אתה נמצא כאן: דף הבית » שאלות אחרונות » שבת » ניגוב ידיים רטובות בניר טואלט בשבת

ניגוב ידיים רטובות בניר טואלט בשבת

שאלה:

כבוד הרבנים שליט"א, במקומות הציבוריים יש מגבות נייר, שבכל פעם שמנגבים הידים הרטובות במים הם נקרעים. האם יש בזה איסור משום מלאכת קורע? אף שזה מקלקל אולי יש בזה משום איסור דרבנן.

תשובה:

מותר להשתמש במגבות נייר  בידים רטובות, גם כאשר ע"י השימוש בו הוא נקרע, ואין בזה חשש קורע כיון שזה השחתה גמורה, ואינו בגדר מלאכת קורע, ואפי' אם נחשוש למלאכת קורע, תומר דהוי מקלקל ואינו מתכוון ולאחר יד.

מקורות והרחבת הדברים:

יש לדון בשאלה זו בגדרי מלאכת קורע בשבת, ובפרט בקורע שלא על מנת לתקן, ומה הדין באינו מכווין למלאכה, האם  פסיק רישיה בכגון זה מותר, דלא איכפת ליה, או בכל אופן זה אסור,

א.      במלאכת קורע צורת המלאכה שחייבים על עשייתה מדאורייתא היא קורע על מנת לתפור כמ"ש מפורש במשנה (שבת עג, א, קה,א, ועוד ) 'הקורע על מנת לתפור' וכן נפסק ברמב"ם שבת פרק י' הלכה י', הקורע כדי לתפור שתי תפירות על מנת לתפור שתי תפירות חייב, אבל הקורע להפסידה פטור מפני שהוא מקלקל,

הרי שיש תנאי במלאכת קורע שיהא כדי לתקן, מכל מקום צריך לדון מה הדין בקורע שזה עצמו מתקן, עיין מה שכתב בהמשך דברי הרמב"ם (שם) הקורע בחמתו או על מת שהוא חייב לקרוע עליו חייב, מפני שמיישב את דעתו בדבר זה וינוח יצרו והואיל וחמתו שוככת בדבר זה הרי הוא כמתקן וחייב, וכן בשו"ע או"ח ש"מ, סעיפים יג,- יד,  אין שוברים החרס ואין קורעין הנייר, מפני שהוא כמתקן כלי. … וכן המפרק ניירות דבוקים או עורות דבוקים ולא נתכוין לקלקל בלבד, הרי זה תולדת קורע וחייב.

ועיין במשנה ברורה שם ס"ק מא, וז"ל, ואם קורע נייר לקרעים כדי לקנח א"ע בהן או לשאר איזה תשמיש חייב משום קורע שהוא קורע ע"מ לתקן וכדלקמן בסי"ד… ולקרוע אגרת המחותם אפילו אם יזהר שלא ישבור אותיות החתימה רק יקרע הנייר שסביבה ג"כ אסור לכו"ע, ע"כ.

ועוד עיין בביאור הלכה שם ד"ה הנייר, וז"ל, עיין במ"ב מה שכתבנו בענין פתיחת אגרת ואבאר קצת. הפר"ח ביו"ד קי"ח כתב דישראל הפותחו יש בזה חיוב חטאת לכו"ע דקריעת הנייר הוא מקלקל ע"מ לתקן ותיקונו הוא מה שצריך לפתוח אותו וכן דעת ספר הזכרונות דהוא מקלקל ע"מ לתקן ובתשובת ח"צ סימן ל"ט פליג ע"ז והתיר ע"י עו"ג ולא ביאר טעמו ונראה דהוא סובר דהוא מלאכה שאצ"ל דהא אין מתקן בגוף הנייר מידי …… ומ"מ נראה דלצורך גדול יש להקל לפתחו ע"י עו"ג ובפרט אם האגרת מונחת בתוך נייר אחר, עכ"ל.

הרי שנחלקו הפר"ח והחכ"צ בקורע שעצם הקריעה היא מטרתו אע"פ שאיננה ע"מ לתקן האם נחשבת תיקון, דעת הפר"ח שנחשב מלאכת קורע וחייב ודעת החכ"צ שאינה נחשבת למלאכה.

ב.      במגבות נייר יש לברר האם קיים חשש שהנייר יקרע שלא בכוונה תוך כדי שימוש בו, וא"כ יש ליתן את הדעת אם מותר להשתמש בזה או לא,

הנה בגמ' ביצה לד, א, תנו רבנן, וכו', אבל מפצעין את האגוז במטלית, ואין חוששין שמא תקרע.

פרש"י ד"ה ואין חוששין שמא תקרע וז"ל, ואפילו נקרעת לא אכפת לן, דאין זה קורע על מנת לתפור, עכ"ל.

וכן נפסק להלכה בהלכות יו"ט (שו"ע או"ח תקח, ב) פוצעים אגוזים במטלית, ולא חיישינן שמא תקרע. וכתבו שם הט"ז והמג"א הטעם כרש"י.

והקשה בגליון הש"ס לרבי עקיבא איגר שם, ד"ה רש"י ד"ה ואין חוששין כו' דאין זה קורע ע"מ לתפור. קשה לי הא מ"מ אסור מדרבנן ואמאי לא כתב רש"י כפשוטו דהא קיי"ל כר"ש דדבר שאין מתכוין מותר ופסיק רישיה לא הוי דהא הוי רק חשש שמא תקרע. וכבר הקשה קושיה זו בהגהות חוות יאיר על רש"י שעל הרי"ף, עיי"ש,

אכן במשנה ברורה שם ס"ק ו' הוסיף את זה הטעם וז"ל, וגם הוא דבר שאינו מתכוין, עכ"ל, וכתב על זה שם בשער הציון ס"ק ח, ומה שרש"י לא כתב טעם זה, משום דזה לא הוי רק לר' שמעון, וטעם רש"י הוא אליבא דכולי עלמא. ע"כ. ובזה מתרץ את קושיית רע"א.

ועיין בשולחן ערוך הרב או"ח סי' רעז, קונטרס אחרון אות א', בא"ד, צריך לומר במה שכתב רש"י פ"ד דביצה והעתיקום האחרונים סוף סי' תק"ח דאין זה על מנת לתפור, ותיפוק ליה משום שאינו מתכוין ואינו פסיק רישיה מדקתני שמא תקרע, ובאמת כן משמע ברמב"ם פכ"ב, אבל רש"י סבירא ליה דחיישינן שמא יפצע בחוזק עד שאי אפשר שלא תקרע, עכ"ל. וע"י זה מתורצת קושיית הרע"א בדרך נוספת שכן רש"י סבר שהוי ודאי פסיק רישיה, ע"כ כתב בטעם ההיתר שאין זה קורע ע"מ לתפור, ומה שהקשה רע"א דמ"מ אסור מדרבנן יש לעיין דאי נקטינן דהוי פסיק רישיה זהו איסור דרבנן ופס"ר בדרבנן אסור כמ"ש הפוסקים באו"ח סי שט"ז וכהכרעת המשנ"ב שם ס"ק ט"ז עיי"ש,

ג.       מ"מ לנידון דידן יש לומר כיון שלא ע"י קריעת הנייר נעשה הניגוב שהרי הניגוב יכול ליעשות בלא שהנייר יקרע, ואדרבה אם לא היה נקרע היה יכול לנגב יותר, וגם אם לא, מ"מ אין הקריעה מביאה לידי תוצאות הניגוב, וא"כ מקלקל גמור הוא בנייר בלי שיש בקריעה צורך תיקון כלל, וזה  שהמקלקל ע"מ לתקן חייב, הוא רק כשהתיקון צריך קלקול תחילה שבלי הקלקול לא היה יכול לתקן מה שצריך לתקן, אז הקלקול לא נחשב קלקול וכמבואר בתוס' שבת דף ק"ו ע"א סוד"ה חוץ  וז"ל, וקורע ע"מ לתפור ומוחק ע"מ לכתוב דמיחייב לכ"ע אף על גב שבשעת הקלקול אינו בא התיקון היינו משום שהקלקול גורם תיקון יותר טוב לבסוף ותיקון גמור הוא שהרי אינו יכול לעשות התיקון אלא ע"י הקלקול, עכ"ל. משא"כ כאן שהתיקון אינו צריך לקלקול אע"פ שהוא בגדר פסיק רישא שא"א שלא יקרע, מ"מ כיון שאין התיקון צריך לפעולת הקריעה, נמצא בקריעה מקלקל גמור,ובין להפר"ח ובין להחכ"צ אינו נחשב לתיקון כלל.

ד.      עדיין נשאר קשה הרי אע"פ שהוא מקלקל גמור מ"מ נשאר איסור דרבנן דכל המקלקלים פטורים אבל אסורים, וכבר נתבאר לעיל שפס"ר בדרבנן אין לו היתר,

הנה במשנה ברורה סימן שיד ס"ק יא כתב בתוך הדברים, וז"ל, והנה לענין עיקר הדין הסכימו המ"א וא"ר והגר"א והגרע"א דפסיק רישא אסור אף במלתא דרבנן ומ"מ הכא מצדדים המ"א והגר"א דמדינא אף בכותל שרי היכא שאין מתכוין כיון שא"צ להגומא והוי מלאכה שאצל"ג וגרע משאר איסור דרבנן דאסור היכא שהוא פסיק רישא כיון שהוא ג"כ מקלקל וגם הוא כלאחר יד, עכ"ל.

וכגון זה כתב גם במשנ"ב  על דברי הרמ"א, בשו"ע או"ח שטז, ג, שכתב לענין צידה בדבר שאין במינו ניצוד שזהו אסור מדרבנן, הגה: ולכן יש ליזהר שלא לסגור תיבה קטנה, או לסתום כלים שזבובים בו בשבת, דהוי פסיק רישיה שיצודו שם, ע"כ.

וכתב עליו במשנה ברורה ס"ק ט"ו, אבל תיבה גדולה סבירא ליה לרמ"א דלכו"ע שרי דאפילו אם היה אדם עומד בתוכה לא היה יכול לתפסה בחד שחיה וגם הוא דבר שאין במינו ניצוד. ובטעם הדבר כתב בשער הציון שם אות יח, רוצה לומר, משום דהוי תרי דרבנן, משום הכי מותר באינו מכוון אף על גב דהוי פסיק רישיה [פרי מגדים], ועיין חזו"א או"ח סי' ס"א ס"ק א'.

וכתב בשם הגרש"ז אויערבך, (שולחן שלמה סעיף י"ג ב'), מותר לשרות בקבוק במים קרים כדי לצנן המשקה שבו ואינו חושש שמא ייתלש הנייר הדבוק בו דאף באופן דהוי פסיק רישיה מכל מקום אינו אלא פסיק רישיה דלא איכפת ליה דבדרבנן שרינן,

כתב בשמירת שבת פרק יד סעיף כ"ג, מותר להשתמש במגבת נייר, אף על פי שהיא עלולה להיקרע תוך כדי השימוש. ושם בהערה ע' כתב כיון דהוה דבר שאינו מתכוין ואין זה בגדר, פסיק רישיה, וגם הרי הוא מקלקל וגם דהוה כלאחר יד, ציין שראיה ממשנ"ב סי' ש"מ ס"ק מ"ה.

ושם במשנה ברורה סימן שמ ס"ק מה, כתב וז"ל, מי שנסתבכו בגדיו בקוצים מפרישן בצנעה ובנחת שלא יקרע ואם נקרע נקרע וכן מותר ללבוש בגדים חדשים ואם נקרע נקרע שאינו מתכוין לקריעה. ופוצעין אגוזים במטלית [היינו שמכה על המטלית כדי לשברם] ואינו חושש שמא תקרע [רמב"ם בפכ"ב], עכ"ל.

הרי שהתיר המשנ"ב בקורע שאינו מתכוין, מ"מ אפשר לחלק ולומר דשם איירי דאינו פסיק רישיה משא"כ במגבות נייר הוי פסיק רישיה שוודאי יקרע, אלא ע"כ כמו שכתבנו לעיל.

א"כ לענינינו יש לומר שמותר לנגב ידים במגבות נייר אפילו אם הם נקרעים ע"י השימוש בהם, כיון שאין דרך קריעה רגילה ע"י ניגוב דהוי השחתה גמורה, ואף אם נחוש לאיסור קורע, הוי מקלקל ולאחר יד, ובכגון זה התירו פס"ר דלא איכפת ליה בתרי דרבנן,

הגב על הנושא


לתחילת הדף