אתה נמצא כאן: דף הבית » שאלות אחרונות » עסקים וממונות » מזיק על ידי עין הרע

מזיק על ידי עין הרע

שאלה:

ראובן קנה מכונית יקרה ומפוארת, הגיע לבקרו שונאו הגדול, ושבחו בגוזמה גדולה על קניית הרכב, לאחר זמן קצר פגעו  ברכב קשות עד כדי שנהרס לגמרי והפוגע נעלם, והנה בטוח ראובן בעצמו ששמעון חבירו הזיקו "בעינא בישא", ונפשו בשאלה אם יכול לתובעו על כך.

תשובה:

נחלקו הדעות בדין מי שמזיק ע"י עין הרע או ע"י כח סגולי האם נחשב מעשיו בכדי לחייב אותו לשלם, ומ"מ בנידו"ד בודאי שאי אפשר לחייב את ראובן אף לדברי המחייבין כיון דלעולם לא יוכל להוכיח זאת שזו הסיבה שרכבו נפגע, ולכן פטור ראובן מלשלם לשמעון וז"פ.

מקורות והרחבת הדברים:

איתא בגמ' ב"ב קז. וב"ב ב. "אמר ר' אבא אמר רב הונא אמר רב אסור לאדם לעמוד בשדה חבירו בשעה שהיא עומדת בקמותי' ופירש"י שם שלא יזיקנו בעין רעה.

ונפסק להלכה בשו"ע סי' שעח ס"ה וז"ל "אפי' בראייתו אם יש בו היזק לחבירו אסור להסתכל בו לפיכך אסור לאדם לעמוד על שדה חבירו בשעה שהיא עומדת בקמותי' ע"כ. וכתב הב"י שם דשורש ד"ז מדין הרחקת היזק ראי', ודיני מבוראים בחו"מ סימן קנ"ד ואכ"מ.

והנה הרמב"ם השמיט ד"ז והמ"מ והמגדל עוז שכנים (ב טז) והב"י סימן קנח מביאים תשובת הרמב"ם לחכמי לוניל שכתב שהאיסור לראות קמת חבירו הוי מדת חסידות.

וראה שם בסמ"ע דהגדיר את החילוק בין היזק ראי' משכן לחבירו וכדו', להיזק ע"י עין הרע, דשם הראיה מצד עצמה אין עושה בהן היזק אלא שגורמת היזק, כגון שחבירו לא יעשה עסקיו בחצר מכח שמתביש ממנו, או שירא שיבוא לו היזק השגת גבול או שאר ענינים כיוצא באלו, משא"כ מי שמזיק בעין הרע כמו שדה בקמותיה שם הראיה מצד עצמה שולטת בה וגורמת היזק.

הנה מבואר ברבינו יונה (אבות פרק ב משנה יא) בפי' עין הרע וז"ל "פי' מי שאינו שמח בחלקו ועויין את חברו העשיר ממנו מתי יעשר עושר גדול כמוהו והוא גורם רע לעצמו. ולחברו כאשר אמרו חכמי הטבע. מכל אשר לרעהו אויר עולה מן המחשבה ההוא ושורף את הדברים שעויין בהם בעיניו הרע. גם בקרבו ישרף אחר שמתאוה לדברים שאין יכולת מצוי בידו לעשות המחשבה ההיא מקלקלת גופו כי יתקצר רוחו ומוציאתו מן העולם וזהו עין הרע".

אמנם החזו"א מבואר (ב" ליקוטים סימן כא) בפי' עין הרע "בשעה שבני אדם מתפעלים על מציאות מוצלחה, מעמידים את מציאות זו בסכנה, ומכל מקום הכל בידי שמים, וכל שלא נגזר עליה בדין שמים לאבדן, הדבר ניצל, אבל כשנגזר הדבר לאבד, מתגלגל הדבר לפעמים ע"י שימת עין תמהון על הדבר וע"י זה הוא כלה".

עד כה נתבאר עצם האיסור, ועתה ש לעיין האם נגרר בכך גם חיוב תשלומין – ועיין בקה"י ב"ק סי' מ"ה הביא דיש מי שכתב לדייק מלשון הגמ' דקאמר "אסור" לאדם ולא קתני שאם עמד והזיק דחייב לשלם דמבואר בזה דהמזיק ע"י עין הרע פטור מלשלם משום דמזיק ע"י כח סגולי אינו מזיק טבעי, ולא חייבה תורה אלא על נזק טבעי[1], אמנם הקה"י כ' דליכא ראי' מסוגיין כלל משום דאף כשמסתכל על שדה חבירו אינו ברי הזיקא ואף כשאירע הנזק לבסוף א"א להוכיח בבירור דהנזק נעשה ע"י העין הרע ומש"ה לא שייך למיתני חייב לשלם אבל בגוף הדין יתכן דמזיק ע"י סגולה נמי חייב לשלם יעויי"ש בכל דבריו[2].

עכ"פ חזינן בדברי הקה"י דלהזיק ע"י סגולה מקרה מעשי' דידי' ולכן מעיקר הדין אם היה שייך להוכיח שזו היתה סיבת הנזק אז חייב לשלם, ומעתה מתיישב היטב דברי הרא"ש בערבי פסחים באות י"ג יעוי"ש דהביא את דברי רב שלום ממתא מחסיא שכתב דתיקנו לומר צידוק הדין צדקתך צדק במנחה בשבת על שמת משה רבינו באותה שעה וכן נפסק בשו"ע או"ח סימן רצ"ב שאומרים במנחה בשבת צדקתך צדק וכתב על זה המשנה ברורה על שמת משה בשבת. והקשה הרא"ש ממה דאיתא במדרש רבה פרשת וילך דבאותו יום שמת בו משרע"ה כתב י"ג ספרי תורה י"ב לי"ב שבטים ואחד הניח בארון, ואם תאמר שמת בשבת א"כ כיצד כתב י"ג ספרים. 

ועיין בשל"ה הק' שתירץ את קושיית הרא"ש דמשה כתב ע"י השבעת הקולמוס דלא חשיב איסור שבת ולכאורה מוכח מהשל"ה כדברי הקהילות יעקב דע"י סגולה אכן חשיב מעשה שלו ולכן שפיר חשיב דמשה כתב את הס"ת ולא כנכתב מאליו, שא"כ הרי הוא ס"ת פסול ומכאן דהמזיק בצורה כזאת חייב דשפיר נחשב כמעשיו.


[1]   ולפי הרמב"ם שהוי מדת חסידות בל"ה לא קשה מידי.

[2]    אכן כ"ז רק לשי' הראשונים שהובאו נקצוה"ח סי' כ"ה דמזיק בדיבור דינו כמזיק בידים משא"כ לשי' הרי"ף ודעימיה דס"ל דרק מזיק בידים ממש חייב אבל מזיק בדיבור אינו אלא גרמי א"כ בודאי מזיק ע"י הבטה אינו חייב טפי ממזיק בדיבור וכל דברי הקה"י אינם אלא להנך ראשונים דמחייבי מזיק בדיבור.

 

הגב על הנושא


לתחילת הדף