אתה נמצא כאן: דף הבית » מאמרים » עין הרע

עין הרע

א

מקורות בתורה על עין הרע

הנה יעקב אבינו מברך את יוסף (מט כב) "בן פורת יוסף בן פורת עלי עין בנות צעדה עלי שור" ופירש"י בסוף דבריו "ועוד דרשוהו לענין שלא ישלוט בזרעו עין הרע, ואף כשברך מנשה ואפרים ברכם כדגים שאין עין הרע שולטת בהם".  ובגמ' ברכות דף כ. ואמר רב אבהו אל תקרי 'עלי עין' אלא 'עולי עין' (ופרש"י: מסולקין מן העין שאינה שולטת בהן]. רבי יוסי ברבי חנינא אמר מהכא 'וידגו לרוב בקרב הארץ' מה דגים שבים מים מכסין עליהם ואין עין הרע שולטת בהם אף זרעו של יוסף אין עין הרע שולטת בהם.

ונתבקש לדעת ולהבין את מהותו וטיבו של עין הרע, שכן אין זה דבר של מה בכך, אלא באמת הזיקו מרובה עד שאמר רב על עין הרע שהוא שורש כל המחלות כפי דאי' בחז"ל בבא מציעא קז:

"והסיר ה' ממך כל חולי" – אמר רב זו עין הרע [ופירש"י דבר שכל החלאים תלויים בו וזו עין רעה]. רב לטעמיה, דרב סליק לבי קברי (רב הלך פעם לבית הקברות) עבד מאי דעבד (עשה מה שעשה ופירש"י "יודע היה ללחוש על הקברות ולהבין על כל קבר וקבר באיזו מיתה מת אם מת בזמנו אם בעין רעה") אמר תשעים ותשעה מתו בעין רעה ואחד בדרך ארץ".:

והנה לפני שנתבונן ונעיין בסוגיא נשגבה זו של עין הרע איך יש כח ביד האדם להטיל על חבירו עין הרע, ואיך מתגוננים מזה, ומדוע דוקא יוסף וזרעו זכו שלא ישלוט בהם עין הרע, נמתקד לפני כן כמה מקורות בתורה ובדברי חז"ל הרבים שמצינו בענין זה:

יעקב לבניו למה תיתראו

א. יעקב אבינו שלח את בניו למצרים לקנות מזון בשנות הרעב אע"פ שבאמת היה להם די צרכם נימק את החלמתו "למה תתראו" (בראשית מב א) והסבירו חז"ל (תענית י) "אמר יעקב לבניו אל תראו את עצמכם כשאתם שבעים לא לפני עשו ולא לפני ישמעאל כדי שלא יתקנאו בכם" הרי דחז"ל הביאו טעם מוסרי בזה, שלא יתראו בכדי שלא יעוררו קינאה.

אך לכאורה במדרשים הביאו שהשורש האמיתי הוא משום "עין הרע" כך אמרו במדרש (ב"ר פ' צ"א) "אמר להם: אל תצאו ובידכם פרוסה (של לחם) מפני התרעומת… מפני העין". ובמדרש תנחומא (מקץ ח)  "אמר יעקב לבניו: אתם גיבורים, אתם נאים. אל תכנסו בשער אחד ואל תעמדו במקום אחד שלא ישלוט בכם עין הרע" ובמדרש שלישי (תנחומא ישן, מהד' ר"ש באבר שם) "אמר להם יעקב: תהיו מצניעים עצמיכם שאין קשה מעין הרע... שנאמר 'הגיד לך אדם מה טובו והצנע לכת עם אלוקיך' (מיכה ו ח).

הרי שגם התלמוד וגם המדרשים כולם אומרים אותו הדבר וענינו שכאשר האדם מעורר אצל הצופה מן הצד מדה של קנאה וצרות עין, או כל התפלאות שלילית, יש כאן כח רוחני העלול להזיק ולקלקל את הברכה שהוא מראה לאחרים וזהו הנרמז בפסוק שבתורה "למה תתראו".

עין הרע של שרה על הגר

ב. כבר לפני כן מצינו מושג כזה, אצל שרה אימנו שנתן לאברהם את הגר המצרית – וכשנתעברה הלכה לשרה להראות לה ולהתגאות לה, שרה נפגעה ואמרה לאברהם (בראשית טז, ה) "חמסי עליך ישפוט ה' בני ובינך", ושם אומר רש"י  "כל ביני ובינך שבמקרא חסר, וזה מלא, קרי ביה וביניך שהכניסה עין הרע בעיבורה של הגר והפילה עוברה, הוא שהמלאך אומר להגר הנך הרה, והלא כבר הרתה והוא מבשר לה שתהר, אלא מלמד שהפילה הריון הראשון", הרי ששרה הוציאה עין הרע על הגר, ואכן היא הפילה. (מכאן לומדים לא לספר שהאשה מעוברת).

יצחק אחרי העקידה \ חנניה מישאל ועזריה

ג. כמו"כ מצינו שכאשר יצחק חזר מהעקידה כתיב (כב פסוק ה) "וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל נְעָרָיו שְׁבוּ לָכֶם פֹּה עִם הַחֲמוֹר…" ונעריו קאי על ישמעאל ואליעזר, ויצחק היכן היה? אמרו רבותינו (בראשית רבה וירא נ"ו י"א) באחד הפירושים ששלחו בלילה מפני עין הרע שמא יתנו הבריות עיניהם ביצחק לאמר כיצד הצליח לעבור נסיון עקידה כה קשה ובשמחה רבה, וכן יעוי"ש שחנניה מישאל ועזריה משעה שעלו מכבשן האש לא נזכרו יותר שמותם משום שמתו מעין הרע.

יוסף החביא את אמו מפני עשיו

ד. כשנפגשו עשיו ויעקב כל נשות יעקב נשתחוו לעשיו, אך יוסף לא רצה שעשיו יראה את אימו משום העין הרע – ולכן זכה לברכתו בן פורת יוסף בן פורת עלי עין כמבואר ברש"י שם.

אין פתחיהם מכוונים זל"ז

ה. כן מצינו גם אצל בלעם הרשע, דכידוע הוא רצה להזיק את כלל ישראל ע"י ברכות וכונתו היתה לעין הרע, וכך מפורש בפרקי אבות שהיה לו "עין הרע". וכן מובא בגמ' ב"ב ס שאסור לאדם לפתוח פתח כנגד פתח חברו וחלון כנגד חלון שכן מצינו שנאמר בבלעם כשבא לשבח את ישראל "וירא את ישראל שוכן לשבטייך (במדבר ל"ד) ראה שאין פתחיהם מכוונים זה לזה אמר ראויים הללו שתשרה עליהם שכינה ושורש האיסור כתב הרמב"ן שהוא משום "עין הרע".

דוד פחד מפני עין הרע של שאול

ו. במדרש רבה אמור כ"ו פ"ח "…וכן אתה מוצא בדוד המלך כשהלך להלחם עם גלית הפלשתי א"ל שאול "לא תוכל ללכת אל הפלשתי…, אמר לו שאול מי אמר לך שאתה יכול להרגו מיד השיבו דוד ה' אשר הצילני מיד הארי ומיד הדוב הוא יצילני מיד הפלשתי הזה מיד וילבש שאול את דוד מדיו וכתיב בשאול משכמו ומעלה גבוה מכל העם כיון שהלבישו בגדיו וראה שעשויין לו מיד הכניס בו עין הרע כשראה דוד שהלבין פני שאול א"ל לא אוכל ללכת באלה כי לא נסיתי ויסירם דוד מעליו…".

היינו דמסופר בנביא ששאול המלך היה האיש הכי גבוה, ודוד היה נמוך מאוד, וכשלבש דוד את הבגדים בכדי ללחום עם גולית שאול התפעל איך התאים לו בדיוק – ואז דוד הרגיש את זה והחזיר את הבגדים, והלך ללחום עם גולית.

לוחות ראשונות

ז.  ראה מדרש תנחומא פרשת מקץ סימן ח "וכן אתה מוצא בלוחות הראשונות, על ידי שניתנו בגדולה נשתברו, שנאמר וכל העם רואים את הקולות (שמות כ טו), אבל הלוחות השנים כשניתנו, לא ראה אותם אלא משה, שנאמר ואיש לא יעלה עמך וגו'.

חורבת ירושלים

ט. עוד מבואר במדרש שם שאף ירושלים לא חרבה אלא מפני עין רעה, שנאמר הזאת העיר שיאמרו כלילת יופי משוש לכל הארץ וגו' (איכה ב טו) ואומר עיני עוללה לנפשי מכל בנות עירי. והיינו שירושלים נחרב משום עין הרע כי כולם היו אומרים אין יופי כירושלים.

לא לעמוד בשעה שעומדת בקמותיה

י. כיוצ"ב אי' בגמרא בבא מציעא (קז א) מובא "לא יעמוד אדם על שדה חבירו בשעה שעומדת בקמותיה" ומפרש רש"י שלא יזיקנו בעין הרע. וכן הוא בחו"מ סימן שע"ח "ואפילו בראייתו, אם יש בו היזק לחבירו אסור להסתכל בו. לפיכך אסור לאדם לעמוד על שדה חבירו בשעה שעומדת בקמותיה".

על סמך הגמ' הזאת למדו חז"ל דגם שותפין שבחצר יכול אחד לכוף את חברו לבנות מחיצה משום שגורם נזק לחברו ע"י הסתכלות לתוך רשותו וכתבו הראשונים, שאם חברו לא מסכים לבנות הכותל להפריד בין רשות לרשות יש איסור בדבר אפילו אם אינו מתכוון להסתכל כי אי אפשר שלא יראה שאין אדם יכול להזהר ולעמוד כל היום בעצימת עיניים.

מנין בנ"י

יא. כידוע כשרוצים לדעת מנין בני אדם לא תמנה אותם לגולגלותם כי ישלח בהם עין הרע (עי' רש"י שמות ל' 'ב עה"פ "ולא יהיה בהם נגף" שהמנין שולט בו עין הרע, והדבר בא עליהם) ובמג"א סימן קנ"ו כתב כשרוצה למנות את ישראל יוציאו אצבעותיהם וימנו האצבעות. וכך נוהגים כשרוצים לספור אם יש מנין סופרים לפי פסוק "הושיעה את עמיך וכו' או "ואני ברוב חסדיך וגו'" שיש בהם עשרה תיבות ראה שו"ע סימן ט"ו סעי' ג.

סמוי מן העין

יב. וכן שם בגמ' בב"מ קז. "אין הברכה שורה לא בדבר המנוי ולא בדבר המדוד אלא בדבר הסמוי מן העין".

עליה לתורה אב ובן זא"ז

יג. וכן מצינו בהלכה בשו"ע סימן קמ"א סעיף ו' ד"אין מעלין לתורה אב ובנו או שני אחים בזה אחר זה" והוא משום עין הרע ראה שם.

אדם עשוי שלא להשביע את עצמו

יד. מצינו בגמ' סנהדרין (כט) שאם הודה שחייב לפלוני כסף ואח"כ מתחרט, אין לחייב את האדם על סמך הודאתו "שאדם עשוי שלא להשביע את עצמו' דהיינו כל ענין ההודאה מטרתה הייתה שידעו שהוא לא עשיר כדי להתרחק מעין הרע כפירוש רש"י שם, כלל זה נאמר גם ביחס לבניו כמו שמצינו בסנהדרין (ל'א) ראו את אביהם שהטמין מעות ואמר להם של פלוני הם אם כמערים לא אמר כלום ורש"י שם מפרש שמערים היינו שלא יחזיקו אותו כעשיר הרי שגם לגבי בניו רגיל אדם להסתיר את מצבו הכספי משום עין הרע.

שטיחת בגד – אבידה ומציאה

טו. מצינו בבבא מציעא ל שאם מצא אבידה לא ישטח את הבגד שמצא לפני האורחים משום עין הרע[1].

הנהגות מפני עין הרע

שבירת כוס החופה

טז.  כתב בס' "אור החכמה" (דרוש לחדש אדר) דלכך נוהגין לשבור כוס בחופה שלא יהא שולט עין הרע מאחר שאנו רוצין שיהא ששוי שמחה בחתן וכלה, רק מחמת ריבוי עם שיש בחופה אולי יש עין הרע על כן שוברים הכוס שישלוט עין הרע על הכוס, והוא חלק לסט"א שרוצה תמיד בחורבן ופירוד, וכך מובא בגמ' ברכות (לא) שמר בנו של רבינא עשה חתונה לבנו, ראה לת"ח שהיו מבודחין יותר מדאי, הביא כוס של ארבע מאות זוז ושבר לפניהם ונתעצבו ומובא בשו"ת יבי"ע ח"ד סימן ט' שע"י שבירת הכוס והעצבון שנגרם בעקבותיו מסירים הקטרוג של השטן שבא בשעת שמחה ולאחריה, ולכן שבר כוס של ארבע מאות זוז שארבע מאות הוא גימטריא של "עין הרע" לבטל קטרוגו של שטן לבל תרע עינו בשמחתם, וכבר האריכו רבינו בחיי עה"ת (בראשית ט"ו י"ג) וכן הכלי יקר בראשית כ"ג ט"ז בענין מספר 400 שמסמל על עין הרע.

מדידות כפות מים

יז. מובא בשו"ת "שבט הלוי למרן הגר"ש ואזנר שליט"א (חלק יו"ד סימן ר"ו) שדן בענין מדידות כפות מים לצורך ביטול עין הרע האם מותר למדוד לשם כך בשבת. וז"ל "…עכ"פ משום עין הרע יש מקום להתיר יותר מחולה שאין בו סכנה. וברור דמדידה זו נחשבת למדידה של מצוה למי שמקובלת אצלו סגולה זו לסגולה בדוקה (עיי' טור או"ח סימן ש"ו). והאריכו בזה בשו"ת "ישכיל עבדי" ח"ו או"ח סימן כד. ובשות "ציץ אליעזר" ח"ג סימן י'.

חוט אדם לתינוק ולמעוברת

יח. מה שנוהגים לקשור חוט אדום על היד לסגולה הדבר ידוע ומפורסם שכך נהגו אמותינו מימים רבים ואשר מקובל אצלם סגולה זו מדור דור. וכן מובא בשו"ת "באר משה" (שטרן) (ח"ח סימן ל"ו) בענין המנהג לקשור חוט שני (אדום) על התינוק ועגלתו מפני עין הרע וכתב על זה וז"ל "וכן היה המנהג והכל עשו כן, וזה בכלל מנהג נשים זקנות שעליהם כתב הרשב"א שלא יזלזלו בדבריהם ובמנהגיהם, כי בודאי יסודתם בהררי קודש גם אם נעלם הטעם ממנו"

וכן מובא בס' כל בו על הלכות מילה (עמוד קכ"ט) מכתב שכתב בנו של האדמו"ר מאלכסנדר זצוק"ל לכבוד הצדיק אשר זעליג מרגליות וכך כותב "היות כי ידענו מל'ק דודנו בעל ישמח ישראל זצ"ל סגולה לאשה מעוברת שתשלים ימי הריונה בקל ובלי שום מכשול ושתלד זרע של קיימא, למדוד קבר רחל אמנו ע"ה, ע"כ אבקשנו למדוד הקבר ולשלוח לי החוטים למען יהיה סגולה שתשלים ימי הריונה. וכבר ידוע ומקובל סגולה זו מימי קדם שנהגו להקיף בחוט אדום סביב המצבה שעל רחל אמנו[2].

ב

איך יתכן שהאדם יזיק בפיו?

ועתה יש להבין באמת כל הענין הזה של "עין הרע" שיש בכוחה להזיק לאדם, איך באמת יתכן שהעין הרע יכולה להביא נזק לאדם הלא אנו מאמינים בני מאמינים שאין אדם יכול להינזק אם לא נגזר עליו כך מן השמים וכמו שאמרו חז"ל חולין ז ב "אין אדם נוקף אצבעו מלמטה אלא א"כ מכריזין עליו מלמעלה" וא"כ ממה נפשך אם האדם הוא נקי מפשע ולא נגזר עליו מן השמים להינזק איך אפשר שינזק מעין הרע ואם נגזר עליו מן השמים להינזק בגלל חטאיו א"כ מה עוזר העין הרע. ובקצרה: ממ"נ אם האדם חטא אז לא צריך את העין הרע,ואם הוא לא חטא אזי מה יעור העין הרע? כלום יש מערכת אחרת של שליטה על האדם?

ובפשוטו היה נראה דהן אמת היא שהכל פועל מאת ה'. ובודאי שאם האדם היה נקי מהחטא לא היתה יכולת לשום מקטרג לקלקל את מצבו המאושר. אך כיון שיש לו פה ושם חטא מסוים. והנה עד שהמקנא לא התקנא בו לא התעורר בשמים שום קטרוג לומר משום מה זה האדם הוא כה מאושר, ולכן רק כאשר בני אדם אחרים הם בצער על הצלחתו אז מתעורר הקטרוג הנ"ל.

וראה שורש הדבר בחזון איש שעורר על נקודה זו ואלו הם דבריו (על חו"מ דף רנ"ה) "מסודות הבריאה כי האדם במחשבתו מניע גרמים נסתרים בעולם המעשה ויכול להרוס גשמים מוצקים, כדאמרינן בפסחים (ג') איידי דנפיש אפחזייהו, שלטא ביה עינא'… ובשעה שבני אדם מתפעלים על מציאות מוצלחת הם מעמידים את המציאות הזו בסכנה" עכ"ל.

ולכן מנהג הבריות כאשר הם מזכירים בפיהם הצלחתו של מישהו הם מוסיפים מלות לחש "בלי עין הרע" לומר "אין אנו מצטערים על ברכתו אין אנו מקטרגים על ברכתו, ואנו רוצים בהמשך מצבו הטוב".

אך בודאי דצריך יותר להפנים בזה גופא איך יש כח לבן אדם להזיק ולקטרג כאשר בשמים לא גזרו כן בלי הקטרוג שלו, ועוד דאם אכן כך הוא, צריך לדעת מהו הדרך להתגונן מפני הבריות הללו.

ד

איך מתגוננים מזה?

א. מובא בגמרא ברכות (כ.) סיפור על רבי יוחנן שהיה יפה תואר בצורה יוצאת מן הכלל והוה רגיל דהוה קא אזיל ויתיב אשערי דטבילה, אמר: כי סלקן בנות ישראל ואתיין מטבילה מסתכלן בי, ונהוי להו זרעא דשפירי כוותי. אמרי ליה רבנן: לא קא מסתפי מר מעינא בישא? אמר להו: אנא מזרעא דיוסף קא אתינא, דלא שלטא ביה עינא בישא…",

מבואר כאן בגמרא שאין עין הרע שולטת בזרעו של יוסף, אלא דצ"ב מנין ידע ר' יוחנן שאכן הוא מגיע מזרעו של יוסף הצדיק?

ב. ובאמת מצאנו בדברי חז"ל שכל אחד יכול לשייך את עצמו לשבט יוסף והעין הרע לא תזק בו כפי שמובא בגמרא ברכות (נה:).

"האי מאן דעייל למתא ודחיל מעינא בישה [מי שנכנס לעיר ומפחד מעין הרע] לנקוט זקפא דידא דימיניה בידה דשמאליה וזקפא דידא דשמאליה בידא דימיניה, ולימא הכי (יאחז גודל יד ימין ביד שמאל וגודל יד שמאל ביד ימין ויאמר כך:) אנא פלוני בר פלוני מזרעא דיוסף קאתינא דלא שלטא ביה עינא בישא (אני פלוני בן פלוני מזרעו של יוסף אני בא שאין עין הרע שולטת בו) שנאמר 'בן פורת יוסף בן פורת עלי עין' וגו' אל תקרי עלי עין.

ויש להבין מאמר חז"ל זה דמלשון חכמינו ז"ל משמע שהם נתנו עיצה זו לכל אדם שמפחד מעין הרע לומר "מזרעא דיוסף קא אתינא" והדבר תמוה שהרי ישנם בתוך כלל ישראל כאלה שאינם כלל ועיקר מזרעו של יוסף אלא משבט אחר ואיך יאמר דבר שקר, עוד יש לתמוה דממה נפשך אם הוא באמת מזרעו של יוסף א"כ למה לו לומר בפה "מזרעא דיוסף קא אתינא" הלא ממילא לא יזיק לו עין הרע כיון שהוא מזרע יוסף שאין שולטת בו עין הרע, ואם הוא אינו מזרעו של יוסף א"כ מה יתן ומה יוסף לו בזה שיאמר מזרעא דיוסף קא אתינא ואיך יוכל להנצל מעין הרע עי"ז?

שאלות אלו עמד עליהן המהרש"א בחידושי אגדות ברכות שם שנתקשה שם איך יאמר מי שאינו מבני בניו של יוסף "מזרעא דיוסף קא אתינא" ותירץ שם "ויש לומר דהלחש הוא כן, ועוד יש לומר דכל ישראל נקראו על שם יוסף דכתיב תהילים (פ ב) נוהג כצאן יוסף וגו'" וסתם ולא פירש, ועדיין מותיר את הקו', דאם באמת כולם מתייחסים אחר יוסף למה צריכים הם לומר זאת בפה והרי מי שהוא באמת מזרעו של יוסף הובטח לנו בתורה"ק שאין עין הרע שולט בו, אתמהה.

ג. עוד יש להבין בזה דהנה לאמיתו של דבר בגמ' למדנו מדוע יוסף זכה בפריבילגיה זו וכה הם דברי חז"ל שם בברכות דף כ. "…ואיבעית אימא עין שלא רצתה לזון ממה שאין שלו (ופירש"י ליהנות מאשת אדוניו) אין עין הרע שולטת בו". וצ"ב מהו הקשר בין ב' הדברים הללו.

ד. כמו כן עלינו להבין כי כאמור בלעם ביקש שתפגע בהם עין הרע אך מחשבתו הרעה לא יצאה אל הפועל כי אין אחד מישראל מציץ לאהל חבירו, וצ"ב אך בזה הוא מוגן מפני העין הרע?

ה

החיים שלך פנימיים או חיצוניים?

והנראה בזה בביאור יסוד זה של העין הרע כיצד היא יכולה להזיק וכיצד מתגוננים, ע"פ מה ששמעתי בשם הגרי"ז שיש ב' צורות איך לחיות בעולם הזה – יש צורה שבן אדם חי לעצמו לא אכפת לי מה הבריות אומרות עליו, הוא חי בישרות, בלי חניפות וכדו', ולעומת זה ישנם כאלא אנשים שכל מעגל חייו מתבסס על האחרים, מה יגידו על האוטו שלי? מה יגידו על העניבה שלי? מה יגידו על האירוע שעשיתי?, מה יגידו על אשתי?. איך אני נראה? אך אני לא נראה? וכו'.

ואכן מי שחי לעצמו ולא מחפס חניפות, וגם לא משנה לו מה יגידו בין לטובה ובין לרעה אז באמת אין העין הרע חל עליו, כי הוא לא קשור אליהם, אך אותם האנשים שכל חייהם בנויים בשביל אחרים – כיון שכל חייו הוא למען האחרים, אז באמת יזהרו מהעין הרע שלהם!!

ונראה יותר להפנים את הדברים ע"פ מה שכתוב בספרי החסידות[3]:

בשעה שאדם מתפעל ממעלת חבירו אם מחכמתו או מעושרו או בכל מעלה שהוא, ומקנא בו, אז התפעלות זו פירושו שהוא מפריד ומתנק את הדבר משורשו, שהרי לו היה האדם באותו רגע זוכר ויודע שהקב"ה עושה ובורא הכל, לא היה מתעל ומקנא כלל, שהרי בורא עולם ברא את הכל ומכוחו נתן לאדם זה ולא לזה, וכאשר האדם מתפעל מאש חכם או עשיר, בזה הוא מעצים את כוחו של האדם ומפרידו משורשו.

וממילא גם האדם עצמו שיש לו את החכמה או העושר אם הוא עצמו ג"כ שוכח שהכל בא לו מן השמים והוא משתף פעולה עם זה ששלט בו עין הרע בכך שגם הוא מחזיק טובה לעצמו בחושבו שהוא חכם גדול ויודע לעשות עסקים וכוחו עשה את החיל הזה, נמצא שע"י שניהם יחד מתנתק האדם ח"ו משורש כל השורשים, כי אצלם הצינור לא בא מהשורש, וממילא בזה נותן לעין הרע לשלוט בו.

מאידך אדם אשר יודע שלא קיים מושג של כוחי ועוצם ידי, יהודי שיודע שהכל מאיתו יתברך בגזירת עליון, אז אצלו לא יכול היה להזיק לו בעל עין הרע, כי הצינור שלו הוא השורש שממנו ניתן, וגם אם אחרים מטילין בו עין הרע, הוא מגונן מפניהם כי הוא הרי מקשר את הצלחתו בשורש, אצלו אן ניתוק מהשורש, וממילא לא פוגע בו כלל העין הרע.

אמור מעתה כי היזק עין הרע אינו מתרחש דוקא ע"י רצון להרע ולהזיק , אלא כאשר ההתפעלות מנתקת דבר משורשו. ולכן העצה היעוצה להנצל מהעין הרע הוא לחבר ולקשר כל דבר אל שורשו.

ו

יוסף מחובר אל השורש

ועתה לאחר הדברים הללו אשר השכלנו להבין את סיבת העין הרע – שמקצץ את הנטיעה מהשורש, עתה נוכל גם להבין מדוע אין העין הרע שולט בשבטו של יוסף.

הנה יוסף הצדיק הוא הסמל במעלה זו, הוא תמיד ידע לקשר כל דבר לאלוקים, אף בתוך טומאת מצרים לא פסק פומיה מלהזכיר שם שמים בפיו, וגם בשעה שמוציאים אותו מהכלא לפתור חלום פרעה, ופרעה אומר לו "ואני שמעתי עליך לאמר תשמע חלום לפתור אותו" (בראשית מא, טו). הוא יכל עתה לקחת הזדמנות במפשג עם פרעו להתרשם עם המלך ולומר אני הוא בעל הפתרונות!, אך הוא לא צריך חניפות ולא אכפת לו מאף אחד, הוא אומר שהכל מאת ה', הוא חי לעצמו:

"ויען יוסף את פרעה לאמר: בלעדי אלקים יענה את שלום פרעה" (שם טז), הוא לא חי בבחינת "כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה".

הרי שיוסף חוזר שוב ומזכיר את האלוקים, ודבריו של יוסף עושים רושם עד שפרעה בעל האידיאולוגיה של "לי יארי ואני עשתינו" (יחזקאל כט, ג), גם הוא שואל ומזכיר שם שמים: "הנמצא כזה אשר רוח אלוקים בו" (בראשית מא לח).

ואף אחר שעולה יוסף לגדולה ונעשה משנה למלך על כל מצרים, הוא אינו שוכח לחבר ולזכור בכל מקום את בורא העולמים, ובעת נולדים בו שני בניו קורא הוא להם מנשה ואפרים: "ויקרא את שם הבכור מנשה, כי נשני אלוקים את כל עמלי ואת כל בית אבי, ואת שם השני קרא אפרים, כי אפרני אלוקים בארץ עניי" (בראשית מא,נא).

נמצא שאין עין הרע יכול לשלוט בזרעו של יוסף שכן יוסף תמיד מקשר ומחבר כל דבר לשורשו, אין אצלו הפרדה מהשורש.

למען האמת ניתן לומר שיוסף הצדיק למד זאת מיעקב אביו שלמדו את כל התורה כולה דהנה בפרשת וישלח כתוב איך שבאו המלאכים והודיעו ליעקב "באנו אל אחיך אל עשו וגם הולך לקראתך וארבע מאות איש עמו", וענה אלו אלו הם אשר חנן אלוקים.

מעתה יתבאר כמין חומר עומק דברי חכמינו ז"ל אשר לימדו אותנו סגולה נפלאה לבטל עין הרע ע"י שיאמר "אנא פלוני בר פלוני מזרעא דיוסף קא אתינא דלא שלטא ביה עינא בישא" והענין הוא שאם אנו למדים מיוסף הצדיק רעיון קדוש זה לקשר הכל לשורשו "בלעדי אלקים יענה את שלום פרעה" הרי אנו נחשבים כזרעו של יוסף שהרי הוא לימד אותנו דרך בעבודת ה' וכל המלמד את בן חבירו תורה כאילו ילדו.

ז

עין שלא רצתה לזון ממה שאין לו

ועתה נבא לבאר מה שכתוב בגמ' בברכות כ. שסיבת הדבר שלא שלט בו עין הרע הוא: "עין שלא רצתה לזון ממה שאין שלו, אין העין הרע שולט בו", ולאור הנ"ל י"ל דהמכוון הוא שכאשר האדם מבין שכל הטוב שיש לו מתנת שמים הוא, ונועד למלאכת שמים והוא מחבר כל דבר למקורו – שוב אינו רוצה לזון עניו מדבר שאינו שלו, ומבין היטב שכל דבר הוא מקבל בדייקנות מאיתו יתברך ודו"ק.

וזהו גם הביאור שבלעם לא הצליח לשלוט בבנ"י עין הרע כי באמת ההנהגה שלהם היתה שלא הציצו באהל חבירו, כי כל אחד הבין שכל אשר נתן לו הוא מתנת חלקו משמיא, ואין לו להביט בפתח חבירו, ובמצב כזה אין עינו הרעה של בלעם יכולה להזיק.

ולאור הדברים מובן גם הדו שיח שבן יהושע בן נון ובני יוסף בחלוקת הארץ:

דהנה כידוע יעקב בירך אותם "וידגו לרוב בקרב הארץ" וברכתו זו של יעקב אבינו לבני יוסף נתקיימה מיד עם כיבוש הארץ וחלוקתה נאמר שם "וידברו בני יוסף אל יהושע מדוע נתת לי נחלה גורל אחד ואני עם רב אשר עד כה ברכני ה'" (יהושע י"ז יד), והיינו שהם באים בטענה על יהושע שבזמן מועט זה – עד כה – שאנו נמצאים בארץ ישראל כבר ברכנו ה' בעם רב, וא"כ מבקשים אנו להגדיל את הנחלה.

ואז יהושע מייעץ להם לכרות את היערות, והם בנ"י טוענים שהדבר בלתי אפשרי עי"ש, "ויאמר אליהם יהושע אם עם רב אתה עלה לך היערה ובראת לך שם (פירש"י לשון כריתה) בארץ הפריזי והרפאים כי אץ לך הר אפרים (פירש רש"י אץ דחוק), ויאמרו בני יוסף לא ימצא לנו ההר…".

אך הגמ' בבא בתרא (קיח.) דרשה את עצתו של יהושע ואת תשובתם של בנ"י בפנים אחרות: שיהושע יעץ להם להחביא את עצמם ביערים שלא תשלוט בכם עין הרע, ואמרו לו שהם מזרעו של יוסף דלא שלטא בי' עינה בישא עי"ש.

והדברים נשגבים הרי בנ"י תבעו מיהושע תוספת נחלה ומה יועיל להם שיתחבו כעת מעין הרע? אתמהה.

ולהאמור הענין יובן, יהושע אומר להם לשבט יוסף אחר שראו שהגורל מה' הוא א"כ מה לכם להתלונן על מתנת שמים שקיבלתם הן מעלתכם העיקרית היא שעיניכם אינה רוצה לזון ממה שאינה שלכם ולכן אין עין הרע שולטת בכם שכן יודעים אתם לחבר כל דבר לשורשו אולם עתה שמתאווים אתם לחלק ולנחלה שאינה שלכם שוב עלול לפגוע בכם עין הרע ועל כן צאו והתחבאו בהר. ורק כאשר בני יוסף משיבים לו אנן מזרעא דיוסף דלא שלטא ביה עינא בישא הבינו אל נכון את כוונתו של יהושע ואכן חזרו לחבר הדבר לשורשו וחזרו בהם מבקשתם לנחלה נוספת.

עכ"פ זהו סוד כוחם של בני יוסף שיודעים לחבר בעינם כל דבר למקור הברכות.

נמצא שכאשר איש מישראל מפחד מעין הרע עליו ללמוד מיוסף הצדיק שלא לייחס שום כוח לעצמו אלא לקשר הכל לשורש כל השורשים שהוא הקב"ה, וממילא אז יש לו את הזכות המליאה לומר "אנא פלוני בר פלוני מזרעא דיוסף קאתינא דלא שלטא ביה עינא בישא" ואין כאן שום שקר שהרי אנו באמת מזרעו של יוסף מכיון שלמדנו ממנו לקשר הכל לה'.

ח

תהיה אתה!

רבותי! הרבה אנשים נכשלים ומענישים את עצמם ומשלמים מחיר יקר רק משום שאינם מסוגלים לצאת מתוך מעגל האנשים הסובבים אותם וכל חייהם בנויים למה יאמרו החברים השכנים או קרובי המשפחה ואין להם את האומץ לקום ולשנות דרך, וידע אותו האדם שאין מנוס מדעת הקהל, כל דבר שאדם עושה גורר אחריו ביקורת.

וזה מזכיר את המשל הידוע:

האב הרכיב את בנו על החמור ויצאו לדרכם ראו זאת עוברים ושבים ואמרו איזו בושה וחרפה ילד קטן רוכב על החמור ונותן לאביו ללכת ברגל ביזיון היכן מצוות כיבוד אב ואם! ירד הבן מעל החמור הלך ברגל ואביו רכב על החמור, ראו זאת עוברים ושבים ואמרו בושה וחרפה! איזה אב אכזר הוא כמבוגר וחזק רוכב על החמור ונותן לילד המסכן ללכת ברגל?! עלו שניהם על החמור ראו זאת העוברים ושבים ואמרו הכיצד שני אנשים על חמור אחד ממש צער בעלי חיים בושה וחרפה! ירדו שניהם מהחמור והלכו לידו עברו אנשים לידם והצביעו עליהם בבוז ראו אנשים טיפשים יש להם חמור והם הולכים לידו ברגל, החליטו השניים שאין מנוס מאנשים ואז הרימו הם את החמור וירכיבו אותו עליהם…!

מי שבונה את החיים שלו בהתאם למה שיאמרו אחרים תמיד יהיה עליו ביקורת והביקורת אוכלת את האדם, לכן אל תקשיב למה שאנשים אומרים עדיף להתעלם ממה יאמרו אחרים,   אדם המאמין בדרכו צריך להתמיד בה ולא להקשיב לכל ביקורת או קללה כי אין להם סוף.

יש פתגם ידוע – אם אני אני משום שאני אני ואתה אתה משום שאתה אתה אז אני אני ואתה אתה, אבל אם אני אני משום שאתה אתה ואתה אתה משום שאני אני אז אני לא אני ואתה לא  אתה!!

*****



[1] ומבואר שענין עין הרע אינו השפעה בבן אדם בלבד אלא פעולתה על החפץ עצמו שהרי חששו לנזק שנגרם לבעל האבידה העלום ולא להפסדו של המוצא על ידי קנאת בני אדם בו, וזו חידוש גדול.

[2] אולם כבר כתבו האחרונים להעיר מדברי התוספתא במסכת שבת פ"ז ה"א דהקושר חוט אדום הרי זה מדרכי האמורי (עי' ב"י יור"ד סימן קע"ח משכב"ז.

[3]  ראה בספר זרע קודש פרשת ויצא מהרב נפתלי מראשפיץ, הובאו דבריו בספר מעשה רקם, ובעוד ספרי חסדות.

הגב על הנושא


לתחילת הדף