אתה נמצא כאן: דף הבית » שיעורי מורינו הרב אשר וייס » מקום הדלקת נר חנוכה

מקום הדלקת נר חנוכה

בדין על פתח הבית מבחוץ

"ת"ר נר חנוכה מצוה להניחה על פתח ביתו מבחוץ. אם היה דר בעליה מניחה בחלון הסמוך לרשות הרבים" (שבת כ"א ע"ב).

ופרש"י "משום פרסומי ניסא, ולא ברשות הרבים אלא בחצירו, שבתיהן היו פתוחים לחצר".

והתוס' (ד"ה מצוה) כתבו לחדש דכשהבית פתוח לחצר יש להדליק על פתח החצר מבחוץ, ורק כשאין חצר מדליק על פתח ביתו. והוכיחו כן משתי ראיות: א. ממה שאמרו (כ"ג ע"א) חצר שיש לה שני פתחים צריכה שני נרות. הרי שמדליק על פתח החצר. ב. ממה שאמרו (כ"ג ע"ב) נר שיש לו שני פיות עולה לשני בני אדם ואת"ל דמדליק על פתח הבית, הלא הוי לזה מימין ולזה משמאל, וע"כ דמדליק על פתח החצר, עי"ש.

ועוד הקשה הרשב"א לפרש"י ממה שאמרו (שבת כ"א ע"ב, ב"ק כ"ב ע"א) דאם הניח חנוני נרו מבחוץ ושרף פשתנו של חבירו חייב, ואם היה חנוכה פטור משום שיש לו רשות להניחו, ואת"ל שמניח בפתח הבית ולא בפתח שבין החצר לרה"ר למה פטור, עי"ש.

וכבר כתבו ליישב פרש"י מקושיות אלה. בתוס' הרא"ש ובחי' הר"ן כתבו בהא דהניח נרו מבחוץ דמיירי כשאין חצר וע"כ מדליק על פתח ביתו הפתוח לרה"ר.

ובנר שיש לו שני פיות כתב ברש"י שם דמיירי במהדרין המדליקין נר לכל או"א ובשני בנ"א בבית אחד. ולגבי חצר שיש לה שני פתחים פירש רש"י לקמן דהכונה לשני פתחי הבית הפתוחים לחצר, ולכאורה ברור שרש"י מפרש סוגיות אלה לשיטתו וכדי ליישב קושיות התוס'. (אך באמת אפשר דאף אם מדליק בפתח החצר יש נפ"מ במה שיש שני פתחי בתים בחצר, וקמ"ל דכיון שיש בחצר שני פתחים צריך שתי נרות על פתח החצר, נר לכל פתח שבחצר, וצ"ע).

אך באמת נחלקו הראשונים בביאור פרש"י, ושתי דרכים פירשו בו.

א. אכן דעת רש"י דמדליק בפתח הבית הפונה לחצר, וכפירוש שדחו התוס'. (וחידוש שלא הזכירו שזה פרש"י, ולכאורה משמע מזה שהם פירשו דברי רש"י כפירוש השני וכדעת הריטב"א ורב"י). כך כתב בשבלי הלקט (סימן קפ"ה) "רבינו שלמה זצ"ל פירש מניחה מבחוץ משום פרסומי ניסא ולא ברשות הרבים אלא בפתחים שבבתיהם שהן סמוכין לחצר". וכך כתב גם בתניא רבתי (ענין הדלקת נר חנוכה) "נר חנוכה מצוה להניחה על פתח ביתו מבחוץ משום פרסומי נסא ולא ברה"ר אלא בבתים הפתוחים לחצר וסמוכין לחצר".

וכדרך הזה סתם בבאור הלכה (סימן תרע"א ד"ה פתח) בכונת רש"י.

אך ברבינו ירוחם (נתיב ט' ח"א) כתב "פרש"י מבחוץ בפתח החיצון הסמוך לרה"ר, אבל הנרות מבפנים, וי"א מבחוץ ממש בר"ה. ועתה נוהגין להדליקה מבפנים לפתח הסמוך לר"ה ויש שנוהגין להדליקה מבפנים לפתח הסמוך לחצר משום דשכיחי גויים וגנבים וכו'". הרי שפירש את שיטת רש"י דאף לשיטתו מדליק על פתח החצר הסמוך לר"ה, אלא שמדליק את הנרות מבפנים לפתח ולא חוץ לפתח. ואף דלכאורה י"ל דמיירי בבית שאין לו חצר, מהמשך דבריו שכתב, דיש נוהגין להדליק בפתח הבית הסמוך לחצר משום גויים וגנבים מכלל דמעיקרא כונתו דמדליק בפתח החצר, ודו"ק.

וכך מבואר גם בריטב"א החדשות (שבת כ"א ע"ב) "ומה שפרש"י לא מבחוץ לרה"ר אלא מבפנים סמוך לרשות הרבים לאו למיסר בחוץ ממש אתא, כי מנהגם היה להדליק מבחוץ ממש וכדמוכח ממתניתין בגמל עובר ברה"ר דבנר חנוכה פטור והתם ברה"ר ממש מיירי וכן פרש"י לקמן, אלא הכי בעי למימר דלא סוף דבר מצותו בחוץ ממש אלא הוא הדין סמוך לחוץ מבפנים בענין שיכירו בני רה"ר".

ויש בדברי הריטב"א חידוש גדול, דלא זו בלבד שפירש את דברי רש"י שמדליק בפתח החצר ולא בפתח הבית, כפירושו של רבינו ירוחם ולא כדעת שבה"ל, אלא אף הוסיף דבאמת יכול להדליק מבחוץ ממש, ולכאורה אף עדיף לעשות כן והוי כעין מצוה מן המובחר, אלא הוא הדין סמוך לחוץ מבפנים". (ואף שיש לדחוק גם בדבריו דמיירי בבית הפתוח לרה"ר ואין בו חצר, לכאורה נראה טפי מפשטות דבריו דמיירי אף בבית הפתוח לחצר, וכדברי רש"י "שבתיהן היו פתוחים לחצר").

ולכאורה מבואר כן בדברי רש"י בב"ק (כ"ב ע"א ד"ה בנר חנוכה) במקור ההלכה דבנר חנוכה פטור, וכתב רש"י "שמצוה להניחה ברשות הרבים לפרסומי ניסא". הרי דמצוה לכתחלה להניחה ברשות הרבים ממש ומשו"ה פטור החנוני, ודו"ק בזה.

והנה הריטב"א בבואו לפרש שיטת רש"י כתב "וכן פרש"י לקמן". ונראה ברור דכונתו למש"כ רש"י (כ"ב ע"א) דנר חנוכה מצוה להניחה בטפח הסמוך לפתח "בחצר או ברשות הרבים". והריטב"א הבין שצריך להניחה בפתח שבין החצר לרה"ר, אלא שיכול להניחה מבפנים דהיינו בחצר או מבחוץ ברה"ר, ודו"ק בכ"ז.

והנה ראיתי דבר חידוש בפסקי התוספות (שבת אות צ"א) "וכשיש חצר לפני הבית מניחו בחצר". ולא כתב שמניחו על פתח החצר, ולכאורה צ"ע. ונראה כונתם כשיטת רש"י לפי רבינו ירוחם דקמ"ל שמניחו בפתח בתוך החצר ולא חוצה לה, ודו"ק.

ולפי זה יש ליישב בפשטות את כל הקושיות הנ"ל, ודו"ק בזה.

אך מדברי רש"י בהני הלכתא דנר שיש לו שני פיות, וחצר שיש לה שני פתחים משמע כשיטת שבלי הלקט, וצ"ע.

ב

גדר חצר בזמנינו

והנה לכאורה פשוט לפי כל המבואר דהמקום הראוי להדלקת הנר הוא בפתח החצר הסמוכה לרשות הרבים שהרי כך פסק הטור וכן הוא בשו"ע (תרע"א ס"ה) ומדשתק הרמ"א ש"מ ניח"ל. ועוד דאף לשיטת רש"י שהוא מרא דשמעתתא דמדליק על פתח הבית יש מן הראשונים שפירשו דאף לשיטתו מדליק על פתח החצר כמבואר.

אלא שכבר דנו גדולי הזמן מה מוגדר כחצר בזמנינו.

וידועה דעת החזו"א ומנהגו, שפתח ביתו שבבני ברק נפתח לחצר ונקט שאין דין חצירות שלנו כדין חצר, שהרי כתב רש"י בריש ב"ב (ב' ע"א) "כל חצירות ששנו חכמים לפני הבתים הם, ורוב תשמישן בחצר". משא"כ חצירות שלנו שלא משתמשין בהם תשמישי בית כלל כגון כביסה וכדו' ואינם עשויים אלא לנוי ולישיבה, אין להם דין חצר.

וכך הובא ע"י הגרח"ק בשונה הלכות סימן תרע"א סי"א, ובדינים והנהגות החזו"א להגר"מ גריינמן, והדברים ידועים.

והנה בשלש הלכות נוספות נקט החזו"א דאין בחצירות שלנו דין חצר:

א. לגבי נזקי שכנים והיזק ראיה. דכיון שאין עושין תשמישין צנועים בחצר דידן אין בו דין היזק ראיה.

ב. גם לענין מזוזה נקט החזו"א דשאני חצירות דידן מחצירות שבימי קדם לגבי חצר הפתוחה לבית ואין לה פתח לרה"ר שנפסקה הלכה שיש לקבוע מזוזה בפתח היציאה מן הבית לחצר, וכתב החזו"א (יו"ד סימן קס"ח אות ו') דאין זה אלא בחצירות שלהם שעשו בהם הרבה תשמישי בית אבל בחצירות שלנו יש לקבוע מזוזה בימין הכניסה מן החצר לבית, עי"ש.

ג. וכך כתב החזו"א גם בהלכות עירובין (או"ח סי' צ' אות כ"ג) במה שאמרו דאין מבוי ניתר בלחי או קורה אא"כ חצירות ובתים פתוחים לה, וחידש החזו"א דכיון שבזמנינו אין דין חצר אין המבוי ניתר בלחי או קורה.

ולולי דעת הדרת גאון מרן החזו"א, היה נראה לחלק בין דין היזק ראיה בב"ב דודאי מסתבר לומר דרק בחצירות שלהם שעשו בהם תשמישי צניעות והרבה היו משתמשין בהם ומשו"כ שייכי בהו היזק ראיה, משא"כ בחצירות שלנו. ואף לגבי מזוזה יש מקום לומר דחצירות שלהם חשיבות יתירה היתה בהן משום שרוב תשמישן בחצר ומשו"כ דין החצר כדין הבית ויש לקבוע מזוזה דרך כניסה לחצר, משא"כ בחצירות שלנו הטפלים לבית. ואפשר שגם לענין עירובין מסתבר דרק בחצירות שלהם דהוי כעין בית יש דין חצירות ובתים פתוחים למבוי. אבל לגבי נר חנוכה מה לן בחשיבות החצר ובתשמישים הנעשים בו, והלא כל הטעם שמדליקים בפתח החצר אינו אלא משום שזה עיקר פרסומי ניסא לבני רה"ר, ומה לן בתשמישי החצר.

וכנראה סברת החזו"א דמ"מ עיקר התקנה היתה שידליקו על פתח ביתו, ובחצירות שלנו אין החצר כחלק מן הבית ואין זה על פתח ביתו מבחוץ.

וידוע שמרן הגרי"ז מבריסק דעתו שאכן עדיף להניח נ"ח בפתח החצר ולא בחלון אף בחצירות דידן, וכך המנהג בזמנינו.

ג

בענין מקום ההדלקה בזמה"ז

אלא שמטעם אחר יש לעיין אם נכון וראוי להדליק בזמה"ז על פתח החצר כאשר יש בתים רבים הפתוחים לחצר, ואין כל היכר בין ביתו של אדם ופתח החצר.

דהנה במקור הסוגיה שם בשבת אמרו דאם היה דר בעלייה מניחו בחלון הסמוך לרשות הרבים. וכבר נתקשו הראשונים, דהלא ע"כ אינו פורח באויר כדי להגיע לעלייה וגם הוא עובר בחצר כדי להגיע לבית וממנו לעליה ולמה לא ידליק אף הוא בפתח הבית או בפתח החצר.

וכתב בזה הטור (סימן תרע"א) "ואם היה דר בעלייה שאין לה פתח פתוחה לרה"ר מניחו בחלון", והבית יוסף כתב לבאר כונתו "ורבינו כתב כדברי התוס' דמצוה להניחו על פתח ביתו מבחוץ ולפיכך הוצרך לפרש בשאין לו פתח פתוח לרה"ר מיירי, כלומר שאם היה פתח העליה פתוח לרה"ר מניחה על הפתח ואם היה פתוח לחצר מניחה על פתח החצר שהוא פתוח לרה"ר, אבל הכא מיירי כשהעליה פתוחה לבית דהשתא כי מנח לה אפתח הבית או על פתח החצר לא מינכרא מילתא דמשום עליה הוא ולפיכך מניחה בחלון הסמוך לרה"ר".

הרי לן דצריך מינכרא מילתא וזיקה מסויימת בין הבית לפתח החצר. וכיון שהעליה אין לה פתח בפני עצמה אלא עולים אליה דרך הבית, מדליק בחלון. ולכאורה מסתבר שודאי יניחו בני אדם ששתי משפחות דרות בבית ובעלייה וכמנהג זמנם שהבית והעליה של שני בנ"א היו, אלא דמ"מ כיון שאין לעליה פתח מבחוץ ואין היכר וזיקה בין הפתח לעליה, אינו מניח על הפתח אלא בחלון הסמוך לרה"ר.

עיין עוד ברש"י שם (כ"ב ע"א ד"ה מצוה להניחה) במה דצריך להדליק בטפח הסמוך לרה"ר שאם ירחיקנו טפח "אין ניכר שבעל הבית הניחו שם". הרי לן מכל זה דצריך היכר וזיקה בין הבית להנר.

ויש לעיין בבתים שלנו שיש פתח אחד לחדר המדרגות וממנו עולים לכל הדירות האם נכון שידליקו כולם בפתח החצר, או שמא כיון שכולם נכנסים דרך פתח אחד לא מינכרא מילתא, דלכאורה מסתבר דבימי קדם לכל בית שבחצר היתה כניסה נפרדת והיה היכר כשראו מספר הנרות כמספר הבתים והפתחים, אבל בזמנינו שדירות רבות פתוחות לכניסה אחת, ואין כל היכר לבני רה"ר בין הבית לנר אפשר דעדיף להדליק בחלון הסמוך לרה"ר.

ואף שלכאורה אין זה דומה לדברי הטור והב"י, דבבית ועליה עיקר שימושו של פתח זה לבית, וגם בני העליה עוברים דרך הבית ע"מ לעלות לעליה, משא"כ בזמנינו שכל בית יש לו דלת בפנ"ע היוצאת מחדר המדרגות, מ"מ יש לטעון דלגבי בני רה"ר אין בין זל"ז דמ"מ אין היכר בין הבית לפתח החצר ולא מינכרא מילתא.

והרי בחי' הגר"מ קזיס עמ"ס שבת שם כתב שני דרכים ליישב קושי' זו למה אין בני העלייה מדליקים בפתח החצר וכתב שהבית יוסף תירץ כתירוץ הראשון, וראה את מה שכתב בתירוץ זה.

"וי"ל שהנרות שעל פתח החצר נראה שהם עומדים בפניה, אבל הדרים בעליות צריכים היכר בפני עצמן". ולא כתב דמיירי שאין לעליה פתח לחצר אלא פתוחה לבית בלבד. ונראה לכאורה מלשונו דאף אם יש לעליה פתח לחצר כיון שהבית למטה מן העליה נראה כאילו עיקר החצר משמש את הבית, ואין הנרות נראין אלא כאילו לבית הם, ולכן הדרים בעליה צריכים היכר בפני עצמן". ואפשר דה"ה בני"ד, וצ"ע.

ונראה למעשה דאם יש חלון הפונה לרה"ר למטה מעשרים אמה, יכול להדליק בחלון או בכניסה לחדר המדרגות, דעביד כמר עביד ודעביד כמר עביד.

ד

והנה בהיותי בעיר העתיקה בירושלים נשאלתי ע"י אחד מתושבי המקום לגבי מקום הדלקת הנר בביתו. פתח הבית נפתח למעין חצר קטנה, בקצה חצר זו יש שער שנפתח לחצר שניה. בחצר זו השניה יש פתח לבית נוסף. חצר זו נפתחת לחצר שלישית שגם בה יש פתח לבית נוסף. שלש החצרות נפתחות לחצר רביעית שבה אין בית נוסף וחצר זו פתוחה לדרך הרבים. שלש החצירות אינם בקו ישיר אלא בצורה מעגלית ובקו עקום, כך שאין היכר בין פתח החצר הסמוך לרה"ר לבית.

לתוך חצר א' אין איש רואה מרה"ר ורק שכן אחד יכול לראות את הנרות שבפתח מחלון חדר השינה שבביתו. חצרות ב' וג' אינם נראים לאדם מלבד בני הבית. חצר ד' פתוחה לרה"ר אך אין הרבים רואים כלל את הבתים הפתוחים לחצר זו ולא מינכרא מילתא כלל איזה בית נפתח לחצר זו.

בעל הבית שאלתו בפיו היכן ידליק נרו.

והשבתי דאם יש חלון הפונה לרה"ר ודאי ידליק בחלון, ואם אין לו חלון הנפתח לרה"ר ידליק בתוך הבית ויעשה פרסומי ניסא לבני הבית כפי שנהגו במשך אלף שנה בחו"ל, שהרי אין כל מעלה להדליק בחוץ אם אין הנר נראה כלל לא לרבים ואף לא ליחידים כי אם למשפחה אחת מחלון אחורי שמסתמא לא יתקרבו אליו.

אין גם טעם להדליק בפתח הסמוך לרה"ר שאין כל היכר בינו ובין הבית שנמצא בפנים לשלשה מעברים וחצירות.

ומשו"כ נראה כנ"ל, דאם אין לו חלון ידליק באחד מפתחי הבית הפנימיים, ויהיה מזוזה מימין ונ"ח משמאל, ויעשה היכר לבני ביתו.

ה

מי שנמצא חוץ לביתו בימי החנוכה במקום שאין בידו להדליק, כגון מי שמאושפז בבית חולים שאין מדליקין בו נ"ח או חייל שנמצא באימוני שטח ולן בלילה באהל סיירים או בשק שינה, ולפעמים גם אסור שם להדליק אש מחשש התלקחות והתפוצצות תחמושת חיה. אשתו עזבה את ביתם ושוהה בבית ההורים. כיצד יקיים מצות נר חנוכה.

ונראה לכאורה דאינו יוצא יד"ח אף אם אשתו תדליק בבית ההורים, דרק אם מדליקים עליו בביתו יוצא הוא, משא"כ כשמאן דהו מדליק עליו במקום אחר. אמנם אפשר דאשתו שאני משום דאשתו כגופו, ועוד דאשתו אינה מדליקה כלל אלא יוצאת יד"ח בהדלקת אביה ואינה צריכה אף להשתתף בפרוטה כיון שבימים אלה היא סמוכה על שלחנו ואוכלת את לחמו.

ואפשר דראוי שימנה שליח להדליק בבית, אך מסופקני בזה דנראה לכאורה דאין מצוה על הבית אלא כאשר בני הבית דרים בו אבל כשאין אדם דר בבית אין כלל מצוה להדליק בבית ריק שאין בו דיורין.

ומשום כ"ז נראה לכאורה שאיש זה פטור מהדלקת הנר, ולרווחא דמילתא יבקש מזולתו להדליק בבית, אך זאת ללא ברכה, ועדיין צ"ע.

הגב על הנושא


לתחילת הדף