אתה נמצא כאן: דף הבית » שאלות אחרונות » עסקים וממונות » מסחר בחברה הסוחרת בדבר עבירה

מסחר בחברה הסוחרת בדבר עבירה

שאלה:
קבוצות אנשים המשקיעה כסף במסחרים שונים (הם נקראים venture capitalists) ומקבלים אחוזים מההצלחה של המסחר. האם מותר להשקיע במסחר שעושה דברים שהם כנגד הלכה אבל מותר מחוק המדינה? האם יש חילוק אם המסחר ניהל ע"י יהודים או אינם יהודים?

תשובה:

שלום רב,

כפי שהבנתי, השאלה היא אם מותר להשקיע בחברה העוסקת בהלוואות בריבית וכן בהימורים, וכיו"ב.

ראשית, מאחר וכפי הנראה משאלת כב', מדובר בחברה בע"מ, הרי כבר האריכו הפוסקים לבאר שאין המשקיעים בה עוברים על איסורי דאורייתא החמורים, מאחר ואין למשקיע בעלות ולא שליטה על הנעשה בפועל בחברה. וכבר הורה מורנו הגאב"ד שליט"א דאמנם לכתחילה יש מקום להחמיר בזה, אך בדיעבד ודאי שיש מקום להקל בזה.

גם באופן שאין מדובר בחברה בע"מ, נראה שיש מקום להקל, הן לפי מ"ש הש"ך דאין איסור מסייע במומר. ואף לדעת החולקים, כבר כתב האגרות משה דאין איסור מסייע אלא בנותן לו דבר שיעשה בו מעשה העבירה, אך בדבר שהעיקר הוא למעשה היתר, רק שיעשה שם עבירה, אין להחשיב זה לאיסור. ושמא גם בשאלתך, יש לומר כן. ועוד, דאין איסור מסייע אלא כשמסייע בעדו בשעת העבירה, אך בנותן למומר איסור שלו, הגם שידוע שיאכל, מ"מ בשעת הנתינה אין עדיין שום אתחלתא דאיסור, ואינו מסייע לו כלום.

מקורות:

איסורים בהשקעה בחברה בע"מ

הנה בדין חברה בע"מ כבר האריך מורנו הגאב"ד שליט"א בספרו שו"ת מנחת אשר (ח"א סי' קה), והעלה בזה"ל, ולענ"ד ברור דיש לנקוט עיקר להלכה דחברה כזו הינה "אישיות משפטית" בפני עצמה, והמעמד המשפטי המודרני של חברות תקף גם לפי ההלכה, דכיון שאף אחד משלשת גורמי השליטה [בעלי המניות, חברי הדירקטוריון, והמנכ"ל], אין לו בעלות גמורה, ומצב זה לא שערו אבותינו, אין לנו להתחכם ולחדש חדשות אלא לקבל את משפט העמים בכל העולם כולו, וכל כה"ג ודאי דינא דמלכותא דינא, ולא רק שאי"ז סותר דין תורה, אלא לענ"ד זה עיקר דין תורה, כיון שמאפייני הבעלות חלוקים בין שלשת הגורמים הנ"ל, וכ"כ בצפנת פענח (סי' קפד) דמשום כך אין דין ריבית בבנקים. עכ"ל. אלא שכתב וז"ל: דאף שכן נראה עיקר, לענ"ד אין לנהוג בזה היתר לכתחילה באיסור ריבית החמור מאחר ורבים מהאחרונים נקטו בזה לאיסור, עי' קצשו"ע (כלל סה סעי' כח) שכתב לאסור. וע"ע בשו"ת אמרי יושר (ח"א סי' קפט) שנקט בפשיטות דיש איסור ריבית בבנקים, אך נראה מדבריו שלא הבין את המעמד החוקי של הבנקים, וחשב לתומו שהמדובר בעסק פרטי ובבעלות פרטית לכל דבר, וכיון שלא התייחס להדיא לשאלת הבעלות בחברות, אין להוציא מדבריו הלכה פסוקה. עכ"ל. ומ"מ בדיעבד, מבואר, דיש להקל.

מקור איסור משחק בקוביא

והן אמנם גם אם אין מדובר בחברה בע"מ, נראה שיש להקל.

הנה בגמרא בסנהדרין (כד:) אי', ואלו הן הפסולין המשחק בקוביא וכו' משחק בקוביא מאי קא עביד אמר רמי בר חמא משום דהוי אסמכתא ואסמכתא לא קניא. רב ששת אמר כל כהאי גוונא לאו אסמכתא הוא, אלא לפי שאין עסוקין בישובו של עולם. ורבים מהראשונים כתבו דהלכה כר' ששת דכל כה"ג לאו משום אסמכתא, ונח' בטעמו, והארכתי בזה במקו"א. וכ"פ הרמ"א (סי' רז סעי' יג) דהמשחק בקוביא אינו בכלל אסמכתא.

אולם דעת הרמב"ם (פ"ו מהל' גזילה ה"י) דהמשחק בקוביא הרי זה גזל מדבריהם, לפי שהוא לוקח ממון חבירו חנם, דרך שחוק והתול. ומש"ה פסול לעדות. וכ"פ מרן בשו"ע (חו"מ סי' רז סעי' יג).

וא"כ לכאורה נדון שאלתנו אינו אלא לדעת מרן השו"ע, דאילו לדעת הרמ"א כל כה"ג אינו בכלל אסמכתא כלל. אמנם עי' במג"א (או"ח סי' שכב) שכתב דאף לדעת הני ראשונים שכוותיהו פסק הרמ"א דאי"ז אסמכתא, מ"מ איסורא מיהא איכא. והביאו להלכה בשו"ע הרב (סי' ז סעי' לא), וכ"פ בשו"ת רב פעלים (ח"ב יו"ד סי' ל). וע"ע בדרישה (חו"מ סי' שע). ועי' באמרי יעקב (שטרן, על שו"ע הרב שם) מש"כ ע"ד. ולכאו' נראה דאי"ז איסור גזל דפליגי הראשונים ע"ד הרמב"ם, אלא איסור אחר. ואולי היינו מש"כ הטור בסי' לד באיסור משחק בקוביא דפיסולו לעדות היינו משום שאז אינו מתעסק בישובו של עולם לידע כמה טורח האדם אחר הממון ונקל בעיניו להעיד שקר להפסיד ממון חבירו. ע"כ. ודו"ק. וע"ע במ"ב ובשעה"צ (או"ח סי' שכב סקי"ב). ובמחצית השקל (שם) כתב דיש בזה קצת גזל. וכ"כ ערוך השלחן (סי' שע ס"ו). ואכמ"ל. ולפי"ז בין לדעת מרן השו"ע הוי איסור גזל ומשום אסמכתא, ובין לדעת הרמ"א יש בזה מ"מ איסור.

איסור לפני עיור

מעתה יש לדון אי יש כאן איסור לפני עיור וכיו"ב, דהנה בגמרא (ע"ז ו:) אי', אמר רבי נתן, מנין שלא יושיט אדם כוס של יין לנזיר, ואבר מן החי לבני נח? ת"ל: (ויקרא יט) "ולפני עור לא תתן מכשול". אלא דהמעיין בגמ' שם יראה דאין איסור לפני עיור אלא כאשר עובר העבירה לא היה יכול לעבור את העבירה ללא סיועו של זה שסייע בעדו, וכהא דאמרי' התם לענין נתינת בהמה לגוי בכדי שיקריבה לעו"כ, שבאופן שהגוי עומד מצד אחד של הנהר והישראל מצדו השני, ואילולא נתינתו של הישראל אין ביד הגוי ליטול אחרת, הרי"ז עובר על לפני עיור. אולם אם יש בידו ליטול אחרת, א"כ אין הישראל בלבד גורם לאיסור, ואין בזה משום לפני עיור. והביא כן הרמ"א (יו"ד סי' קנא ס"א). וא"כ אף בנ"ד, כל שיש חברות נוספות שיסכימו לבטח את החברה, הרי אין הישראל – בעל חברת ביטוח הגביה עובר על איסור לפני עיור.

וכעי"ז כתב בשו"ת חלקת יעקב (או"ח סי' סז) לגבי השארת מכונת אוטומט בשבת עובדת, דמאחר וישנם כמה אוטומטען או חנויות, וגם כיון שהאוטומט עומד כך מימי החול, והשאלה אם צריך לסלקו בשבת, יש מח' אי שייך בזה לפני עיור. והוסיף עוד שיש מהפוס' שכתבו לסמוך על הב"ח שהביא המג"א דאין לפני עיור היכא שאין האיסור בשעת מעשה. ובצירוף כל הני כתב שאין לחוש לזה במקום שרובם גויים. אך בא"י שהוא מקום יהודים יש לחשוש יותר ללפני עיור, כיון שגם שאר החנויות או האוטומט הם שייכים ליהודים.

ועוד, דעי' בט"ז (יו"ד סי' קנא ס"ק א) שכתב לדייק מדברי השו"ע לענין המוכר דברים שהם מיוחדים למין ממיני אלילים שבא"מ, דבאופן שיש ספק אם הגוי ישתמש בזה לאליל או לדבר אחר, אזלי' לקולא ואינו עובר על לפני עיור. וכן מוכח להדיא בדברי הריטב"א (ע"ז טו:) שכתב וז"ל: ומסתברא לי דה"ק דהתם כיון דליכא אלא לאו דלפני עיור אלא כשנותנו למי שיעשה בו עבירה ודאי ורבנן אסרו אפי' סתמו, היכא שיש רגלים לדבר לחוש שיעבור בו עבירה, ועשו סתמא כפירושו. וכל היכא דאי' למיתלי לקולא דלאו לעבירה בעי ליה, אוקמיה רבנן אדינא והתירוהו, ע"כ. וכ"נ גם מדברי הרמב"ם (פ"ח מזרעים ה"א) שכתב לאסור למכור כלים בשביעית למי שהוא חשוד על השביעית. אלא שסיים דבמלאכה שאפשר שתהיה אסורה ותהיה מותרת, מותר למכרו לחשוד. ע"כ. הרי דכל שיש ספק, ליכא איסורא. וא"כ אף לענין נ"ד י"ל דכיון שיש ספק אם יהיו יהודים שישחקו שם, שפיר י"ל דאינו עובר על לפני עיור לדעת הני פוסקים.

ועי' בזה בשו"ת מנח"י (ח"ה סי' יד) שכתב לדון כן לענין השארת הודעה מער"ש במזכירה אלקטרונית שיפנו לגוי, והביא דזה תליא במח' רש"י ותוס' (ע"ז טו:), דלשי' רש"י (עי' בכור שור פסחים כב) והרא"ש שם אף בספק יש משום לפני עור. אולם לדעת התוס' בספק ליכא משום לפני עיור. וכתב המנח"י דאפשר דלענין מסייע לעוברי עבירה כו"ע מודו דליכא. עי"ש. וכעי"ז כתב המשנה ברורה (או"ח סי' קסג ס"ב) אמ"ש הרמ"א שם דאסור להאכיל מי שלא נטל ידיו משום "לפני עיור לא תתן מכשול", דאם יש ספק, מותר. וכ"כ בערוה"ש (שם ס"ג).

ואף שבמשנה למלך (פ"ד ממלוה ה"ב) כתב דמה דבתרי עברי דנהרא לא חשיב לפני עיור, היינו דוקא כשימצא אחר שיעשה זאת בהיתר, אך אם גם האחר מצווה בזה, מה בינו לבין האחרים, הנה מלבד מה שרבים מהפוסקים דחו את דבריו, וכתבו דגם בדאיכא ישראל אחר, אינו עובר על לפני עיור, כיעוי' בכנה"ג (חו"מ סי' לד אות לו) בשם מהר"א ששון, ובפני משה (ח"ב סי' קה), ובשו"ת כתב סופר (יו"ד סי' פג), מ"מ בנ"ד גם לדעת המשנה למלך, שפיר דמי, דהא האחר שיעשה זאת הוא גוי. וממש כדברי התוס' (שם) שכתבו דאיכא עו"כ אחר שרוצה ללמדו, ומש"ה חשיב תרי עברי דנהרא. וכ"כ מרן החיד"א בספרו ברכי יוסף (חו"מ סי' ט דין א ס"ק ג).

דין מסייע בידי עוברי עבירה

אלא דאף בכה"ג שגם לולי סיועו של זה היה ביד עובר העבירה לעוברה, עי' בתוס' (שבת ג. ד"ה בבא) שכתבו דמ"מ איסור דרבנן אי' של מסייע בידי עוברי עבירה, וכן כתבו רבים מהראשונים, והביאם הרמ"א (יו"ד סי' קנא ס"א), וכתב שכל בעל נפש יחמיר לעצמו. ועי' במג"א (סי' שמז ס"ק ד) שכתב לבאר דבגוי אם יכול ליטלו ללא עזרת היהודי, ליכא איסור מסייע. אך ביהודי יש איסור מסייע אף בכה"ג שיכול ליטלו ללא עזרת היהודי. וא"כ אף בנ"ד י"ל שהמשחק עובר על איסור מסייע בידי ישראלים עוברי עבירה.

אלא דגם באיסור מסייע גופיה כתב הש"ך (יו"ד שם ס"ק ו) דאין איסור במומר. ולפי"ז הרי אותם אנשים שמשחקים בקוביא ודאי דין מומר יש להם, דיראי שמים אין להם מה לעשות במקומות כאלה. ועי' בשדי חמד (מע' ו כלל כו אות ג) שהביא הרבה פוס' הסוברים כן. אכן, ישנם רבים מהפוס' שחלקו ע"ד וכתבו לאסור אף במומר [עי' דגול מרבבה (שם) שכתב לתמוה, דהא ודאי שישראל מומר אע"פ שחטא, ישראל הוא, וא"כ מה בינו לשאר ישראל לענין להפרישו מעבירה. וע"כ כתב לבאר בכוונת הש"ך דאף בישראל אין מצווין להפרישו כי אם כשעובר בשוגג ויש ביד אחר להפרישו, אבל בישראל שרוצה לעבור במזיד על איזה עבירה, אפי' אינו מומר גמור, אין ישראל אחר מצווה להפרישו לדעת הש"ך, והא דנקט הש"ך מומר, היינו משום דבד"כ מי שעושה כן במזיד היינו מומר. עי"ש. ועוד, דבזה"ז י"ל שאין להם דין מומר אלא תינוקות שנשבו (עי' חזו"א הל' שחיטה סו"ס ב' אות כח). אמנם עי' באבני נזר (יו"ד סי' קכו, הביאו בשו"ת חלקת יעקב יו"ד סי' נה) שביאר טעמו של הש"ך, דכיון דאפרושי מאיסורא היא מטעם ערבות, וכמ"ש הריטב"א (ע"ז ו), וערבות נלמד בשבועות (לט.) מ"וכשלו איש באחיו", ומומר דמותר להלותו בריבית מטעם דלא הוי אחיו וכמבואר ברמב"ן, וממילא אינו בכלל ערבות דלמדים מאחיו.]

אלא דיעוי' בשו"ת אג"מ (יו"ד ח"א סי' עב) שכתב בזה"ל: וגם מסתבר דלא אסרו משום מסייע ידי עוברי עבירה כשליכא איסור לפני עור אלא בנותן לו דבר שיעשה בו רק מעשה העבירה, אבל בדבר שהעיקר הוא למעשה היתר, כגון שכירת האולם שהוא לעשות בו החתונה והסעודה, רק שיעשה שם גם מעשה עבירה דריקודים, אין להחשיב שהשכירות הוא ע"ז ולאסור, דאל"כ היה לן לאסור מלמכור כל כלי לעוברי עבירה כגון קדרות לבשל משום דיבשל בהו גם בשבת וגם מאכלות אסורות אלא הוא משום דכיון דעיקר הדבר אינו לאיסורין לא אסרו בזה משום מסייע כשליכא איסור דלפני עור. עכ"ל. וה"נ י"ל בנ"ד. וע"ע בענין זה בשו"ת תורת חסד מלובלין (סי' ה), ובשו"ת מהרש"ם (ח"ו סי' יז), ובשו"ת בית יצחק (או"ח סי' כט).

ובשו"ת כתב סופר (יו"ד סי' פג) כתב עוד, דאין איסור מסייע אלא כשמסייע בעדו בשעת העבירה, אך בנותן למומר איסור שלו, הגם שידוע שיאכל, מ"מ בשעת נתינה עדיין אין שום אתחלתא דאיסור ואינו מסייע לו כלום. ורק בנותן לו דבר תועלת שא"א לעבור על האיסור בלי הדבר הזה, אסור אף שלא בשעת מעשה. וכיו"ב כתב גם בשו"ת משיב דבר (ח"ב סי' לא – לב) בדבר מכירת טריפה לישראל פושע, ובדבר זיווג אשה לאיש אשר ידועים המה לעוברי עבירה ויעברו על איסור נדה. וכיו"ב כתב גם בשו"ת מהרש"ם (ח"ב סי' צג), והתיר עפי"ז למנהל בי"ח יר"ש להניח פנקס החולים מער"ש לפני הרופא הישראלי שכותב בו בשבת שמות החולים ורפואתם, הואיל והוי שלא בשעת העבירה. וכ"כ גם בשו"ת בנין ציון (סי' טו). וכן התיר גם בשו"ת פרי השדה (ח"ג סי' צג). עי"ש. וכן העלה באריכות מו"ז מרן הגאון שליט"א בשו"ת יביע אומר (ח"ב או"ח סי' טו). ועפ"י כל זה יש מקום להקל אף בנ"ד דאין כאן אף איסור מסייע.

ועוד יעוי' בשדי חמד (שם אות ג) שהביא דעת הרבה פוס' שבאיסור דרבנן לא אסרו משום מסייע, דהוי גזירה לגזירה. וא"כ גם בנ"ד הרי גם לדעת מרן השו"ע לא הוי אלא גזל מדבריהם. ואף שיש החולקים ע"ז, מ"מ יש לצרף זאת לכל הנ"ל.

הגב על הנושא


לתחילת הדף