אתה נמצא כאן: דף הבית » תשובות מורינו הרב אשר וייס » נחש שנמצא בחצר

נחש שנמצא בחצר

כבוד ידי"נ ואהוב לבי האברך המופלא בתורה

ביראה ובכל מדה נכונה הרה"ג ר' ישראל רייכנברג שליט"א

מחשובי הלומדים בבית מדרשנו.

הנה ראיתי את מה שכתב (קובץ דרכי הוראה ד') בדבר השאלה בנחש ארסי שנמצא בחצר בית ואחד השכנים הזמין לוכד נחשים כדי לצודו ושילם מכיסו, האם שאר השכנים חייבים להשתתף בהוצאות, והסיק מע"כ דאכן כולם צריכים להשתתף, ואכן ברור שכראוי הורה כי לו נאה כי לו יאה, ורציתי להוסיף בזה ביאור.

הנה כל דבריו מושתתים על הסתירה שיש לכאורה בין שני פסקי הרמ"א, דבסימן רס"ד סעיף ד' כתב "מי שהציל ספריו וספרי חבירו אם לא הוצרך להרבות הוצאות בשביל חבירו אין חבירו חייב לשלם לו כלום".

ובסימן קס"ג סעיף ג' כתב דאם באו בעלילה על עיר אחת והוציאו הוצאות לבטל העלילה כל המקומות שעלולים להיות בכלל הסכנה חייבין להשתתף בהוצאות והדברים סותרים זה את זה.

ומע"כ הביא את דברי האחרונים ביישוב סתירה זו, בשבות יעקב ח"א סימן קנ"ח כתב דרק בהצלת הצבור תיקנו שכולם חייבין כדי שלא ימנע מלהציל ולא יהיה כקדירה דבי שותפי, בשו"ת בית יעקב סימן קמ"ח כתב דרק בדבר שיש בו סכנת נפשות וחייב להציל משום לא תעמוד על דם רעך חייבים לפצותו, בשו"ת פרי תבואה סימן נ"ח כתב דגם בסימן קס"ג באמת אין לחייב את בני העיר אלא כאשר גילו דעתם שהמציל יורד על דעת כולם וללא גילוי דעת אינם חייבים להשתתף, והנתיבות בסימן קע"ח סק"ג כתב דבסימן רס"ד מיירי כשהיה יכול להציל את שלו בלי להציל את של חבירו ולכן אין חבירו חייב להשתתף בהוצאות ההצלה, וכבודו פלפל במסקנת ההלכה לפי כל דרכי האחרונים האלה.

אך לענ"ד יישוב סתירה זו פשוטה בתכלית עד שתמה אני על גדולי האחרונים שנתקשו בו. דלעולם יש לדון לפי מהות הסכנה וכאשר הסכנה היא כללית והיא מסכנת את כלל הצבור או בני העיר באופן שוה כולם חייבים להשתתף בהצלה, ומהי"ת שאחד מהם ישא בהוצאת הצלת חבריו, וזה המבואר בסימן קס"ג דהעלילה מסכנת את הרבים מעצם טבעה, אך בסכנה אשר מעצם טבעה פרטית ופרטנית היא כגון המציל ספריו מיד הגנב וכדומה דאין זה סכנה כללית לציבור אלא נזק פרטי, ורק במקרה גנבו גם ספרי חבירו בזה אמרו דאין חבירו חייב להשתתף בהוצאותיו דהמציל לא הציל אלא לעצמו וחבירו ממילא נהנה, אבל כאשר הסכנה כללית היא גם ההצלה כללית היא ולא לעצמו הציל אלא שליח רבים הוא ולכולם הציל וחייבים כולם להשתתף בהוצאות, וז"פ. וזה נראה ביאור מה שכתב הרמ"א בסימן רס"ד שם דאם מעיקרא הציל לעצמו ולחבירו צריך חבירו להשתתף בהוצאות, דאין הדברים תלוים אלא במשמעות הסיכון וההצלה וכל שברור שלעצמו הציל אלא שגם חבירו נהנה כבדרך אגב אין חבירו משלם הוצאותיו וכל שירד להציל למען חבירו כל אלה שבכלל הסכנה כולם משתתפים בהוצאותיו, וז"ב.

אמנם גם לדרכנו פשוט דדין נחש ארסי שנמצא בחצר הרי הוא כדין בני העיר שבאו עליהם בעלילה דסכנת הנחש משותפת היא לכל הדיירים בשוה ובכה"ג פשוט דכל המציל על דעת כולם הוא עושה, אך לפי"ז יתחדש לענ"ד דאם הנחש חדר לתוך אחד הדירות בבית, ובעל הבית הוציא הוצאות ללכוד אותו אין שאר דיירי הבנין צריכים להשתתף בהוצאות ודו"ק בזה.

באהבת עולם

ואהבה רבה

אשר וייס

הגב על הנושא


לתחילת הדף