אתה נמצא כאן: דף הבית » שאלות אחרונות » חגים וזמנים » סחורה שבבעלות החברה, כשבעל החנות לא מכר חמץ

סחורה שבבעלות החברה, כשבעל החנות לא מכר חמץ

שאלה:

רכשתי לכבוד שבת "טילונים" וגלידות שיש בהם חמץ גמור, לאחר מעשה נזכרתי שלא בדקתי האם בעל החנות מכר את חמצו. לאחר השבת, חזרתי אל בעל החנות לשאול האם מכר, והוא ענה לי: כן ודאי, החמץ מכור, והראה לי את מכירת החמץ שנערכה ע"י חברת "שטראוס". האם יש למכירת חמץ זו תוקף?

תשובה.

מכירת החמץ של חברת שטראוס, אינה מועילה עבור החמץ שנמצא כבר אצל בעל החנות, ואם אכן החמץ היה ברשות בעל החנות בפסח, והוא לא מכר את חמצו, הרי דין חמץ זה כחמץ שעבר עליו הפסח. זאת על אף שבחשבוניות נכתב "הטובין/ הסחורה בבעלות הספק עד לפרעון מלא של התשלום".

מקורות.

עיין בספרי משפט המכירה (עמ' תשכח) מ"ש לענין חמץ הנרכש אצל בעלי חנויות שלא מכרו את חמצם, ובדין מומר שלא מכר את חמצו. ולמעשה, כתבנו שיש להזהר ולהקפיד בזה, וכמ"ש מו"ז מרן זיע"א בספרו שו"ת יחוה דעת (ח"ג סי' כח), ואף אם בעל החנות אומר שמכר את חמצו קודם הפסח, כתב מו"ז שם שאין לסמוך על דיבורו בלבד, עד שיראה תעודה המאשרת את המכירה כדת וכדין.

אמנם בנ"ד יש לעיין האם יש משמעות למה שנכתב על החשבוניות ש"הסחורה נשארת בבעלות הספק/ החברה עד לפרעון מלא של התשלום". שאם נקבל את הדברים כמות שהם, הרי שהחמץ נשאר בבעלות החברה, אף כאשר הוא כבר מונח בחנויות וברשתות השיווק, ומועילה מכירת החמץ שהם ערכו גם עבור חמץ זה. וכמו שכתב בביאור הלכה (סי' תמג) שמועילה מכירת הנפקד עבור הפקדון, וכמ"ש במשפט המכירה (עמ' רצו).

והנה על אף שאין דרכי לציין למשפטים בל ידעום, מ"מ בנ"ד כדי לדעת את טיב פיסקה זו, אין לנו אלא לבדוק כיצד התייחסות המנהג והמשפט לפיסקה זו. ואכן, פיסקה זו נדונה רבות בבתי משפט, ונכתבו על כך פסקי דין רבים [הלכת "קידוחי הצפון", פלסגד ועוד], באחד מפסקי הדין שניתנו בבימ"ש העליון (ע"א 46/11 ויטה פרי גליל) נכתב, כי יש לבחון טענת שימור בעלות בכל מקרה ומקרה על פי נסיבותיו, וכן יש לבחון כל עסקה על פי שני מבחני משנה: (א) יש להבחין בין צדדים שביניהם מתקיימת מערכת יחסים מסחרית מתמשכת וארוכת טווח, לבין צדדים שאין ביניהם יחסים מסחריים מתמשכים ושמבצעים עסקאות "מזדמנות" בסדר גודל קטן יחסית. כאשר מדובר במערכת יחסים מסחרית ארוכת טווח, ראוי שהצדדים יעלו את תניית שימור הבעלות על הכתב בהסכם מסודר ביניהם, ולא יסתפקו בהסכמה בעל-פה או באיזכורה של התניה על גבי חשבוניות או תעודות משלוח. (ב) המוכר הטוען לשימור בעלות יידרש להוכיח כי מעבר להעלאת תניית שימור הבעלות על הכתב הוא שמר בידיו מנגנונים פרקטיים של פיקוח ושליטה המעידים על בעלותו הנמשכת בנכס לאורך זמן. שאלת אופיים של מנגנוני הפיקוח והשליטה ומידת הסבירות וההיגיון שלהם מבחינה מסחרית ייגזרו מהנסיבות, ובראש ובראשונה מסוג הנכס ומאופייה של מערכת היחסים המסחרית בין הצדדים. לחלופין, יידרש המוכר הטוען לשימור בעלות להוכיח כי בנסיבות הספציפיות לא היה זה סביר או הגיוני מבחינה מסחרית לנקוט במנגנון פיקוח כלשהו וכי אף בהיעדר מנגנון כזה נשמרה בעלותו בנכס.

לאור זאת, נראה שגם מנהג המדינה אינו נותן תוקף מוחלט לפיסקה זו, כל עוד לא נחתם הסכם מסודר, המשאיר את הטובין באופן כללי ביד החברה, עד לפרעון כל הסכום. ולכן גם לענין דידן, קשה מאד לסמוך על פיסקה זו, ולכן אין במכירת החמץ שנערך ע"י החברה כדי לומר שגם חמץ זה נכלל בה.

הגב על הנושא


לתחילת הדף