אתה נמצא כאן: דף הבית » תשובות מורינו הרב אשר וייס » מכירת קרקע בארץ ישראל לגוי לשם בניה כאשר הדירות ימכרו לישראל

מכירת קרקע בארץ ישראל לגוי לשם בניה כאשר הדירות ימכרו לישראל

כבוד ידי"נ

מרביץ תורה לעדרים רבים

הגאון ר' דוד פנדל שליט"א

ראש הישיבה ואב ביה"ד בשדרות

רב שלום עד בלי ירח

במה ששאל לדעתי במי שיש לו חלקת אדמה בארץ ישראל שאפשר לבנות עליה כעשרה דירות, אם מותר לעשות עיסקת קומבינציה עם חברה ערבית על מנת לבנות דירות ולמוכרן. מהות העיסקה שבעל הקרקע מקנה את שלו לחברה ובתמורה לקרקע הוא יזכה בדירה, והחברה היא הבעלים על יתר הדירות שיבנו במקום. יש לציין שהקרקע נמצא בלב לבו של שכונה יהודית באחד מערי הארץ המאוכלסים ע"י יהודים, ואין ספק שהדירות ימכרו ליהודים.

מעכ"ת שאל לדעתי אם יש מקום להתיר עיסקה זו. ואבאר בקצרה את הנלענ"ד.

א

הנה כבר הארכתי במק"א בשאלה אם מותר למכור אדמת ארץ ישראל לגויים שאינם עובדי עבו"ז, ואם אכן יש מקום להתיר, יש לעיין אם המוסלמים דינם כעובדי עבו"ז. ומסקנת דברינו שם דאף שדעת הבית יוסף, הב"ח והפרישה (יו"ד סימן רמ"ט) דאיסור זה נוהג אף בגויים שאינם עובדי עבו"ז וכ"כ הש"ך (סימן קנ"א ס"ק י"ח), יש שפסקו לפי שו"ת הרשב"א (ח"א סימן ח') דאין איסור זה נוהג אלא בעובדי עבו"ז כמו שכתב לגבי איסור מתנת חנם, והבאת את מש"כ במזבח אדמה שהיה מגדולי ירושלים לפי כשלש מאות וחמישים שנה, מעשה רב שכמה חצירות נמכרו לגויים ונהגו להקל בזה כיון שגויים אלה לא היו עובדי עבו"ז.

ולפי"ז כתבתי דיש מקום להקל במכירה למוסלמים לפי"ד הרמב"ם (הלכות מאכלות אסורות פי"א ה"ז) דהישמעאלים אינם עובדי עבו"ז ואין יינם אסור בהנאה, עי"ש.

אך מ"מ מסקנת דברינו דאף דכ"ז חזיא לאיצטרופי אין בזה די להתיר כיון שגדולי הפוסקים הב"י, הב"ח הפרישה והש"ך נקטו להלכה דאיסור זה נוהג אף בגויים שאינם עובדי עבו"ז כנ"ל.

ב

ובני"ד יש לעיין בזה דשמא יש להקל מטעם אחר כיון שבסופו של דבר ברור שהבתים ימכרו לישראל ואין קנינו של הגוי אלא מעין מכירה לזמן.

ובשו"ת שמן המור (סי' ד' עמוד ל"ו – ל"ז) שהיה מגדולי א"י ורבה של חברון לפני יותר משלש מאות שנה כתב להוכיח דכל שאין המכירה עולמית יש להקל וכך הוכיח מדברי ספר החינוך (מצוה של"ט) בשם הרמב"ן "והוא פירש בענין אחר שמזהיר אותנו שלא נצמית הארץ ביד עכו"ם… ופירש הכתוב כן, לא תמכר למי שיחזיק בה לעולם וזהו עכו"ם, אבל הישראל יחזיר אותה, ואם התנה עכו"ם להחזירה מותר למכרה לו".

הרי שאין איסור אלא אם מצמית את הארץ ביד גוי ולא כאשר הוא מתנה להחזירה לידו, וכ"כ בספר תורת יהונתן להגר"י אבעלמן גאב"ד ביאלסטוק בן גילו של הבית הלוי שנו"נ עמו בענין המכירה בשמיטה (פרק ז' אות נ'), והביא כן בשם הגאונים בעל ישועות מלכו והמהרש"ם.

אמנם ספר החינוך והרמב"ן פירשו בדרכם את הלאו "דהארץ לא תמכר לצמיתות" ולא עסקו כלל באיסור דלא תחנם, וכבר העיר בזה בעל שמן המור ומ"מ הסיק להלכה דיש להקל במכירה לזמן, עי"ש.

ג

ובשו"ת ישועות מלכו (יו"ד סימן נ"ה) כתב עוד דכאשר הכונה לחזק את יישוב ארץ ישראל מותר למכור אדמת הארץ לנכרים. ויש לפרש את דבריו הקצרים בשתי דרכים והגאון סתם כדרכו ולא פירש.

א. אפשר דאזלינן בתר טעם האיסור ומהותו, וכיון דכל מהות איסור זה לא לתת אחיזה בארץ קדשנו לגויי הארץ, כל שיש בזה חיזוק היישוב היהודי אין בזה איסור.

ב. אפשר דבאמת יש איסור לתת להם חנייה בקרקע בכל ענין ואופן, ואף כאשר יש בזה לחזק את יישוב א"י אין בזה כדי להפקיע את עצם האיסור דלא תחנם, אלא שיישוב ארץ ישראל וחיזוק יישוב ישראל דוחה את הלאו דלא תחנם. וכבר הארכתי במק"א במה שמצינו בכמ"ק דמותר לעבור עבירה מועטה בידים כדי לתקן את אותו הענין במדה גדולה, וכיון דמהות האיסור לתת להם חנייה בקרקע אינו אלא למעט יישוב הגויים בא"י ולחזק את היישוב היהודי מותר לתת להם חנייה בקרקע אם עי"כ מחזקים אנו את אחיזת ישראל בארצנו הקדושה.

וגדולה מזו כתב בשו"ת שואל ומשיב (מהדו"ת ח"ב סימן ע"ז) דכל שעושה לטובתו ותועלתו אין איסור לתת להם חנייה בארץ, ולמד כן מדברי הרשב"א בשם הרמב"ן (גיטין ל"ח ע"ב) דכל שעושה לטובת עצמו אין איסור לתת להם מתנת חנם, וכתב לדמות לא תחנם דמתנת חנם ללא תחנם לחנייה בקרקע. אך באמת יש לתמוה על דמיון זה, דכל שעושה לטובת עצמו אין כאן מתנת חנם משא"כ לגבי חניה בקרקע דמ"מ נותן להם חניה בקרקע, וז"פ.

והחזון איש דחה את כל הנ"ל בשביעית (סימן כ"ד אות כ') ונקט דיש איסור אף במכירה לזמן ואף לצורך ישראל, וכתב דאין לדמות חנייה בקרקע למתנת חנם, עי"ש.

והנה בעבו"ז (י"ט ע"ב) נחלקו אם מותר למכור לגוי אילן בארץ ישראל על מנת לקוץ, לת"ק מותר למכור רק אם כבר קצץ את האילן ולר' יהודה מותר למכור לו על מנת לקוץ, ובגמ' (שם כ' ע"ב) מבואר דת"ק היינו ר"מ.

והרמב"ם (פ"י ה"ד מעבו"ז) פסק כר' יהודה וכ"כ הטור בסי' קנ"א בשם הרמב"ן והרא"ש, וכך נפסק בשו"ע (יו"ד סימן קנ"א ס"ז), וכן שם בש"ך (ס"ק י"ד) דאין צריך לקוץ מיד בשעת המכירה אלא אף אם התנה לקוץ לאחר המכירה מותר, אך עיין שם בלבוש (סעיף ז') שכתב דקוצץ מיד, ומשמע מדבריו דאין להקל אא"כ אכן התנה שיקוץ מיד.

ד

ולאחר כל המבואר נראה להלכה דאם יש תנאי גמור דרק יהודים יכולים לקנות דירות אלה, יש מקום להקל בזה דהוי כאילן ע"מ לקוץ והוי רק כמכירה לזמן, דבאמת אף לדעת המתירים מכירה לנכרי לזמן אפשר דאין זה אלא במכירה על תנאי שא"א שתתקיים אלא לזמן אבל אסור למכור מכירה גמורה כאשר בכונתו לחזור ולקנותה מהגוי, ומשו"כ נראה דאם אכן יש תנאי או תקנה ולפיה הדירות ימכרו רק לבני ברית יש להקל, ובפרט שכל הסכם זה אינו אלא כדי לבנות בא"י לישראל ולחזק את יישובם של בני עמנו בארץ אבותינו.

אך אם יש אפשרות ואף אפשרות רחוקה שהדירות ימכרו לנכרים אין מקום להתיר עיסקה זו.

ושו"ר בשבט הלוי (ח"ט סימן קס"ט) שכתב כדברינו דאם יש תנאי במכר המגביל את קנינו של הגוי לזמן מועט והוא מוכרח למכור את הדירות לישראל יש להקל אבל אין להקל על סמך הנחה שמסתמא הדירות ימכרו לבני ברית דמי יודע מה יולד יום.

אך שוב נטה להחמיר עפי"ד החזו"א אף כשיש תנאי גמור המבטיח שהדירות ימכרו ליהודים. אך לענ"ד כל כה"ג יש להקל גם משום שי"א דאין איסור אלא בעובדי עבו"ז כמבואר. ובעניי נראה דגם החזו"א הפליג להחמיר משום שלא היתה ניחא דעתו בהיתר המכירה בשביעית כידוע, אבל אפשר דבני"ד יש מקום לנטות לקולא ככל המבואר לעיל.

ולגבי מה ששאל האם מותר למכור לחברה שבו שמונים אחוז על המניות הם ברשות ישראל וכעשרים אחוז ברשות ערבית. ובזה נראה שיש  להקל טפי כיון שאין לגוי כל שליטה והשפעה על עניני החברה ורוב בעלי המניות בני ברית המה.

ידידו הדוש"ת באהבה

אשר וייס

הגב על הנושא


לתחילת הדף