבדה לעצמו דת. לכן, אין איסור ללמד תורה שבכתב לנוצרים, שכן הם מתייחסים אליה כקדושה ומאמינים שהיא מן השמים, ורק לישמעאלים אסור ללמדם.

וראיתי בשו"ת ציץ אליעזר (חכ"א סי' כה) שכתב: "ובטח כוונת הרמב"ם ללמדם רק המצות הנלמדים משבע מצות אשר על זה היתה השאלה שנשאל". אבל אין זו משמעות דברי הרמב"ם, וכבר כתב בשו"ת שרידי אש (ח"ב סי' נו) שכתב: "ונראה שמה שכתב הרמב"ם שמותר ללמד המצוות לנוצרים ופירושים לאו דווקא בז' מצות שמותר, כמבואר בסנהדרין דף נ"ט, שא"כ למה לו לרמב"ם לכתוב את טעמו הנ"ל" – אלא שאין איסור ללמד נוצרים את כל התורה שבכתב.

במאירי (סנהדרין נט ע"א) מבואר טעם אחר לאיסור לימוד תורה בגויים, והוא "שבני אדם סבורין עליו שהוא משלנו, מתוך שרואין אותו יודע ובאו לטעות אחריו. וכש"כ אם חקירתו לדעת לבא עד תכלית שלימות תורתינו עד שאם ימצאנה שלימה יחזור ויתגייר, וכש"כ אם עוסק ומקיים עקרי מצוותיה לשמה אף בשאר חלקים שבה שלא משבע מצוות". כלומר, אנשים יטעו בגוי שהוא יהודי – כגון בילד נכרי שאינו עומד לפני גיור שלומד עם ילדי ישראל.

מקור נוסף לאיסור ללמד תורה לגויים הוא מדברי הגמרא במסכת חגיגה (יג, א): "ואמר רבי אמי: אין מוסרין דברי תורה לנכרי, שנאמר (תהלים קמ"ז) לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום". המאירי נאמן לשיטתו הנ"ל, ומפרש את האיסור מן הטעם שיחשבו שהגוי הינו יהודי. אולם בשאר ראשונים כתבו שהוא איסור מהותי ללמד תורה לגויים, כמבואר בתוס' רי"ד (ב"ק לח, א) ובשלטי גיבורים (ע"ז ו, א מדפי הרי"ף). [ועי' בתוס' שדנו מצד איסור לפני עוור, שכן אסור לגוי ללמוד תורה].

אולם, גם באיסור זה רבים מן המפרשים צמצמו את האיסור לתחומים מסוימים. לדעת המהרש"א (שם) האיסור מוגבל ללימוד סודות התורה וטעמיה, ולא ללימוד הלכות פשוטות. כן פסק בשו"ת ר' אליהו מזרחי (סימן נז) ובשו"ת מחנה חיים (סימן ז), וכן כתב בתפא"י למשניות (זבחים פי"ד סי' לו). על דרך זו כתב גם בשפת אמת (חגיגה, שם). לדעת פוסקים אחרים אין האיסור אלא בתורה שבעל-פה, ואילו בתורה שבכתב אין איסור, כי תורה שכתב ניתנה לכולם (שו"ת יהודה יעלה ח"א או"ח סימן ד בהגהה, וכן כתב בנציב, משיב דבר ח"ב סימן עז).

בנוסף, יש שכתבו שהאיסור ללמד גוי תורה אינו אלא בקביעות, אבל בדרך עראי מותר (עי' טורי אבן, חגיגה שם, ובשו"ת קול מבשר ח"ב סי' יז), ויש אפילו שהקילו באופן כללי בלימוד תורה לגוים (באר שבע, באר מים חיים יד, הו"ד במג"א סימן שלד ס"ק לד), אלא שדעה זו יחידאה היא.

מנגד, יש פוסקים שהחמירו על לימוד תורה לגויים בכל גווני (עי' שו"ת הגרע"א סימן מא; שו"ת מלמד להועיל ח"ב, יו"ד עז; שו"ת מנחת יצחק ח"ג סימן צח; שו"ת שבט הלוי ח"ב סימן נט; שו"ת יביע אומר ח"ב יו"ד סי' יז אות יב).

לפי דעות אלו כתבנו את החלק הראשון של התשובה.

אבל עוד מצאנו בשו"ת אגרות משה (יו"ד ח"ב סי' קלב) שכתב הלכה חשובה הנוגעת לחלק השני של התשובה, והיא שאם אין מתכוונים למסור להם, מותר ללמד ליהודים כאשר יחד עימם יושבים גויים. וז"ל: "ובדבר חג הפסח כשתבא הביתה מהישיבה ותמצא שם גם את קרובך ואשתו שהיא נכרית ע"פ הדין, ואתה תצטרך להגיד את ההגדה ולתרגמה כדי לזכות את אביך ואמך וממילא תשמע גם היא, אם מותר לפניך. הנה פשוט לע"ד דמה שא"ר אמי בחגיגה דף י"ג אין מוסרין דברי תורה לעכו"ם, הוא דוקא כשכוונתו למוסרם להעכו"ם אבל כשכוונת הלומד דברי תורה הוא ללומדם בעצמו ולמוסרם ליהודים הנמצאים שם, לא נאסר מחמת שנמצא שם גם עכו"ם שג"כ ישמע ממילא הדברי תורה". וע"ע שו"ת ציץ אליעזר (חכ"א סי' כה).

טעם זה הוא יסוד גדול למה שכתבנו שבוודאי אין לחשוש מתרגום ספר לפרדית לצורך לימוד יהודים, וגם אם ילמדו בו גויים אין בכך שום חשש.

עוד האריך בשאלה זו בשו"ת שרידי אש (ח"ב סי' נה, נו), וחידש ש"האיסור הוא רק אם הוא קובע הלימוד בתור מצוה ונוהג בעצמו מנהג ישראל. וכן בשבת, אם קובע יום מיוחד לשביתה, כנ"ל. משא"כ אם הוא יושב בטל מתוך עצלות או לומד תורה מתוך אהבת חכמה כמו שלומדים שאר חכמות, או מתוך רצון גרידא להכיר תורתן של ישראל, אז אין שום איסור, לא על העכו"ם ולא על ישראל המלמדו".

ומסיק השרידי אש: "מכל האמור נראה שעיקר האיסור לעכו"ם ללמוד תורה הוא החשש שלא יבואו אח"כ ליטול התורה מישראל ולהכחיש יתרונם של ישראל בזה. וזהו המכוון בדברי חז"ל, שהיא להם מעין נערה המאורסה או כאשת איש (לשון הספרי) או מטעם גזל. והכוונה אחת היא – גזילת הברית שכרת ה' עם עמו לייחדו ולהפליאו מכל האומות. והנה מה שהעלינו הוא רק עפ"י הרמב"ם. אולם התוס' בחגיגה י"ג, א ובב"ק ל"ח, א אוסרים את הלימוד לעכו"ם בכל אופן". ועיי"ש שמסיק שיש טעם להקל משום איבה.

בח"ב (סי' נו) התייחס השרדי אש לשאלה מעין שלנו, בלימוד תורה ליהודים כשגויים נוכחים במקום, והעלה השרידי אש שלפעמים יש גם מצווה רבה בלימוד תורה לגויים: "ובעיקר הדין נראה לענ"ד, שהאיסור לעכו"ם לעסוק בתורה היינו בדרך קביעות, ללמוד גופי תורה בספרים שלנו בעיון ובהעמקה. וכן המלמדו עובר בעשה, לפי דעת התוס' בב"ק ל"ח, א, היינו נמי שמלמדו גופי תורה, חומש ומפרשים ותלמוד ומפרשים. אבל להודיע לו דיני תורה ולהאירם באור האמת מותר, כמש"כ הרמב"ם בתשובתו הנ"ל. ואפשר שיש בזה משום קידוש השם, שעל ידי כך ידעו לכבד ולהוקיר חקות תורתנו הקדושה, כמו שכתב בש"ג הנ"ל".

ושוב מסיק: "ומכל המקומות הנ"ל יוצא מפורש, שהאיסור הוא רק לקבוע לימוד התורה בספרים הקדושים ובפלפולה של תורה, אבל להודיע להם מחכמת התורה בדרך הרצאה וסיפור מותר. וכן מותר לעכו"ם לקרוא בתורה דרך העברה ודרך קריאה שטחית, ורק העסק בתורה נאסר לעכו"ם כל זמן שלא נתגייר, וכמו שהבאתי בשם הגאון הנצי"ב".

ופסק להלכה: "ולכן בצירוף כל הטעמים המבוארים למעלה, דעתי נוטה להתיר הרצאה על משפטי ישראל בפני קהל שומעים שאינם יהודים. ופשוט, שאם בין קהל השומעים נמצאים גם יהודים, שודאי מותר. כמש"ל".

הגב על הנושא


לתחילת הדף